הויכוח בין היום והלילה בקצידה לרבי רפאל משה אלבאז והשוואה למקאמה השלושים ותשע לרבי יהודה אלחריזי

facebook Share on Facebook

 

 

 

דר' מאיר נזרי

 

 

 

הויכוח בין היום והלילה בקצידה לרבי רפאל משה אלבאז והשוואה למקאמה השלושים ותשע לרבי יהודה אלחריזי

 

 

 

תולדות חייו של הרמ"א1

 

הרב רפאל משה אלבאז המכונה הרמ"א נולד בתקפ"ג/1823 בצפרו הסמוכה לעיר פאס. הוא בן למשפחה של משוררים וחכמים, איש אשכולות וחכם פורה בתורה, במדעים כלליים ובשירה. היטב לתארו ר' יעקב משה טולידנו בספרו 'נר המערב': 'רב תלמודי, חכם מדעי גם פייטן מצויין'.2

 

השכלתו התורנית והכללית: יצירתו המרכזית היא 'הלכה למשה' ובה 261 שותי"ם על ארבעת חלקי השולחן ערוך. שאר ספריו עוסקים בנושאים מגוונים: הלכה, מוסר, דרושים, מליצה וקבלה. ספרו באר שבע על ז' חכמות: חכמת ההגיון, המספר, התשבורת, התכונה, הטבע, הניגון והאלהות - מעיד גם על השכלתו בחכמה ובמדע.

 

מעורבותו החברתית: הרמ"א היה פעיל בקרב קהילתו ומעורב גם בענייני יהדות מרוקו וקיים קשרים בכתב עם נציגים של יהדות המערב בצרפת ובאמריקה. הוא אף חיבר שיר לכבוד חברת כל ישראל חברים מפריס הנכלל בקובץ שירתו, ושדרי"ם שחרו אל ביתו. הרמ"א נפטר בתרנ"ו/1896.

 

שירתו: מקובצת בשני ספרים: שיר חדש וקול בוכים, שנדפסו בכריכה אחת ירושלים תרצ"ה הכוללת סה"כ 74 שירים.

 

נושאי שירתו: גלות וגאולה (18 שירים), מוסר ותוכחה (8), קינות לנפטרים (19), התורה ולומדיה (2), שירי הדרן לסיום מסכת (2); פיוטים לטורגיים (5), דיוקנאות (3), מעגל האדם (2), שירי ויכוח והתנצחות (3), הגות ומחשבה (6) ז' חכמות (1), שיר לכבוד חברת כל ישראל חברים (1); ושירי מוסר בערבית יהודית (4).

 

מקורות השראה לשירתו מגוונים: מן המקרא, המדרש והתלמוד, מדעים הכלולים בספרו באר שבע, פיוטים שקדמו לו ואלה שנתחברו בדורו, שירת ספרד ומקאמות אלחריזי ועד שירת המלחון הערבי שבסביבתו ובתקופתו. כמחצית משיריו בנויים על פי הפרוסודיה של המלחון, במבנה בתבנית, בחריזה ובמשקל3 ואף נזקקים למלחון בזיקה תימטית ואלגורית.4

 

 

 

מאמר זה עוסק בויכוח בין היום ובין הלילה בשירו של הרמ"א ובהשוואה בין טיעוני היום והלילה בשיר זה לעומת המקאמה ה-21 לר' יהודה אלחריזי בספרו 'תחכמוני'. להלן נוסח המקאמה, אחריו נוסח השיר לרמ"א בליווי מבוא פרוסודי, פירוש לשיר המוצע כאן לראשונה המגוון במקורות ואחריו מבוא משווה בין הפיוט לבין המקאמה.

 

 

 

מבוא לסוגת שירי הויכוח

 

הויכוח כסוגה ספרותית - עיקרו - פולמוס והתנצחות בין יסודות מנוגדים: בין בני אדם, בין בעלי חיים, בין צמחים... או שילוב של שניים: כמו הויכוח בין האדם לבעלי חיים, כאשר כל צד מונה את מעלותיו שלו ואת מגרעות היריב5. שירי ויכוח עבריים ראשונים מסוג זה חוברו על ידי ר' אברהם אבן עזרא: הויכוח בין קיץ וחורף, בין לחם ויין, בין מועד ושבת ובין האדם ובעלי החיים.6

 

בהשפעת המקאמה נוסח אלחרירי עובר נושא הויכוח מסוג זה למקאמה העברית על ידי ר' יהודה אלחריזי. מבין חמישים המקאמות שבספרו תחכמוני, שתים עשרה עוסקות בויכוח למיניו: בין מין ומאמין, בין בחור וזקן, בין יום ולילה, בין המשוררים... ובין האיש והאשה.7 שירי ויכוח המשיכו להתחבר במהלך הדורות בנושאים שונים כמו הויכוח בין העט למספריים.8 בין החכמה לעושר,9 בין המים ליין,10 בין היין למשורר11 ובין שבת לחנוכה.12 והנה עוברות מאות שנים, ונושא הויכוח חוזר וניעור במאות הי"ט-כ', הפעם גם בשירה העברית במרוקו, בעיקר ב'קצידה',13 סוג של שירים עבריים הנשענים על לחני הקצידה הערבית העממית במרוקו הקרויה 'אלמלחון',14 על שם ייעודה להיות מולחנת ומושרת. מסתבר, שהקצידות העבריות עשויות אף מבחינת תבניתן ומשקלן במתכונת מקורות לחניהן, ולפעמים מושפעות גם מתוכני הקצידה הערבית.15

 

נושא הויכוח מפרנס גם את קצידות המלחון, שנועדו לשעשע ולשמש יצירות תיאטראליות. נושאי - ויכוח במלחון לדוגמא הם: השפחה והגברת... היום והלילה או בין פרחים וורדים או בין צפֳּרים.16 שירי ויכוח בין פרחים - ידועים גם בשירה ובפרוזה הערבית הקלאסית.17 שירי ויכוח קיימים גם בשירה הערבית יהודית במרוקו, כמו שיר מריבה בין פסח לסוכות 'קצת עמי פסח מעא סוכה' או קצידה דלעזרי ולמזווז' (=סיפור הרווק והנשוי).18

 

הויכוח כסוגה ספרותית מצוי, כאמור, גם בשירה העברית במרוקו, אבל לא במידה מרובה. נושאי הויכוח הידועים הם: בין התלמוד למעשה לר' עמור אביטבול,19 בין המים ליין ליהודה חיון,20 בין האיש והאשה לר' שמואל עמאר21 ובין הנשמה לגוף לר' מסעוד אביחצירא.22 אולם השירים האיכותיים ביותר בסוגה זו הם של ר' רפאל משה אלבאז. שלושת שירי הויכוח לרמ"א עשויים על פי תבנית הקצידה הערבית מסוג המלחון. נושאיהם: בין האיש והאשה23 ,נושא שהוקדש לו מאמר על ידי, שנתפרסם בכתב עת זה24 ; בין האדם והפשפשים המשלב בתוכו גם ויכוח בין משוררים.25 ובין היום לבין הלילה,26 הוא נושא מאמרנו זה.

 

 

 

המקאמה לר' יהודה אלחריזי ויכוח הלילה והיום / מי הוא נורא ואיום27

 

 

 

נאום הימן האזרחי: הייתי ברימון פרץ / עם אצילים גודרי גדר עומדים בפרץ / אדוני קהילות / ואדוני תהילות /יריקון מלשונם חרב פיפיות / ויפוררו בשכלם סלעי תושיות.

 

ויען איש מהם ויאמר: אספרה לכם משלי נבונים וחידותם / אשר חכמים יגידו ולא כיחדו מאבותם. אמרו לו: זכר מליצתך ונדעה / וספר לנו ונשמעה.

 

ויען ויאמר: דעו כי בעת תנחה השמש במזל טלה / ויתחזק אורה ויגלה, והאירו חשכים / והחלו לצאת המלכים, והלילות ירדו למצער ומקומם השפילו / והימים הגדילו / ולעלות העפילו, לבש אור גאוה גדולה / וידבר עתק עם הלילה.

 

ויען ויאמר: אנכי נגיד הנגידים / והלילות לי לעבדים / והאל הפקידני עליהם, להיות קצינם ופחם / כי אני לבן והם שחורים כפחם / ואני מבני שם והם מבני חם / ועל כן הם עבדי כל ימי נצחם / ברצונם או על כרחם.

