רופאים יהודים במרוקו

facebook Share on Facebook

 

פרופ' אליעזר בשן

 

 

 

רופאים יהודים במרוקו

 

 

 

לרופא הנאמן ד''ר מיכאל תורג'מן, בידידות

 

 

 

מגירוש ספרד עד ראשית החסות של צרפת על מרוקו, ידוע על רופאים יהודים מועטים במרוקו, ועוד פחות על רופאי חצר. מ. שטינשנידר שרשם את שמות הרופאים היהודים ופרטים עליהם עד המאה ה-18, מנה 2168 שמות של רופאים, ואף אחד מהם לא פעל במרוקו. גם בהוספות לרשימה הנ''ל שפורסמה על ידי ל. לוין ב-1921, ועל ידי C. Roth ב-1962, לא נזכרים רופאים יהודים במרוקו. 1

 

בביבליוגרפיה של אברהם הטל על יהודי צפון אפריקה שיצאה בתשנ''ג, מופיע מאמר אחד בלבד המוקדש לרופאים יהודים במרוקו, זה של יהודה בן שמחון שפורסם בשנת 1951. הוא כתב על רופאים ורופאות במאה ה-19 ובתחילת החסות של צרפת, מהם ששירתו את הסולטאנים, האחרון שבהם היה ד''ר שלום מאני - חכם מארץ ישראל, הוא טיפל בסולטאן מולאי יוסוף (מלך בשנים 1926-1913). אבל בן שמחון התבסס על ידע אישי, וללא ציון מקורות למידע.2

 

במאמר שפרסמה פ. אופנשלאק, 'מן הפולקלור של יהדות מרוקו', ב-1950 הגיעה המחברת למסקנה כי "עד סוף המאה הי''ט לא היו רופאים בערי מרוקו, פרט לטאנג'יר. לדבריה, ב'מלאכת רפאל' זאת עסקו 'הצדיקים' וה'מאראבוטים' הערביים. 'קדושים' אלה, שהיו מקובלים על היהודים ועל הערבים כאחד, התמחו במקצועות "רפואיים שונים" שונים: אחד טיפל בעקרות, אחד לדיבוקים'' 3

 

איני מקבל מסקנה החלטית זו, והשאלה היא מה הייתה הכשרתם של הרופאים היהודים. יש להניח כי אלה המכונים רופאים במקורות היהודיים התבססו בדרכי טיפולם על מסורות רפואיות עממיות.

 

להלן נצביע על מציאותם של רופאים יהודים במרוקו במהלך הדורות.

 

 

 

שני רופאי חצר במראכש במאה ה-12

 

במראכש שנוסדה על ידי המורבאטון, אסור היה ליהודים להתיישב. אבל עלי בן יוסוף אבן תאשפין שליט מרוקו (1143-1106) הזמין מסביליה את הרופא היהודי אבו אל-חסן מאיר אבן קמניאל, ידידו של רבי יהודה הלוי, אשר הקדיש לו אחדים משיריו. יחד עם שאבן תאשפין, בא למראכש רופא יהודי נוסף בשם אבו איוב שלמה אבו אלמועלם, שעליו נכתבו שירי שבח על ידי ר' משה אבן עזרא ור' יהודה הלוי, ובשבתו במראכש גם מר' אברהם אבן עזרא. שני הרופאים מכונים בתואר 'ווזיר' שהוראתו בתקופה זו, בעל משרה רמה, ולאו דווקא שר בממשלה. לרופאי החצר היה מעמד מדיני מסוים, והם היו גם מיועצי השליט. הזמנת שני רופאים יהודים מספרד לחצרו של השליט המוראבטי במראכש, שלא הצטיין בידידותו כלפי היהודים, יש לה משמעות מיוחדת. יתכן שאבן תאשפין רצה להקים בית ספר לרפואה במראכש או בית חולים ברמה גבוהה שיתחרה עם פאס.4

 

רופא יהודי בפאס בשם משה אלמדג'וסי שמואל בן יחיא אלמגרבי התאסלם בשנת 11635. בימי שושלת המרינים ששלטו במרוקו בין השנים 1524-1213 פעלו רופאים יהודים רבים, אבל הווזיר הקנאי אבן מרזוק, (נפטר ב-1379) היה שבע רצון שעבד אלחסן ששלט בין השנים 1349-1341 לא העסיקם בחצרו 6.

 

דוד קורקוס כתב כי: ''מקצוע הרפואה היה נפוץ בקרב יהודי ספרד ופורטוגל ואף אחרי הגירוש הוסיפו להחזיק בו''. הוא הביא ראייה אחת להנחתו בדבר רופא מהאנוסים באגדיר במאה ה-16, בעת שהעיר הייתה עדיין תחת שלטון הפורטוגזים.7

 

לפי רשימה משנת 1614 של כשבעים רופאים מזרע האנוסים בפורטוגל שהצליחו לברוח ל'ארצות החופש', נמנית גם מרוקו בין הארצות אליהן הגיעו רופאים שחזרו לדת אבותיהם.8

 

האם חלו תמורות בתחום זה בדורות שאחרי הגירוש, ומה ידוע על רופאים יהודים עד המאה ה-19 ועד בכלל?

 

נזכיר שמות של רופאים יהודים שפעלו במרוקו לפי סדר כרונולוגי, מהם אישים שמילאו גם תפקידים אחרים. כזה היה ר' אפרים בן ישראל אלנקאוא ממגורשי ספרד, שזמן מה חי במראכש, הוא היה רופא המלך. 9

 

הרופא ר' אברהם בן זמירו שלאחר הגירוש מספרד הגיע דרך מלגה לאוראן, נדד לפאס, לסאפי ולאזמור, ומונה רב ראשי ב-1510. ב-1527הוא שימש במאזאגאן כמתורגמן.

 

בשליש האחרון של המאה ה-16 רופא יהודי שירת שני שריפים סעדים. הוא ליווה את עבד אלמלכ בקרב שלושת המלכים שנערך בינו ובין סבסטיאן מלך פורטוגל ב-4 באוגוסט 1578. הרופא תיאר את הקרב ואת מחלת אדונו, הוא טיפל בו עד מותו. אותו רופא שירת גם את אחיו ויורשו בתפקיד של עבד אלמלכ , מולאי אחמד אלמנצור אלד'הבי(1578 – 1603).10

 

על ר' יוסף בן אברהם אלמושנינו - מחכמי פאס - שנולד סביב שנת ר''ץ ( 1530) וכיהן בתור נגיד בשנת של''ו (1576), נאמר: 'היה לו יד ושם בחכמת הרפואה'. הוא כיהן בתור נגיד בשנת של''ו ( 1576) ונפטר קרוב לשנת ש''ס (1600) גם בנו היה רופא. 11

 

בין החכמים שחתמו על תקנות בפאס בשנת שנ''ט (1599) ובשנת שס''ד (1603), נמנה אברהם הכהן הרופא. יתכן שהוא אברהם הכהן מפאס יליד ש''ג (1543) 'שהאריך ימים ובהיותו בן מאה ועשר שנים בשנת תי''ג הלך לירושלים ונפטר בה.12

 

לפי מקור משנת שנ''ה (1595), היה בפאס 'חכם גדול גם כן בקי בחכמת הרפואה וחכמת השרטוט'. 13

 

רופא יהודי בשם יוסף ולנסה היה רופאו של מולאי אחמד החמישי אלמנצור אד'הבי (1603-1578).14

 

ר' שלמה בן סעדיה אבן דנאן שפעל בפאס בשנות ה-30 של המאה ה-17 היה 'חכם גדול גם כן ובקי בחכמת הרפואה'. 15

 

בכרוניקה של ר' שמואל אבן דנאן הרביעי, בזמן שהייתה מכת דבר בפאס, מוזכר בשנת ת''מ (1680) רופא, אבל זהותו לא צויינה. (בניהו, תשנ''ג, עמ' 106)

 

אומנות הרפואה הייתה עוברת מאב לבן אצל בני משפחת חג'אג', שבאו ממרוקו לטריפולי לפני כאלף שנים. כך כתב נ. סלושץ, תרצ''ח, עמ' 171.

