מידע חדש על קהילת אלקסר - אלכביר

facebook Share on Facebook

 

פרופ' אליעזר בשן

 

מידע חדש על קהילת אלקסר - אלכביר

 

 

בראשית

העיר אלקצאר [או אלקסר], המכונה בדרך כלל אלקסר אלכביר Ksar el Kebir שפירושו המבצר הגדול, על שם ארמון גדול המצוי שם, נמצאת כ-35 ק''מ מזרחית מעיר החוף לאראש Larache. לפי המסורת היא נוסדה במאה ה-12 על ידי אבו יוסוף יעקב אלמנצור משושלת המייחדים. תקופה מסוימת הייתה בידי פורטוגל.

קהילה יהודית הייתה בעיר כבר לפני גירוש ספרד. ב-1492 ניתנה הוראה על ידי הממשל להרוס את בתי הכנסת בערים פאס, אלקצר ותיטואן.1

היו ממגורשי ספרד שהתיישבו במקום, ביניהם החכם ר' יהודה אבוהב, נכדו של ר' יצחק אבוהב. הוא הקים ישיבה בעיר.

התקנה של מגורשי קסטיליה בקשר לחלוקת הירושה משנת ש''ה (1545), נתקבלה בין שאר הקהילות גם בקהילת אלקצאר 2.

 

גזירות במאה ה-17

לפי יומנו של ר' שאול בן דוד סירירו, לפני שנת ת''ג (1643), היו 'צרות רבות בכל סביבות

פאס ואלקסאר ותיטואן מגודל המסים, ונסגרו בתי כנסיות וגזרו שלא יאספו ויתפללו במניין עשרה ובטלו לימוד תינוקות'.3

בספר גרמני שיצא לאור ב-1844 נאמר כי היו בעיר כ-5000 תושבים. כאן נערך הקרב באוגוסט 1578 הידוע בהיסטוריה בשם 'קרב שלושת המלכים' בין סבסטיאן מלך פורטוגל לבין צבא מרוקו.4 צרפתי שנפל בשביים של הקורסארים המרוקאים בתחילת המאה ה-18 ושהה שם כשלושה חודשים כתב על החומות העתיקות המקיפות אותה5 .

שמואל רומאנילי ממנטובה שבאיטליה שביקר במרוקו בשנים 1790-1787 מזכיר בספרו את היהודים בעיר אלקסר בין המקומות בצפונה של מרוקו בהם 'נמצאו רבים מזרע היהודים אשר נסו מארץ ספרד'. 6

בתחילת המאה ה-19 חיו בה 1360 יהודים. עיסוקם: בעלי מלאכה וחנוונים זעירים.7

 

בספרות הרבנית:

קהילת אלקצאר נזכרת בהקשר לשאלת חיובה להשתתף בתשורה למלך לאחר כיבושה של טנג'יר מידי בריטניה.

ר' יעקב אבן צור (1753-1673) נשאל שאלה זו תחת הכותרת 'מציל עצמו בממון חבירו'. הנושא דן בשאלה זו: היהודים נהגו לתת למלך מתנות בחגי היהודים והמוסלמים, וכן כאשר צבאו מנצח במלחמה או כובש עיר. אחרי שהמלך [אסמעיל הראשון 1672- 1727] כבש את טנג'יר מידי הבריטים שהחזיקו בה בין השנים 1684-1662, הביאו מספר קהילות מתנות, ואחרות לא השתתפו.

"כשכבש המלך ירום הודו עיר טאנג'אר והיו קצת קהילות מובילות לו שי ותשורה דהיינו אנשי תיטואן ואנשי טאנג'יר" ואילו יהודי שתי הקהילות שישוואן ואלקצאר 'העלימו עין ולא הובילו כלום'. השאלה האם ניתן לחייבם להשתתף בהוצאות הקשורות במתנה שהקהילות נתנו למלך. והאם לחייב כל אדם באופן שווה או לפי הכנסותיו. החכם פסק כי כל אחד ישתתף לפי יכולתו, כלומר לפי ממונו כמו במקרים של עלילה על הקהל.8

בספרו של ר' יעקב בן מלכא, שפעל בערים פאס ותיטואן (נפטר אחרי 1771) נדון משפט בקשר לתביעה של יורשים לסחורה שהייתה בידי 'אשר סיקסו בעיר לקצאר' ותפסם יהודי.9

 

הסכמה על תשלום מס המוטל על סחר בשעווה

בשנת תקל''ז (1777) ענה ר' יוסף בן עיוש אלמאליח בנושא לקמן:

צעקת ונאקת שלמון אסאייג מתושבי אלקסר יע''א באה אלינו וגם ראינו את הלחץ שלחצו אותו בני קהלו שמסרו אותו ביד השר החדש המושל עליהם, כדי לענשו עונש הגוף ועונש ממון שהעלילו עליו בעדות שוא ודבר כזב בפני השר והערכאות שקילל במשיח ה', בנביא האמת והצדק משה רבנו עליו השלום. עד שתפסו השר במצור והוצרך לרצותו ברצי כסף בסך גדול כדי להתיר מאסרו... והייתה טענתם שעבר שלמון הנזכר על תקנתם והסכמתם, שהסכימו במעמד החכם הממונה שלהם שלא יקנה יהודי מאנשי עירם שעוה מהשווקים הסמוכים עד שיקנה בדמים העזר של השעוה מק''ק ומי שיעבור על הסכמתם, עליהם לקנסו ולענשו בגופו ובממונו, וחתמו על ההסכמה הזאת רוב בני עירם שהיו בעיר עם החכם שלהם.... ועל זה בא לפנינו הר' שלמון הנזכר ומתרעם למה יומת מה עשה שנשתנה ונתענה דינו יותר מכל האדם אשר על פני האדמה... סוף דבר הר''ש הנזכר פטור ומותר מכל אותם העונשים האמורים ואין לו דין מוסר כלל, ומה שהפסיד במסירתם אותו ביד השררה חייבים המוסרים לשלם לו מהיפה שבנכסיהם כל מה שהפסיד מחמת מסירתם עד סוף פרוטה אחרונה ביען שהם מוסרים גמורים, שנת תקל''ז יוסף אלמאליח.10

 

ממקור זה ניתן ללמוד שיהודים בקהילת אלקסר עסקו בסחר שעוה. וכי היתה הסכמה בקהילה כי אף אחד מאנשי הקהל לא יקנה שעוה עד שישלם את המס הקהילתי [הגאבילה] החל על סחר זה. העלילו על יהודי שעסק בסחר זה שהוא לא שילם את המס הנזכר, וכי קילל במשיח ה', ובגלל זה נאסר על ידי הממשל. כדי להיחלץ מהמאסר שילם במיטב כספו. האיש ערער בפני החכם ר' יוסף אלמאליח שכתב פסק דין לטובתו.

 

יהודים גורשו מאלקסר על ידי הממשל ובשלב מסוים ניתנה להם רשות לחזור. כיצד לחלק את התשלום.

ר' רפאל בירדוגו שפעל בעיר מכנאס (1822-1747) נשאל שאלה זו 'מעיר לקצר':

יחידים מקהל לקצר בראותם כי כל העם מקצה חפצים במי שישאל מן המלך יר''ה [ירום הודו] להשיב אותם למתא לקצר עם אבותיהם יתנו סך עצום, עמדו היחידים ההם לפני המלך יר''ה ונדרו לו סך חמש מאות מתקאלים, אם ידבר אל אביו ויחזיר אותם למקומם. באופן שכאשר יחזיר אותם למקומם יתנו הסך ההוא. ואחר שנפטרו מלפני בן המלך קרה מקרה שבהיות יר''ה עובר לדרכו פגעו בו אנשים מהקהל [א]לקצר והתחננו לפניו שיחזיר אותם למקומם. וה' יתעלה נתנם לרחמים לפני המלך יר''ה והחזיר אותם למקומם ולא הוצרכו לבקשת בן המלך יר''ה ועכשו חוששים שמא בן המלך ירצה לקחת מהם הסך שנדרו לו. ועל זה שואלים אם יטילו זה הסך על בני העיר אם גובין לפי הקרקע או לפי הממון או לפי נפשות. ויש מהם טוענים שלא יתנו כלום כי מן השמים רחמו עליהם ובן המלך לא הוצרך לדבר אל אביו.

החכם ענה שהאחרונים צודקים וכי אין עליהם לתת דבר כי בן המלך לא היה צריך לדבר עם אביו, כי המלך הסכים שיחזרו לעירם.11

ר' יעקב כלפון בן המחצית השנייה של המאה ה-18 ותחילת ה-19 נשאל על שני יהודים, מרדכי אדרעי וסעדיה סונבאל, ש'באו לכאן לעיר לקצאר להסתחר', ואחר כך היה סכסוך ביניהם.12

בעיר זו נפטר החכם חיים בן יצחק טולידאנו בשנת תקפ''ז (1827).13

יהודי תושב אלקצר בשם אברהם בן יצחק טריגאנו חידש שטר כתובה לאשתו, ועל כך פסק דין בצפרו שנת תרכ''א (1861).14

ר' יצחק אבן ואליד (1870-1778) שפעל בעיקר בתיטואן נשאל מאלקצאר על ידי חכם בשם סנאניץ שתי שאלות, אחת בקשר לדגים שניצודו במקום רחוק, שהביא הגוי ביום טוב ראשון מתנה ליהודי ושאלה נוספת בקשר לכשרות בפסח.15

בחלק ב' של תשובותיו אהע''ז [אבן העזר], סי' קיח נזכר מעשה ביהודי שקידש אשה באלקצאר. השאלה האם יכול להוציאה ממקום מגוריה ומשפחתה לעיר אחרת בניגוד לרצונה. החכם כותב כי 'אף על גב דקדשה באלקצאר יכול להוציאה ללעראש'16

הרב דוד עובדיה פרסם מכתב משנת תרכ''ו (186) שעליו חתומים תשעה עשר שמות של יהודים תושבי אלקצאר.17

יהודי אלקסר היו עולים לקברו המקודש של ר' עמרם בן דיוואן בין פסח לשבועות. הקבר נמצא בין הנהר סאבו והעיר אלקסר. יחד אתם עולים גם היהודים בערים אחרות בצפון ובמרכזה של מרוקו כמו פאס ומכנאס.18

