ובכן העניים והאביונים מבקשים מים

facebook Share on Facebook

 

ד"ר שלמה אלקיים

ובכן העניים והאביונים מבקשים מים

פיוט לעצירת גשמים מתוך "כף נקי" (כ"י) לר' כליפא בן מלכא.

  1. דברי מבוא

ב"ברית" 21 (אביב תשס"ג) פרסמנו שיר1 מפרי עטו של ר' כליפא בן מלכא (להלן רכב"ם) מתוך "כף נקי", כתב יד יחיד מאוסף גינזבורג שבספריה הלאומית ע"ש לנין במוסקבה. לכבודו של הסופר – המחנך עורך "ברית", ידידי מר אשר כנפו. אנו מפרסמים כאן לראשונה פיוט לעצירת גשמים, "ובכן העניים והאביונים מבקשים מים" מתוך אותו כתב היד. מוצאו של פיוט זה מן העיירה אופראן השוכנת בדרום מזרח מרוקו בפתח הסחרה. עיירה זו זכתה שאשר העמיד לה יד ושם בקרב קהילות ישראל. מאמרים רבים, שראו אור ב"ברית" ובבמות אחרות, הקדיש לה אשר. הגדיל עשות ברומן מפרי עטו "התינוק מאופראן"2. אופראן ניצבת במלוא הדרה ותפארתה; אנשיה צדיקים ותמימים, אך הם חוו את חוויית עלילת הדם ועמדו בה בגבורה. מסורותיה, בעיקר מסורות שבע"פ, מעמידות אותה בשורה אחת עם קהילות ישראל שאגדה ומציאות אופפות אותן.

 

  1. "כף נקי" לר' כליפא בן מלכא (המאה הי"ז-י"ח)

"כף נקי" הוא אוצר בלום של הליכות ומנהגים, עיוני תפלה ודברי שירה, חקירות לשוניות וענייני מסורה. הוא משמר מסורות עתיקות של בני מרוקו בקריאת התורה ובהפטרות. כמו"כ הוא מכיל ידיעות הסטוריות על מאורעות שהתרחשו בדרומה של מרוקו. מצויים ממנו שני עותקים. האחד מצוי במכון לתצלומים ולכ"י שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים ומספרו 1006°8, והשני באוסף גינזבורג מס' 315. כה"י מאוסף גינזבורג מקיף כ-180 עמודים בכתב רש"י שהיה נהוג בצפון אפריקה.

חיבורו של ר"כ בן מלכא, לבד מן השימוש שעשה ב"סידור התושבים", מזכיר נוסחאות תפלה ועניינים אחרים שהתהלכו במקומות רבים במרוקו: בתאפיללת וסביבותיה, במרקש ובעמק הסוס, בקהל אופראן ובקהל דרעא ב"מתא סאלי" ובטיטואן. אין צריך לומר שנוסחאות אלה נעלמו וזכרם בא ב"כף נקי" בלבד.

הגהותיו של הרב מן מלכא מבוססות על שלשה עקרונות ובלשונו "תחת שלש יסודות – דייק בלישנא וגדר השיר... וחכמה בישישים... בשלשתם יצטרפו ויתבררו, יעלו הקמשונים יסורו הזימי והיגי..." ההקפדה על שלושת היסודות – דיוק בלשון, גדר השיר ומסורות קדמונים – מבטיחה את זיכוך התפלה מן ה"קוצים" שדבקו בה. לצורך זה הוא עורך השוואה בין נוסח הסידור המודפס לבין נוסח הסידורים הקלאסיים: סדר רב עמרם גאון, סידור רס"ג ונוסח התפלות של הרמב"ם, ומאידך גיסא הוא מקביל את נוסחאותיו לנוסחאות המובאות באבודרה"ם, בטור ובבית יוסף, בסידורי אשכנז ורומא ובסידורי הספרדים לסוגיהם לרבות "הספרדים של פראנקייה". הוא פונה בשאלות לתלמידי חכמים במרוקו ומחוצה לה. הוא מנצל את שהותם של שדרי"ם מא"י כדי לעמוד על עניינים שנותרו ב"צריך עיון". הוא מתיעץ עם שליחי ציבור בעלי "מסורות מהימנות" וכיוצ"ב. מלבד בעלי מסורה מביא המחבר את המקורות שמהם שאב את ידיעותיו כגון ספר צחות וספר מאזנים לראב"ע, ספר ההרכבה ושירי הדקדוק ל"הבחור" אור תורה לר' מנחם לונזאנו והליכות שבא לר' שלמה בן אלמולי, מקנה אברהם לר' אברהם די בלמש ולוית חן לר' עמנואל בן יקותיאל, ועוד הרבה.