 

ר' יעקב אבן צור (1753-1673) כותב על זוג מפאס: 'והאשה חולה כבר שנתיים והשאלה האם יגרשה ויתן לה כתובתה. קרוביה אומרים שנסתחפה שדהו וברשותו חלתה והוא חייב לרפאותה.' 'ועוד שאין כאן רופאים בקיאים ולכן או יוליכה למקום הרופאים או יביאם אצלה שהוא חייב ברפואתה'.

 

בתשובה כתבו החכמים: 'מה שטענו שיוליכנה למקום שיש רופאים ... לא חייבוהו חכמים בכך דאם כן נחייבהו ללכת לאיספאנייא אן לאיסטנבול ויגלה לעיר גדולה של חכמים רופאים'. מכאן שלא היו רופאים מומחים במרוקו, שאפשר לסמוך עליהם (מוצב''י, ח''א, סי' קעז).

 

לפי ממצא של יוסף ינון [פנטון], חכם יהודי בשם רבי מכלוף אמסלם אלכימאי ומקובל, שירת כרופא פרטי את הסולטאן חסן הראשון שמלך בין השנים 1894-1873. החכם לא רכש כל השכלה ברפואה וטיפולו היה מבוסס על ידיעותיו בקבלה ובאלכימיה. המחבר הוסיף כי במרוקו הרופאים היו מצטיידים באישורים של הפציינטים שטופלו על ידם ונתרפאו, ולא היו בידיהם כל תעודות אחרות מפקולטה לרפואה כלשהי. 16

 

הרב דוד עובדיה בספרו על יהודי צפרו, פרסם מקור ללא תאריך, כנראה מהמאה ה-19 ובו נשאל רופא בדבר תרופה, ומבקש הדרכה: 'לאדוני האומן הרופא ממני בעל החסות מעיר צפרו'.17

 

ידיעות ממקורות זרים במאה ה-17

 

צרפתי שחי 25 שנים באזור הסוס ומראכש במחצית הראשונה של המאה ה- 17 כתב כי בין המאורים מצויים כירורגים [רופאים מנתחים] ויש כמה יהודים היודעים להקיז דם, וזה השיא בידע הרפואי שלהם.18

 

במאה ה-18, ג'והן בריתויית שכתב על המהומות שפרצו לאחר מותו של מולאי איסמעיל הראשון (1727-1672), ציין כי הרופא והמתורגמן של מושלLarache בחוף האוקינוס האטלנטי היה יהודי. 19

 

ימי שלטונו של מוחמד אבן עבדאללה (1790-1757) הצטיינו בשגשוג כלכלי ובפריחה תרבותית. לפחות 16 יהודים היו מקורבים למלכות בתור סוחרי המלך ['תוגאר אסולטאן'], וכן היו יהודים שמילאו שליחויות מטעם הסולטאן לאירופה. בתקופתו מצויה עדות על רופאים יהודים, אבל לא על רופא חצר יהודי. הרופא האנגלי ויליאם למפריאר מגיברלטר שהוזמן על ידי סולטאן זה בשנת 1789 לטפל בעיניו החולות של בנו עבד אסלאם, כתב על רופאים יהודים המצויים במרוקו. 12 בספטמבר, 4, 11 בדצמבר 1789 : ( FO 52/8 , p. 172

 

Lempriere, 1813, p. 78 20

 

בטנג'יר פעל רופא יהודי בשם בן ואליד חטואל Ben el –Oualid Etouiel שהיה בעל רכוש ב-1758.21

 

אגרל אולוף מזכירו של קונסול שוודיה במרוקו, ולאחר מכן סגן הקונסול בטנג'ר עד שנת 1797, כתב על רופא יהודי שלקח על עצמו לרפא אישה מאורית באמצעות קמיעות. משלא הצליח, הִכה בעלה של האישה את היהודי, ותבע בחזרה את כספו. האם הדבר מעיד על הידע הרפואי של הרופאים והשיטות הרפואיות שלהם?22

 

במאה ה-19: אנגלי שסייר במרוקו בתחילת המאה-19 כתב על רופא יהודי בתיטואן בשם יוסף חאראג' ופרטים על דרך טיפולו בחולה. לאחר שנתן לו כל מיני 'תרופות' במשך שישה ימים ולא העלה ארוכה, שינה את השיטות, ולבסוף הבריא החולה. השאלה האם הבריא הודות לטיפולו או בידי שמים.23

 

לפי נוצרי שביקר במגרב בין השנים 1815-1813 היהודים באזורים אלה הם המלומדים ביותר ורק הם רופאים ולכן הם מתעשרים. 24 אבל יהודים בעלי אמצעים נזקקו לרופאים

 

אנגלים מגיברלטר. ב-1846 נשלח לגיברלטר יצחק פינטו יליד טנג'יר שכיהן כתורגמן (FO 99/31).

 

רופא יהודי ממוסקבה: רב החובל של אוניה אמריקאית שעלתה על שרטון בחוף המערבי של מרוקו באוגוסט 1815, כתב על חוויותיו בתקופת שהותו במרוקו. הוא ציין כי לא היה במוגדור רופא, זולתי יהודי ממוסקבה שלמד שם רפואה, נדד באירופה ובא למוגדור, בה שהה חודשיים.25

 

רופא יהודי שטיפל באחיו של הסולטאן

 

בארכיון משרד החוץ הבריטי מצויות תעודות משנת 1827 בדבר יהודי בשם מסעוד בן אליה שהיה רופאו של אחי הסולטאן סולימאן השני ''המשקם'' (מלך בין השנים 1859-1822). ואחיו של הרופא הנ''ל, הוא עתה רופאו של הסולטאן עבד ארחמאן השני ( 1859-1822).