 

וכשמוע הלילה דברי היום / אמר הלילה: הה ליום / החושב בנפשו כי הוא נורא ואיום / והוא נמכר לבוז בלי פדיום, ובמה יתגאה עלי כי אם בשמשו השוזפת / ואשו השורפת, ולא ידע כי היום לעמל יולד / וליגיע הוא מעותד, כי ביום אין לאיש מנוחה / ובלילה תהיה הרוחה. בו ינוחו העמלים / וישכחו רישם דלים, ובו העיפים ימצאו מנוח / ושם ינוחו יגיעי כח, ובו ינשה כל דואג יגוניו / ועבד חפשי מאדוניו, ולולי הלילה בני איש מנוחה לא מצאו / ומעבדות לחופש לא מצאו. ואם בקדרותי חרפתני, כמה ראו עיניך דבר לבן והוא נמאס נרמס / וכמה שחור יקר ונכמס. כי הנה לובן העין / נחשב לאין, ושחרותו הוא הנכבד והנאור / והדרך ישכון אור.

 

ויען היום ויאמר: צחוק עשה לי אלקים בראותי הגבוהים נפלו / והשפלים לשחק עלו / כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, ובמה יתפאר הלילה ואין בו דברחמוד / הנה הלילה ההוא יהא גלמוד. כי בו תחשכנה עיני הרואים / וילכו נבוכים כל הברואים. ובעלות השחר עיניהם יאירו/וכזוהר הרקיע יזהירו. כי באור היום יצליח אדם בכל דרכיו/ויוכל לעשות כל צרכיו: למכור או לקנות / ולהרוס או לבנות / ובלילה לא יוכל לעשות כי אם לגנוב או לזנות / ולחתור הקירות ולבוא בעד החלונות.

 

ויען הלילה ויאמר: הלא ידעת/אם לא שמעת, כי אני יסוד החברה / והאהבה הגמורה, כי בי יתחברו החשוקים החושקים והידידים / ובי ירוו דודים / ובך ישבעו נדודים. אני אחביר החושקים ואתה תפרידם / ואפריד היגונים ואתה תצמידם. והידידים בי יתחבקו / ואיש באחיהו ידובקו / ובך זה מזה ירוחקו, ובראותם אור שחריך יאמרו בוא ונברח כולנו / כי בא האיש אשר כילנו / ואשר דמה לנו.

 

ויען היום ויאמר: יאבד יום אולד בו/ואל יגה שביבו, אחרי אשר הקלוני ריקים ונערים/וצחקו עלי צעירים, ועלתה עש ורימה / על עש וכימה, וגאו תהומות / על המרומות. הלא ידעת כי בי חיי עולם / ושמשי גברת הברואים כולם, ובאורי יפרחו הפרחים/ויצמחו הצמחים / ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, ואתה אין בך כח להציל / לא לעזר ולא להועיל.

 

אמר הלילה: התתגאה עלי בשמשך והיא נקבה / ממקבת הנשים חצובה. הלא רעותיך רבות / כי למלחמת הזכרים תוציא הנקבות. ואיך תעצור השמש כח לפני הירח מלכי / ומגיה חשכי? הלא בעת יאיר סהרי תסתר בשתך / ותתחבא בית הנשים גברתך, ושמשך יחידה / בלי קהל ועדה, והירח גדודיו רבים והוא בתוכם מתהלך / כי ברוב עם הדרת מלך, ובעלות סהרי שמשך נוטה ואורחת / כספחת בורחת ותקרב לשחת / ותדמה ליונה תקנן בעברי פחת, ותתגנב לברוח באימה. / כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה.

 

אמר היום: רב לך רועה רוח / כסיר נפוח / וממעלת הירח / מזיו השמש הוא גונב ולוקח, ולולי השמש הועם אורה והיה על פני שחק כבהרת לבנה ואם בכל לילה יגאה הירח בגדודיו וחילו / בקר ויודע ד' את אשר לו / כי בעלותי יסתר הירח הוא וכל חילו / כגנב במחתרת כי אם זרחה השמש עליו דמים לו / והסהר תכסהו בושה בעת שמשי תצא / כבושת גנב כי ימצא.

 

אמר המגיד: וכאשר הרבו לדבר דברים הבין הלילה חסרונו / ונפקחה עינו / וידע מעלת היום ויתרונו, ואמר: הנה ידעתי כי מעלתך נסוכה / ואתה מלך ואני משנה וכל גדודי לך למחנה / ועתה לכה ונשובה לנוה החברה הברוכה / ונחדש שם המלוכה.

 

אמר המגיד: ויהי ככלות החכם דבריו / נמשך לבי לנועם אמריו / וכאשר אני מתבונן למליו, ויען ויאמר:

 

אני חבר לכל מי ידרשני אני ים בין לכל מי יחקרני

 

אני אשוטט בין בני אישים בשכלי ואתהפך לכל צד עם זמני.

 

 

 

הקצידה 'לְךָ יְדִיד נֶאֱמָן' לרמ"א

 

כתובת: פיוט דרך צחות והוא ויכוח היום והלילה. סימן:(=חתימה): רפאל משה. לנועם:(=לחן): 'ליא קאל למזייאן' (מאת בן עלי) מחרוזת א' ראה: אלג'רארי, 142.

 

התבנית: שיר בתבנית השלישית המורחבת של אלמלחון הקרויה למשת'ב' הממולאת או הפזוראזורית), ובו אחת עשרה מחרוזות ומדריך רפריני. בכל מחרוזת ארבעה עשר טורים ארוכים וקצרים: שני טורי פתיחה קבועי חריזה; שני טורים מתחרזים (ענף ראשון); שלושה טורים מתחרזים(ענף שני), שני טורים קבועי חריזה (ענף שלישי) טור קבוע חריזה (ענף רביעי) וארבעה טורי-חתימה בחריזה אזורית.

 

החריזה: אא.בגג – מדריך

 

דה/וו.זזז. חח.ט//א.בגג (מחרוזת א)

 

דה/יי.כככ. חח.ט//א.בגג (מחרוזת ב)/...

 

המשקל: 9 .7. 7.7.7 .5.5. 5.5. 7 .8. 6.7.11 רפרין: 6.7.11.

 

משקל מקורי 6. 7.7.9 .5.5.9. 5.3. 7 .9. 6.7.11 רפרין: 6.7.11.6

 

תשתית סטרופית: 6.7.11.7

 

הקצידה העברית דומה בתבניתה ובמשקלה לשיר הלחן.

 

המקורות:

 

כתבי-יד: כ"י בית הספר הלאומי 5384, דף ה ע"א: כ"י כנ"ל 5091, דף ט ע"א: כ"י סינסיניטי MIC 320, דף לח ע"ב.

 

דפוסים: שיר חדש, ירושלים-תרצ"ה, דף לג ע"א; כנ"ל, י-ם תשמ"ו, עמ' כה; כנ"ל הוצאת הר"ש בן הרוש-ת"א, עמ' נח. נזכר: חנניה דהן, מקורות השירה - 2591.

 

 

 

לְךָ יְדִיד נֶאֱמָן / תִּפְאֶרֶת הַזְּמַן / אַבִּיעָה חִידוֹת

 

מְרִיבַת יוֹם וָלַיְלָה / מְהוּמָה גְדוֹלָה:

 

 

 

רָאִיתִי גִבּוֹר עָרִיץ / מִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן

 

כִּי יָרַד הַיּוֹם / נוֹרָא וְאָיֹם

 

5. וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ / וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ / וְלִלְחֹם יַגִּישׁ חַרְבּוֹ

 

אֲנִי שַׂר שָׂרִים / מַגִּיד מֵישָׂרִים

 

וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתִי / עֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן

 

לְנֹגַהּ זַרְחִי שִׁמְּשׁוּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת

 

כָּל נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה / לִי נָאוָה תְהִלָּה:

 

 

 

10. פֶּרֶץ עַל פְּנֵי פֶרֶץ / בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יִתְלוֹנָן

 

אֲגֻדּוֹת מוֹטָה / מִי אֲשֶׁר חָטָא

 

בְּמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם / אֲשֶׁר זִמָּה בִידֵיהֶם / כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם

 

שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים / בּוֹרוֹת (בארות) נִשְׁבָּרִים

 

מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי /וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן

 

15. וּבְכָל מִדָּה רָעָה לְךָ עֶשֶׂר יָדוֹת

 

בָּךְ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה / אַף פָּעֲלוּ עַוְלָה:

 

 

 

אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ / נִגַּשׁ לְהָרִיב כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן

 

