הרצאה בכנס אזכרה לסם אביטל אוניברסיטת תל אביב

facebook Share on Facebook

 

ד"ר יגאל בן-נון

אוניברסיטת פריס 8

הרצאה בכנס אזכרה לסם אביטל, אוניברסיטת תל אביב.

בניין כס המשפט, אולם טרובוביץ. 30/08/08



שלוש דמויות מסמלות בעיני את ההנהגה היהודית במרוקו בתקופה המודרנית. נשאלתי לפני כמה שנים ע"י פרופסור משה בר אשר: מי היא להערכתי הדמות הדומיננטית ביותר ביהדות זו בעת החדשה. עניתי מה שעניתי, אך אם אני צריך לפרט יותר הייתי מציין שלושה אנשים: שמואל דניאל לוי (1957-1874) המכונה SD Levy , יליד תטואן. הוא יזם את הקמתם של רוב המוסדות הציבוריים היהודיים במרוקו עוד לפני המלחמה (ג'וינט, אורט, אוזה, מגן דוד). השני הוא אלפוסו סבח, יליד 1917 מטנג'יר. שייסד את חברת שרל נטר ואת תנועות הנוער היהודיות. את משבצת החלוץ העברי המגשים של דור המדינה תופסת ללא ספק דמותו הכאריזמאטית של סם אביטל יליד 1923.

כאשר מזכירים את הההגירה היהודית ממרוקו לישראל, רגילים להשתמש במונח "עלייה המונית" עם כל המטען הפג'ורטיבי שאצור במושג זה. היו אכן שני גלי עלייה מסוג זה בשנים 55-56 ובשנים 62-63. סם אביטל לא עסק בעלייה המונית. הוא היה מנהיג נוער בקזבלנקה, רגיש כבר אז למצוקותיהם של בני עניים שגרו במלאח של קזבלנקה.

אני פותח סוגריים וקופץ לשנת 71. באביב, ארגן חברו לדרך של סם, שאול בן שמחון, כנס עולמי של יוצאי מרוקו בעולם. אלה היו ימי ההפגנות של הפנטרים השחורים בהם נטלתי חלק. בכנס זה פגשתי לראשונה את סם ודמויות נוספות: אלי מויאל, אלפונסו סבח, מקס לב ואחרים בהם, אני מודה, ראיתי את משתפי הפעולה עם הממסד, מפאי של אותם ימים. הייתי אז חמום מוח. הפגנתי נגדם ולא ידעתי נגד מי אני מפגין. לימים, התחלתי לעסוק במחקר היסטורי על יחסי ישראל עם מרוקו. נתקלתי באותן דמויות. מתוך תיקי הארכיונים המאובקים בירושלים ובפריס, דמויות אלה הפכו פתאום לפיסות היסטוריה. אלה האנשים שעשו את ההיסטוריה המודרנית של יהדות מרוקו בעת החדשה. אני לא יודע אם התביישתי במעשי, אבל עזה היתה תשוקתי לפגוש שוב את אותן דמויות ולגבות מהם עדויות על האירועים בהם נטלו חלק. לא הזכרתי לאף אחד את צעקותי נגדם. אבל תמיד הרגשתי במבטו של סם חיוך קל, סלחני, וחכם. זאת נקמת ההיסטוריה. ואת ההיסטריה של סם וחבריו יש לכתוב וללמד כי היא חשובה לנו, לחברה הישראלית.

אחזור לשנת 43 במרוקו. בעיצומה של המלחמה, בימי המצוקה, הצנע וקיצוב המזון, התעוררו צעירים יהודים בשכונות מבוססות יותר בקזבלנקה, וביקשו לעזור לבני גילם ברובע המלאח לצאת ממצוקתם. פרשת התגייסותם הוולונטארית של צעירים יהודיים לפתרון בעיות של מצוקה חברתית בתוך הקהילה היהודית הוא נושא שעדיין לא נחקר דיו. באותה שנה פנה Marsoin הוא סם אביטל על פי הטוטם שלו בצופים, וביקש את חסותה של חברת שרל נטר, בראשותו של אלפונסו סבח, לקבוצת צעירים שרצתה לפעול בתוככי המלאח כדי לארגן שם את הנוער לפעילות לימודית וחברתית. בקבוצה זו בשם "טרומפלדור" פעלו בין השאר ויקטור אביטבול, אח של סם, אלי אוחיון, מאיר בן יאיר המכונה אורסון, משה לסרי המכונה פינגוין, אליעזר אביטן, סלומון (זוזו) אזולאי, חיים בן־אסייג, עמרם בן איון ועוד. הקבוצה פעלה עד עלייתה ארצה בשנת 1947. מי ידע בשנת 1971 על פעילותו החברתית של סם למען ילדי המלאח בימי המלחמה. אני, לא ידעתי.