 

הכותב על כך הוא בנו של מסעוד בן אליה שעזב את מרוקו למספר שנים, גר בליסבון, הקים שם משפחה, הגיע ללונדון, ועתה רוצה לחזור לליסבון, לקחת את משפחתו ולחזור אתה למרוקו. לשם כך פנה ללורד (1834-1762 ) Bathurstשכיהן בתפקידים שונים בממשלת בריטניה, ובעת הזאת שימש שר המלחמה ושר המושבות עד אפריל 1827. הוא פנה אליו באשר עליו לעבור דרך גיברלטר הנמצאת בשליטה בריטית. הוא חתום על מספר מכתבים שנכתבו באותיות עבריות. 8, 9 בינואר, 26 באפריל, 5, 30 ביוני 1827: בתיקFO52/28

 

תוכן המכתבים: ב-8 בינואר 1827 נכתב על ידי ויליאם פיט כי אביו של מירזה הוד ששמו מסעוד בן אליה היה רופאו של אחי הסולטאן הקודם, וכי כפי שנודע, עתה הוא רופאו של הסולטאן הנוכחי. אדם זה נעדר מספר שנים ממרוקו, גר בליסבון מזה שש שנים. שם הקים משפחה. אם תמצא לנכון להעניק לו דרכון כדי לעבור לליסבון או לגיברלטר יהיה זה מספיק. אחרת הם ימציאו סיפורים על יחסים עם כמה אישים במדינה זו ויסתמכו על הליברליות של הבריטים. הוא מסיים בדברים על הרופא היהודי (FO 52/28)

 

למחרת, ב-9 בינואר כתב ג'ימס גרין מברייטון לויליאם האי בו אישר את מכתבו מהיום הקודם עם תזכיר ללורד בטהורסט על ידי נתין מאורי בשם מירזה הוד בן אליה, המציג עצמו כבנו של הרופא המטפל במלך מרוקו. הוא מבקש כי יעביר אליו מידע על אדם זה. 'כתשובה עלי לידע אותך כי עזבתי את מרוקו לפני עשר שנים ואין לי מושג מי האדם עליו מדובר' (שם)

 

ב-26 באפריל 1827 נכתב ממשרד הימייה הבריטי לויליאם האי כתשובה למכתבו מה-10 בינואר בו מודיעים לנמען ולידיעתו של הרוזן מבטהורסט, כי מרזה הוד בן אליה, יהודי מרוקאי, רשאי להפליג בעוד כשבוע על אוניה בריטית בדרכה לליסבון.

 

ב-25 ביוני 1827 כתב מירזה בן אליהו החותם בעברית מכתב באנגלית לרוזןGoderich

 

(1859-1782) שכיהן כשר החוץ בקבינט הבריטי, ומודיע לו כי באפריל האחרון קיבל הוראה להפליג על ספינה בריטית. מסיבות שונות הדבר לא יצא לפועל. הוא מודיעו כי עתה קפטן סביתלנד העומד להפליג לגיברלטר, מאפשר לו להפליג בספינה שאמורה לצאת בעוד מספר ימים. הכותב הנמצא במצוקה מבקש את סיועו של הנמען.

 

המכתב המפורט ביותר בנושא הנדון, עליו חתום בעברית מרזה הוד בן אליה, הגר זמנית בלונדון, הוא ללא תאריך, אבל נראה שנכתב ביוני 1827. במכתב זה, בן אליה מציג את עצמו כנתין של סולטאן מרוקו, ובנו של אליה מרזה בן מרזה הוד, הרופא של הסולטאן, ושל אחי הסולטאן הנוכחי ג'עפר בן אליה. הכותב הוא סוחר שהפליג מליסבון במאי 1823 בדרכו לסלא במרוקו. פיראט מבואנוס איירס תפש את האוניה ובזז את התכולה. לאחר תיאור מפורט הוא מבקש שהממשל הבריטי יעזור לו להגיע לליסבון למשפחתו ומשם יפליג אתם למרוקו.

 

ב-30 ביוני 1827 נכתב ממשרד החוץ הבריטי למרזה הוד בן אליה על ידי איש המשרד בהוראת שר החוץGoderich כי קיבל את מכתבו מה- 25 בחודש וכי כבר ניתן רישיון למעבר שלו לליסבון.

 

המכתב האחרון שמצאנו בנושא זה הוא של יהודי מגיברלטר בשם J. L. Bensusan .

 

ב-18 באוגוסט 1827 כתב אל שר החוץ הנ''ל. הוא מבקש להעניק פספורט למסעוד בן אליהו יליד מרוקו המוכר לכותב, שרוצה לעבור לגיברלטר (FO52/28)

 

חיים משה פיצ'יוטו שנשלח מאנגליה למרוקו ב-1860 שיבח בדו''ח שלו את הרופא שמעניק את שירותיו לעניים וגם מספק להם תרופות. וכן משבחים אותו עשירים ועניים בעניין העיר מוגדור בה חיה קהילה יהודית גדולה, מהם סוחרים אמידים, ציין כי פועלים בה רופאים אירופאים, אבל רופא אינו יכול לעבור במלאח בגלל הלכלוך השולט שם.26

 

בשנים הבאות, מ-1875 ואילך, פעלו במוגדור רופאים מיסיונרים שניצלו את חולשתם הפיזית ובריאותם הלקויה של העניים היהודים, כדי להעבירם על דתם (בשן, 1999).

 

בספרו של אנגלי שסייר בספרד ובמרוקו בתחילת המאה ה-19 נזכר רופא יהודי בתיטואן, שנקרא לפצינט. בספר מתוארים דרכי הריפוי וגובה התשלום לכל ביקור.27

 

ד''ר האוזר וד''ר שמידל במאה ה-19

 

הברון שלמה דה רוטשילד שביקר בתיטואן ב-1859, ראה את המצב הסניטארי במלאח, ושלח לשם ב-1858 את הרופא ד''ר האוזר שפעל שם במשך כשלוש שנים, אחריו ב-1861 הברון שלח את ד''ר מרדכי מקס שמידל ושילם לו 200 פראנק לחודש.

 

ד''ר שמידל ניתח ללא תשלום כל איש ואישה. במעמד האזכרה לזכרו של הברון רוטשילד, הוא הציע לייסד בית חולים ואף תרם במקום סכום מסוים, ובעקבותיו תרמו גם ספרדים- נוצרים מהקונסוליה בעיר. כפי שנאמר במכתב מ-1865 הוא הצטיין בגמילות חסדים.

 

הרופא היה חיוני בתיטואן בייחוד אחרי המלחמה בה פלש צבא ספרד וכבש את העיר ב-1860. לאחר מכן חזרה תיטואן לידי השלטון המוסלמי. היהודים סבלו מהמלחמה בייחוד מהמוסלמים שהאשימו אותם בשיתוף פעולה עם האויב הספרדי. בעקבות המלחמה היו פצועים רבים בין היהודים שנזקקו לטיפול.

 

כפי שפורסם ב-1868 הוא ביקש מכי''ח סיוע ליהודי העיר, ובאמצעותו הועברו 1500 פרנקים למטרה זו. הוא נשא לאישה את חג'ואל מגיברלטר ועבר לטנג'יר. במרוקו הוא מילא גם תפקיד במערכת הדיפלומטית של ממלכת אוסטריה- הונגריה תחת פיקוחו של ג'והן דרומונד האי שכיהן בתור קונסול בריטניה במרוקו בשנים 1845 עד 1860 ושגריר בשנים 1886-1860.