בְּלֵב חֳמַרְמַר / הַלַּיְלָה אָמַר

 

מַה לָּךְ יוֹם אוֹת אוֹ מוֹפֵת / בְּשִׁמְשֵׁךְ הַשּׁוֹזֶפֶת / וְאִשֵּׁךְ הַשּׂוֹרֶפֶת

 

20. תְּיַבֵּשׁ גָּרֶם / חֹסֶמֶת הָעֹבְרִים

 

עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי /נְטָעַי נִטְעֵי נַעֲמָן

 

לְכָל יְגִיעֵי כֹחַ שַׂמְתִּי פְדוּת

 

וּלְכָל נֶפֶשׁ נִבְהֲלָה / רֶוַח וְהַצָּלָה:

 

 

 

לִי קָרְאוּ גֹדֵר פֶּרֶץ / נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן

 

25. עִתִּי עֵת דֹדִים / מוֹשַׁב יְחִידִים

 

אֲנִי יְסוֹד כָּל חֶבְרָה / וְאַהֲבָה גְמוּרָה / לִי מִשְׁפָּט בְּרוּרָה

 

שָׁרוֹת וְשָׁרִים / שִׂמְחָה וְשִׁירִים

 

אֲנִי בְתֻמִּי הָלַכְתִּי / עִם קְדוֹשִׂים נֶאֱמָן

 

אֲשׁוֹרֵר לַכֹּל מַשְׁכִּיל שִׁיר יְדִידֹת

 

30. דַרְכִּי דֶרֶך סְלוּלָה / נְקִיָּה וְקַלָּה:

 

 

 

מִקִּצְפִּי תִרְעַשׁ אֶרֶץ / לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן

 

הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר / כַּתַּנּוּר סֹעֵר

 

וְלַיְלָה יְחַוֶּה / גֶּבֶר יָהִיר לֹא יִנְוֶה / אַל אֶדְמֶה וְאֶשְׁוֶה

 

עַל כֵּן בָּאוּרִים / קִדְּמוּ שָׁרִים

 

35. רִנָּה וְאוֹר לִנְתִיבָתִי / בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן

 

לְכָל עֵץ רַעֲנָן פָּנַי מוּעָדוֹת

 

בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה / לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה:

 

 

 

שָׁמַרְתִי אָרְחוֹת פָּרִיץ / וְשָׁב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנָן

 

רְשָׁעִים חָדְלוּ / רֹגֶז וְחָלוּ

 

40. עֲלֵי דֶרֶך שְׁפִיפֹן / תִּזְרַח שִׁמְשִׁי יֵאָסֵפוּן /לְחַבֵּל לֹא יוֹסִיפוּן

 

זֵדִים אֲרוּרִים / סוֹרְרִים וּמוֹרִים

 

הֵמָּה בָרְחוּ מִנְּוָתִי / וַיָּשׁוּבוּ לִמְקוֹמָן

 

אֲנִי אֲגַלֶּה כָל צְפוּנֵי סוֹדוֹת

 

לְהַכְרִית שׁוֹדְדֵי לַיְלָה / פֶּה דֹבֵר נְבָלָה:

 

 

 

45. הַלַּיְלָה קָם בְּמֶרֶץ / בְּזַעַם כִּלְיוֹתָיו יִשְׁתּוֹנָן

 

מֵשִׁיב דְּבָרִים / נְכֹחִים בָּרִים

 

אֲנִי דָגוּל מֵרְבָבָה / וְרֹאשׂ עַל אֶרֶץ רַבָּה / וְלִי חַיִל וְצָבָא

 

שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים / טוֹבִים וִישָׁרִים

 

בּוֹשָׁה חַמָּה עִם יְצִיאָתִי / חָלְפוּ סַעֲרוֹת תֵּימָן

 

50. בְּבֵיתִי יִמָּצְאוּן כָּל הַחֲמוּדוֹת

 

וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה / גִּילָה אַחַר גִּילָה:

 

 

 

גַּם הַיּוֹם מִלִּין יַמְרִיץ / בְּדַעַת וּתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן

 

מַה תִּתְהַלֵּל זָר / אֵיךְ עֹז הִתְאַזָּר

 

וּמִמֶּנִּי זִיו אוֹרְךָ / אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ / עַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךְ

 

55. אֵיכָה רֹאשׁ תָּרִים / תַּרְבֶּה דְבָרִים

 

וְאַתָּה לַעֲבוֹדָתִי / נִרְצָע כָּל זְמָן

 

וּמַה תּוֹעִיל כִּי תִּלְבַּשׁ סוּת חֲרָדוֹת

 

וְאַתָּה רָשׁ וְנִקְלֶה / חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה

 

 

 

לַיְלָה אֲחָזוֹ קֶרֶץ / נִכְלַם וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן

 

60. וְלִפְנֵי מַלְכּוֹ / גַּם מִעוּט עֶרְכּוֹ

 

צָעִיר אֲנִי וְנִבְזֶה / עָנִי וְדַל וְרָזֶה / אִם יִרְצֶה אָדוֹן הַזֶּה

 

סְלַח וְהָרֵם / חַטַּאת נְעוּרִים

 

וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי / וּפִשְׁעִי יִהְיֶה נִטְמָן

 

יָדַעְתִּי כִּי מְדֻבָּר בָּךְ נִכְבָּדוֹת

 

65. נָתֹן תִּתֵּן בְּחֶמְלָה / זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה:

 

 

 

צוּר שׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי עֶרֶץ / בְּעִיר צִיּוֹן נָוֶה שַׁאֲנָן

 

יָמִים אַף לֵילוֹת / בְּקוֹל מִצְהָלוֹת

 

וְלַיְלָה כַיּוֹם יָאִיר / תָּשִׁית לְרֹאשָׁם פְּאֵר / בֵּית תִּפְאַרְתִּי תְּפָאֵר

 

גַּם דִּגְלִי תָרִים / בְּרֹאשׁ הָרִים

 

70. בְּחַסְדָּךְ אֱסֹף חֶרְפָּתִי / נָא הָאֵל הַנֶּאֱמָן

 

נִין הָאָמָה בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת

 

תַּשְׁקֶה יַיִן תַּרְעֵלָה / יְסַלֵּד בְּחִילָה

 

 

 

עֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ / הֵמָּה הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנָן

 

יִרְבּוּ שְׂמָחוֹת / נָסוּ אֲנָחוֹת

 

75. יִסּוֹב הֵיכָל עַל כַּנּוֹ / לֵוִי עַל דּוּכָנוֹ / שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ

 

זֶרַע יְשָׁרִים / בָּנִים הַיְקָרִים

 

יִשְׂמְחוּ בְבֵן אֶפְרָתִי / עֵת יִמְלֹך מֶלֶך רַחְמָן

 

בְּהֵיכְלֵי תַעֲנוּג שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת

 

לִהְיוֹת לְעַם סְגֻלָּה / חֵלֶק וְנַחֲלָה:

 

 

 

1. לך ידיד נאמן: פניית המשורר לזמן המופקד על היום והלילה. תפארת הזמן: כבוד הזמן./ 2. אביעה חידות: דברים שהם דרך משל וחידה, על פי תה' עז,ב. מריבת...גדולה: הריב שבין היום והלילה, מי יותר עדיף. מהומה גדולה: ריב הגורם למהומה גדולה, על פי ש"א יד,כ.