י' יואל פרסם כתובה מאלקסר משנת תרנ''ו (1896) של יהודי בשם יעקב מרג'י.19

המלאח:

גרמני שביקר בה ב-1830 כותב, כי ביקר ברובע היהודי של העיר, המוקף חומה גבוהה ולאחר שקיעת החמה אסור ליהודי לעזוב אותה.20

אנגלי שביקר שם בשנות ה-70 של המאה ה-19 כתב, כי רובע היהודים מגעיל. כנראה שהתרשם מהלכלוך, דבר שתיירים אירופאים מציינים בדרך כלל על הרובעים היהודים בערי מרוקו.21

מספר היהודים בעיר

הרופא John Buffa שביקר במרוקו בתחילת המאה ה-19 כתב כי חיים בה אלף חמש מאות משפחות ועוד 600 יהודים ששכונתם מנותקת מזו של המוסלמים. בראש העיר עומד קאיד הנתון למרותו של מושל לאראש.22

בהרצאה שניתנה בחברה הגיאוגרפית המלכותית בבריטניה בשנת 1831 נאמר, כי באלקסר כ-8000 תושבים מהם כ-500 יהודים23

בדו''ח של 'אגודת אחים' בשנת 1875 נאמר, כי מצויים במקום מעל לאלפיים יהודים.24

אנגלי שביקר שם בשנות ה-70 המאוחרות של המאה ה-19 כתב כי מספר התושבים לפי אומדנים של תיירים שקדמו לו הוא בין 5000 ל-30 אלף. יהודי אינטליגנטי היודע מעט צרפתית ונעזר בו כתורגמן, אמר לו כי האומדן שלו על מספר התושבים הוא 12 אלף כולל 1700 יהודים. אלה גרים במלאח שהוא מלוכלך.25

Leard שביקר בה בשנות ה-70 של המאה ה-19 כותב, כי בעיר כתריסר מסגדים וכי מספר התושבים בין 5 ל-6 אלפים תושבים בניגוד לאומדן של 30 אלף של הגרמני Rohlfs, p. 25.

מספר היהודים הוא כ-600. אין בעיר רופא, אבל התושבים יודעים את התועלת בחיסון שלמדו מטנג'יר26 אולם יש גם אומדנים אחרים: כחמשת אלפים תושבים כולל מוסלמים ויהודים.27

הצרפתי דה פוקו שעבר במרוקו בשנים 1884-1883 מחופש כיהודי ורשם את מספר התושבים בערים שונות כתב, כי בעיר בין 5 ל-6 אלפים תושבים מהם כאלף יהודים.28

אגודת המיסיונרים האנגליקנים שהייתה פעילה במרוקו, בעיקר החל בשנות ה-70 של המאה ה-19 דיווחה על אומדנים שונים של מספר היהודים בעיר ב-1874 וכן ב-1898 על אלפיים יהודים29 ואילו בשנת 1885 על 500 יהודים, שלהערכתם הם בורים וקנאים.30

 

לפי דיווחי כי''ח בשנת 1880 חיו בעיר בין 1400 ל-1500 יהודים.31

גרמני שביקר במרוקו בשנות ה-80 המאוחרות של המאה ה-19 שרשם מספרם של היהודים ב-17 ערים במרוקו, ציין כי חיו בעיר 3000 יהודים. 32

לפי מידע משנות ה-80 של המאה ה-19 חיו בה כ-5000 תושבים ביניהם יהודים.33

 

עיתונאי בריטי ששהה במרוקו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 כתב כי מספרם בעיר גדול, ואין להם רובע נפרד. יש להם עשרים חנויות לממכר משקאות, וארבעה אטליזים. יש מהם העוסקים בסחר עם טנג'יר.34

החינוך

בית ספר של כי''ח נפתח בשנת 1879 35:

בדיווח על החינוך שפורסם בשנת 1882 נמסרו הפרטים האלה: המנהל הוא מר אברהם פארינטה. מספר התלמידים הוא 94. חמישים ושבעה מהם לומדים צרפתית, ספרדית ומקצועות כלליים. מספרם של הלומדים לימודי קודש ועברית בלבד הוא 37.

תקציב: ההכנסות מתשלומי התלמידים: 846 פרנקים. ותמיכתה של כי''ח מגיע ל-1740 פרנקים.36

בית ספר לבנות נפתח בשנת 1911 37

פעילות המיסיון האנגליקני:

יהודי יליד רוסיה בשם ג'ימס גינצבורג, שהיגר לאנגליה בשנת 1846 הוטבל לנצרות ב-1847 ולאחר שלמד לימודים תיאולוגיים במשך שלוש שנים, הצטרף לאגודה שנוסדה ב-1809 בשם London Society for Promoting Christianity amongst the Jews ונשלח מטעמה לאלזאס, לאחר מכן לאלג'יריה, ובשנת 1875 קבע מרכז קבוע לאגודה בעיר מוגדור עם מערכת חינוך ובריאות. מכאן שלח שליחים לערים שונות ברחבי מרוקו, כדי לשכנע יהודים לקבל את הנצרות. בעודו באלג'יר היה מבקר במרוקו מספר פעמים. בביקורו השלישי בשנת 1873 ביקר באלקסאר.38

מחליפו של גינצבורג כראש המשלחת המיסיונרית במרוקו היה תיאודור אלי זרביב החל בשנת 1886. בדיווח משנת 1899 הוא סיפר כי כאשר הפיץ את התנ''ך בדפוס של המיסיון, יחד עם הברית החדשה ביקר בין השאר באלקצאר. אשה יהודייה כעסה על בעלה שקנה ספר תנ''ך בהוצאת המיסיון, כאשר הכסף דרוש ללחם. ובעלה ענה לה כי ספר זה הוא הלחם של החיים, באשר אהבת הבורא מבטיחה חיי נצח.39

אגודה בשם The Mildmay Mission to the Jews שנוסדה ב-1876 והחלה פעולתה בטנג'יר בשנת 1888 שלחה רופאים, וביניהם רופאה ואלה פעלו ב-1896 באלקסאר. וכפי שדיווחו, טיפלו במשך חודש בעיר זו ב-631 חולים שלושה ימים בשבוע ביהודים. כשהביקור היומי היה בין 50 ל-80 יהודים ויהודיות, ויומיים בשבוע טיפלו בחולים מוסלמים. 40

לפי דיווח בסוף נובמבר 1899 ביקרו באלקסאר שני מיסיונרים מאגודה זו תושבי לונדון. הם כתבו ביומנם שבאו לחצרו של יהודי שהביא להם כסאות והטיפו בפני גברים, נשים וילדים.41

 

במאה ה-20

לפי תייר בריטי שביקר בה בתחילת המאה ה-20, העיר מוקפת חומה, ושעריה ננעלים בלילות. רחובות העיר מלוכלכים. היהודים מהווים אחוז ניכר מתוך האוכלוסייה המקומית שמספרה מוערך בכעשרת אלפים. היהודים גרים במלאח, אחים עם משפחותיהם גרים יחדיו. רוב הסחר המקומי והבינעירוני בידי יהודים. הם מובילים סחורות לשווקים המצויים בערי החוף ובפנים הארץ. לכמה יהודים פונדקים לאירוח. הוא מספר שיהודים כיבדוהו ביין שהם ייצרו, בתוספת המתקה על ידי פרחי תפוזים. על יהודים נאסר לרכוש קרקעות, לכן הם נאלצים לקנות את המוצרים החקלאים מהמוסלמים.42

תייר אנגלי במאה ה-20 כתב על העיר שיש בה מלון המוחזק על ידי יהודי, וכי בירה ומשקאות חריפים נמכרים על ידי יהודי.43 יוסף בן עולייל תושב העיר, בן המאה ה-20 כיהן בתור קונסול באלקצאר.44

במהלך המאה ה-20 עזבו רבים מיהודי אלקסר את המקום ועברו לטנג'יר ולתיטואן.45

 

מצוקות ופגיעות ביהודי המקום

1862 שריפת בית כנסת

כפי שנמסר על ידי יוסף אשריקי, תורגמן של קונסול צרפת בטנג'יר , ופורסם ב-18 ביולי 1862, היה האירוע הבא באלקסאר: ב-11 ביוני בוצעו תיקונים בבית הכנסת המרכזי בעיר. לשם כך הועברו ספרי התורה לבית כנסת אחר קטן ממנו. בלילה פרצו מאורים לבית הכנסת ריכזו את הספסלים, הניחו עליהם את שבעה עשר ספרי התורה והציתו אותם, ואת דברי הערך כמו כלי כסף ומטפחות משי בזזו. הפושעים לא נתפשו. משלחת של יהודי אלקסאר באה לטנג'יר, כדי להתלונן בפני הקורפוס הדיפלומטי, ועל מנת לקבל פיצויים על הנזק. נציגי צרפת ובריטניה קיבלום. האחרון המליץ עליהם בפני וזיר של הסולטאן, וציין כי בית הכנסת הוא בבעלותו של יהודי בעל חסותה של בריטניה. הממשל נקט בצעדים כדי לגלות את הפושעים, אבל אלה לא נמצאו, ויש תקווה כי הממשל המרכזי יעניק פיצוי על הנזק.46

רציחת יהודי ב-1874

יהודי בשם מסעוד צבאג סוחר באבני חן תושב אלקסאר, הוסת על ידי מאורים לבא אתם לשוק הנמצא בכפר הסמוך ללאראש. הוא נרצח שם ב-1874 וכספו נגנב. גופתו לא נתגלתה, הרוצחים נתפשו, ואלמנת הנרצח פנתה למושל לאראש לשפוט את הרוצחים. אלה שילמו קנס בסך 500 פרנק אותם לקח המושל לעצמו, והרוצחים שולחו לחופשי. כשאשת הנרצח פנתה לשלטונות בנידון הוכתה וגורשה.47