 

אחרי פיטוריו נשאר במרוקו ופעל כרופא והוא נזכר כמי שביקר ב-24 בפברואר 1888 בטנג'יר את מר לוי שהיה חולה (FO 99/253 ) נפטר בשנת 1910. 28

 

ד''ר שמידל מוזכר בתעודות שבארכיון משרד החוץ הבריטי בין 23 בפברואר 1868 עד מרס 1888. 29

 

במאה ה-19 פעל במראכש רופא יהודי בשם הולצמן. 30

 

 

 

סולטאנים שנזקקו לרופאים מגיברלטר

 

גם בדורות הקודמים היו סולטאנים שנזקקו לרופאים אירופאים. למשל, רופאו של מולאי איסמעיל, הסולטאן הראשון מבית פילאלי ששלט בשנים 1727-1672, היה ספרדי.31 יש לציין כי בשנת 1826 יצא רופא אנגלי לחצרו של עבד ארחמאן הנ''ל בלוית קפטן בשם ביקלרק שתיאר את מסעם המשותף. ((Beauclerk, 1828

 

הסולטאן עבד ארחמאן השני (1859-1822) נזקק לרופא מגיברלטר לטיפול רפואי שלו ושל בנו

 

18 בספטמבר, 9, 13, 18 באוקטובר 1845, 19 במרס 1846:FO 99/24, 29, 33

 

כך היה גם באוגוסט שנת 1859, כאשר סולטאן זה היה חולה [וממחלתו נפטר] ביקש הוזיר לענייני חוץ בשם הסולטאן ממושל גיברלטר לשלוח רופא לפאס כדי לטפל בסולטאן. ואמנם למטרה זו, הגיעו לפאס שני רופאים של הצבא הבריטי. (FO 99/91 :6 August 1859 )

 

גם בימיו של הסולטאן חסן הראשון, באו שני רופאים אנגליים לחצרו כדי לטפל בסולטאן ובבני משפחתו. האחד בשם מיור [רב סרן] Will והשני לוטננט [סגן] בשם Haynes.

 

{מכתבו של דרומונד האי ב-26 במאי 1880:FO 99/192)

 

במכתבו של רבי יהושע פינטו ליצחק אבנצור ב-22 בינואר 1894 בהקשר ליהודי שהולקה 700 מלקות בפקודת מושל אכזרי, יהודים שהיו נוכחים ונאלצו להביאו למאסר, הזמינו רופא מגיברלטר שהיה במקום (FO 413/21)

 

לסולטאן סולימאן השני 'המשקם' (שלט בשנים 1822-1792) נשלח בשנת 1806 לפאס רופא אנגלי בשם Buffa .

 

האמון ביכולתם של רופאים אירופאים לרפא חולים, יצר דימוי כי כל המבקרים האירופאים במרוקו הם רופאים, ולפחות ציפו מהם שידעו לתת תרופות.

 

שמואל רומאנילי, איש מנטובה, שביקר במרוקו בשנים 1790-1786, כותב: 'לראות בעלמות השדה אמרתי כי רופא אני כל הנושא כובע בראשו לעיניהם הוא כרופא... לרופאים לבד יפתחו בתיהם ואף בחצר בית נשי המלך, והייתי מאחל אל אהל להעלות ארוכה ומרפא יותר מאיפורא''ט וגאלינו''ס. 32

 

לא רק סולטאנים נזקקו לרופאים אירופאים, גם משכבות שונות באוכלוסיה המוסלמית, היהודית והנוצרית - סוחרים ודיפלומטים - נזקקו לרופאים זרים. בין הרופאים הזרים יש להזכיר את James Curtis , 1803.

 

כמה עדויות לאישור הנחה זו: בעקבות מגפה של מחלת האבעבועות שפרצה במכנאס ב-1832, ביקש החכם הראשי של המוסלמים בעיר מיהודי בשם יהודה פארינטה, שישיג לו רופא אירופאי. פארינטה פנה לאבנצור תורגמנו היהודי של הקונסול הכללי של בריטניה שמושבו בטנג'יר, כדי להשיג את הרופא המבוקש. 6 בדצמבר 1832FO 52/37:

 

בעיר מוגדור (אצוירה) שהייתה מרכז מסחרי חשוב בו פעלו סוחרים אירופאים ובה היו במאה ה-19 כעשרת אלפים יהודים, ביניהם בני חסות אמידים, לא היה רופא כפי שדווח באמצע המאה ה-19 ולא מי שמסוגל לרשום תרופה לחולים, למרות המחלות שרבים סבלו מהן בעיקר במלאח הצפוף וכן בעקבות שנות בצורת ומגפות.33

 

בשנות ה-80 של המאה ה-19 היה שם רופא שויצרי שנעזר בתורגמן יהודי. רופא אירופאי הובא לעיר ב-1893 כדי לטפל בחולים עניים ביוזמתו של ראובן אלמאליח, שכיהן כנשיא הקהילה, וכסוכן קונסולרי של אוסטריה הונגריה כמו אביו הרב יוסף אלמליח.34

 

לפי עדותו של הרופא המיסיונר רוברט Kerr שפעל במרוקו בשנות ה-90 הראשונות של המאה ה-19, יהודים בפאס יודעים להרכיב חיסון נגד מחלות. הם אולצו לעשות זאת בגלל מחסור ברופאים זולתי המיסיונרים, שהיהודים חששו לקבל מהם טיפול.35

 

במכתב שכתב ר' יהושע פינטו ליצחק אבנצור מ-22 בינואר 1894 הזכיר רופא מגיברלטר הנמצא במראכש (FO 99/316)

 

החלל שנוצר כתוצאה ממחסור ברופאים במרוקו, נוצל על ידי מיסיונרים נוצרים. היו מהם בעלי הכשרה רפואית אשר אגב הטיפול היו משכנעים את חוליהם לקבל על עצמם את הנצרות. התלות של החולה ברופאו יצרה קרקע נוחה להתנצרות.

 

גם משליחי המיסיון שלא היו רופאים, הייתה ציפייה מצד האוכלוסיה שיעניקו להם סעד רפואי, ולפחות יספקו להם תרופות. בתחנה של האגודה הלונדונית האנגליקנית להפצת הנצרות בין היהודים, שהוקמה במוגדור ב-1875, בראשותו של המשומד גינצבורג, פעל רוקח בשם יואב דהאן שהיה משומד ובעל אזרחות צרפתית שרבים השכימו לפתחו. הוא גילה יוזמה ויעילות בפעילותו המיסיונרית.

 

השפעת המיסיון הייתה עלולה לפגוע גם ברופא יהודי. לפי מידע משנות ה-80 של המאה ה-19, רופא יהודי שבא מקושטא למוגדור התנצר.36

 

מתבקשת השאלה מדוע בקושטא, בשאלוניקי, ובמרכזים אחרים באימפריה העות'מאנית אליהם הגיעו מגורשי ספרד ופורטוגל, היו רופאים וביניהם רופאי חצר עוד דורות לאחר הגירוש, ואילו במרוקו מספרם מועט.

 

ניתן לשער כי התשובה נעוצה בעובדה כי הרופאים שפעלו באימפריה העות'מאנית למדו בדרך כלל באיטליה בה היו אוניברסיטאות ידועות שהכשירו רופאים מקומיים, ורופאים מארצות אחרות. בגלל האיסור של הכנסייה על כך שרופאים יהודיים יטפלו בחולים נוצרים, היגרו מסיימי הפקולטות לרפואה לאימפריה העות'מאנית, בה היה ביקוש לרופאים.