 

3-5: גם אלה דברי המשורר הפותח בתיאור גבורת היום. 3. ראיתי...רענן: על פי תה' לז,לה 'ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן' ויר' כ,יא 'כגבור עריץ'. עריץ: חזק ותקיף. מתערה כאזרח רענן: משריש כאילן רטוב (מפרשים,שם)./ 4. כי ירד היום: על פי מ"א א,כה. כאן: היום נושא ולא תיאור זמן. במובן: הגיע,האיר היום,וכמו איזה גבור היום,שנמצא במקום גבוה ויורד למטה לערוך קרב כנגד אויבו. נורא ואיֹם: עדה"כ חב' א,ז./ 5. ובקרבו ישים ארבו: בלבו שם מארב, על פי יר' ט,ז.'בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו' וסמיך ליה (שם,ג) 'איש מרעהו השמרו' ונקשר למריבת היום והלילה, שהם עמיתים ויריבים לזמן. ואִמץ את לבבו: על פי דב' ב,ל 'כי הקשה ד'...את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך כיום הזה'. יגיש חרבו: כאן יקרב וישלוף כדי להלחם. על פי איוב מ,יט./ 6. אני שר שרים: מכאן דברי היום, ומתחיל במניית מעלותיו. שר שרים: שר על השרים, על פי דנ' ח,כה. מגיד מישרים: על פי יש' מה,יט/ 7. ואין נסתר מחמתי: אין מקום, שלא תגיע אליו שמשי, ואין מי שיכול להסתתר ממנה, עדה"כ תה' יט,ז. עד בשחק נאמן: על כך יש עד נאמן ונצחי בשמים והוא גלגל השמש, על פי תה' פט,לח./ 8. לנֹגה...מִדות: אל מול אורי השתמשו גם אנשים רמי-מעלה על פי ההקשר ביש' ס,ג 'והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זרחך' וסמיך יה 'כי הנה החשך יכסה ארץ...ועליך יזרח ד' (שם,ב-ג). שִמשו: שירתו ועשו מלאכתם לאור השמש. אנשי מִדות: על פי במ' יג,לב, והם הענקים, שהיו עונקים את החמה בקומתם (רש"י). כאן במובן עיקרי: אנשים בעלי שיעור קומה, צדיקים כמו בימי יהושוע שעמד השמש 'וידם השמש' (יהו' י,יג) השוה: 'לנגה זרחי' (חב' י,יא) שנתפרש על ימי יהושוע (מצו'...שם)./ 9. כל נפש עמל עמלה: על פי משלי טז,כו, ומוסב ג"כ על 'לנגה זרחי', לאורי כל אדם עושה עבודתו, כי עיקר העבודה היא ביום 'תזרח השמש...יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב' (תה' קד,כד). לי נאוה תהלה: לכבודי נאה לשבח ולהלל, עדה"כ תה' לג,א 'לישרים נאוה תהלה'.

 

10-16. לאחר שמנה היום את מעלותיו, פונה הוא ליריבו ומונה את מגרעות הלילה. 10.פרץ על פני פרץ: שבר על גבי שבר, על פי איוב טז,יד. בצל כנפיך יתלונן: עדה"כ תה' צא,א ונמשך גם לאחריו כאן: שבר ומכה חוסים בחשיכה שלך./

 

11. אגֻדות מוטה: חבלי העוול והעושק, על פי יש' נח,ו. מי אשר חטא: של מי אשר חטא, על פי שמ' לב,לג. במחשך: נמשך לפניו ולאחריו. במחשך מעשיהם: החוטאים עושים מעשיהם בחשכת הלילה, על פי יש' כט,טו 'והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו'./ 12. אשר זִמה בידיהם: מעשי החוטאים מלווים במחשבות רעות, על פי תה' כו,י. כי טח מראות עיניהם: על פי יש' מד,יח. כאן: חשיכה כפולה: חשכת הלילה וחשכת המידות./ 13. שריך סוררים: כאן השולטים בלילה-מורדים וסרים מן הדרך הישרה, על פי יש' א,כג. בורות נשברים: החוטאים מוותרים על היום ומעדיפים את חיי הלילה, על פי יר' ב,יג./ 14. מאיש שוגה ומפתי: אלה הם שריך, אנשים טועים שוטים וסכלים, על פי יח' מה,כ. ורשתו אשר טמן: הם טומנים מלכודת. מוסב על איש שוגה ומפתי אולי גם על הלילה כמושא לגינויים, על פי תה' לה,ח./ 15. ובכל…ידות: ובכל דבר רע נטלת פי עשרה./ 16. התעיבו עלילה: מוסב על שריך, איש שוגה ופתי - עשו מעשים רעים, על פי תה' יד,א. אף פעלו עולה: בניגוד לכתוב תה' קיט,ג 'אף לא פעלו עולה'.

 

17-18: דברי הקדמה של המשורר המציג את הלילה

 

17. אופן אחד בארץ: גלגל הלילה המניע את הזמן, על פי יח' א,טו. כברוש רענן: במחרוזת א' הוצג היום כאזרח רענן (כעץ לח ופורה) כאן מוצג הלילה כברוש רענן, על פי הושע יד,ט 'אני כברוש רענן ממני פריך נמצא'. על פי המשך הדימוי בפסוק גם על פי המפרשים משתמעת עליונותו של הלילה כאן על היום ונחיצותו של היום ללילה וכרש"י: 'אני כברוש רענן-אני נכסף להיות אוחז ידו בי'./ 18. בלב חמרמר: בלב עכור ונסער. הלילה אמר: מכאן מענה הלילה ותוכחתו./ 19. מה לך...מופת: שיעורו: מה אות או מופת לך, יום? איזו מעלה יש לך ומה הסימן לכך?. בשמשך השוזפת: בשמש שלך השורפת אינך יכול להתפאר. זה מענה על התפארות היום בשמשו ובחמתו.(לעיל טור 7. ) 20.תיבש גרם: מיבשת עצמות, על פי משלי יז,יב. חוסמת העוברים: מונעת מאנשים לעבור בגלל החום הכבד, על פי יח' לט,יא./ 21. על כן באו בצל קורתי: לחסות באויר הלילה הנעים, על פי בר' יט,ח. נטעי נטעי נעמן: הנטעים שלי נעימים, על פי יש' יז,י./ 22. יגיעי כח: העייפים, על פי איוב ג,טז. שמתי פדות: אתן פורקן (אונ') על פי שמ' ח,יט./ 23. ולכל נפש נבהלה: אתן, על פי אס' ד,יד./

 

24. לי קראו גודר פרץ: מתקן פרצות וממלא משאלות של אנשים, עדה"כ יש' נח,יב 'וקראו לך גדר פרץ משבב נתיבות לשבת' נפשות רבות וחסרונן: אני ממלא, על פי נוסח ברכת 'בורא נפשות'./ 25. עתי עת דודים: הלילה הוא זמן של אהבה וידידות, עדה"כ יח' טז,י. מושב יחידים: הלילה הוא זמן שבו יושבים אנשים להתייחד. השווה תה' סח,ז 'מושיב יחידים' ויב"ע שם: 'מזווג זווגין'. 27. שרים ושרות: על פי קה' ב,ח 'עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני אדם'. והם מיני כלי זמר (רש"י) או כתרגום יב"ע 'זמריא וזמריתא'. שמחה ושירים: עדה"כ בר' לא,כז./ 28. אני בתֻמי הלכתי: התהלכתי בתמימות, על פי תה' כו,א. עם קדושים נאמן: על פי הושע יב,א. ופי' המצו' 'ועם אלהים קדושים נאמן לקיים מאמרו' כאן: נאמן-עושה שליחותי בנאמנות ובהתמדה./ 29. משכיל שיר ידידות: על פי תה' מה,א 'למנצח...משכיל שיר ידידות'. משכיל: אשורר שירי דעת והשכל לכל משכיל. שירי ידידות: שירי שבח והודיה (יב"ע) ורש"י: 'שיר אהבים...שיל של שבח לאהיבם על הבריות ולאהיב תורתם עליהם'. כאן אולי גם רמז לפיוטי שירת­הבקשות של יהודי מרוקו שנאספו בקבץ 'רני ושמחי' שיצא לאור משנת תר"ן, שבע שנים לפני פטירת המשורר הרמ"א אח"כ יצאו במהדורה חדשה בשם 'שיר ידידות', וכנראה גם לפני כן נקראו 'שיר ידידות'. מכל מקום, כבר אז נהגו לשיר בלילה שירת-הבקשות. (ראה אמזלג, שיר ידידות, ושירת הבקשות, פעמים 32 (תשמ"ז),עמ' 94-95)/ 30. דרכי סלולה: ישרה, עדה"כ יר' יח,טו. 31. מקצפי תרעש ארץ: מזעמי תזדעזע הארץ - כך אומר היום, עדה"כ יר' י,י 'וד'...מקצפו-תרעש הארץ'. לפיד...שאנן: על פי איוב יב,ה. לפיד אש: לפיד אש נבזה, שאורו מועט ביחס ליום בוער, כאן: כינוי ללילה. לעשתות שאנן: למחשבות רעות של רשע הבוטח בעצמו. הלילה משמש אם כן לפיד בוז לשודדים וכיוצא בהם המנצלים חשכת הלילה לבצע זממם./ 32. היום...סוער: לשים קץ ל'עשתות שאנן' על פי מלא' ג,יט 'כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ד'./ 33. ולילה...ואשוה: הלילה מתייהר ואומר לא אשוה ליום כי אני חשוב ממנו. ולילה יחוה: עדה"כ תה' יט,ג כאן: היום מוכיח את הלילה. גבר...ינוה: הלילה הוא כמו גבר יהיר, שלא יתקיים, על פי חב' ב,ה. אל אדמה ואשוה: איני חפץ להידמות ללילה עדה"כ יש' מ,כה 'ואל מי תדמיוני ואשוה'./ 34. על כן באורים: באור הבקר./ 35. קדמו שרים רנה: הם הצפרים המצייצים ומזמרים וגם המשכימים לשורר שירי הבקשות וזמירות הבקר בתפילה, על פי תה' סח,כח 'קדמו שרים אחר נוגנים'. ואור לנתיבתי: האור מצוי בכל המקומות ביום, על פי תה' קיט,קה. בכל ביתי נאמן: כאן: האור קיים וחודר בכל בית, על פי במ' יב,ז. לכל עץ...ובשפלה: אור היום מאיר לכל./ 36. עץ רענן: על פי דב' יב,ב./ 37. בהר ובשפלה: על פי דב' א,ח. לשם ולתהלה: על פי צפ' ג,כ./