לפי דיווח של כי''ח נרצחו בשנה זו שני יהודים באלקצר48

1875-פגיעות ביהודים כי אין שוטרים במקום

לפי מידע שהגיע ל'אגודת אחים' בלונדון באמצעות כי''ח בפריס, אירע המאורע הבא בעיר זו ב-5 ביוני: מוסלמי קנאי תקף אחד עשר יהודים במקום, שניים מהם נפטרו. בגלל חוסר נוכחותם של שוטרים במקום, ברח הרוצח דרך הרובע היהודי ללא מעצור. הסיבה לרצח הוסברה כך: ליהודי שלן במלון נגנבה סחורה על ידי עובד המלון. הגנב נאלץ לפצות את היהודי על הנזק שנגרם לו. הוגשו תלונות לקונסולים, ביניהם למר פורד סגן הקונסול של בריטניה במקום. הרוצח והמסית לרצח נאסרו. נשלחו פניות למושל, אבל ללא תוצאות בדו''ח השנתי של 'אגודת אחים' ב-1875 בו דווח האירוע נאמר, כי בגלל חוסר נוכחותם של שוטרים במקום, חשופים היהודים לפגיעות מצד מוסלמים, ולכן הם זקוקים להגנה ולחסות זרה.49

 

1876- אחד עשר יהודים נדקרו

תחת הכותרת'Fanaticism in Morocco' פורסמו הפרטים הבאים ב-JC ב-30 ביוני 1876 בעקבות מידע שהגיע מפריס ב-28 בחודש כי מוסלם רץ ברובע היהודי באלקסאר מצויד בפגיון וצעק: 'מוסלמים, הבה ננקום באויבינו! ודקר אחד עשר יהודים. שניים מהם נפטרו מהפצעים וחיי האחרים בסכנה. כתגובה דרשו נציגים קונסולריים של ארה''ב, איטליה, בריטניה וספרד בטחונות להבטחת חייהם ורכושם של אזרחי ארצות אלה (p. 202)

מלקות ליהודים מקומיים

ב-1875 יהודי בן שישים היה קרבן להתעללות על ידי מושל המקום שהילקה אותו כי לא ציית לקאדי .50

בשנת 1876, הלקה מושל אלקסר יהודי, ועל כך נקנס על ידי הסולטאן חסן הראשון (שלט בשנים 1894-1873) ב-150 פראנקים51

בשנת 1876 התנכלו מוסלמים ליהודים באלקסר. כך נאמר במכתב של כי''ח לקראת ועידת מדריד שהתכנסה ב-1880(BMAIU, Mai 1880, p. 128): משה בן מאמאן בן שבעים, תושב המקום, הולקה ב-1880 כי נעל נעליים, והלך כנראה בקרבת מסגד או מקום קדוש למוסלמים, דבר שנאסר על יהודים.52

במכתב של 'אגודת אחים' באנגליה לשר החוץ הבריטי ב-2 במאי 1887נאמר כי סנדלר יהודי קיבל 300 מלקות על רגליו ועוד 300 על ידיו.53

רציחות

שני יהודים נרצחו ב-5 ביוני 1876 על ידי מוסלמים קנאים.54

בספטמבר 1876 דווח כי ארבעה יהודים נרצחו שם ב-5 ביוני.55 ביולי 1876 פורסם על ידי כי''ח כי 11 יהודים נרצחו באלקסר, ביניהם תושב גיברלטר בשם שלמה לוי, משה אביקסיס בעל חסותה של ארה''ב, נוסף לאזרח בריטי תושב גיברלטר.56

 

על פגיעות ביהודים באלקסר בשנת 1876 דווח לכי''ח.57

ב-10 ביולי 1876 כתב משרד החוץ לג'והן דרומונד האי - שגריר בריטניה במרוקו כי השר מאשר את דבריו כפי שדיווח ב-20 בחודש הקודם בקשר לרציחתם של שלושה יהודים באלקסאר.58

בקיץ 1877 נרצחו שבעה יהודים, כולל אשה ותינוק 'בדרך בין לאראש לאלקסאר, ביניהם אשה ותינוק'59

במכתב של כי''ח לועידת מדריד שהתכנסה ב-1880 נאמר, כי מאז אוקטובר 1864 נרצחו באלקסאר 15 יהודים, ובדיווח אחר נמסר כי מספר הקרבנות היה 18, וכי ב-1876 פגעו מוסלמים ביהודים באלקצאר.60

קונסול ארה''ב במרוקו פליכס מתיוס דיווח ב-29 בספטמבר 1880 לשר החוץ של ארה''ב, כי יהודים נרצחו ליד שלושה מקומות במרוקו ביניהם נזכרת אלקסר 61

לפי ידיעה שפורסמה ב-JC ב-12 בנובמבר 1880, נרצחו שלושה יהודים בסביבת אלקסר.

( p.10)

לפי דיווח ב-1880 נרצחו באלקסר מאז 1864- 18 יהודים.62

בספטמבר- אוקטובר 1880 פורסם כי יהודי בשם יעקב כלפון שגר באלקסר הולקה כי נעל סנדלים.63 כפי שפורסם בר''ח טבת תרמ''א אין כל מידע על שלושה יהודים שנרצחו בין רבאט לאלקסאר.64

תגובת היהודים לפגיעות

בשנת 1885 פרצו מוסלמים לרחוב היהודים בעיר ופצעו כשישים יהודים. אבל היהודים הגיבו ופצעו שלושה עשר מוסלמים.65 גם ב-1886 היו פגיעות ביהודי אלקסאר.66

לפי ידיעה שהעביר כתב מטנג'יר ב-20 באפריל 1887, נרגמו באלקסאר נשים יהודיות.67

 

פרשת ראובן תורגמאן-מלווה שנאסר- 1887

לפי פרסום בטיימס הלונדוני יהודי אמיד באלקסאר, בן חסותה של ארה''ב בשם ראובן תורגמאן, נאסר בשנת 1887 והובא לטנגיר בפקודת הוזיר לענייני חוץ. כאן הוסרו הכבלים ששמו עליו בעת מאסרו. הוא היה במאסר בעיר לאראש) Larache) במשך שני לילות. לא נתנו לו לחוג את חג הפסח ואילצוהו לרכב בשבת. שני הדברים מנוגדים להצהרה בת שבעה סעיפים בדבר הזכויות של היהודים במרוקו שהעניק הסולטאן מוחמד הרביעי ( 1873-1855) למשה מונטיפיורי ב-5 בפברואר 1864.68

הדברים הועתקו ופורסמו ב-21 באפריל 1887 וב-16 ביוני ב'טיימס אוף מורוקו' וכן בדווח החודשי של כי''ח באפריל 1887 בעמ' 62-61 .בעקבות זאת החלה התכתבות של הארגונים היהודים בלונדון עם משרד החוץ הבריטי, שנחשב המגן של היהודים בכל עת שהציקו להם. יהודה אפלאלו הוא בן דודו של התורגמן שנאסר באלקסאר.69

במאה ה-20

כתב ה-Daily Telegraph בטנג'יר דיווח בנובמבר 1907 כי יהודים מאלקסר אלכביר שהלכו לשוק לקניית חיטה נרגמו, וגורשו על ידי שבטים ברברים. 70

 

ב-26 באוגוסט 1908נערך פוגרום באלקסאר דבר שפורסם ב-4 בספטמבר 1908 ב-JC

ב-1 באפריל 1910 פורסם ב-JC כי הקונסול של צרפת בפאס התבקש להזכיר לסולטאן עבד אלחאפט'71 את ההבטחות שניתנו על ידי הסולטאנים קודמיו בדבר היחס ליהודים לבל ייפגעו.

נער יהודי שנאלץ להתאסלם באלקסר- הוחזר ליהדות

בדו''ח השנתי של 'אגודת אחים' ב- 1910-1909 עמ' 21 פורסם כי אירוע זה קרה באלקסר שבעקבותיו עמד על הפרק שהאגודה תפנה למשרד החוץ הבריטי. אבל הדבר לא היה דרוש, כי הפנייה הייתה ישירות לשגרירות הבריטית בטנג'יר הוועדה המשותפת של 'אגודת אחים' וועד שלוחי הקהילות הביעה תודתה למשרד החוץ וכן לקונסול בריטניה בפאס מר Macleod על מאמציו המוצלחים יחד עם חברו נציג צרפת בהחזרת הנער למשפחתו .

ב-1 באפריל 1910 פורסם ב-JC כי יהודים באלקסר הולקו. כתגובה פנתה קהילת טנג'יר וכי''ח בפריס לשגריר צרפת במרוקו מר Regnault. הוא ענה שפנה לקונסול צרפת בפאס, כדי שיביא את הנושא בפני הסולטאן, ולהזכיר לו את ההבטחה שנתן לשגריר צרפת הנ''ל בעת ביקורו בארמון. השגריר בטוח שהסולטאן נתן הוראות לנהוג ביהודים במידת הצדק.

