יחד

facebook Share on Facebook

 

סיכום בינים

ד"ר ארווין קוטלר1

יחד

אני כותב שורות אלה בעצם יום ה-"יארצייט", הוא יום הזיכרון למותו של אבי, יום של זיכרונות וגם של הרהורים. אני זוכר כיצד אבי, שהיה יהודי אשכנזי יליד קובנו והתיישב במונטריאול בעודו ילד, ראה תמיד את עצמו כיהודי ספרדי. למעשה, זהות זו והצורך בזהות מוגדרת היטב, אשר בה ראה עצמו כצאצא של יהודי ספרד, מצאה את ביטויה באופן אשר בו הציג את עצמו בפני אריאלה, זו אשר עתידה להיות לרעייתי. היא ספרדייה, בהיותה בת למשפחה ספרדית. אני חושד כי עם הזמן הפנמתי את הרגישות הזו של היות ספרדי, רגישות שמצאה את ביטויה בחיפושיי האינטלקטואליים, התרבותיים, החברתיים והאקדמיים.

כמו כן, בל נשכח שביליתי את כל עונות האביב והקיץ של השנים 1975 ועד 1978 בנסיעות לארצות ערביות במסגרת עבודתי: סוריה, מצרים, לבנון, ירדן ולאחר מכן, הרשות הפלסטינאית במקביל לביקוריי בישראל. בשעה שידידים ועמיתים שאלו אותי לפשר הסכמתי להיות חלק ביוזמה זו, השבתי להם כי, כיהודי המעורב במאמצים להשגת השלום במזרח התיכון, אני רוצה להבין היטב את המדיניות של הערבים או, ליתר דיוק, את המדיניות של כל אחת מהארצות הערביות אשר בהן אני מבקר. כמו כן, רציתי להרחיב את הבנתי בנושא התרבות הערבית והייחודיות המאפיינת כל אחת מארצות אלה.

לא הייתי זקוק ליותר מזה על מנת שאמצא את עצמי מתחקה אחר תולדותיהן ומורשתן של הקהילות היהודיות שבארצות ערב ועורך מחקרים אודותיהן, במיוחד אודות הקהילות היהודיות של מצרים, סוריה ולבנון ובהמשך, גם באלה של מרוקו, לוב ועירק, היא ארץ מוצאם של אבות אבותיה של רעייתי. לאמיתו של דבר, זה קרה זמן קצר לאחר שנושא היהודים בארצות ערב הפך ל-"גלות שכוחה" או, למעשה, "גלות מאולצת", כאשר תנאי מחייתם וכאבם של הפליטים היהודיים יוצא מדינות ערב זקוקים היו למצוא את מקומם הראוי בעדוּת ובנרטיב של הצדק והשלום הבינלאומיים. זאת, משום שסיפור גלות זו נמחק כליל במהלך שישים השנים האחרונות. ברצוני לציין, שלא רק השבת הנרטיב האותנטי של הפליטים היהודיים מארצות ערב הניע אותי. שחזור תולדותיהם ומורשתם של היהודים הספרדיים בעזרת עובדות דחפו אותי להתגייס ולתעד את ביטוייהם על כל הגוונים והשוני שבהם.

בשום פנים ואופן לא המעיט אבי או התעלם מהחלק האשכנזי שבזהותו, נהפוך הוא. שורשיו האשכנזים, כמו גם אלה של אמו, של סבא וסבתא מצד אמי, אשר מוצאם בברית המועצות לשעבר, הולידו בי רגישות אשכנזית באשר למורשתי המזרח אירופאית בכל הקשור להיסטוריה, לתרבות, לספרות ולמוסיקה. אכן, בזכות החינוך הרב-עדתי שהוקנה לי דרך אישיותם של אבי ובני משפחתי, ותודות להדגשה על העושר שבגיוון במקום על הניגוד שבין אשכנז לבין ספרד, עלה בידי להעריך את עושרו של העם היהודי על כל רבדיו. התגייסותי, יחד עם בן דודי בן-שושן, הן למען יהדות ברית המועצות הן למען היהודים יוצאי ארצות ערב הינה דוגמה של שותפות בעבודה המשרתת מטרה משותפת.

עובדה זו מביאה אותי לסכם בעשרה נושאים את האתגרים ואת התקוות העומדים בהווה ובעתיד של היהדות הספרדית בקוויבק ולמעשה, בישראל ובעולם.

בראש ובראשונה, הבה נאמר שקיים קשר סמלי ואף סימביוטי בין קוויבק ויהודי קוויבק. כי באותה מידה שקוויבק אינו מחוז כיתר המחוזות, הנהנה מזהות, מתרבות וממערכת משפטית משלו וגם מחזון עצמי לגבי העתיד, הרי שאותו מצב שורר לגבי הקהילה היהודית שבקוויבק, אשר איננה קהילה כיתר הקהילות, בשל קהילתה המיוחדת, על הגיוון האתני, הרב-תרבותי והרב-לשוני שבה. כמו כן, קיים בה ערב רב וייחודי, המשלב את המסורות והכישרונות האשכנזים והספרדיים בצפון אמריקה. יש בהיסטוריה זו ובמורשת זו של שונות ושל מעורבת בין ספרדים ואשכנזים, בערכים ובחזונות האלה, כדי לתרום תרומה יחידה במינה להתפתחות ולפיתוח של החיים היהודיים ושל מצבם בקוויבק ומעבר לו.