כללו של דבר: אופיו השיטתי של "כף נקי" ותוכנו הפרשני – שכלתני מצביע על קיומו של חוג משכילים שפעל במרוקו במקביל לתלמידי חכמים, למקובלים ולפייטנים. חוג זה עסק בחקר שיטתי של נושאים עיוניים-פילולוגיים. החיבור פורש בפנינו חומר עשיר של מקורות וחיבורים הגותיים המצביעים על היקף הפעילות האינטלקטואלית הרבה, ששררה בחברה היהודית במגרב, שהעלום בה (בתקופה הנדונה) רב על הגלוי3.

מסתבר שרכב"ם חיבר חיבורים נוספים. החיד"א ור"י בן נאיים (ראה בהמשך) ידעו רק על קיומו של חיבור נוסף בשם 'רך וטוב'. אך מסתבר שהוא חיבר גם: א-אזנים לתורה "על הסימנים לקצת כללי דינים" (כף נקי, מה.ע"ב), ב-מעשה נערות "על קצת חרוזים לקחת מוסר השכל" (שם, שם), שני חיבורים אלה נתאחדו ל'פל"ח' – פרפראות לחכמה. שהוא החלק השני של חיבורו הכולל, כף נקי. ג- קול רנה "וראיתי להעתיק פה [אחרי תיאור החלום שבו נקרא 'אסף']. קצת שירים מקונטריס קול רנה שיסדתי, אפס קצהו תראה שנים שלש לדוגמא, (שם, נו. ע"ב) פיוט אחד מקובץ זה, 'לאל עליון נורא, הודפס בסוף 'קריאי מועד', ליוורנו תרפ"ו. ד-'קול עציב' "ובמהדורה קמא כתבתי במקום זה שתי קינות שיסדתי על פטירת אשתי בזמן המגפה לתצ"פ [לא תקום צרה פעמים]. מהקונטריס שעשיתי וקראתי אתו קול עציב [...], לעת כזאת השמטתי אותם מחלק זה שאינם מדרך ההגה" (שם, לב.ע"ב). ה-משובה נצחת "קצת מהויכוחים שנתוכחתי עם מי שאינו ב"ב [בן ברית] (שם, פה. ע"א), כמו"כ הוא ערך אנתולגיה בספרות המוסר הכוללת: אגרת המוסר להרמב"ן, מגיד מישרים לר"י קארו, פרק עשרה הילולים לבעל השל"ה, ספר הישר לרבנו תם, קערת כסף לר' יוסף האזובי, השיר 'מוסר השכל' לרב האי גאון ושני החיבורים – אורח מישור וספר זיכרון לבני ישראל – לר"י חאגיז: "אשר על כן עשיתי מכולם [מכל החיבורים דלעיל] קונטריס אחד מהם לקרות קבע בכל יום" (שם, מד. ע"ב). ומדבריו נראה שכתב חיבור על התפשטות השבתאות במרוקו: "וכמו אנשי אמונת שבתי צבי ואחרים אחריו ששגגתם עלתה זדון כמסופר בספר ציץ נובל למהרי"ש [ר' יעקב ששפורטש] [...] הגם שרבים רצו אחר אמונתו במערב כאשר כתבתי באריכות מעניינו" (ס.ע"ב).

 

  1. מקומו של הפיוט "ובכן העניים..." ב"כף נקי".