הטיימס הלונדוני מסר במאי 1911 כי היה פחד ברובע היהודי באלקסר בגלל שמועות כי שבטים מההרים שבדרום מזרח מהעיר, אמורים להתקיף את העיר. ננקטו צעדים להגנת התושבים.72

בשנת 1909 סבלו יהודים באלקסאר מהאכזריות של המושל, ובין השאר הולקו יהודים ונאסרו. 73

לפי מברק שהגיע מאלקסאר ב-1911 נאסר בשבת מר אלמאליח יהודי יליד אלג'יר, מנהל בית הספר של כי''ח בפאס בהיותו בדרך לטנג'יר.74

באלקסאר גרים יהודים בצפיפות, כפי שכתב מבקר ב-1914. פגש בתים בהם שישה חדרים וחיים בהם ארבעים עד ארבעים וחמש נפשות, גברים, נשים וילדים. בממוצע גרים בחדר שש נפשות. גם תרנגולות מסתובבות בחדרים. היהודים המבוססים מאלקסאר עברו ללאראש, לטנג'יר ולקזבלנקה .75

 

בין התורמים להדפסת הספר של ר' יוסף בן דוד נחמיאס, יוסף חן, תוניס 1915 רשומים 12 שמות של יהודים מאלקצר, נוסף לתורמים מקהילות אחרות.76

בימי מלחמת העולם השנייה

בשנת 1939 היו באלקסאר ובמקומות אחרים במרוקו, הפגנות נגד היהודים. המון ערבי פרץ בצעקות 'מוות ליהודים' ו'מות לאנגלים' כך ציין מנהל כי''ח בעיר לאראש ב-27 ביולי אותה שנה.77

לאחר שבנות הברית ניצחו את האויב הגרמני במלחמת העולם השנייה, היו ניסיונות לפגוע ביהודים באלקסאר, בלאראש ובמקומות אחרים, על ידי חיילים וקצינים ספרדיים שתמכו בגרמניה הנאצית, אבל השלטונות סיכלו אותם והגנו על היהודים.78

 

ביבליוגרפיה

אבן דנאן יעקב, שו''ת משפט וצדקה ביעקב, חלק שני, נא אמון תרס''ג

אבו ואליד יצחק, שו''ת ויאמר יצחק, ח''א, ליוורנו תרט''ו

אלמאליח יוסף, תקפו של יוסף, ליוורנו, ח''א תרט''ו, ח''ב תקפ''ג

בירדוגו יעקב, קול יעקב- ונקרא שמו מעבר יבוק, לונדון תר''ד

בירדוגו רפאל, משפטים ישרים, קראקא תרנ''א

בנג'יו יוסף, 'יהודי מרוקו דוברי הספרדית', בתוך: לחופי המיצר- קהילות ישראל במרוקו הספרדית, בית התפוצות, תשמ''ג, עמ' 8-1

בניהו מאיר, דברי הימים של פאס, גזירות ומאורעות יהודי מארוקו כפי שרשמום בני משפחת אבן דנאן לדורותיהם, תל אביב תשנ''ג

בשן אליעזר, היהודים במרוקו במאה ה-19 והמיסיון האנגליקני, רמת גן תשנ''ו

---, 'חיוב יהודים במרוקו לחלוץ נעליהם בצאתם מהמלאח ובעוברם ליד מסגד', אסופות- ספר

השנה למדעי היהדות, ספר חמשה עשר, ירושלים תשס''ג, עמ' קסט- קפח

---, משה מונטיפיורי ויהודי מרוקו על פי תעודות חדשות מן השנים 1885-1845, ירושלים תשס''ט

גרשון יצחק, 'פזורת יהודי צפון מרוקו ו''הרוח של תטואן'', מקדם ומים, ו, תשנ''ה, עמ' 57- 70

הירשברג חיים זאב, תולדות היהודים באפריקה הצפונית, שני כרכים, ירושלים תשכ''ה

זעפראני חיים, אלף שנות חיים יהודיים במרוקו- היסטוריה ותרבות, דת ומיסטיקה, מכון הברמן למחקרי

ספרות, לוד תשמ''ו

יואל יששכר, 'מאוסף הכתובות שבבית הספרים', קרית ספר, כא, תש''ד- תש''ה, עמ' 308-307

כלפון יעקב, משפטים צדיקים, ירושלים תרצ''ה

לסקר מיכאל, יהודי המגרב בצל וישי וצלב הקרס, תל אביב תשנ''ב

נחמיאס יוסף בן דוד, יוסף חן, תוניס תרע''ה

עובדיה דוד, קהלת צפרו, כרך א, מקורות ותעודות, ירושלים תשל''ה

---, פאס וחכמיה, כרך ראשון, כרוניקות מקוריות, ירושלים תשל''ט.

עמאר אברהם בן שמואל, מענה אברהם, ירושלים תש''ט

עמאר מרדכי( מהד') ספר תקנות חכמי מכנאס, מופיע לראשונה על פי כתב יד, ירושלים תשנ''ו

רומאנילי שמואל, משא בערב, קמברידג' תרמ''ה

שנער פסח, 'יחסי יהודים ומוסלמים במגרב בן זמננו בראי המחקר והספרות', פעמים, 4, תש''ם, עמ' 58-3.

קיצורים

AJA- Anglo Jewish Association

BAIU- Bulletin de l'Alliance Israélite Universelle

Bericht- Bericht der Alliance Israélite Universelle

BMAIU- Bulletin Mensuel de l'Alliance Israélite Universelle

JI- The Jewish Intelligence and Monthly Account of the Proceedings

of the London Society for Promoting Christianity amongst the Jews

Report- Report of the London Society for Promoting Christianity amongst the Jews

 

Amicis de Edmond, Morocco: Its People and Place, translated by C. Rollin- Tilton, London 1882

Augustin Ferdinand, Erinnerungen aus Marokko, gesammelt auf einer Reise, im Jahre 1830, Wien 1838

Buffa John, Travels through the Empire of Morocco, Physician to the Forces, London 1810

Elmaleh, 'Die Israeliten in Marokko', Ost und West, IX, 1910, p. 778

Foucauld Victome Charles, Reconnaissance au Maroc 1883-1884, Paris 1888

Harris Walter Barton, Morocco that was, Boston 1921

Landenberger Margaret, United States Diplomatic Efforts on behalf of Moroccan

Jews 1880- 1906, St John's University, 1981

Leared Arthur, A Visit to the Court of Morocco, with Illustrations,London 1879

Leibovici Sarah, Chronique des Juifs de Tetouan (1860-1896), Paris 1984

Lenz Oskar, Timbuktu. Reise durch Marokko, die Sahara und der Sudan, I, Leipzig

1892

Leven N., Cinquante ans d'histoire l' Alliance Israelite Universelle( 1860-1920)

2 vols. Paris 1911-1920

Macnab Frances, A Ride in Morocco among Believers and Traders, London 1902

Meakin Budget, The Land of the Moors, London 1901

Mordtman Ad., Kurze Beschreibung von Maghrib el Aksa, der Schilderung

der Staten von Marokko, Hamburg 1844

Mouette G., The Travels of Sieur Nouette Germain in the Kingdom of

Fez and Morocco during his 11 years captivity, in: A New Collection of Voyages

and Travels, London 1710

Rohlfs, Adventures in Morocco, London 1874

Trotter P. D., Our Mission to the Court of Morocco in 1880 under Sir John

Drummond Hay, Minister and Envoy to H. M. the Sultan, Edinburgh 1881

Washington R. N., Geographical Notice of the Empire of Morocco, Read 11th and 25 th April 1831, Journal of the Royal Geographical Society,I, 1832, pp. 123- 153

Watson Robert Spencer, A Visit to Wazan, the Sacred City of Morocco, London 1880

 

 

התעודות

 

 

1

 

FO 99/173

Alcazar

8th June 1876

Petition of Jewish elders at Alcazar to Sir J. H. Dummond Hay

Excellency

On the night of the 5th Instant several Jews were assaulted and wounded in the streets of this town, by a Moor who encouraged others accompanying him to help him in his infernal designs.

According to the Doctor's report, half of the wounded are, at present, in a dangerous state, the majority, having been supported by their daily labour, are too poor to help themselves, and their families are starving.

We the undersigned, implore the protection of the Great Nation you represent in this country, and humbly ask, considering that we are living at a distance from Europe, that you protect us from murder and our property from plunder.

The Vice Consuls of Italy, America, Germany and the acting British Vice Consul, started from Larache for this town as soon as they heard of this outrage committed on an American and a British subject, amongst others, and after taking the necessary steps, and protesting to the local authorities on the commission of such an outrage, have restored tranquility to this town.

( Signed) Judah Wakni

Jaira Bergel

Isaac Bergel

Haim Ponte

Jusef el Haddad

Judah Ben Dodon

Masoud Mooyal

Isaac ben Yaish

Isaac Castiel

Elias Mellul

Isaac Hatchpool

 

2

FO 99/173

British Vice Consulate

Laraiche 10 June 1876

Sir John Drummond Hay K. C. B.

Tangier

Sir,

I have to inform Your Excellency of an unfortunate occurrence which took place in Alcazar on the 5th inst[ant]

On the morning of the 6th inst[ant] Mr A Guagnino received letters from Missrs Matitia and Herres advising him that, the previous evening between eight and nine o'clock a Moor had severely wounded several Jews in the streets of Alcazar; among the number being Mr Moses Abecasis, son of Mr Mesod Abecasis, American Vice Consul at Laraiche, and a British Subject, Mr Jacob Levy, Native of Gibraltar. As soon as possible after receipt of above news Mr Guagnino and I accompanied by Doctor Vera, started for Alcazar. On our Arrival there the same evening we proceeded to visit the wounded. Doctor Vera found that ten Jews and Jewess were suffering more or less from stabs inflicted by a Moor called Hadj Mohamed Showy, a Barber, native of Alcazar. Of this number, two are in a very dangerous state Mr Jacob Levy, the last person attacked, caught the said Showy in his arms and threw him on the ground, while struggling there Showy endeavoured to kill Mr Levy by sawing at his neck, fortunately however the weapon, a dagger with a blade some eight inches long,, although a sharp pointed had blunt edges, so that Mr Levy escaped with a slight scratch in the neck. The Moor also tried to stab him in the back but could only succeed in cutting his coat. During the struggle Mr Levy's pockets were torn away and he lost in spacie…………………………. Naps 17

A gold watch valued at……………………………………………50

Value of clothes destroyed…………………………………………16

83Naps

The following day( 7th instant) Mr Guagnimo and I presented ourselves before the Basha, who was in Alcazar, after explaining to him the state in which we found the wounded, we informed him that we could not leave Alcazar until he should give us some substantial guarantee for the lives and interests of those under our protection. The Basha after expressing his deep sorrow for what had happened, sent for and brought to our presence, the principal Moors of Alcazar together with the Cadi and Calipha, and demanded from them a guarantee for the lives and interests of Foreign protected Subjects as well as of all other Jews resident in Alcazar. After deliberating they unanimously agreed to give said guarantee by passing a document to be written by the public Notaries and the Cadi. The Basha also read to said Moors a note which Mr Guagnimo and I had presented to him of the losses sustained by the owners of the shops and others during the tumult caused by aforesaid Hadj Moh[amme]d Showy, through robbery & c. In said note is the before mentioned amount of Nps 83 value of Specie & c lost by Mr Levy.