שנית, יש ליהודים הספרדיים במונטריאול, על כל גווניהם, תפקיד ברור לתיקון עיוות היסטורי: להזכיר את סבלם של יהודי ארצות ערב ולהעמידו במקום הראוי לו בסיפור תולדות הצדק והשלום הבינלאומיים, תוך כדי אזכור ושחזור ההיסטוריה והמורשת של הקהילות היהודיות בנות אלפי השנים במרוקו, בעירק ובמצרים.

שלישית, יהודי ספרד בדרך כלל, ובמיוחד אלא אשר מורשתם בארץ מרוקו, יכולים להעלות על נס ערב רב ולא יאמן של תרבויות בעלות ערך עולמי. אחדות מהן ימצאו ביטוי במהלך חגיגות החמישים של יהודי ספרד, בין היתר עם אנריקו מסיאס, אותו זמר אנדלוסי המגלם בעצמו את השלום, שלום מעוגן באהבה כלפי שורשיו היהודיים, אשר לגבי דידו הקהילה הספרדית של קוויבק הינה חלק בלתי נפרד משורשיו. לבדו וכשלעצמו, מגלם אנריקו מסיאס רגישות תרבותית וביטוי פיוטי עשירים ביותר.

רביעית, מן הדין כי הרכיבים הספרדיים והאשכנזיים של הקהילה היהודית במונטריאול יספגו באופן הדדי את מורשתם ההיסטורית, התרבותית והאמנותית האופיינית להם לחוד וביחד. באותה המידה שתיאטרון היידיש של דורה וסרמן העלה על הבמה את מחזותיו של מישל טרמבלי ביידיש, יכולים האמנים הספרדים והאשכנזים להופיע בתוכניות אמנותיות משותפות.

חמישית, בתקופה אשר בה קיים בצפון אמריקה ניכור מדאיג ממדינת ישראל ומן העם היהודי בקרב הצעירים, בבד בבד עם ריבוי אוכלוסין הולך ומתמעט, עם שחיקת זהות ואף התבוללות, הרי שהקבוצה הדמוגרפית של היהודים הספרדיים מבטאה את עצמה בזהות יהודית חזקה, בתרבות של משפחות מאוחדות ומרובות ילדים, וגם בקרב יהודי אשכנז יש בכך כדי להוות נקודה חיובית לזהות היהודית, לעגינה ולהשתייכות לערכים היהודיים.

שישית, מן הראוי שהקהילה הספרדית תיזום סדרת פעילויות יחד עם בני הקהילה האשכנזית, כי בסופו של דבר אין אנו אלא עם אחד בעל היסטוריה וגורל משותפים, זאת כדי להבטיח כי כל ספרדי צעיר אשר גילו בין 17 ל-25 שנה יתנסה ב-"טקס המעבר" הישראלי, חוויה שאפשר לממשה באמצעות תוכניות כגון "Birth Right".

שביעית, החינוך היהודי, המהווה את הציר המרכזי ואת הדבק לחיזוקה של זהותנו היהודית ושל עתידנו כיהודים, זקוק לעיגון באותה מורשת ובאותו גורל משותפים, במנהגינו ובקוד האתי שלנו, בערכים ובחזון היהודיים בני אלפי שנים המבקשים צדק, אשר –כדברי חז"ל- הם שווי ערך לכל המצוות האחרות המשולבות. התנ"ך מממשיך לשמש כאבן שואבת בחזונם של הנביאים, אשר העלו על נס את היושר המוסרי, את השלום האוניברסלי ואת הצדק, כי "באין חזון יפרע עם" (משלי כ"ט, 18).

שמינית, אנו עדים לאנטישמיות חדשה, הולכת וגוברת, מתוחכמת, גלובלית והרסנית, הטומנת בחובה סכנת מוות והמזכירה את אווירת שנות השלושים, ללא הקבלה וללא תקדים מאז תום מלחמת העולם השנייה. השתיקה איננה אופציה. הגיע הזמן עבורנו, היהודים, לא רק להזעיק אלא לפעול. לפעול, משום שלמדנו על בשרנו כי אף אם האנטישמיות מתחילה ביהודים, אין היא נעצרת כאן. האנטישמיות פוגעת ומחבלת בכל ערכי התרבות האנושית.

תשיעית, על הנשים היהודיות לצרף את כוחותיהן לאלה של נשות קוויבק במאבק לייצוג משופר בפרלמנט, נגד האלימות הרווחת נגד הנשים, למען שוויון חברתי ונגד כל העיוותים האחרים. לנשים תפקיד ראשון במעלה, כפי שהודגש בסימפוזיון רומא האחרון בנושא האלימות נגד נשים: "כבד את הנשים, כבד את העולם", כאשר העיקרון הוא שזכויות הנשים הן זכויות האדם, ואין זכויות אדם ללא זכויותיהן של הנשים.

ואחרון-אחרון, המבחן של חברה צודקת מעריך את האופן, אשר בו חברה מתייחסת לחבריה החלשים והפגיעים ביותר: זקנים, חולים, חסרי כול, נשים ומהגרים. על היהודים, ספרדים כאשכנזים, לאחד את מאמציהם במאבק משותף לטובת אנשים אלה.

אסיים במילותיו המעודדות של הרמב"ם, אשר הטעים כי עלינו לראות את העולם כשהוא מחולק בין הטוב לבין הרע ומשום כך, כל מצווה מצדו של פלוני או אלמוני מטה את המאזניים לטובת הטוב ובכך יוצר אימפקט המשנה את העולה. ברוח זו של הרמב"ם כל אחד מאתנו מסוגל להוות את ההבדל.

 

1 לשעבר, שר המשפטים של ממשלת קנדה


הדפסהדואל