בחודשים ינואר-פברואר 1945, בעקבות בואו של ז'אק לזרוס המכונה קפיטן ז'אקל מאלג'יר למרוקו, נערך סמינר למדריכים ליד קזבלנקה להכשרת מדריכים להגנה עצמית. השתתפו בקורס צעירים מכל קבוצות שרל נטר בהם דניאל לוי ואלי מויאל. מקבוצת טרומפלדור בראשותם של סם אביטל ואלי אוחיון, השתתפו רפי אביטבול, שאול בן־שמחון ומאיר בן־יאיר. שנתיים לאחר מכן, בפברואר 1947 נערך סמינר הגנה לכל ארצות צפון־אפריקה באלג'יריה, בהשתתפות אביטל ואוחיון שמונו כאחראים לנושא במרוקו. אחרי קורס שלישי בצרפת בראשית ספטמבר בו השתתפו 16 צעירים ממרוקו, הצליח אפרים פרידמן מקיבוץ בית אורן בפברואר 1948, לגייס לצה"ל כ2500- מתנדבים יהודיים שנלחמו במלחמת העצמאות.

בשנת 1946, חזר סם אביטל למרוקו אחרי תקופת הכשרה ונרתם לארגן את העלייה לישראל דרך מחנה מעבר טנס שהוקם ליד אלג'יר. אחרי לחצים שהפעילו על נציגי הסוה"י ועל המוסד לעליה ב' הצליחו לקבל לידיהם ספינה ישנה שהגיעה לחופי אלג'יריה במאי 1947. אפרים פרידמן, בסיועם של יעקב כרוז, אילן הדס וסם ארגנו את עליית היהודים לאנייה ששמה הוסב במהלך ההפלגה ל"יהודה הלוי". כשהגיעה האנייה ב31- במאי 1947 לחוף הארץ ישראלי, שבו אותה שתי אניות מלחמה בריטיות והובילו אותה לנמל חיפה. שלטונות המנדט העבירו את נוסעי האנייה למחנות מעצר בקפריסין שם קיבלו את פניהם מעפילי אניית "שיבת ציון" שהגיעה אף היא ממרוקו וגם לה היה גורל דומה. בתום כשנת מעצר בקפריסין שוחררו העולים ממרוקו אחרי יציאת הבריטים מישראל והעולים הספיקו להשתתף בקרבות מלחמת העצמאות. אנייה שלישית בשם "הפורצים" התגלתה על־ידי שלטונות צרפת בזמן שהעלתה לתוכה משפחות מהגרים. קברניט האנייה הפליג בחפזה לפני שהספיקו כל המשפחות לעלות ולמרבה ההפתעה נוסעיה היו היחידים שהצליחו להיכנס לארץ ישראל המנדטורית.

במסגרת מחקרי התוודעתי למציאות האמיתית של הקהילה היהודית במרוקו ערב עצמאותה. כאשר הקים איסר הראל את רשת "המסגרת" במרוקו, בשנת 1955, היה לו ממי וממה ללמוד. במסגרת מפעל ההעפלה והעלייה הבלתי ליגאלית לא פעלו שליחי ישראל בחלל ריק. לולא הרוח החלוצית התנדבותית של מאות צעירים יהודיים, מפעל העלייה לא היה יכול להתבצע בתנאי מחתרת. תפקידם של שליחי ישראל היה ללא ספק חשוב. אך להערכתי הפריזו בהערכתם על חשבון המתנדבים המקומיים מסוגו של סם. הגיע הזמן לעשות צדק עם תנועת התנדבות זו.

עלייתם ארצה של סם וחבריו לא נבעה ממצוקה כלכלית ואף לא מרדיפות נגד היהודים. אמנם באותם ימים היה חשש שעם קבלת העצמאות יפרצו במרוקו מהומות אנטי יהודיות. מרוקו קיבלה את עצמאותה ובניגוד לשאר מדינות ערב, מהומות נגד היהודים לא פרצו. לא מיותר יהיה לציין שמניעיהם של סם וחבריו נבעו מהתנדבות אישית, מהתפעמות חלוצית, מן הרצון לבנות מדינה ומהערצת מפעל התחייה העברית בארץ. סם אביטל רשם את שמו בגאון במפעל החלוצי זה.

 


הדפסהדואל