Before our arrival in Alcazar the criminal Showy had been severely punished. On his being asked by the Basha in our presence what motive he had for committing the crime, he merely answered, " I did not know what I was doing''. I have been informed that he had no question or dispute with any of those whom he wounded. Mr Abecasis says he strongly suspects that Showy was instigated by a Moor called Hadj Aly Ben Soliman against whom Mr Abecasis had a claim for Nps 43 value of some hides alleged to have been robbed from a store occupied by him( Mr Abecasis) in a Fondae said Fondae being under charge of Ben Soliman. Mr Abecasis asserts that in course of a dispute the said Ben Soliman made use of some threatening expressions; and his suspicions are strengthened by the fact that Mr Abecasis was the first person attacked at Mr Guagnino's request Hadj Aly Ben Soliman has been arrested.

I may mention that while Showy was running through the streets stabbing the Jews, two Spaniards were obliged to take refuge in a Mosque where were assembled a large number of Moors at prayers.

Sunjoined I give Y. E. a list of wounded.-

I have &c

Signed Lewis Forde

Acting V. Consul

List of persons wounded by Hadj Mohamed Showy, in Alcazar' on the evening of the 5th May 1876

----

Jacob Levy British Subject

Moses Abecasis American protected Subject.

Azar Zaraga

Amram Zaraga

Yehia Shwerdy

Jacob Equenoby

Jacob Kadush

Jacob Serfaty

Jacob Hadad

Solomon Levy, and his maid servant( name of latter not ascertained)

Subjects of the Sultan

 

3

FO99/175

British Vice Consulate

Laraiche 14 June 1876

 

Sir J. H. Drummond Hay K. C. B.

Sir,

I regret to inform you that Solomon Levy and his maid servant died last night, in Alcassar from the effect of wounds inflicted on them by Hadj Mohammed Showy, on the 15th as per my Despatch to your Excellency, of the 10th Instant.

I have& c

( Signed) L. Forde

 

4

FO99/173

Tangier

14 June 1876

Lewis Forde Esq[ui]re

 

Acting British Vice Consul

Laraiche

 

Sir,

I have to acknowledge the receipt of your Despatch No 14 of the 10th ins[tan]t

Reporting the outrage committed at Alcazar by a Moor named Hadj Mohamed Showy upon the British Subject Jacob Levy, upon the son of the Unites States Vice Consul at Laraiche who is a native, and nine other Jews Moorish Subjects.

I approve of your conduct as reported by you in that Despatch.

I have made a representation upon this subject to the Moorish Minister Cid Mohamed Bargash and have required that Showy should not be released from prison and that should any one of the wounded persons die from the effects of the injuries they have received that he be proceeded against before the competent tribunal on the charge of murder.

With the view of enabling me to form a correct opinion regarding the commission of these outrages I have to direct that you obtain for me replies to the following quiries:

1.- Was Showy in a state of intoxication from drink keef, or hasheesh when he committed the crime?

2. Was Showy in the habit of drinking or taking these herbs?

3.Had Showy ever shown before the commission of this crime, signs of insanity?

4 Were the wounds inflicted on the British Subject or the other Jews, in consequence of their coming to the rescue of Abecasis or did Showy attack Jacob Levy and the other Jews without provocating or other apparent cause?

5. Were other Moors present when Showy attacked Abecasis and the other Jews? If so did they take any part to prevent the outrage or otherwise?

6. Obtain names if possible of Mohammedans who looked on passively or encouraged in any way the commission of the crimes?

7. When Jacob Levy lost his watch and money who were the persons that surrounded him, Jews or Moors?

8.Does he suspect any one of the robbery?

9.Is he a person of a class who was likely to be in possession of Nps 17 in cash on his person?

10. Is there any evidence that he was in possession of a gold watch worth Nps. 50?

11 Were the injuries done to his clothing such as to justify the claim for Nps 16?

If you are satisfied that the watch was robbed get full particulars regarding name of maker or other marks in watch which may lead to its being identified and call upon the authorities to take steps to recover it as also the money.

12. Let Levy state who are the parties whom he suspects of the theft.

13. Do you consider that the Basha and local authorities have done their duty on this occasion?

14. What was the punishment you mention as having been inflicted besides imprisonment.

As Europeans and natives under Foreign protection whenever they have been assaulted or even hustled by Moors invariably put forward large claims for money or other property lost but alleged to have been on their persons, and as I disapprove entirely of demands being put forward upon this Government or private individual for claims which cannot be substantiated, I shall defer taking any steps with this Government further than to mention Jacob Levy's alleged losses, until I receive replies from you to the queries I have put.

I wish you to inform whether the position and antecedents of Jacob Levy lead you to believe that the losses were really sustained.

I am aware that Moses Abecasis is the son of a wealthy and respectable Jewish resident at Tangier, who is United States Vice Consul for Laraiche.

I am & c

Signed J. H. Drummond Hay

 

5

FO99/173

Tangier

15 June 1876

 

The Right Hon[ora]ble

The Earl of Derby

My Lord,

I have the honour to transmit the translation of a Letter addressed to me by the Hebrew Elders of the Town of Alcassar and the copy of a Despatch from the Acting British Vice Consul at Laraiche, Mr Forde, reporting that a number of Jews, amongst them a British Subject named Jacob Levy, a native of Gibraltar had been wounded by a Moorish barber named Hadj Mohammed Showy.

The British Vice Consul on hearing of this outrage, proceeded at once to Alcassar, which town is in the province of Larache. The Basha who happened to be on a visit to Alcassar and the local authorities had already taken active steps for the arrest and punishment of the Moor who had committed these crimes, before the arrival of the Vice Consul, but at the latter and before his departure from the Town, the Basha had caused the chief authorities and inhabitants of Alcassar to become guarantees for the future good behaviour of the Mohammedan population towards the Christian and Jewish Inhabitants.

As the report of Mr Forde does not enable me to form an opinion, whether Showy was unsane, or was intoxicated,when he committed these crimes, or whether it was an outbreak of fanaticisim, encouraged and abetted by other Mahommedans, I have addressed him a Despatch, of which I have the honour to transmit a copy, approving of his conduct, but directing him to afford me further particulars.

The queries I put to Mr Forde in that Despatch will best explain to your Lordship, why I defer taking further action in this matter than to make, as I have done, a verbal representation to the Moorish Minister, until I receive a reply from the Vice Consul.

In an interview I had yesterday, with the Moorish Minister, I demanded, that Showy should not be liberated, on any plea, whatever by the authorities at Alcassar and that if anyone of the wounded persons died from the effects of the injuries they had received, that steps should be taken to proceed against the Moor Showy on the charge of murder.

I made known to Cid Mohammed Bargash the losses sustained by the British subject, Jacob Levy, adding, however that I reserved, for the present, putting forward any formal claim on that account until I received further particulars from the British Vice Consul.

Cid Mohammed Bargash informed me, he had received a letter from the Basha of the province, reporting the outrage, and informing him that immediate steps had been taken for the arrest of Showy, upon whom the bastinado had been inflicted most severely, he believed, a thousand lashes, and that another Moor Hadj Aly Ben Solyman, charged by Mr Moses Abecasis with having instigated the crime, had also been arrested, but that there were no proofs against him further than that in a dispute about money matters, with Mr Abecassis, a few days before the outrage, he had told the latter, that if he compelled him to pay, he would repent of having done him an injustice, but that there were no proofs tat Hadj Aly Ben Soleyman and Showy had been in communication.

Cid Mohammed Bargash said that from the account he had received, he believed that Showy was in an unsound state of mind when he committed the crimes and he related what follows:

'Some days before these outrages, showy had not been feeling well, suffered from pains in the head. There is a superstition amongst some classes in this country that when a person is troubled in his mind, a feast and dance given to black slaves will alleviate mental disorder. The wife of Showy had proposed this remedy to her husband, but he declined however when her husband had left the house for his daily avocation as barber, she prepared numerous dishes of food and on his return, in the evening announced that all was ready for the feast and that he had only to summon the Negroes and Negresses to attend. Showy was very angry, punished his wife, destroyed the food, and left the house.

It was on the following day, or two or three days after, I forget which, when Showy was shaving the head of a Moor, he inflicted a severe gash with the razor, the Moor punched with his head bleeding to remonstrate with the barber the latter cused himself by saying he was not feeling well and that his hand was unsteady. The operation was then continued by Showy, who on trimming the moustache with the razor made a deep incision into patients upper lip. Angered by such awkwardness the Moor left the shop of the barber, bleeding, and complained to the bystanders''

It was on the evening of the same day the crimes were committed.

On my remarking that if Showy was suffering from temporary insanity, he had been sufficiently sane to select Jews for his victims and not Mohamedans and that I should desire to know whether the Mohamedans who had witnessed this onslaught on inoffensive Jews, by of their bretheren, had not interfered in any way to prevent the commission of such heinous crimes. Cid Mohammed Bargash said that it was the hour of Mohammedan prayer and that the majority of the Mohammedans were in the Mosque, but that as a proof of the good feelings of the Mohammedan population, two Christians( Spaniards) who had taken refuge in the Mosque had not been ill treated, but on the contrary, the Moors who were at their prayers had expressed their satisfaction, under the circumstances of the case that the Christians had entered the Mosque. Cid Mohammed Bargash told me that he had not as yet received any demand for the satisfaction from Mr Mathews, the United States Consul General, but that he understood that a claim for ten thousand dollars had been put forward by Mr Moses Abecasis upon the authorities at Alcassar for the wounds he had received. Cid Mohammed Bargash added, that he believed the wounds of Mr Abecasis were not of a serious character.

Cid Mohammed Bargash enquired whether I considered that if such a demand was put forward upon the Moorish Government by the United States Consul General it ought to be satisfied; I replied that from the imperfect information I had received and as the question he put me had reference to the conduct of the agent of another Government, I must decline giving a reply, but I added that if it was proved that Showy had been encouraged by the Mohammedan population to commit the crime or even that the latter, had looked on passively at the attempt to murder a number of inoffensive Jews, amongst them a British subject, without offering the slightest opposition, I should certainly expect that the sultan would give orders that a heavy fine should be levied on the Mohammedan population and that all just and reasonable demands on account of wounds, or losses sustained should be paid, but that I should reserve further action for the present and report the occurrence to your Lordship. There the conversation

Dropped.

