זיכרונות מאבא בית חולים שדה – קרבות הנגב

facebook Share on Facebook

 

רוני ארז

זיכרונות מאבא

בית חולים שדה – קרבות הנגב

 

קודח מחום עברו בראשו תמונות מבולבלות של סדרת האירועים שהביאו אותו לשכב במיטת השדה הזאת תחת רשת ההסוואה המעמעמת רק במקצת את אורה היוקד של השמש.

החלוק המהוה שלבש נדבק לגופו המזיע, ראשו כאב, אצבעות רגליו רעדו באופן לא נשלט, מה הביא אותו למקום הזה, כל כך לא מוכר. הוא לא הצליח להיזכר בעבר הקרוב, הוא זכר את הריח החמצמץ של הפחד כאשר רץ מול היריות, הוא זכר את פני אימו חרושי דאגה כשנפרד ממנה בנמל הישן, הוא זכר את רגעי החליבה המרגשים עם ביאטריס, אבל לא הצליח לזכור מדוע הוא שוכב במיטה הצרה הזאת.

לפתע שמע דיבורים תקיפים סמוך לראשו, ויכוח חריף בין גבר לאישה, ניסה להתרכז להבין על מה נסב הויכוח, אבל המילים נספגו האחת בשנייה במעין מערבולת שהגבירה את כאב הראש שליווה את כל מחשבותיו. יד אחזה בזרועו ויד אחרת תמכה את ראשו, נדמה היה לו שמנסים להשקות אותו במעין תרופה, כפי שנהגה לעשות אימו בכל פעם שחום גופו עלה והוא חזר מבויש מבית הספר. אלא שלא לזה התכוונו הידיים החזקות שמשכו אותו מהמיטה והעמידו אותו על רגליו. רועד הוא ניסה לנוע בצעד לא יציב, להבין מה מצופה ממנו. הידיים ליוו אותו מחוץ לצל המגן של רשת ההסוואה ושם נשמט כשק ריק על החול.

היו לה ידיים חזקות לביאטריס ובכל זאת לא פגם הדבר בנשיותה, האופן שבו אחזה את דדי הפרה כאשר הדגימה לו את מיומנות החליבה העביר רעדה במורד עמוד השדרה שלו. הוא התקשה להבין את טיבה של ההתרגשות שביאטריס זאת עוררה בו, ביאטריס האיכרה הגסה הזאת, זו שמעולם לא עזבה את גבולות המחוז בו נולדה, שאיננה מכירה ואפילו שיר אחד של ורלן או חמור מכך של מירבו.

האם התרגשות זאת מעידה משהו לגביו. האם כל כך התרחק ממחוזות ילדותו, מריחות המתיקות המשפחתית, מהדהוד התפילות בבית הכנסת, מדקלומי שיריו של ויקטור הוגו עליהם חוזר באוזניו דודו האהוב, האם דהו תחושות ליטופיה של אמו האלמנה על גבו?. אבל הידיים שהוציאו אותו הרגע מהסככה לא היו ידיה של ביאטריס גם הפעם היו אלה ידיים נשיות חזקות, אבל ידיה של ביאטריס היו מלטפות, מפנקות, ואילו התחושה הפעם הייתה של ידיים חורשות רע. ידיים אלה היו מכוסות בפלומה זיפית כידי גבר בודאי ג'ינג'ית עלתה מחשבה בליבו, הוא תיעב ג'ינג'יות, ידיה של ביאטריס היו חלקות כמו גופה כולו אליו נחשף לאט, לאט, במהלך שיעורי החליבה. מה קורה איתו, ומדוע מתערפלת הכרתו. ניסה להיאחז ללא הצלחה בבדל זיכרון, בצליל, בריח, אך כל תחושותיו התמלאו בחול החם שעטף ומשך אותו אליו עד שאיבד את הכרתו.

 

חייל 22361 שיוך – פלמ"ח, מסגרת – מח"ל מתנדבי חוץ לארץ, ארץ הגעה צרפת, ארץ מוצא מרוקו. למרות חשדנו המבוסס למדי כי חייל 22361 גנב את כספי השלם הגדודי תוך ניצול אשפוזו בבית חולים שדה עכב מלריה, לא נמצאו הכספים בתרמילו, או תחת מזרונו. יש לסכם את החקירה בקביעה שלא נמצא הגנב.

 

שבוע מאוחר יותר חברו לאשפוז הסביר לו את מוזרויות האירועים שזכר במעורפל. התגלתה גניבה והאחות הראשית הייתה משוכנעת שהגנב הוא ה"מרוקאי", היה רק אחד כזה, האם אפשר אחרת. למרות שהרופא הגדודי ניסה למנוע ממנה מלהוציאך מהמיטה בטענה כי ברמת מחלתך, עם חום של 40 מעלות אינך במצב לרדת מהמיטה ובודאי לא לצאת מהסככה לחדור לאוהל השלם ולגנוב. האחות התעקשה אז אכן הוציאו אותך, פירקו את המיטה ואת התרמיל שלך ולא מצאו דבר. בנתיים אתה התעלפת מהתייבשות על החול בחוץ, ומאז חוברת לאינפוזיה, גופך התגבר על הקדחת, הגנב לא נמצא, והאחות הראשית עדיין אינה מוכנה להודות בטעותה, הבשורה הטובה היא ששנינו נשתחרר מכאן תוך יומיים, הקרבות התחדשו והם צריכים כל חייל שמסוגל לעמוד על רגליו ולשאת את הרובה הצ'כי.

וידוי זה פצע את ליבו בלהב מנתחים, בו חשדו שגנב, הוא נכדו של הרב הראשי, זה שחבריו לעגו לו על השלומיאליות שלו הנובעת מעודף יושר, ייקה מרוקאי קראו לו שלושת המוסקטרים ואפילו דרטניון - בלוך שהיה באמת ייקה. הוא ביקש לגשת לאחות הראשית ולסתור על פניה המכוערים, חברו עצר בעדו, אם תאבד את שלוות רוחך הרי תוכיח את שהיא טוענת. אני לא מבין את כוונתך ענה רותח מזעם. תוכיח שאתה אכן מרוקאי פרימיטיבי ואם לא גנב הרי לפחות אלים. עזוב אותה היא תקועה עם הדיעות הקדומות שלה. אבל מאיפה שאבה את דעותיה הקדומות הרי מעולם לא פגשה במרוקאים קודם לכן, שאל, אין הגיון בדעות קדומות ענה לו שמיל. ככה זה, גם אצלנו תמיד דיברנו רע על היהודים מהעיירה השכנה. אפילו דיברו אצלנו על כך שיש יהודים שאינם דוברי יידיש ושחיים במידבר כמו אבותינו ומלים את ילידיהם באמצעות אבן כמו אברהם אבינו. האמת שלא חשבתי שיהודים אלה חיים בערים לאורך חופי הים התיכון אלא במקום כלשהו באמצע המדבר, משהו כמו צ'ד או ארץ הזולו. אבל דעות קדומות היו לא רק לגבי אנשים זרים רחוקים, אפילו לגבי הקרובים ביותר מפתחים דעות קדומות. אם הייתה יודע איזה סיפורים רצו על יהודי ז'שוב, היית נרגע ומבין שדעות קדומות הם חלק מהפולחן היהודי. ברגע שהשיחה הגיעה לז'שוב יוסף העדיף להפסיקה ולו משום שמעולם לא הצליח לבטא ההגיים הפולניים עם כל הז'ה והשה שלהם.

 










הדפסהדואל