 

38. שמרתי ארחות פריץ: המשך דברי היום: שמרתי על דרכי הפריץ לבל יחטא כי יקשה לו לחטוא באור היום, על פי תה' יז,ד. ושב ושקט ושאנן: ישב במנוחה ובהשקט,על פי יר' ל,י./ 39. רשעים חדלו רוגז: נמנעים מרגזם ביום, על פי איוב ג,טז. וחלו: רועדים, על פי דב' ב,כה 'ורגזו וחלו מפניך'./ 40. עלי דרך שפיפון: שיעורו: עלי שפיפון בדרך, על פי בר' מט,יז. גם נחשים אינם יוצאים להזיק ביום. תזרח שמשי יאספון: עדה"כ תה' קד,כג. לחבל לא יוסיפון: אינם ממשיכים להזיק./ 41. זדים ארורים: רשעים ארורים, על פי תה' קיט,כא. סוררים ומורים: סוטים מן הדרך ומורדים, צורת רבים של סורר ומורה, על פי דב' כא,יח./ 42. מנוותי: על פי צפ' ב,ו 'נות כרת רעים וגדרת צאן' כאן: מאורי וחומי./ 43. צפוני סודות: הצופנים סודות ומזימות לעשותם בלילה, מלשון 'על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך' (תה' פג,ד)./ 44. להכרית: על ידי שמתגלים ביום. שודדי לילה: על פי עוב' א,ה. פה דובר נבלה: גם כן להכרית, על פי יש' ט,טז./

 

45. כליותיו ישתונן: כליותיו בוערות כאש (יב"ע) עדה"כ תה' עג,כא./ 46. משיב דברים נכוחים: נכונים, על פי משלי כד,כו ברים: חזקים./ 47. דגול מרבבה: על פי שה"ש ה,י. כאן: הלילה עומד בראש חייליו הרבים הסרים למשמעתו, והם הכוכבים הרבים בשמים. וראש על ארץ רבה: שולט בכל הארץ, על פי תה' קי,ו. חיל...וישרים: הם הכוכבים./ 48. שופטים ושוטרים: על פי דב' טז,יח./ 49. בושה...יציאתי: השמש בערב נמצאת במצב שקיעה ודמדומים, כאלו בושה היא מן הלילה הקרב ובא ומסתתרת ממנו. בושה חמה: עדה"כ יש' כד,כג 'ובושה החמה'. סערות תימן: רוח דרומית (ראב"ע) על פי זכ' ט,יד./ 50. החמודות: הדברים הנחמדים כמו אירועי שמחות./ 51. ומשוש...כלה: שמחות חתנים נעשות בלילה, על פי יש' סב,ה. גילה אחר גילה: שמחה רודפת שמחה./

 

52. מלין: מלים, צורה מקראית נפוצה ראה למשל איוב יב,יא. ימריץ: יאמר דברים נמרצים מלשון 'מה ימריצך כי תענה' (איוב טז,ג). ובתבונה יתכונן: עורך דבריו בחכמה, על פי משלי כד,ג./ 53. מה תתהלל: למה תתפאר, על פי תה' נב,ג 'מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום'. רמז על עליונות היום על הלילה'. זר: כאן משונה בחשכתו. עז תתאזר: לובש גאוה (יב"ע) עדה"כ תה' צג,א./ 54. וממני...ועבדיך: הלבנה מאירה מכוח השמש, והשווה המשורר בספרו 'באר שבע' בחכמת התכונה עמ' קיא 'הירח...אין בו אור מצד עצמו כלל, כי אינו זך ובהיר...ומה שיראה לנו, שהוא מאיר אינו מצד עצמו, כי אם מסבת ניצוצי זריחת השמש ואורה על גבו', ורש"י בשם המדרש על הפסוק 'ויעש אלהים את שני המארת הגדלים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה' (בר' א,טז) 'שוים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד - ואת הכוכבים: על ידי שמיעט את הלבנה הרבה צבאיה להפיס דעתה'. אתה ועבדיך: הכוכבים, על פי יר' כב,ב. עתה הורד עדיך: הורד תכשיטך, כי אתה מתהדר בתכשיטים לא לך כי אורך ממני הוא, על פי שמ' לג,ה 'רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך עתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך'./ 55. איכה ראש תרים: איך תרים ראש-ועל שם שהירח והכוכבים קבועים למעלה ברקיע./ 56. עבד נרצע: עבד עולם./ 57. תלבש חרדות: עדה"כ יח' כו,טז מה תועיל אם תתעטף בבגדים מחרידים, כלומר תתכסה בחשיכה להטיל אימתך./ 58. רש ונקלה: עני ובזוי, על פי ש"א יח,כג. חשך ואפלה: על פי יואל ב,ב.

 

 

 

59-65: ההתנצחות בין היום והלילה מסתיימת בהתנצלות הלילה ובהכרת עליונותו של היום ובקשת סליחה.

 

59. קרץ: שבר, על פי יר' מו,כ 'קרץ מצפון בא'. ויכסהו הענן: על פי שמ' כד,טז./ 60. ולפני מלכו...ערכו: לפני היום והשמש הכיר הלילה את מיעוט ערכו,(ראה פירוש לעיל הערה 54)./ 61. צעיר אני ונבזה: על פי תה' קיט,קמא. צעיר: 'המאור הקטן'. עני ודל: באורה, על פי צפ' ג,יב. אם ירצה...סלח: אם יואיל לסלוח חטאתי./ 62. חטאת נעורים: הוא קטרוג הלבנה כשנבראו המאורות (רש"י בר' א,טז ויל"ש שם). הלשון עדה"כ תה' כה,ז 'חטאת נעורי ופשעי אל תזכר'. והרם: משרש רום בבבנין הפעיל מקביל לשָׂא כאן במשמע של פָעל כמו 'רמה בים'./ 63. ועתה…חטאתי: על פי שמ' י,יז./ 64. מדֻבר בך נכבדות: על פי תה' פז,ג./ 65. נתֹן תתן: על פי דב' טו,י. זמירות בלילה: על פי איוב לה,י./

 

66-79: בשתי המחרוזות הללו עובר המשורר לתיאורי גאולה השמה קץ לויכוח בין היום והלילה המסמלים אולי את הגלות והגאולה. הגאולה היא אם כן הפתרון לכל ויכוח ומחלוקת הנוצרים רק במצב של גלות. חזיונות הגאולה והמקדש בשתי המחרוזות מתוארות בשמחה של חתנים 'בקול מצהלות' 'שהשמחה במעונו' על דרך המדרש על הפסוק 'ביום חתונתו וביום שמחת לבו (שה"ש ג,יא) 'ביום חתונתו-זה אהל מועד וביום שמחת לבו-זה בית עולמים' (שהש"ר ג,יא) ובבלי בתענית כו ע"ב 'ביום שמחת לבו-זה בנין ביהמ"ק שיבב"א'./ 66. שוכן שמי ערץ: כינוי לד' השוכן בשמים אדירים. בעיר...שאנן: בירושלים, על פי יש' לג,כ 'חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן'./ 67. בקול מצהלות: על פי נוסח ברכה שביעית של שבע ברכות (בבלי כתובות ח ע"א) 'קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים מנגינתם'./ 68. ולילה כיום יאיר: שניהם ישוו במעלה אחת, על פי תה' קלט,יב 'ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה'. תשית לראשם פאר: מוסב על ישראל, על פי יש' סא,ב 'לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר'.בית תפארתי תפאר: עדה"כ יש' ס,ז 'ובית תפארת אפאר המכוון על ביהמ"ק./ 69. גם...תרים: עדה"כ יש' מט,כב 'ואל עמים ארים נסי'. בראש הרים: על פי תה' עב,טז. גם...הרים: תבנה ביהמ"ק על פי יש' ב,ב 'והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונשא מגבעות'./ 70. אסֹף חרפתי: חרפת הגלות, על ידי שתגאלני, עדה"כ בר' ל,כג. האל הנאמן: על פי דב' ז,ט./ 71. נין האמה: ישמעאל בן הגר,כינוי לגלות ישמעאל. בן נעוַת המרדות: בן היצאנית המורדת, על פי ש"א כ,ל./ 72. תשקה יין תרעלה: עדה"כ תה' ס,ה. יסלד בחילה: יזדעזע וירעד, עדה"כ איוב ו,י./