With reference to the alleged losses of the British subject Jacob Levy, I suggest, if I receive information from Mr Forde, which may lead me to believe, that the amount claimed is not exaggerated and that Jacob Levy really sustained such losses, that I be instructed by your Lordship to require that the Moorish government cause the claims to be paid.

I shall transmit to your Lordship a copy of Mr Forde's replies to the questions I have put to him.

Your Lordship will observe that in my instructions to Mr Forde, I have been very careful to require full explanations regarding the different Items forming Mr Jacob Kevy's alleged losses, as I have found it to be the invariable practice in the country, if any European or protected native, is assaulted by a Moorish subject, that a claim is put forward, for loss of money or property, of an exaggerated character, far beyond the apparent means of the claimens. Such claims have been too often supported by some of the Foreign agents, though I have always declined to entertain similar claims of British subjects until I have been satisfied that they are just.

Should Mr Jacob Levy put forward hereafter a claim for the wound he received, which is said to be slight, I shall report to your Lordship his having done so, and await your Lordship's Instructions before I support the claim by making a representation to the Government, even though the United States Consul General may insist upon and recover damages from the Moorish Government on account of the wound inflicted on the Moorish subject, son of the United States Vice Consul at Laraiche.

I may here mention that it would appear to me that as there are no grounds for complaint against the local authorities at Alcassar for want of activity or of energy in arresting the accused persons, that it would not be just to bring a claim against this Government, on account of the injuries received by the British Subject or the protected United States citizen, but I shall be prepared, as regards the former person to act as your Lordship may desire, under any circumstances, however, I shall avoid associating myself in any proceedings, with the action of the United States Consul General, for I regret to say that the manner in which he has extended protection to numbers of Moorish subjects without the slightest pretext, has left the impression on the minds of this Government and indeeds חסר ההמשך

 

6

FO 99/175

Tangier

 

20th June 1876

The Right Hon[ora]ble

The Earl of Derby

My Lord,

With reference to my Despatch No 26 regarding the outrages committed at Alcassar, by a Moor named Showy, I have the honour to transmit the copy of a Despatch from the axting Vice Consul at Laraiche reporting that two of the Wounded persons have died and I have since learnt that another Jew is dead. The three deceased persons are subjects of the Sultan.

Mr Scovasso, the Italian Minister, and I called together yesterday upon Cid Mohammed Bargash, and informed him that it was our intention, on receiving more accurate information regarding these outrages, to address him notes demanding that justice should be done and we recommended, that he should advise the Sultan to take the initiative before the receipt of the demands from us or anyone of the other Foreign Representatives by causing Showy to be prosecuted for murder and by marking also His Majesty's displeasure at the conduct of the Mahommedan Inhabitants of Alcassar, who it is understood, looked on passively at the commission of these crimes.

Cid Mahommed Bargash said he would write at once to the Moorish Court but he expected, that the Sultan will have already issued stringent orders to the authorities at Alcassar in the sense we had suggested. The Moorish Minister still seemed to be of opinion that Showy had committed these crimes during temporary insanity.

 

I have the honour to be, with the highest respect

 

My Lord

Your Lordship's most obedient very humble servant

J. Drummond Hay

 

7

FO99/175

British Vice Consulate

Larache 21st June 1876

 

H.E.

Sir John Drummond Hay K.C. B.

Tangier

Sir,

I have the honor to acknowledge receipt of your Despatch No 14 of the 14th inst[ant] containing several queries with regard to the outrages committed in Alcassar on the 5th inst[ant]

To enable me to give as correct answers as possible to your questions I again proceeded to Alcassar on the 18th inst[ant]. The result of my inquiries is as follows:

1 Showy was not in a state of intoxication from drink, keef or hasheesh when he committed the crime.

Showy was not in the habit of drinking or of taking intoxicating herbs.2

3. A Moor called Muchtar Bakali states that at about four o'clock on the evening of the outrages Showy was in his ( Bakali's) house shaving him, that Showy appeared very nervous stopping suddenly several times during the operation on Bakali asking what was the matter with him, he replied that all the world seemed against him and that he wished God would kill him. Several Moors and Jews who knew Showy for years informed me that previous to the crime he was an extremely well behaved, sober, quiet, and unoffensive person.

4.The wounds inflicted on the British Subject and other Jews, were not in consequence of their coming to the rescue of Abecasis. Showy attacked Jacob Levy and the others without any provocation whatever, nine of them, including Abecasis, were attacked in different parts of the principal street, the other two, Solomon Levy and his servant Rachel Biton, were assaulted inside the house of Mesad Muial, said house being some three hundred yards distance from where Abecasis was attacked. Members of S. Levy's family state, that Showy was in the habit of often sitting at the foor of Levy's house and playing with his( Levy's) children.

5. There is no evidence of any Moors having here present when Abecasis was attacked, but afterwards especially when Jacob Levy was struggling with Showy, there were number of Moors in the street and others sitting in their shops, none of whom look any steps whatever to prevent the outrages.

Showy passed at least three times opposite over forty shops belonging to Moors, most of it not all of which were open and their owners sitting within. I have to make particular mention of the owner of one of these shops, of that opposite which Jacob Levy was attacked J. Levy when he found Showy close to him with a knife in his hands, rushed to the shops to try and snatch some measure of deference but found none' he then grappled with the assassin and they hath fell to the ground, where Showy endeavoured to cut Levy's throat and stab him.

While all this was passing the owner of the shop in question did not offer the slightest assistance to Levy nor did he try to arrest Showy and thus prevent a possible further disaster.

6. It is impossible to obtain the names of the Moors who were in the street and witnessed the outrage on Jacob Levy and others. The name of the shopkeeper of whom I make special mention in No 5 is Tahar Ben Jermah. I obtained from the Governor of Alcassar the names of the owners of the shops in that part of the street.

Where the outrage took place, a list of which Y. E. will find adjoined. The Governor says that one of the said Moors Homan Ben Hadj Abdelkader was not in his shop, nor is it possible to say whether some of the others in the list were not also absent.

7. The persons near J. Levy when he lost his match and money were Moors.

8.He does not suspect any one in particular of the robbery. He does not say he was robbed but that, during the struggle Shoney tore away his pockets and that then the watch and money fell out.

9. I consider that Jacob Levy is of a class likely to be in possession of nps 17 and a gold watch.

10. Jacob Fereres states that he has seen a match in Jacob Levy's possession Juan and Paul Galofre both testify to having sum him ( J. Levy) in possession of a gold watch/

11. I consider the injuries done to Jacob Levy's clothes such as justify the claim for nps 16. The coat and waistcoat were rendered useless.

It is very probable that the watch was smashed during the struggle and subsequent confusion. If on the contrary it was robbed by some Moor he (Moor) is not likely to expose for sale in Alcassar. As for the Nps 17 the Basha says he cannot satisfy any claim however just it may be until receipt of instructions from the Sultan.

12. See answer to No 8.

13. I do not consider that the Basha did his duty on the occasion.

Notwithstanding the excitement which prevailed among the entire population of Alcassar, he did not send a single soldier to keep guard nor did he order the Governor to place guards during the night, after the outrages Early on the 6th instant he caused Showy to unmercifully flogged, whereas, I think he would have acted more prudently had he withheld the punishment until he should hold an investigation as to the motive for the crime.

14 Showy received some eight hundred stripes in the Basha's presence and was then paraded through the streets when he was again beaten.

15. From information collected here and in Alcassar I am led to believe that Jacob Levy actually sustained the losses mentioned. He is a native of Gibraltar but has been residing several years in Tetuan; when coming to Alcassar he brought a letter of recommendation from the Consular Agent of Tetuan for the Vice Consul here.

When Mr Guagnimo and I were in Alcassar the Basha promised to have guards placed in the Jew's quarter, said guards to he paid by the Jews. On the 18th inst[ant] I found that no guards whatever had been placed. On my asking for an explanation the Basha said the reason was the unwillingness of the Jews to pay. At any request he sent for the principal Jews of Alcassar, and in his presence I told them that, as the chief Moore had passed a notarial; document holding themselves responsible for the lives and interests of the Jewish inhabitants, the least they could do in return would be for them to be responsible for the payment of the guards.They finally copnsealed and the same night the guards were placed.

There are numerous claims by Jews for large sums alleged to have been robbed from their shops on the night of the 5th inst[ant], most of these are, I am convinced, very doubtful. I have good authority for stating that Jacob Levy was strongly advised to claim some $400, but he refused to do so. From this circumstance, and from the fact that he was aware of the heavy demands made by others, I am further led to believe that he really sustained the losses mentioned.

A daughter of the deceased Solomon Levy died from fright and shock to the system on the 16th inst[ant]

The wounded are progressing favourably, with the exception of Jacob Serfaty, who is still in danger.

In conclusion I consider it my duty to express to Y[our] E[xcellency] my decided opinion which opinion is endorsed by Mr Guagnine, Mr Lozano, and Doctor Verra, that Hadj Moh[amme]d Showy when committing the outrage was not responsible for his actions, that he was in fact suffering at the time from temporary insanity. To enable you to form a more correct idea as to his state of mind, I bef to enclose herewith a certificate from Doctor Vera. I should have mentioned before that Showy, after---- Solomon Levy, presented himself at the prison of Alcassar but was refused admittance, as the officer in charge was not aware at the time of what had happened, whereupon he( Showy) again sallied forth, stabbed the others, and again went to the prison when, he was retained.