 

המרחק בין האזורים הפנימיים של מרוקו לאיטליה היה רב, והיו גם הגבלות על יציאת יהודים מהמדינה. אלה שרצו לעזוב נאלצו לקבל רשות מהשלטונות והדבר היה כרוך בתשלום.

 

הגבלות על עיסוק במקצועות ליברליים: בתזכיר של 'אגודת אחים' בלונדון לשר החוץ הבריטי ב-2 במרס 1888 נאמר בין שאר ההגבלות החלות על יהודי מרוקו, כי אינם רשאים לעסוק במקצוע ליברלי. לא מצאנו אישור לדבר במקורות אחרים, והשאלה האם רפואה כלולה בהגבלה זו. AJA, 1888, p. 25))

 

דומה כי הסיבה העיקרית נעוצה בעובדה כי הרפואה העממית דחקה את רגלה של הרפואה המקצועית. האמונה בכוחם של צדיקים חיים ולאחר מותם, לרפא חולים ולפקוד עקרות, שימוש בשם המפורש בקמיעות, וכישופים, היו נפוצים בקרב יהודי מרוקו ושכניהם המוסלמים. האמונה בכוחם של כוחות מסתוריים ושל המורבאטון לרפא, היוותה תחליף לרפואה המקצועית.

 

חוקר אחד הגיע למסקנה כי ר' שמעון בן צמח דוראן [הרשב''ץ] שלמד רפואה בעודו בספרד, הפסיק לעסוק ברפואה בהגיעו למגרב, כי בני המקום העדיפו להזדקק לרפואה עממית, ומשום כך נאלץ לקבל שכר קבוע בתפקידו כדיין. 37

 

 

 

רופא מתורכיה שנולד יהודי

 

במכתב שנכתב ב-25 בנובמבר 1892 לממונה על שגרירות תורכיה בטנג'יר, נאמר שנתין עות'מאני בשם אברהים Chima שפעל כרופא בעיר זו במשך מספר שנים נפטר ב-17 בחודש זה, נקבר קרוב לבית הקברות היהודי באשר הוא נולד יהודי. (FO 443/11) כנראה שהתאסלם, אחרת היה נקבר בבית הקברות היהודי.

 

רופא יהודי בשם S. M. Gueta פעל בפאס, כפי שניתן ללמוד מתעודה בארכיון משרד החוץ

 

הבריטי שנכתבה ב-11 בנובמבר 1897 והוא גם מונה כסוכן קונסולרי של ספרד בפאס (FO 99/147)

 

א. בשן, תשס''ג, עמ' קסה, בנספח תעודה מס' 2

 

בעיר פאס היה השירות הרפואי בתחילת המאה ה-20 בידי שני רופאים יהודים מגרמניה ורופא ספרדי קתולי.38

 

לפי ארכיון כי''ח היו בפאס ארבעה רופאים יהודים כפי שנכתב בדו''ח על מקצועות היהודים בעיר ב-1 בספטמבר 1903. שמותיהם: אברהם אמסילי ושלמה כהן מתורכיה, שלמה ספרא מרוסיה, ומחלוק אמסלם מצרפת 39 ב-1905 היו בקזבלנקה רופאים גרמנים.40

 

 

 

נשים מרפאות

 

ר' יוסף בן עיוש אלמאליח שחי בסלא וברבאט (נפטר 1823) כותב על 'אשה אחת שמוחזקת היא לידע בדרכי הרפואה בתיטואן'. 41

 

היו נשים יהודיות שידעו לרפא באמצעות צמחים, עקיצות מעקרבים ומיחושים שונים, וכן יהודיה בשם מסעודה בת דאוד בן יוסף שפעלה בהארם בתור רופאה.42

 

גם אנגלי שביקר במרוקו במחצית השנייה של המאה ה-19 כתב על נשים במוגדור הנותנות תרופות עממיות במוגדור.43

 

 

 

בזמן החדש

 

בימי מלחמת העולם השנייה, לאחר כניעת צרפת לגרמניה, מרוקו הייתה נתונה לשלטון הממשל של וישי ששיתף פעולה עם הנאצים, וחלו הגבלות על היהודים. לפי הט'היר מ-31 באוקטובר 1940, הודחו יהודים מהמינהל והשירותים הציבוריים. לפי הפרוטוקולים של המועצה העליונה של הסתדרות הרופאים בין התאריכים 26 בדצמבר 1941 ל- 19 בדצמבר 1942, מתגלה יחס עוין כלפי רופאים יהודים. אלה שהודחו ביקשו רשות לטפל לפחות בחולים יהודים. המועצה הכריזה על עצמה כבלתי מוסמכת להחליט בנושא.44

 

לפי נתונים משנת 1952, מתוך 706 רופאים שפעלו במרוקו, היו רק 11 מרוקאים מוסלמים ו-14 יהודים מקומיים.45

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

 

 

אבן צור יעקב, משפט וצדקה ביעקב, [ מוצב''י] ח''א, נא אמון, תרנ''ד,

 

אופנשלאק, פ. 'מן הפולקלור של יהדות מרוקו', אורלוגין,א, 1950, עמ' 264-260

 

אלמאליח יוסף, תקפו של יוסף, ח''א ליוורנו תרט''ו, ח''ב, שם, תקפ''ג

 

אנקאווא אברהם, כרם חמר, ח''ב, ליוורנו תרל''א. מהד' צילום, עם מבוא ע''י ש. בר אשר, ירושלים תש''ל

 

בניהו מאיר,מהד', דברי הימים של פאס, תל אביב תשנ''ג.

 

בן נאיים יוסף, מלכי רבנן, ירושלים תרצ''א

 

בר אשר שלום, 'קווי יסוד לתולדות יהודי המגרב ועליית המרכז באלג'יר קנ''א- רנ''ב (1492-1391)', פעמים, 31, תשמ''ז, עמ' 22- 39

 

בשן אליעזר, היהודים במרוקו במאה ה-19 והמיסיון האנגליקני, רמת גן 1999

 

הטל אברהם, יהדות צפון אפריקה – ביבליוגרפיה. מהד' שנייה מורחבת, ירושלים תשנ''ג

 

הירשברג, חיים זאב, תולדות היהודים באפריקה הצפונית, ירושלים תשכ''ה

 

ינון (פנטון) יוסף, 'רבי מכלוף אמסלם אלכימאי ומקובל ממרוקו', פעמים, 55, תשנ''ג, עמ'

 

123-92

 

ליבוביץ יהושע, 'ר' שמעון בן צמח דורן ( 1444-1361) ותפיסת חילוף החומרים בספרו 'מגן אבות', קורות, ז, חוב' ט-י, תש''ם, עמ' 633-626.