הפיוט שלפנינו מובא בחלק השני מתוך חמשת החלקים המרכיבים את "כף נקי". חלק זה מכונה בפי רכב"ם פל"ח – פרפראות לחכמה והוא כולל שני חיבורים: א. אזנים לתורה – עיונים ודיונים בדברי תורה והלכה. ב. מעשה נערות – דברי שיר, פיוטי תוכחה ופיוטים מלוקטים. וכן הרבה מכתמים: אמרות חכמה ומוסר ופתגמים מחורזים על סימני הלכות מתוך שולחן ערוך לר' יוסף קארו. המכתמים שאובים מנסיון החיים של המחבר ומחוויותיו האישיות. עפ"י עדותו של המחבר הם נלקטו או חוברו בצעירותו, (מכאן השם – מעשה נערות)4 והוא שב וכינסם לעת זקנתו.

התוודעותו של רכב"ם לעיירה אופראן ידועה לנו ממקומות נוספים ב"כף נקי" כגון זה. בסמוך להגהות חלק הסליחות לחודש אלול ולתפלות הימים הנוראים מציין רכב"ם:

וטרם אעבור להגיה הסליחות ותפילות ימים נוראים רה"ש ויה"כ [ראש השנה ויום הכיפורים] אגלה אוזן ידידי הקורא, שקודם שעסקתי בהגה [= בהגהה] זה רציתי לעמוד על נוסחאות הישנים והבאתי קונטרסים ישנים מארץ אופראן ומארץ אלכתאוה בארץ דרעא, שאומרים הם מגורשי ארץ תוואת [...] עם שאומרים שבארץ תוואת הנ' [זכרת] היה שם קהל גדול מגירוש בית שני עד שנתגרשו עוד על ידי הצורר וכו' והיו מתנהגים ע"פ הגאונים ובפרט רבנו חושיאל ורבנו חננאל ורבנו נסים גאון ותלמידיהם (כף נקי לג. ע"א)5.

בדרך אגב למדים אנו על דרכו המיוחדת של רכב"ם החותר ללא לאות לצורכי מחקריו-הגהותיו להשיג עדים נאמנים ועתיקים ומסורות תפילה ונוסחאותיה, שהילכו בזמנו במקומות מרוחקים בפאתי הסחרה. אנו גם יוצאים נשכרים מן הידיעות ההסטוריות של יישובים אלה ובתוכם אופראן6.

 

  1. הפיוטים לעצירת גשמים

פייטני מרוקו, שהרבו בפיוטים מכל הסוגים ולכל המעגלים: תפילה, השנה וחיי אדם, היחיד והחברה, מיעטו בפיוטים לעצירת המטר ופיוטי הודייה לירידת הגשמים, על אף שמרוקו ידועה בבצורות קשות שפוקדות אותה לעתים תכופות7, על כל פנים מעט מאוד מפיוטים מסוג זה הגיע לידינו8. מכאן חשיבותו של הפיוט המוצג כאן לראשונה.

פיוט זה "ובכן העניים והאביונים מבקשים מים" מופיע תחת הסיווג מוסתגיאב, מונח ערבי שפירושו המילולי: מענה.

בראש השיר מובא קטע מפסוק מקראי – העניים והאביונים מבקשים מים (ישעיה י.ב), שמשמש כרפרין. לאמור: ענייה אחרי כל מחרוזת9. בפיוט שבע מחרוזות בנות ארבעה טורים בלתי שקולים. הטור הרביעי בכל מחרוזת הוא שבר פסוק מקראי. שלושת הטורים הראשונים שבכל מחרוזת חורזים זה בזה, והטור הרביעי הוא שבר פסוק המסתיים במילה "מים", שהיא גם המילה שמסיימת את הרפרין "ייעודו של פיוט זה הוא שאילת גשמים, שה' ירחם על בניו המשחרים את פניו, שלא יגוועו. הפייטן פותח את שירו מתוך דברי ירמיהו על הבצורת הקשה שפגעה בארץ יהודה" היש בהבלי הגוים מגשימים (ירמיה יד. כב). ככלל הבצורת ותוצאותיה, שנמשכה יותר משנה בזמנו של ירמיה היא העומדת ברקע הפיוט שלנו. הפייטן מצייר את התנהגותם של יושבי הארץ ואת התנהגותו של החי, שנתייגע לשוא לחפש עשבים. הם ישבו כאבלים חפויי ראש ברחובות ולא נותר להם אלא להתפלל לה' שיוריד להם גשם.

וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מָיִם

 

הַיֵּשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוים מַגְשִׁימִים בִּלְתְּךָ צוּרִי

גּוֹלֶה עֲמוּקוֹת מִנִּי-חשֶׁךְ הַאֵיר אוֹרִי

צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כַּמָּהּ לְךָ בְּשָׂרִי

5 בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִםוּבְכֵן

 

רָחֵם עַל עַם שׁוֹחֲרֶיךָ עַל מָיִם

עוֹשֶׂה אֶרֶץ בְּכוֹחוֹ וִימִינוֹ טָפְּחָה שָׁמַיִם

הָהוֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם

חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם וּבְכֵן

 

10 נִבְהָלוּ עַמְּךָ מֵרוֹב יְגוֹנֵיהֶם

לְשָחֵר פָּנֵיךָ נָפְלוּ פְּנֵיהֶם

וְאַדִּירֵיהֶם שָלְחוּ צְעִירֵיהֶם

הָלְכוּ עַל גֵּבִים וְלֹא מָצְאוּ מָיִם וּבְכֵן

 

שָׁבוּ בוֹשִים וְנִכְלָמִים

5 חַנּוּן נִקְרֵאתָ בַּעַל הָרַחֲמִים

שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ יוֹדֵעַ תַעֲלוּמִים

פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם וּבְכֵן

 

יוֹדוּךָ כִּי זוּלָתְךָ אָיִן

עֵת יִרְאוּ רוּחַ וְעָנָן וְגֶשֶׁם אָיִן

20 וּתְשַׂמְּחֵם בִּישׁוּעָתְךָ עַיִן בְּעַיִן

בָּרְחוֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם וּבְכֵן

 

שוּבָה אָז וְרָחֵם עַל עֲבָדֶיךָ

שׁוֹפְכִים לֵב מוּל כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ

שְׁלַח מְבַשֵּׂר לְעַם חֲסִידֶיךָ

25 לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמָּיִם וּבְכֵן

 

1. ובכן... מים (ישעיה י.ב). 2. היש... מגשימים (ירמיהו יד. כב). 3. גולה וכו' כינוי לה עפ"י איוב יב. כה. 5-4. צמאה ... מים תהלים סג. ב. 6. עם שוחריך כינוי לעם ישראל עפ"י משלי ז. טו: "יצאת לקראתך לשחר פניך ואמצאך". 7. וימינו טפחה שמים עפ"י ישעיה מח. יג: "ידי יסדה ארץ וימיני פחה שמים". 9-8. ההפכי... למעינו מים (תהלים קיד. ח.). 10. נבהלו... יגוניהם עפ"י תהלים קז. לט: "וישחו מעצר רעה ויגון". 11. לשחר וכו' שיעור הכתוב בשתי החחזות: מחמת יגונם וצרתם בשל הבצורת נפלו פניהם. לא עמד להם הכוח לשחר את פניך, להקדים ולבקש על צרתם. 13-12. ואדיריהם... ולא מצאו מים (ירמיה יד. ג) בשינוי קל: "באו" וכו' "לא" וכו'. השינוי ל"תיקון לשון הכתוב ולפישוטה. במקור "באו על" תמורת "באו אל" כמו"כ חסרה מילת הניגוד: "אבל", או וו' החיבור להבעת הניגוד. שיעור החרוזות בפיוט הוא המנהיגים שלחו את שליחיהם לגבים – גומות וסלעים בסדקים - כדי להביא מים, אך השליחים חזרו וכליהם ריקים ומשום כך: 14. שבו בושים ונכלמים עפ"י "בשו והכלמו וחפו ראשם" (שם, שם). 15. חנון וכו' עפ"י תהלים מד. כב: "כי הוא יודע תעלומות". תעלומים לצורך החרוז. 17. פלג וכו' תהלים סה. משמעו בהקשרו בפיוט: אתה ה' יודע תעלומות עשה למען עבדים שהפלג הגדול (על משקל הררי אל) יימלא מים. 18. יודוך וכו' עפ"י שמואל ב, ז. כג – כה.. 19. עת... רוח מלכים ב' ג. יז: "לא תראו רוח ולא תראו גשם". וענן וגשם אין עפ"י משלי כה. יד: "נשיאים ורוח וגשם אין". 20. ותשמחם וכו'. צירוף של "כי שמחתי בישועתך" (שמואל א' ב. א) ו"עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (ישעיה ב. ח). 21. ברחובות וכו' משלי ה. טז. 22. שובה... עבדיך עפ"י דברים ל.ג: "ושב... את שבותך ורחמך". 23. שופכים... כבודך עפ"י איכה ב. יט: "שפכי כמים לבך נכח פני ה'". 24. שלח... חסידך עפ"י תהלים עט. ב: "בשר חסידיך לחיתו ארץ". 25. לא ... למים עמוס ח. יא.