I have & c

Signed Lewis Forde

Acting V. Consul

Names of the owners of Shops in that part of Alcassar where the outrages was committed

 

8

F.O. July 10, 1876

 

Draft

Sir J.D. Hay

Tangier

Sir,

I have to inform you that I approve the language which you held with the Moorish

Min[ister] as reported in your desp[atch] No 27 of the 20th ul[timo] respecting the murder of 3 Jews at Alcasar

 

 

 

9

FO 99/175

 

Sir J. D. Hay

Aug[ust] 21 1876

Circular

Sir,

I have received your Desp[atch] No 34 of the 21st Ult[imo]

Concerning the outrage committed at Alcassar on Mr Levy. I have to express to you my satisfaction at the conduct of the Moorish Gov[ernmen]t in this matter. I do not doubt that you will watch the progress of the enquiry which is to take place, and do all that you properly can to prevent any obstacle being placed in the way of the prosecution,

D

 

10

Sir J. D. Hay

Aug[ust] 21 1876

Circular

Sir,

I have received your Desp[atch] No 34 of the 21st Ult[imo]

Concerning the outrage committed at Alcassar on Mr Levy. I have to express to you my satisfaction at the conduct of the Moorish Gov[ernmen]t in this matter. I do not doubt that you will watch the progress of the enquiry which is to take place, and do all that you properly can to prevent any obstacle being placed in the way of the prosecution,

D

 

11

 

Sir J. D. Hay

Aug[ust] 21 1876

Circular

Sir,

I have received your Desp[atch] No 34 of the 21st Ult[imo]

Concerning the outrage committed at Alcassar on Mr Levy. I have to express to you my satisfaction at the conduct of the Moorish Gov[ernmen]t in this matter. I do not doubt that you will watch the progress of the enquiry which is to take place, and do all that you properly can to prevent any obstacle being placed in the way of the prosecution,

D

 

12

 

Hadj Mohammed Ghassal to Mr H. White

( Translation)

( After compliments) 14 Shaaban ( May 8), 1887

1 Reuben Tourjeman having demanded of several persons payment of what they owed him according to notarial documents, being a very large sum of money, they pleaded that they had paid him sums of money on account, but the said Tourjeman having denied this, they presented in support of their statement a document, perfectly in order, drawn up by public notaries of Laraiche, and certified by the Cadi.

The Shraa then ordered that Tourjeman should make accounts with the debtors, or else present documents upsetting the documents presented by them. The Jew produced a declaration of common persons amongst the Arabs of Alcazar, which declaration was found by the Court of Shraa to be false. It was therefore pronounced that the plaintiffs were in the right, and Tourjeman had to submit to that which was just. The Shraa impounded the false documents presented by Tourjeman, who, having made accounts with the plaintiffs, proved to be their creditor in about 80 dollars, whereas he had before claimed from them a very large sum.

2. Reuben Tourjeman had recovered from an individual an amount which the latter owed him. He subsequently claimed payment a second time of the same sum through the Governor, who had jurisdiction over the individual. The Governor made the latter person pay the sum claimed, and kept possession of it until the Shraa should judge the matter.

The parties having presented themselves before the Shraa this Court decided that the right was with the said individual, he having already paid Tourjeman what he owed him.

The Shraa then pronounced Judgment, recognizing the right of the individual who proceeded with this Judgment to the Governor, upon whom he depended to recover the money he had deposited with him. Peace!

( Signed) Mohammed Ghassal

 

13

FO 99/235

Sir W. K., Green to Sid Emfadl Gharnet

Translation))

(After Compliments.) Morocco, May 10, 1887

I have just received from the Chief Rabbi and principal Jews of Tangier a letter reporting an outrage alleged to have been committed by the Mohtaseb of Alcazar on a Jew of that town. I inclose herewith a translation of an extract from their letter, which contains an account of what is said to have occurred, and I request your Excellency to bring the matter to the notice of the Sultan without delay, for I am convinced that His Shereefian Majesty, who, moved by the spirit of justice and humanity which animates him, has always been prompt to protect the oppressed of whatever creed, will cause a strict inquiry to be instituted into the matter, and should the accusation prove true, will, severely punish the Mohtaseb, and make him pay compensation to the Jew. Peace

( Signed ) W. Kirby Green

 

14

FO 99/ 240

May 11 1887

The Most Hon[ora]ble

The Marquis of Salisbury K. G.

Foreign Office

Whitehall S. W.

My Lord,

At the request of the Jewish Board of Deputies and the Anglo Jewish Association we beg permission to bring under your Lordship's notice events now passing in Morocco which are causing just alarm to the entire Jewish Community in that country.

From information we have received from a number of the Anglo Jewish Association now in Tangiers, and other reliable sources, it would appear that, on the 6th April, one Reuben Tourgeman, a Trader of Alcazar, was summoned to attend before the Governor of that Town, and on his arrival there, was immediately arrested, and thrown into prison. He was unable to learn the ground of his arrest. On the following day, irons were placed on his feet, and, on the 8th he was mounted ( being still in chains) and sent, under military escort, to Tangiers, through Arzila- a most circuitous route. It is stated that two Englshmen, Messr Varley & Smith accompanied the party to the suburbs of Tangiers, and gave orders to the military guard throughout the journey. On arrival at Tangiers, Tourgeman was taken before the Foreign Minister, Hadj Mohamed Torres, who immediately released him.

The circumstances of this outrage naturally caused much excitement at Tangiers, and, on the 12th April, a Deputation, comprising all the most influential Jews of the Town waited upon Mr White- then acting for Mr Kirby Green, H. B. M's representative at Tangiers, to solicit his good offices. We have most gratefully to acknowledge that Mr White afforded the most kind and prompt assistance, and made a searching investigation into the circumstances of the outrage. It is alleged that the Governor of Alcazar has given the following explanation of his conduct; that Tourgeman being plaintiff in an action pending at Tangiers, the Foreign Minister himself had directed the governor of Alcazar to cause Tourgeman to appear at Tangier to substant his claim, that Tourgeman set the order of the Foreign Minister at defiance, and that force had thus become necessary. Tourgeman however, solmly denies having disobeyed the order of the Governor of which he was totally ignorant. He states that he was simply told by two soldiers that he was wanted at the Governor's palace, and that on arriving there he was carried off to prison.-

Tourgeman is described to us as a respectable trader, not a money lender, as alleged in a letter on the subject published in the "Times'' Newspaper, and his version of the affair is supported by the statement on oath of himself and of his cousin Judah Afflalo, sworn before the Notary public.

This painful occurrence is still the subject of official inquiry at Tangiers- and it is important, in the cause of justice and humanity , to know(1) On what ground Tourgeman was arrested, imprisoned, cast in irons, and deported to Tangiers.

(2) At whose instance and by whose orders he was subjected to this cruel treatment and ( 3) Whether the order given authorized his being imprisoned, and chained.

On the 3rd instant we received a Telegram from a member of the Anglo Jewish Association, who happens to be in Tangiers of which the following is a copy.

Tangiers- 2nd May 1887

'' Fresh outrages Alcazar Moorish functionary subjected Jewish shoemaker 300 lashes bare soles feet 300 more palms hands. Afterwards lodged victim underground dungeon heard by shackled. No crime against victim. Community implores your energetic action prevent further outrages- Suggest your petitioning foreign Office telegraph Green instructions. Avail presence Court make proper representations Alcazar outrages insisting punishment guilty reparation victims. Strict adherence Sheriffian Edicts formerly given Jews- Should Foreign Office hesitate pray Sir Julian, telegraph Green through Cohen- present opportunity Embassy invaluable delay involved further outrages through impunity offenders.

Pyke

Cohen

Under the above circumstances, we earnestly hope that the good offices of Her Majesty's Government, so beneficently exercised through its Representative at Tangiers, may be continued for the protection of the Jewish Community.

We trust that the inquiries now pending may result in the award of adequate compensation to Tourgeman for the outrage of which he has been the victim, and that strong measures may be adopted to prevent further outrage, and to calm the mind of the Jeish Community which has been so seriously alarmed by the incidents of the last few weeks.

Commending this matter to your Lordship's humane and favorable consideration

We have the honor to be,

Your Lordship's Obed[ien]t humble Serv[an]t

Arthur Cohen Julian Goldsmid

President of the President of the

London Committee of Deputies Anglo Jewish Association

of the British Jews

London/ May 11th 1887

15

FO 99/234

FO May 17, 1887

Dft K. Green

Sir,

I transmit to you, herewith, copy of a letter from the British Board of Deputies & Anglo Jewish Association representing the good offices of H. M. on behalf of one Reuben Tourgeman, a trader of Alcazar who it would seem has been arrested & imprisoned

I have accordingly to repeat you to furnish me with a report on the case as well as on the other case on which Sir J. Goldsmid & Mr Cohen alluded.

 

16

FO 99/235

Memorandum

Having heard that a Jew of Alcazar, named Reuben Tourgeman, had been brought to Tangier in fetters, and that two British subjects were supposed to have instigated the authorities to treat him in thios manner, and send him by a circuitous route as a prisoner to Tangier, I took occasion to inquire of Hadj Mohammed Torres what truth there was in the report that had reached me.

Hadj Mohammed informed me that complaints had been made against Tourjeman by persons whom he had prosecuted for debt, and who had been imprisoned, that the claims he had put forward against them had been already paid either in full or in chief part, and that Tourjeman having disobeyed the order that he should go to law with the complaints, he ( Torres) had directed the Governor of Laraiche to send him up to Tangier, that the case be heard by the Cadi of this town, and that in conformity with this instruction Tourjeman was sent up.

To my inquiry why he had been sent fettered and by a circuitous route, Hadj Mohammed Torres replied that he had given no instructions as to the manner in which he should be sent, as it was not usual to do so; but the Governor, who was responsible for his safe custody and arrival at Tangier, had probably ordered him to be fettered to prevent his escape, as is customary when prisoners are sent from one place to another, and that he had sent him by a route only a little longer than the more direct route, as it afforded the opportunity of his safe custody each night in a walled town, whereas the more direct route, lying through open country, affords no accommodation whatever for the prisoner or his escort.

To my further inquiry whether the Moorish authority had acted in this manner at the request of a foreign subject, Hadj Mohammed stated distinctly that he had given the order to the governor of Laraiche entirely proprio motu , and not at the request of any foreign subject, and that the Governor of Laraiche had acted on his own responsibility, and he had no reason to disapprove of his action.

Since the departure of Hadj Mohammed Torres to the Court at Morocco, the Acting Minister, Hadj Mohammed Ghassal, has communicated to me a statement of what has taken place at the Cadi's Court in the hearing of the complaints brought against Tourjeman.

I annex a translation of this statement, from which it will be seen that Tourjeman is not a worthy object of compassion, he having put forward unfounded claims against persons who were not indebted to him, thus causing them to be wrongfully incarcerated for long periods of time in the dungeons used as Moorish prisons.