 

ליפינר א. 'יהודי פאס במאה השש עשרה בעיניו של כרוניקאי פורטוגלי בן דורם', בתוך: י. בן עמי, (עורך), מורשת יהודי ספרד והמזרח, ירושלים תשמ''ב, עמ' 24-13

 

לסקר מיכאל מ., יהודי המגרב בצל וישי וצלב הקרס, תל אביב תשנ''ב

 

משאש יוסף, אוצר המכתבים, חלק ב, ירושלים תשכ''ח

 

סלושץ נחום, ספר המסעות- מסעי בארץ לוב, ''א, תל אביב תרצ''ח

 

---, 'תולדות פאס ומשפחת אבן דנאן רושמי קורותיה', סורא, ספר ד, תשכ''ד, עמ' 306-276

 

עובדיה דוד, קהלת צפרו, כרך א, ירושלים תשל''ה

 

פיינגולד ראובן, 'הבריחה מגיא ההריגה'- רופאים מבני האנוסים עוזבים את פורטוגאל בראשית המאה הי''ז', פעמים, 68, תשנ''ו, עמ' 105- 138

 

פרומקין אריה ליב, תולדות חכמי ירושלים, ח''ב, ירושלים תרפ''ח.

 

קורקוס דוד, 'יהודי מרוקו מגירוש ספרד ועד אמצעה של המאה הט''ז' , ספונות, ספר עשירי, תשכ''ו, עמ' נג- קיא .

 

רודריג אהרן, חינוך, חברה והיסטוריה: ''כל ישראל חברים'' ויהודי אגן הים התיכון 1929-1860 ירושלים תשנ''א

 

רומאנילי שמואל, משא בערב, קמברידג' תרמ''ה

 

שיטרית יוסף, מודרניות לאומית עברית מול מודרניות צרפתית: ההשכלה העברית בצפון- אפריקה בסוף המאה הי''ט, ו, לבירורה של תופעת ההשכלה העברית בצפון אפריקה, מקדם ומים, ג, תש''ן, עמ' 66-10 .

 

שירמן חיים, 'חיי יהודה הלוי'. תרביץ, ט, תרצ''ח, עמ' 54-35

 

---, 'המשוררים בני דורם של משה אבן עזרא ויהודה הלוי', ידיעות המכון לחקר השירה העברית, ד, תרצ''ח, עמ' רמז- רצו

 

AJA- Anglo Jewish Association, Annual Report

 

JI-The Jewish Intelligence and Monthly Account of the Proceedings of the

 

London Society for Promoting Christianity amongst the Jews

 

JMI- Jewish Missionary Intelligence

 

Report- Report of the London Society for Promoting Christianity amongst the Jews

 

ZfHB- Zeitschrift fur Hebraeische Bibliographie

 

 

 

Agrell Olof, Neue Reise nach Marokos welche im Lande selbst Gesammelte…Nachrichten bis in des Jahr 1797 enthalt… aus dem schwedischen überzetzt, Nürnberg 1798

 

Aubin Eugene, Morocco of Today, London 1906

 

G. Beauclerk, Journey to Marocco, London 1828

 

Bensimhon J., 'Médecine et médecines avant le protectorat', Le Maroc Médical, 316, Sept. 1951, pp. 803-812

 

Bidwell, Robin, Morocco under Colonial Rule: French Administration of Tribal Areas 1912-1956, London 1973

 

Buffa ,John, Travels through the Empire of Morocco, Physician to the Forces, London 1810

 

Braithwaite, J, The History of the Revolutions in the Empire of Morocco upon the Death of the Late Emperor Muley Ishmael, London 1729,

 

Brooke de Cappel, Sketches in Spain and Morocco, London 1831

 

Corcos, D ., The Jews of Morocco under the Marinides, JQR, 55, 1964- 1965. pp.53-81, 137-150

 

Cosse Brisac Ph de, 'Abd al- Rahman B. Hisham( 1822-1859)', EI2 ,II, pp.84-85

 

Curtis James, Surgeon to the Embassy to Morocco, A Journal of Travels in Barbary in the year 1801 with Observations on the Gum Trade of Senegal, London 1803

 

Gottreich Emily R., Jewish Space in Moroccan City: A History of the Mellah of Marrakech, 1550-1930, A Thesis presented by… to the Dept. of Middle Eastern Studies, in Partial Fulfillment of the Requirements for the degree of Doctor of Philisophy in the Subject of History and Middle Eastern Studies, Harvard University, Cambridge Mass 1999

 

Guillen Pierre, L' Allemagne et le Maroc de 1870 a 1905, Paris 1967

 

Halkin A. S., 'Ibn Aknin's Commentary on the Song of Songs', in: Alexander Marx Jubilee Volume, New York 1950, pp. 389-424

 

Hirschfeld Hartig, 'Abbas, Samuel Abu Nasr Ibn',JE, I, p. 38

 

Kerr Robert, Pioneering in Morocco- A Record of Seven Years Medical Mission work in the Palace and Hut, London 1894

 

Kerr Robert, Morocco after Twenty Years, London 1912

 

Leard A., Marocco and the Moors, being an Account of Travels, with a general Koren Nathan, Jewish Physicians- a Biographical Index, Israeli Universities Press Jerusalem 1973

 

Lempriere,William, A Tour through the Dominions of the Emperor of Morocco, London 1813

 

Le Tourneau R., Fes avant le protectorat, etude economique et sociale d'une ville de l'occident Musulman, Casablanca 1949

 

Lewin L., 'Nachtragen und Bemerkungen zu Steinschneiders Verzeichnis der Judischen Aerzte', ZfHB, 24, 1921, pp. 1-21

 

Marcus J. R., 'Notes on Sephardic Jewish History of Sixteenth Century', HUCA Jubilee Volume, 1925, pp. 379-396

 

Meakin Budget, The Land of the Moors, London 1901

 

Meyers A. R., Patronage and Protection: The Status of Jews in Precolonial Morocco, in: Jewish Societies in the Middle East, ed. S. Deshen & W. P. Zenner, Washington 1983

 

Moss A, A Letter in Answer to Diverse Curious Questions concerning the Religion, Manners and Customs of the Countrys of Muley Arxid king of Tafiletta, also their trading to Tombotum for Gold,…. who lived 25 Years in the Kingdom of Sus and Morocco, Englished out of French, London 1679,

 

Noah N. M., Travels in England, France, Spain and the Barbary States, New York and London 1819

 

Parsons F. V., The Origins of the Morocco Question 1880-1900, London 1976

 

Pellow,Thomas, The Adventures of Thomas Pellow of Penryn Mariner Three and Twenty Years in Captivity among the Moors, London 1890

 

Picciotto, M. H., Jews of Morocco-Report, London 1861,

 

R. Ricard ( ed.), Coutimho Gonzalo Mazagan et le Maroc sous le Regne du Sultan Moulay Zidan( 1608-1627) d'apres le 'Discurso' de Goncalo Coutinho Governeur de Mazagan( 1629), Paris 1956,

 

Richardson James,( 1806-1851) Travels in Morocco, London 1860,

 

Riley James, An Authentic Narrative of the Loss of the American Brig Commerce, Wrecked on the Western Coast of Africa, in the Month of August 1815, New York 1817

 

Roth Cecil, Essays and Portraits in Anglo- Jewish History, Philadelphia 1962

 

Serels M. M. A History of the Jews of Tangier in the Nineteenth and Twentieth Centuries, New York 1991

 

Stähelin, In Algerien, Marokko, Palastina und Rotemeere Reisezkizzen, Basel 1891

 

Steinschneider,M., Jüdische Aerzte, ZfHB,XVII, 1914,pp. 63-96, 121-167

 

Vilar Juan Bautista, 'L'ouverture à l'occident de la communauté Juive de Tétouan 1860-1865' in: S. Leibovici,(ed) Mosaïques de Notre Mémoire, Paris 1982, pp. 85-127.