 

1."שיר תודה על בתי הכנסת של אגאדיר ושאר ערי הסוס שחזרו ליישובן".

2. התינוק מאופראן, הוצאת בימת קדם לספרות [נובמבר 2000].

3.מסקירה זו על רכב"ם ועל יבולו הספרותי השמטתי הערות ביבליוגרפיות, שכן הן מצויות ב"ברית" 21

כנזכר לעיל. והנדרש להם ימצאם שם.

4.הוא ביקש, כפי הנראה לרמוז, שתלמידי חכמים בני דורו, ראו בעיסוק זה דבר שאין תלמיד חכם ראוי

לעסוק בו.

5. על המקומות שהוזכרו במקור זה (למעט אלכתאוה) ועל קורות הקהילות שהתיישבו בהם ראה ח' הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונים (א-ב) ירושלים תשכ"ה. כרך א', עמ' 297-296 וכן במפתחות בכרך ב'. על היישוב תוואת ועל חורבנה במאה הט"ז ראה שם, כרך ב', עמ' 20-18.

6. אין בעל "כף נקי" מוסר ואפילו ברמז, על האירוע הטרגי של מעשי קידוש ה' של נשרפי אופראן. מכאן

אפשר להסיק שאירוע זה לא התרחש עדיין בזמנו של המחבר.

7.זכורים לי מימי ילדותי מעמדים ליליים, שקיימו אנשי עירנו, תארודנט, בשנות בצורת. במעמדים אלה נהגו לקיים סדר לימוד מיוחד, שכלל תפילות מיוחדות, דרשת הרב ופנייה להקב"ה שיפתח את אוצרות השמים וימטר על הארץ, וכן הרבו לתקוע בשופר כדי לעורר רחמים. א"א ר' יצחק אלקיים ע"ה מסר לי שמעמדים אלה התקיימו בעצה אחת עם שלטונות העיר. בשנת תש"ז (שנת 2000 למניינם) השתתפתי בכנס חוקרים במרקש שבמרוקו. אותה שנה שנת בצורת היתה שלטונות מרוקו הכריזו על עצרות תפילה בימי ששי (למוסלמים) ובשבת (ליהודים). בסמוך לתפילת מוסף של שבת קיימה הקהילה סדר "תיקון הגשם" במלואו, כפי שנהוג בשמיני עצרת.

8. על סוג פיוטים זה ראה א' חזן, השירה העברית בצפון אפריקה, ירושלים תשנ"ה, עמ' 66-65. הנ"ל תהלה לדוד. לוד תשנ"ט, עמ' 73-71: ב' בר תקוה, פיוטי ר' יעקב אבן צור, ירושלים תשמ"ח, עמ' 64.

9 .על פיוטי מוסתג'אב ראה ע' פליישר, שירת הקודש העברית בימי הביניים, ירושלים תשל"ה, עמ' 380-379).


הדפסהדואל