The sufferings of the innocent victims of the false claims put forward by him appear to me to be far more worthy of commiseration than the comparatively light suffering caused to himself by his journey to Tangier in fetters.

( Signed) H. P. White

Tangier, May 26, 1887

 

17

FO99/235

Hadj Mohammed Ghassal to Mr H. White

(Translation)

(After compliments) Ramazan 29, 1304( June 22, 1887)

We have received your letter of the 27th Ramazan, in which you inform us that, although the Shraa had already given a decision in the case of Reuben Tourjeman ( as I had told you), another case has been brought against him, and he was condemned to pay a sum of money, & c.; I have to inform you that a man arrived here from the Province of Laraiche, saying that Reuben Tourjeman had sued him for 100 dollars and interest, and he had paid 95 dollars, as verified by a legal document; and that he Reuben) afterwards presented him another document for the whole 100 dollars and interest ; and the Government took the money from him ( the Moor) and it was paid to Reuben; then we sent them both to the Shraa, and the Moor was found to be in the right, and Reuben Tourjeman was condemned to pay it back, and paid the 96 follars to the Moor after having been put in prison. Peace!

( Signed) Mohammed Ghassal

 

18

FO 99/235

Sir W. K. Green to the Marquis of Salisbury.-( Received July 25.)

My Lord, Tangier, July 12, 1887

I regret that, owing to my absence on my mission to the Moorish Court, considerable delay has taken place in the acknowledgment of your Lordship's dispatch No. 13[?47] of the 17th May last, concerning certain alleged persecutions of Jews by the Moorish authorities in the northern province of this country.

With regard to the case of Reuben Tourjeman, I have the honour to furnish your Lordship herein with copies of a Memorandum, and its inclosure, which Mr Horace White forwarded to me in connection with your Lordship's call for a Report on the matter. I also have the honour to transmit herewith a translation of a further letter on the same case, addressed to this Legation by the Acting Moorish Commissioner for Foreign Affairs.

I think when the Jewish Board of Deputies and the Anglo Jewish Association are in possession of the facts connected with Reuben Tourjeman's arrest and conveyance to Tangier, they will be prepared to admit that the case is not one of the Jewish race by the Moorish authorities, requiring the intervention of the British Representative.

The best that can be said of the whole affair is that Reuben Tourjeman's money- lending transactions have been disputed by the debtors before the competent Tribunals, and that the Moorish authorities have treated him no better nor no worse than a Mahommedan who might have found himself under similar circumstances. It is unfortunately but too true that all proceedings connected with the recovery or otherwise of debts are accompanied in Morocco with considerable harshness; but it is also true that the victims of this harshness are much oftener Musulman than Jewish subjects of the Sultan.

That Reuben Tourjeman's case is a personal one, and not one of the race, is further borne out by the fact that he has brought an action for damages against the "Times'' newspaper of London, on the ground of having been libeled and stigmatized as a usurious money – lender.

With regard to the other cases of persecution brought under your Lordship's notice in Sir Julian Goldsmid's and Mr Arther Cohen's letter of the 11th May last, the accompanying copy of a letter, which I addressed to the Moorish Minister of Foreign Affairs at Morocco at almost the same moment that the aforenamed gentlemen's complaint reached your Lordship, will prove to them that I am ever watchful to protect Moorish Jews from persecution on the part of the local authorities.

Cid Emfadl Gharneet, on the receipt of my letter, assured me that the Sultan was, determined upon making his functionaries understand that the Jews are to be treated on a perfect footing of equality with the Moors.

In support of this statement, I can assert that, during the whole course of my recent journey from one end of Morocco to the other, I was constantly assured by all the heads of the various and numerous Jewish communities who called on me when I was passing in their neighbourhood that their treatment by the Moorish authorities was most satisfactory, and that the state of the Jews in Morocco was daily and continuously improving.

I have, & c.

( Signed) W. Kirby Green

 

19

FO 99/240

FO Aug[u]st 9, 1887

Dft

Anglo Jewish Association

Sir,

With ref[erence] to my letter of the 17th of May last, I am directed by the Marques of Salisbury to transmit to you, for your information, the accompanying copy of dispatch from H, M's Minister at Morocco relating to th case of Reuben Torgeman as well as to other cases of alleged persecutions of Jews by the Moorish authorities in the Northern Province of Morocco

 

20

FO 99/244

Anglo Jewish Association 100 Sutherland Avenue

In connection with the London 18 August 1887

Alliance Israelite Universelle

The most Hon[orable] the Marquis of Salisbury K. G.

Her Majesty's Principal Secretary of State

For Foreign Affairs

My Lord,

I am directed most gratefully to acknowledge your Lordship's letter of the 9th inst[ant], and the copy of a confidential dispatch received from Her Majesty's Representative in Tangier, concerning the case of Tourgeman, and on the opinions expressed about Tourgeman by some of the heads of the Moorish Government. The subject will in due course, be submitted to the Council of the Association.

I have the honour to be, my Lord,

Your Lordship's most obedient, humble servant

A. Lowy

Secretary

 

 

1 . שנער, תש''ם, עמ' 29

2 . מ. עמאר, תקנות מכנאס, עמ' צח

3 .בניהו, דברי הימים, תשנ''ג, עמ' 89; עובדיה, פאס וחכמיה, א, תשל''ט, עמ' 37.

4 .Mordtman, 1844, p. 13 על הקרב: הירשברג, תשכ''ה, ח''ב, עמ'214-211

5. pp. 32-33 Mouette, 1710

6 . מהד' קמברידג' תרמ''ה, עמ' 2

7 . בנג'ו, תשמ''ג, עמ' 8

 

8 . 'משפט וצדקה ביעקב', ח''ב, סי' קכא

9 . נר מערבי, ח''א, סי' צג.

10 . תקפו של יוסף, ח''ב, סי' ד

11 . משפטים ישרים, ח''ב, סי' רמח

12 . משפטים צדיקים, ח''א, סי' צב

13 . יעקב בירדוגו,1843-1783 קול יעקב, דף קיז

14 . אברהם עמאר, מענה אברהם, אהע''ז, סי' ב

15 . ויאמר יצחק, ח''א, או''ח, סי' כט, לא

16. ויאמר יצחק, ח''א, אהע''ז, סי' קיט

17. קהלת צפרו, א, מס' 218, עמ' 251

18 . Elmaleh, 1910, p. 778

19 . ק''ס, כא, תש''ד, עמ' 307.

20. Augustin,1838, p.54

21 . Watson,1880, p. 165

22 . עמ' 54-53

23 . Washington, 1832, p. 126

24 . AJA, 1875, p.64

25 . Trotter,1881, pp.39-40, 205

26 . Leard,1879, pp.6- 7

27. 132 Amicis, 1882,p.

28 . Foucauld, 1888, p. 14

29 . Report,1874, p. 94; JI, 1898, p. 26

30 . Report, 1885, p. 114

31 .AIU,1880, I, p. 31; Bericht, 1880,I, p.27

32 . Lenz, 1892, p. 363

33 . Trotter,1881, p 40 ; Amicis, 1882, p. 132

34 . Meakin, 1901, p. 336

35 . BAIU, 1880, II, p. 45

36 . AJA,1881-2, p. 66

37 . 386-387 Ost und West,XIV,pp

38 . בשן, תשנ''ט, עמ' 44

39 . שם, עמ' 129

40 . Mildmay 1896, Oct. 15, p. 189

41. שם, 190015 January, בשן, תשנ''ט, עמ' 135-134, 143

42 . Macnab, 1902, pp. 83-100

43 . Harris, 1921, p. 157

44 . גרשון, תשנ''ה, עמ' 63-62

45 . בנג'ו, תשמ''ג, עמ' 8

46 . JC, 1862, 18 July,: 'המגיד', יב תמוז תרכ''ב, 10 ביולי 1862, עמ' 212

47. 1874-5, p. 31 AJA, JC, 1875, 19 March, p.821) ;BMAIU, Sept.1875, p. 19 החבצלת,

יט אדר ב, תרל''ה, עמ' 182).

48. BAIU, 1874, I, p.138

49 . BMAIU, Aug.1875, p. 103; Oct. p. 138 ; – 65 63AJA, 1875

50 . ; Leven,1911, I, p. 23722-23pp AIU, 1875, II, p. 21; Bericht,1875 II,

51 . החבצלת, כח חשון תרל''ו

52 . BMAIU, July 1880, p. 169

53 . AJA, 1887, pp. 18-19 .

54. BAIU,1876, I, p. 24

55 . MAIU, 1876, Sept. pp. 103, 128 וכן BAIU,1880, I, p. 34;Nov. p. 157

56 . BMAIU, July 1876, p.103

57 . Bericht, 1880, I, p. 30

58 . תעודה מס' 1, FO 99/175)).

59.  Leibovici, 1984, p.118

60 . II, p. 17, BAIU, 1880, I, pp.32, 34

61 . Landenberger,1981, p. 99

62 . Bericht,1880, I, p. 28

63 . BMAIU, Sept.- Oct. 1880, p. 198; ראו מאמרי: 'חיוב יהודים במרוקו לחלוץ נעליהם בצאתם

מהמלאח ובעוברם ליד מסגד', אסופות, טו, תשס''ג, עמ' קסט- קפח.

64 . חבצלת, ר''ח טבת תרמ''א, עמ' 71-70

65 . ( JC, 1885, 30 January, p. 15 , הצפירה, יח שבט תרמ''ה, עמ' 27)

66 . JC, 22 June 1894, p.10

 

67 . JC,22 April, p. 8

68 . על ההצהרה: הירשברג, תשכ''ה, ח''ב, עמ' 310-309; א. בשן, משה מונטיפיורי, תשס'' ט, פרק ז

69 . AJA, 1887, p. 18

70 . p. 13 JC, 22 Nov. 1907

71 . שלט בין השנים 1912-1908

72 . May,1911 9JC, 1

73 . AJA, 1909/1910, p.21

74 . JC, 21 July 1911

75 . Ost und West, XIV, 1914, pp. 387-388

76 . זעפראני, תשמ''ו, עמ' 48

77 . מ. לסקר, תשנ''ב, עמ' 26

78 . לסקר, תשנ''ב, עמ' 40


הדפסהדואל