 

73. ענוים ירשו ארץ: הם ישראל שיירשו את ארצם, עדה"כ תה' לז,יא. הילדים אשר חנן: על פי בר' לג,ה./ 74. ירבו שמחות: בישראל. נסו אנחות: עדה"כ יש' לה,י 'ופדויי ד' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה'./ 75. לוי על דוכנו: יחזור לשורר בביהמ"ק. שהשמחה במעונו: מנוסח ברכת הזימון בבית חתנים (בבלי כתובות ח ע"א). כאן: במעונו מכוון על בית המקדש./ 76. בנים היקרים: על פי איכה ד,ב./ 77. בבן אפרתי: כינוי למשיח, על פי ש"א יז,יב 'ודוד בן איש אפרתי מבית לחם יהודה ושמו ישי'. מלן רחמן: המשיח שירחם על עמו ויפדם מגלותם./ 78. בהיכלי תענוג: בביהמ"ק, עדה"כ יש' יג,כב 'בהיכלי ענג'. שדה ושדות: על פי קה' ב,ח והם סגולות מלכים המכוונים כאן לאוצרות ביהמ"ק וכליו./ 79. להיות לעם סגֻלה: מוסב על זרע ישרים הוא עם ישראל, על פי דב' יד,ב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הויכוח בין היום ובין הלילה.

 

יצירה ספרותית ראשונה המתארת ויכוח בין היום ובין הלילה היא המקאמה הל"ט לר' יהודה אלחריזי.28 יצירה שנייה ואחרונה באותו נושא הידועה לנו היא הקצידה של הרמ"א. בין שתי היצירות מפרידות כ-700 שנים. כל אחד מן היריבים של הזמן היום והלילה מונה את מעלותיו ואת מגרעות זולתו. הויכוח מתנהל בגוף ראשון לסירוגין. מערכת הטיעונים אחת היא, ומה שנמנה במקאמה, נשנה בקצידה.

 

טיעוני היום: ליום המזוהה עם השמש - מעמד הבכורה בשליטתו בעולם, ואילו הלילות הם עבדיו. היום הוא מוקד החיים הכלכליים: העבודה והעשייה, ואילו הלילה הוא זמן חשכה כפולה פיסית ורוחנית המנוצל לפשיעה כלכלית ומוסרית, לביצוע מעשי גניבה וזימה. גם נקודת האור שבו, הירח, בו מתפאר הלילה, אין מקורו אלא מאור השמש, שממנה לוקח את האור, ולה חייב את קיומו.

 

טיעוני הלילה: הלילה הוא זמן מנוחה לעמלים ולעייפים. זהו הזמן לעשיית אירועים חברתיים, מוסיקליים ומשפחתיים, מסיבות רעים ומצהלות חתנים. גם כל קשרי הזוגיות נרקמים בלילה. לעומת זאת, היום הוא זמן העמל והיגיעה, וגם הסממן הגדול של היום, השמש - נזקיו ממשיים: השמש שורפת ומייבשת, וחומה מונע תנועת אנשים ברחובות.

 

גם סיום הויכוח שווה הוא בשתי היצירות: הלילה נכנע בפני היום והירח - בפני השמש.

 

הקצידה נשענת על המקאמה גם בתשתיות לשוניות וביטויים משותפים. הנה טבלה משווה.

 

 

 

 

המקאמה

הקצידה

פתיחה

הייתי ברמון פרץ / עם אצילים גודרי גדר ועומדים בפרץ

לִי קָרְאוּ גֹדֵר פֶּרֶץ

 

 

אספרה לכם משלי קדמונים וחידותם

לְךָ יְדִיד נֶאֱמָן / תִּפְאֶרֶת הַזְּמַן /

אַבִּיעָה חִידוֹת

מְרִיבַת יוֹם וָלַיְלָה / מְהוּמָה גְדוֹלָה:

 

יתרונות היום

אנכי נגיד הנגידים

אֲנִי שַׂר שָׂרִים / מַגִּיד מֵישָׂרִים

 

באור היום יצליח אדם בכל דרכיו ויוכל לעשות כל צרכיו

כל נפש עמל עמלה

חסרונות היום

נזקי השמש

במה יתגאה עלי כי אם

בשמשו השוזפת ואשו השורפת

מַה לָּךְ יוֹם אוֹת אוֹ מוֹפֵת

בְּשִׁמְשֵׁךְ הַשּׁוֹזֶפֶת / וְאִשֵּׁךְ הַשּׂוֹרֶפֶת

יתרונות הלילה זמן מנוחה:

בלילה...ינוחו העמלים

ושם ינוחו יגיעי כח

לכל יגיעי כח שמתי פדות

נפש נבהלה רוח והצלה

 

אני יסוד החברה והאהבה הגמורה... ובי ירוו דודים

עתי עת דודים אני יסוד כל חברה

ואהבה גמורה

 

חסרונות הלילה

הירח מזיו השמש הוא גונב

מה תתהלל זר וממני זיו אורך

אתה ועבדיך

זמן פשיעה כלכלית ומוסרית:

ובלילה לא יוכל לעשות כי אם לגנוב און לזנות ולחתור הקירות

מי אשר חטא במחשך מעשיהם

אשר זמה בידיהם בך התעיבו

עלילה

 

 

 

מסקנה ושאלה: הקצידה הולכת בעקבות המקאמה לא רק בדיעבד, אלא אף לכתחילה, והמשורר, שהמקאמה הייתה מונחת בפניו, השאיר עקבות מכוונים בצורת תשתיות לשוניות דומות כציוני דרך לקורא להנחותו למקור ההשראה ליצירתו. המקאמה והקצידה עוסקות במריבת היום והלילה ובמערכת טיעונים שווה, ובסיום דומה של כניעת הלילה בפני היום. הקצידה הולכת בעקבות המקאמה גם בלשון, והרמ"א הממזג ביצירותיו את רובדי הלשון כתב יצירתו רק על טהרת המקרא בדומה למקאמה. כל זה מוביל לשאלה מרכזית, מה חידוש יש אפוא בקצידה, שאין במקאמה?

 

 

 

חידושי הקצידה

 

א)החידוש המרכזי הוא המבנה הכפול של הקצידה על ידי הימשכותה ברובד נוסף של הגאולה: אמנם הסיום בכניעת הלילה שווה בשתי היצירות ובניצחון היום. בכך נחתמת העלילה במקאמה, אבל הקצידה נמשכת ברובד נוסף בשתי מחרוזות החותמות בנושא הגאולה, ובכך נוסף ממד אחר לעלילה, ממד הגאולה. במחרוזות אלו מופיעים המוטיבים, שנזכרו בחלק א' של הקצידה בהקשר למעלות היום והלילה, אבל הפעם נמנות ועולות בספירה של הגאולה, כאשר ההתרחשות היא בציון ובמקדש. המוטיבים הם: כניעת הלילה, האור, השירה והשמחה והמלכות. כביכול מה שנשנה בחלק א' כויכוח המבטא פירוד וריחוק מקבל מפנה של מפגש ואיחוד בגאולה, איחוד ישראל עם אלהיו ועם ארצו. מבנה זה מזכיר את המבנה הידוע של נוסח שיר הידידות לאהרן מירסקי.29 מכאן ההבדלים בין חלקה הראשון של הקצידה המקביל למקאמה לבין חלקה השני החסר במקאמה:

 

1.הנושא של חלק א' הוא מריבת היום והלילה על מעמדם השונה, הנושא בחלק ב' הוא מעמדם השווה.