 

Williamson Francis B., Germany and Morocco before 1905, Baltimore 1937

 

נספחים- תעודות מארכיון משרד החוץ הבריטי

 

1

 

FO 52/8

 

January 8 1827

 

Kingston D.

 

My dear Sir

 

I must begin by expressing my sincere thanks for your very kind reception of Sidi Ombash. Next I have to acknowledge the receipt of your letter yesterday. Tadi desires me to say that the father of Mirza Houd, or more properly Mashoud Ben Elia, was Physician to the brother of the late Emperor, and that Mashoud's brother, as he has been informed, is now Physician to the present Emperor. This person has been absent some years from Morocco, and resident at Lisbon, as he has been informed, about six years, when he is married, & has family. This is all he knows about him. Sadi adds that these Jews will be likely to be very troublesome to you, should receive too much encouragement. He says he has checked many of them on former occasions. He thinks if you should think proper to give him his passport to Lisbon or to Gibraltar, it would be quite sufficient. They will otherwise be inventing stories of relationship to some persons of consideration in his Country, impose on British liberality. He desires his kind respects to you- you will of course not notice to the Jew Doctor the certain above recommended

 

Believe me Sir' my dear Sir

 

Always very faithfully ser[van]t

 

William Pitt

 

2

 

FO 52/28

 

Brighton January 9th 1827

 

R. W. Hay Esq[ui]re

 

Sir

 

I have the Honor to acknowledge your letter of yesterday, with a memorial to Lord Bathurst by a Moorish Subject named Mirza Houd Ben Elia representing himself to be the son of the late Physician to the Emperor of Morocco, and requesting I will acquaint you for the information of His Lordship whether I have any knowledge of this individual. In reply, I have briefly to state it is now ten years since my departure from the Empire of Morocco, and that, I have not the least knowledge of the person alluded to, not of the transaction set forth in his Memorial

 

I am

 

Sir

 

Your most obedient Servant

 

James Green

 

 

 

3

 

FO 52/28

 

Navy Office,

 

26th April 1827

 

W. Hay Esq[uire]

 

Sir,

 

In return to your letter of the 10th January, we acquaint you, for the information of Earl Bathurst1 that Merza Houd Ben Elia, a Maroquine Jew, may embarke in about a week on board the British Union, lying at Deptford, for conveyance to Lisbon.

 

 

 

We are

 

Sir,

 

Your very humble servant

 

H. Legge

 

C. Boyle

 

שר הימיה של ממשלת בריטניה (1834-1762) Henry Bathurstבשנים 1783 עד 1789

 

 

 

 

 

 

 

 

 

4

 

FO 52/28

 

June 25th 1827

 

To the Right Honorable Viscount Goderich His Majesty's Secretary of State & &&

 

The humble Memorial of Merza Houd Ben Elia Sheweth

 

That your Memorialist begs leave respectfully to inform Your Lordship that in the month of April last he received an Order to embark for Lisbon on board the British Union then lying at Deptford but in consequence of severe indisposition was prevented from embracing the opportunity so kindly offered.

 

That your Memorialist has now the pleasure to say that Captain Sweetland of the Ship Martha for Gibraltar now lying in the River is willing to give him a free passage in consequence of his very great distress and which vessel will sail in the course of a few days.

 

Your Memorialist therefore most humbly begs Your Lordship will take his distressed situation into consideration and be pleased to order him temporary relief as will enable him to provide common necessaries to support nature during the voyage which he is at present unable to undertake without the assistance of your Lordship.

 

And Your Memorialist as in Duty bound will ever pray

 

ע''ה [עבד ה'] מסעוד בן אליהו

 

No 13 Artillery Street

 

Bishopsgate Without

 

June 25th 1827

 

N. B. Mr Inbark Bobay

 

will certify to your Lordship

 

The truth of the above Memorial

 

 

 

5

 

FO52/28

 

To the Right Honorable Earl Bathurst one of His Majesty's Secretaries of State

 

The humble Memorial of Merza Houd Ben Elia at present residing at No 5 St James' Court Bury Street, St Mary Ave[nue] London

 

Seweth

 

That your Memorialist is a subject of the Emperor of Morocco being the son of Elia Merza Ben Merza Houd late Physician to the Emperor and the Brother of the present Emperors Physician Jaffier Ben Elia.

 

That your Memorialist being engaged as a Merchant sailed from the Port of Lisbon about the month of May 1823 on board the Ship Hallelujah Captain Manuel Veira bound to Arabat in Sallee in the Barbary States which contained Merchandize belonging to your Memorialist to the value of L 250 and also Goods shipped by the House of Jose Antonio De Miranda Junior and Company in which your Memorialist was partly interested to the amount of L 2500.

 

That the ship was taken by an insurgent Privateer from Buenos Ayres called the Rowena Captain Baker whilst off Marmora on the Coast of Barbary and plundered of the whole of her cargo after which being set at liberty she proceeded to the Port of Phare in Portugal where the circumstances were related to the British Consul and she then sailed to Lisbon.

 

That the Insurgent vessel was soon afterwards captured by the Portuguese Frigate Perola and a Petition was thereupon presented by your memorialist to the late King of Portugal for restitution of his property when your Memorialist was informed that no part of the cargo taken from the Hallelujah was found on board the Insurgent Privateer and the King therefore ordered your Memorialist to receive temporary relief until the discovery of the property was made.

 

That your Memorialist continued in Portugal a considerable time afterwards anticipating the recovery of his property during which period he had several personal interviews with the late king on the subject who promised his utmost protection and assistance to your Memorialist, but after the death of His Majesty your Memorialist was compelled to abandon all hope of obtaining restitution and he has been since engaged in executing for the maintenance of his wife and family who are now in Portugal.

 

That to confirm in part the truth of this Memorial as to your Memorialist's connections in Morocco, your Memorialist is in possession of several documents under the hand of the Brother of the present Emperor of Morocco recommending your Memorialist to the care and protection of various persons in Morocco who were required to afford your Memorialist assistance where traveling through various part of that empire.

 

That in order to obtain the means of returning to Morocco your Memorialist was advised by his friend in Portugal to apply to the Government of the King of Great Britain in the hope that His Majesty's alliance with the Emperor would induce him to afford your Memorialist the assistance required to return to his native country that your memorialist having been born and educated in a superior rank of life in Morocco, feels the more acutely the distress he is reduced to, having been compelled to contract debts for his subsistence in England and having no friends to whom he can apply for relief here, he is therefore compelled to rely upon the known humanity and generosity of the British Government, whom he prays may be extended to him in his present necessitous state to enable him to return to Portugal for his Family and proceed with them to Morocco or to subsist until the result of an application to that country is known.