 

2.פניית המשורר לזמן המופקד על היום והלילה לשמוע את המריבה ביניהם בחלק א' ''לְךָ יְדִיד נֶאֱמָן / תִּפְאֶרֶת הַזְּמַן / אַבִּיעָה חִידוֹת / מְרִיבַת יוֹם וָלַיְלָה / מְהוּמָה גְדוֹלָה' לעומת הפנייה לצור שוכן שמי ערץ בחלק ב' המתאר את שויון היום והלילה והאחדות ביניהם בתקופת הגאולה 'צוּר שׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי עֶרֶץ / בְּעִיר צִיּוֹן נָוֶה שַׁאֲנָן / יָמִים אַף לֵילוֹת / בְּקוֹל מִצְהָלוֹת'.

 

3)כניעת הלילה ליום בסוף הקצידה, התנצלותו ובקשתו לחמלה 'צָעִיר אֲנִי וְנִבְזֶה... וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי...יָדַעְתִּי כִּי מְדֻבָּר בָּךְ נִכְבָּדוֹת / נָתֹן תִּתֵּן בְּחֶמְלָה / זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה' מתוארת בחלק ב' האליגורי ככניעת ישראל בפני ה', ולבקשה ממנו להסיר ממנו את חרפת הגלות ולהעניש את הגויים, שנמשלו כביכול ללילה: 'גַּם דִּגְלִי תָרִים...בְּחַסְדָּךְ אֱסֹף חֶרְפָּתִי / נָא הָאֵל הַנֶּאֱמָן. נִין הָאָמָה בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת / תַּשְׁקֶה יַיִן תַּרְעֵלָה', כאשר הגינויים של היום והלילה עוברים לאויבי ישראל.

 

4)שני קולות ההתנצחות בחלק א' בין היום והלילה למי היתרון, כאשר הלילה טוען לבלעדיות בקול השמחה הנשמע בלילה, מתאחדים לקול שמחה משותף בעת הגאולה: 'צוּר שׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי עֶרֶץ / בְּעִיר צִיּוֹן נָוֶה שַׁאֲנָן / יָמִים אַף לֵילוֹת / בְּקוֹל מִצְהָלוֹת'.

 

5)גם האור, שעליו מתנצחים איזה מהם גדול אור השמש או הירח המסתיים בכניעת הלילה בפני היום מקבל מעמד שווה בגאולה: 'וְלַיְלָה כַיּוֹם יָאִיר / תָּשִׁית לְרֹאשָׁם פְּאֵר / בֵּית תִּפְאַרְתִּי תְּפָאֵר'.

 

6)השירה והשמחה החברתית המתרחשות בלילה 'אֲנִי יְסוֹד כָּל חֶבְרָה...שָׁרוֹת וְשָׁרִים / שִׂמְחָה וְשִׁירִים' בחלק א' מתמקדות מעתה בשירת הלויים ובשמחת המקדש 'יָסֹב הֵיכָל עַל כַּנּוֹ / לֵוִי עַל דּוּכָנוֹ / שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ'.

 

7)שמחת הכלולות של חתן וכלה בחלק א' 'בְּבֵיתִי יִמָּצְאוּן כָּל הַחֲמוּדוֹת / וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה / גִּילָה אַחַר גִּילָה' מתרחשת בעת הגאולה גם בבית המקדש 'יָסֹב הֵיכָל עַל כַּנּוֹ / לֵוִי עַל דּוּכָנוֹ / שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ'. הביטוי 'שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ' מנוסח ברכת הזימון בבית חתנים מוסב כאן על בית המקדש, מעונו של הקב"ה.

 

8)מוטיב השלטון והמלוכה, נושא לויכוח בחלק א' בין היום הטוען 'אני שר שרים', ובין הלילה הטוען 'אֲנִי דָגוּל מֵרְבָבָה / וְרֹאשׂ עַל אֶרֶץ רַבָּה…'וכניעת הלילה לפני מלכו בשיר 'לַיְלָה ...נִכְלַם...וְלִפְנֵי מַלְכּוֹ / גַּם מִעוּט עֶרְכּוֹ', ההולך בעקבות המקאמה, 'ועתה לכה ונשובה…ונחדש שם המלוכה' עובר בחלק ב' למלכות המשיח: 'בָּנִים הַיְקָרִים / יִשְׂמְחוּ בְבֵן אֶפְרָתִי / עֵת יִמְלֹך מֶלֶך רַחְמָן / בְּהֵיכְלֵי תַעֲנוּג שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת / לִהְיוֹת לְעַם סְגֻלָּה / חֵלֶק וְנַחֲלָה'.

 

ב)שדרוג של סיום: פועל יוצא מכל האמור הוא, שהויכוח בין היום ובים הלילה יכול להתנהל רק בגלות, אבל בעת הגאולה, אין מקום לויכוח, כי שניהם משתתפים במידה שווה בכל אירועי הגאולה: באורה, בשירה, בזמרה... מכאן איפוא שאין מנצחים ואין מנוצחים אלא שווים.

 

ג)שדרוג סמנטי: בעוד שהמקאמה בעיקרה כאן לא באה לפתח הגות והשקפה, אלא לשמח ולשעשע את הקוראים ואולי אף להחכימם בצורת ויכוח בין יום לבין לילה, הרי הקצידה מוטענת ברובדה הנוסף במסר של נחמה על גאולת ישראל בסימן של שינוי מעשה בראשית כרשום בפרקי הנבואה הנותנים ממד של נצחיות לגאולה זו מעל לזמן ומעל לטבע.

 

ד)שדרוג סוגתי. המקאמה המוגדרת כיצירה פרוזאית בחרוזים, עולה לדרגה פואטית לקצידה שיש בה כל סממני השירה: תבנית, חריזה ומשקל, כאשר התבנית שנבחרה הקרויה התבנית הממולאת מכילה מגוון טורים המתקצרים ומתרחבים עם יסודות קבע של חריזה בטורי המסגרת בפתיחה ובסיום, אבל גם עם מגוון חריזה ביניהם המתחלף בכל מחרוזת. תבנית זו המיועדת בשירת המלחון ליצירות בעלות אופי תיאטראלי היא הקרובה ביותר גם למקאמה הכתובה בפרוזה חרוזה והנחלקת לקטעים הנפרדים ונקשרים בחילופי הדמויות ובחוליות מעבר כמו 'אמר היום', 'אמר הלילה'.

 

ה)שדרוג מוסיקלי: בעוד שהמקאמה נועדה לקריאה ולדקלום, הרי הקצידה צמודה ללחן, והיא מושרת ומוצגת בפני כול כיצירה תיאטראלית ומוסיקלית

 

ו)שדרוג לשוני: אמנם גם המקאמה וגם הקצידה בנויות על טהרת לשון המקרא עם חריגים בודדים, אבל המשווה בין שתי היצירות יגלה, כי גם בתחום זה, לשון המקרא בקצידה לקוחה מן הרבדים הגבוהים של לשון השירה, מספרות החכמה ובמרכזם ספר תהלים ומספרי הנבואה עם כמה צורות ומבעים יחידנים המוסיפים ממד דרמטי ליצירה כמו המחרוזת הבאה:

 

מִקִּצְפִּי תִרְעַשׁ אֶרֶץ / לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן / הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר / כַּתַּנּוּר סֹעֵר

 

וְלַיְלָה יְחַוֶּה / גֶּבֶר יָהִיר לֹא יִנְוֶה / אַל אֶדְמֶה וְאֶשְׁוֶה

 

עַל כֵּן בָּאוּרִים / קִדְּמוּ שָׁרִים / רִנָּה וְאוֹר לִנְתִיבָתִי / בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן

 

לְכָל עֵץ רַעֲנָן פָּנַי מוּעָדוֹת / בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה / לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה:

 

 

 

לשון זו העשויה על טהרת הפוריזם המקראי מזכירה לנו את הלשון של תקופת ההשכלה, שהיה בה מן השגב, הנמלץ והחגיגי בשילוב נופי טבע, זמנים, אורות וקולות.30

 

סיכום: עצם האומץ של משורר הפועל בתקופה, שהשירה התרחקה מאות בשנים משירת תור הזהב בספרד, להתמודד על ידי כתיבה מחדש של אותה יצירה, שאינה נופלת ברמתה מקודמתה, אלא אף משדרגת אותה בכמה פרטים, תוך שהוא משווה לה גם תבנית ייחודית של הקצידה, תבנית של מחרוזות גדולות מרובות טורים וחרוזים מתחלפים, הרי זו הצלחה גדולה ליוצר וליצירה החדשה, הצלחה, שהתנסה בה גם מחבר המקאמה, ר' יהודה אלחריזי, כאשר התמודד עם יצירותיו של אלחרירי ואף העלה אותן לרמות חדשות ביצירה העברית.