 

And your Memorialist shall ever pray & c

 

ע''ה מרז בן אליהו

 

The signature of Merza

 

Merza Houd

 

Ben Elia

 

 

 

6

 

FO 52/28

 

Downing Street 30 June 1827

 

Merza Houd Ben Elia,

 

I am directed by Viscount Goderich1 to acknowledge the receipt of your memorial of the 25th instant, and to acquaint you, that as the Public have already been put to the expence of providing a passage for you to Lisbon, of which you did not avail yourself, his Lordship has no observation to make on the subject of your memorial

 

I am

 

Your obedient Servant

 

 

 

Robinson Frederick John שר האוצר של ממשלת בריטניה 1859-1782

 

מ-1823, מ-1830 שר המלחמה והמושבות ב-1843 נשיא הועדה לפקוח על הודו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

7

 

FO 52/28

 

Gibraltar

 

 

 

No 6 Great Prescot Street

 

15 August 1827

 

Right Hon[ora]ble

 

Viscount Goderich

 

I have to request that your Lordship will be pleased to grant a passport to the Bearer Mesod Ben Eliau a Native of Morocco who is desirous of proceeding to Gibraltar, he being known to me.

 

I have the honor to be

 

Your Lordship's

 

Most obedient humble Servant

 

J. L. Bensusan

 

 

 

8

 

FO 99/347

 

Fez, November 11, 1897

 

His Excellency Sir Arthur Nicolson K. G. 1

 

Sir,

 

I have the honour to report to Your Excellency that Mr S. M. Guetta who has been for some years Jewish Doctor at Fez, called upon me today, and stated that he had been appointed Spanish Consular Agent here.

 

Mr Guetta visited the acting governor on the 8th instant and delivered his letter of credence from the Moorish commissioner for Foreign Affairs at Tangier but that visit has not been returned yet.

 

There are almost no Spanish subjects or proteges in Fez nor is there any Spanish trade to speak of. But occasionally had characters of the nationality sojourn here, and give much trouble and annoyance to the native Authorities, and to respectable Europeans as well. So the appointment of an official to control such people ought to prove of public benefit.

 

I have etc

 

(Signed) J. M. Macleod

 

1 שגריר בריטניה במרוקו בשנים 1895 -1901

 

K. G.- Knight of the Garter תואר כבוד

 

1. Steinschneider, 1914, pp. 63-96, 121-167; Lewin, 1921, pp. 1-21; Roth, 1962, p. 46

 

2 . א. הטל, תשנ''ג ; בן שמחון, 1851, עמ' 812-803

 

3 . אופנשלאק, 1950, עמ' 262

 

 

4. 391. Halkin, 1950,p. שירמן, תרביץ ט, תרצ''ח, עמ' 54-35; הנ''ל, ידיעות המכון לחקר השירה

העברית, ד, תרצ''ח, עמ' רמוז- רצו ; הירשברג, תשכ''ה, א, עמ' 264

 

5 . Hirschfeld, JE, I, p. 38; Koren, 1973, p. 3

 

6. . Corcos, 1964-1965, p. 77, n. 108

 

7 . קורקוס, תשכ''ו, עמ' נז, עב

 

8 . פיינגולד, תשנ''ו, עמ' 107

 

9 . יוסף משאש, אוצר המכתבים, ח''ב, סי' אלף רנט, ראו עליו יוסף בן נאיים, מלכי רבנן, דף כג ע''ב על רופא יהודי בשם המשפחה תאבת: אוצר המכתבים, ח''ב, סי' קל

 

10 . על הרופא של השריפים הסעדים: הירשברג, תשכ''ה, ח''א, עמ' 214-213 ; J. R. Marcus, 1925 ,p. 384 על קרב זה: א. ליפינר, תשמ''ב, עמ' 24-13

 

11 . יוסף בן נאיים, תרצ''א, דפים נז ע''א- ע''ב, צג ע''ב

 

12 . יוסף בן נאיים, מלכי רבנן, דף יג ע''ב אברהם אנקאווא, כרם חמר, ח''ב, סי' לז. מהד' צילום, ירושלים תשל''ז, דף ו, ע''ב, פרומקין, תוח''י, ב, עמ' 35-34

 

13 . מ. בניהו, מהד', דברי הימים של פאס, עמ' 63-62

 

14 . Ricard R.,(ed.) Coutimho Gonzalo ( d.1634) 1956, pp. 155-157

 

15 . סלושץ, סורא ד, תשכ''ד, עמ' 290

 

16 . פעמים, 55, תשנ''ג, עמ' 92 -123

 

17  קהלת צפרו, חלק א, מס' 243

 

18 . Moss A 1679, p. 32

 

19 . Braithwaite p, 296

 

20 על למפריאר הרופא מגיברלטר A. R. Meyers, 1983, p. 91

 

21 . M. M. Serels,1991, pp.2, 264

 

22 . Agrell Olof, 1798, pp. 99-100

 

23 . Brooke de Capell, 1831 ,I, pp. 384-386

 

24 . M. M. Noah, 1819, pp. 307-310

 

25 . Riley James, 1817, p. 332

 

26 . Picciotto, 1861, pp., 52-53, 61-62; Vilar, 1982, pp. 111, 116-117

 

27 . Brooke de Cappel, 1831,I, pp. 384-386

 

28 . בית המדרש, וינה תרכ''ה, עמ' 79 ; י. שיטרית, תש''ן, עמ' 54 הע' 6

Miege, III, 1961,p. 563; Vilar, 1982, pp. 116-117

 

29 . 23 בפברואר 1868:FO 99/134; 3 בדצמבר 1877:FO 99/178;

12בספטמבר 1880: FO 99/193 23 ביולי 1883:FO 99/222; 25 ביולי 1885: FO 99/222 6

באוגוסט ; 12 בספטמבר 1885 4 באוקטובר 1885; 14 באוקטובר 1885; 12 בדצמבר 1885 99/220 FO 5 במרס 1888:FO 99/253

 

30 . Gottreich, 1999, p. 131

 

31 . Pellow Thomas, 1890, p. 26

 

32. משא בערב, תרמ''ה, עמ' 50

 

33 . JI, 1853,pp. 79-80 79-80 JMI, 1853, pp. 79-81; Report, 1853, pp.

Richardson, 1860, I, p. 109

 

34 . Stahelin, 1891, p, 260; AJA, 1894, p. 22

 

35 . Kerr, 1894, p. 146

 

36 . Kerr,1912, p.243 פרטים: בשן, המיסיון, 1999

 

 

37 . בר אשר, תשמ''ז, עמ' 33 ; ליבוביץ, תש''ם, עמ' 633-626

 

38 . Aubin ,1906 ,p.299

 

39 ארכיון כי''ח, רודריג, עמ' 141 R. Le Tourneau,1949, p. 184;

 

40 . Williamson, 1937, p. 120

 

41 . תקפו של יוסף, ח''ב, סי' קג

 

42 . Bensimhon, 1851, p.811

 

43. Leard,1891 p. 276

 

44. לסקר, יהודי המגרב בצל וישי, תשנ''ב, עמ' 161-160

 

45 . Bidwell, 1973, p. 254

 


הדפסהדואל