 

 

 

קיצורים וביבליוגרפיה

 

אלחריזי: יהודה אלחריזי, ספר תחכמוני, מהדורת י. טופורובסקי, תל אביב תשי"ב.

 

אמזלג: אברהם אמזלג, 'הקצידה ב"שיר ידידות" המקורות, הטקסט המוסיקה', פעמים, 19 (תשמ"ד), עמ' 112-88.

 

בניהו, המים: מ. בניהו, ויכוח המים והיין לר' חיים בן דוד, אבולעאפיה, חורב, 10, 1948, עמ' 7-34.

 

ברנשטיין: ש. ברנשטיין, ויכוח פיוטי בין המשורר והיין והמשורר לכלב אפנדופולו הקראי, סיני,30,תשי"ב/1951, עמ' 87-104.

 

ג'רארי: عباس الجراري, الجزل في المغرب – القصيدة, القاهرة 1970.

 

הברמן,החכמה: א"מ הברמן, מלחמת החכמה והעושר ליהודה הלוי בן שבתי, ירושלים, 1952

 

הברמן, המים: א"מ הברמן, 'המים בשירי ויכוח', מחניים, 99, 1965, עמ' 102-103

 

טורניאנסקי: ח.טורניאנסקי,מסה ומריבה(ויכוח בין עשיר לעני), ירושלים 1973 (שני כרכים).

 

יגל יעקב יעקב אביחצירא, יגל יעקב, נתיבות, תשס"א.

 

מייזליש: י. מיזליש, 'שיר מריבה בין שבת לחנוכה לר' שלמה בן ר' אליהו שרביט הזהב, בר אילן, ספר השנה 13, רמת גן, 1976, עמ' 224-230.

 

נזרי, הפרוסודיה: מאיר נזרי, הפרוסודיה של הקצידה העברית ב'שיר ידידות' לאור הקצידה הערבית (אלמלחון) במרוקו חיבור דיסטרציה אוניברסיטה בר אילן רמת-גן, אלול תשנ"ז.

 

עמאר: רפאל משה אלבאז, הלכה למשה (מהדיר: משה עמאר) ירושלים תש"ם.

 

עמור: עמור אביטבול, שירת העומר, ירושלים תשס"א.

 

אל-פאסי א: محمد الفاسي, معلمة الملحون, القسم الأول من الجزء الأول, الرباط 1986.

 

קה"צ: דוד עובדיה, קהלת צפרו, כרך ד', ירושלים תשמ"ה, (תולדות הרבנים).

 

רמ"א רפאל משה אלבאז, שיר חדש וקול בוכים, ירושלים תרצ"ה.

 

ראב"ע: אברהם אבן עזרא, קובץ חכמת הראב"ע, (מהדיר: דוד כהנא) כרך ראשון, ווארש"א תרנ"ד.

 

רצהבי, ילקוט: יהודה רצהבי, ילקוט המקאמה העברית, ירושלים תשל"ד.

 

שטרית, שירת הפיוטים: יוסף שטרית, שירת הפיוטים ושירת הבקשות של יהודי מרוקו, תל-אביב תשנ"ב.

 

שטרית, שירה אישית: יוסף שטרית, השירה האישית והחברתית בערבית של יהודי מרוקו, מקדם ומים א (תשמ"א), עמ' 185-230.

 

שירמן: חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת (מהדיר: עזרא פליישר), ירושלים תשנ"ז.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1 על תולדות חיי הרמ"א ראה במבוא לספר הלכה למשה, (מהדיר: משה עמאר), ירושלים תש"ם וכן ר' דוד עובדיה, קהלת צפרו, כרך רביעי, תולדות הרבנים, עמ' סו-סט.

 

2 נר המערב, עמ' רצד.

 

3 ראה עבודת דוקטורט מאיר נזרי, הפרוסודיה של הקצידה העברית ב'שיר ידידות' לאור הקצידה הערבית (אלמלחון) במרוקו חיבור דיסטרציה אוניברסיטה בר אילן רמת-גן, אלול תשנ"ז

ומאמר על כך מאיר נזרי, תבניות חדשות בשירה העברית במרוקו במאות הי"ט-הכ' בהשפעת המלחון, בין עבר לערב ג (תשס"ד), עמ' 121-143.

 

4 ראה מאיר נזרי, קשרים תימטיים בין שירי ההגות והטבע העבריים במרוקו במאות הי"ט הכ' למקורות לחניהם במלחון, בין ערב לערב, ד (תשס"ח), עמ' 103-113.

 

5 על ז'נר הויכוח ראה יהודה רצהבי, ילקוט המקאמה העברית, ירושלים תשל"ד, עמ' 24 וטורניאנסקי במבוא.

 

6 ראה ר' אברהם אבן עזרא, קובץ חכמת הראב"ע, (מהדיר: דוד כהנא) כרך ראשון, ווארש"א תרנ"ד ,'שירי ריב' עמ' 109-124.

 

7 ראה: רצהבי, שם, עמ' 25.

 

8 על כך ראה שירמן, עמ' 564-568 ורצהבי, עמ' 31 בין עשיר לעני ראה טורניאנסקי.

 

9 בין החכמה לעושר, לר' יהודה בר' יצחק בן שבתאי הלוי, ראה הברמן, חכמה.

 

10 בין המים ליין לר' חיים בן דוד אבולעאפיה ראה בניהו והברמן, המים.

 

11 ויכוח פיוטי בין המשורר והיין והמשורר לכלב אפנדופולו הקראי, ראה ברנשטיין וראה גם שרף א. בתוך: שי להימן, ירושלים, 1977, עמ' 343-361.

 

12 שיר מריבה בין שבת לחנוכה לר' שלמה בן ר' אליהו שרביט הזהב, ראה מייזליש.

 

13 על הקצידה ראה אמזלג.

 

14 ראה: נזרי, הפרוסודיה.

 

15 ראה: נזרי, הפרוסודיה, עמ' 333-334.

 

16 ראה אלפאסי-א, עמ' 38.

 

17 ראה יהודה רצהבי, פרחים בשירתנו הספרדית, 'באורח מדע, מחקרים בתרבות ישראל, מוגשים לאהרן מירסקי במלאות לו שבעים שנה'. (עורך: צבי מלאכי) לוד תשמ"ו, עמ' 376-375.

 

18 ראה שטרית, שירה אישית. פרטים על המריבה בין פסח לסוכות ראה שם, עמ' 204-205 והערה 54, שם ועל הויכוח בין הרווק והנשוי ראה שם, עמ' 187, 213-214.

 

19 ראה: שירת העומר, עמ' צח.

 

20 שמעו מריבת מים עם אחיהו היין', ליהודה חיון, ראה מקורות השירה היהודית במרוקו לחנניה דהאן, בת ים, תשנ"ב, עמ' 492, מספר שיר 3450

 

21ר' שמואל עמאר נפטר בתר"ן/1890 ראה עליו בן נאים, דף קכה ע"ב; טולידנו, עמ' רצג ושטרית ,שירת הפיוטים, עמ' 22, שטרית, שירה ופיוט, עמ' 42 והערה 38 שם ושיר אחד שלו מוהדר ומפורש שם, על ידי המהדיר, עמ' 54-57

 

22 ראה יגל יעקב, עמ' סא-סג.

 

23 ראה הפיוט 'קול ענות גבורה', שיר חדש ירושלים תרצ"ה, עמ' פה-פח.

 

24 ראה מאיר נזרי, הויכוח בין האיש והאשה במקאמה ה-21 לר' יהודה אלחריזי ובשירה העברית במרוקו, ברית 22 (עורך: אשר כנפו), תשס"ד, עמ' 10-41.

 

25 הפיוט 'אערך תחינה', שיר חדש, שם, עמ' יז-כ.

 

26 הפיוט 'לך ידיד נאמן', שם, עמ' נה-נז.

 

27 המקאמה במקור מנוקדת על פי כללי הניקוד החסר, כאן חסרת ניקוד ובכתיב מלא.

 

28 חייו: המחצית השנייה של המאה הי"ב והשליש הראשון של המאה הי"ג.

 

29 ראה אהרן מירסקי, הפיוט, ירושלים תש"ן, עמ' 438.

 

30 ראה א' בן אור, תולדות הספרות העברית החדשב, כרך א' ישראל תשי"א, עמ' 47; 51-62.

 

 


הדפסהדואל