לתולדות דמויות מערביות בירושלים: תולדותיו של אבן עזרא יוחנן מבני המערבים – מוגרבים בירושלים

facebook Share on Facebook

 

משה עובדיה

 

לתולדות דמויות מערביות בירושלים: תולדותיו של אבן עזרא יוחנן מבני המערבים מוגרבים בירושלים

 

 

היהודים המערבים נמנים מבין יהודי המגרב - צפון אפריקה, שעלו לא"י לאורך התקופות השונות. ב–1854 הגיע לירושלים מרבאט הרב בן שמעון דוד עם פמליה, הוא הקים עדת מערבים, נפרדת משאר העדות. הוא גרם להפרדות מההגמוניה של העדה הספרדית אליה השתייכו כל העדות הספרדיות, מזרחיות וצפון אפריקניות. למערבים היה משקל דומיננטי במאה ה–19 בירושלים, עדתם הייתה השלישית בגודלה מבין העדות היהודיות בירושלים.1

במאמר, נבדוק את תולדותיו של מערבי בשם אבן עזרא או כפי שנקרא בפי הירושלמים עזרא יוחנן ובמאמרנו ייקרא יוחנן. לדעתי נחקרו די ביוגרפיות על מערבים בא"י ולכן מאמרנו בא לבחון ביוגרפיה של אחד מבני המערבים הירושלמים שחיו בתקופה רבת תהפוכות בהיסטוריה של העם היהודי קרי מעבר משלטון עות'מאני לשלטון בריטי, מלחמת העולם הראשונה, ומלחמת העולם השנייה (1875–1947). המחקר ברובו נעשה על פי שיטת המחקר ההיסטורי בעל פה באמצעות עדויות של מכריו ובני משפחתו של יוחנן.

בראיונות עם עזרא יעקב ובהלול רות ילדיו של יוחנן, נאמר לי שככל הידוע להם משפחת עזרא התיישבה בירושלים עוד במאה ה–18, כאשר המשפחה הגיעה מצפון אפריקה לירושלים העתיקה.2

גאון משה דוד בספרו יהודי המזרח ציין שתי דמויות ממשפחת עזרא: האחת אליהו בן דוד עזרא שהיה מחכמי ורבני ירושלים ומגואלי אדמת בריכת ממילא עליה נבנתה שכונת מחנה ישראל ביוזמתו של הרב בן שמעון. אליהו בן דוד גר בממילא בגפו, יש לציין שבתקופתו במאה–19 היציאה מחוץ לחומות ירושלים העתיקה הייתה בגדר של סכנה ועל כן זקני הערבים בירושלים שאליהו היה מצוי בחברתם כבדו את אומץ ליבו על כך שהוא דר מחוץ לחומות. הדמות השנייה שגאון הזכיר היא: דוד בן אליהו (1877–1937) מילידי ירושלים. דוד רכש את השכלתו בבית ספר "כל ישראל חברים", בלימודיו רכש את מקצוע חטוב העץ והשתלם באומנות פיסול באבן, בצדפה ובנחושת. דוד היה האומן הראשון בירושלים שעסק באומנות זו עוד לפני שנוסד בית הספר לאומנויות בצלאל. דוד קיבל עבודות אומנות ממנזרים, כנסיות ומבנים של נוצרים בא"י, כן קנה לו שם של מומחה בהכנת כתובות אומנותיות ובקישוט מבנים, בנוסף ניהל את בית החרושת של שטראוס נתן בתחומים הקשורים לאומנות בכסף, צדפות ועלי זית ושמש בתור מנהל בית ספר תלפיות בתחום עבודות העץ.3

לדברי יעקב, הקורטיז'ו (בלדינו: החצר של סבו), הייתה בסמיכות לדאר אל חוסיינים - חצר משפחת חוסייני, שאחד מבניה חאג' אמין אל חוסייני - הידוע בעריצותו ושנאתו ליהודים, הפך לימים למופתי של ירושלים. רות ויעקב הוסיפו שבביקור בעיר העתיקה לאחר שחרור ירושלים (1967), הם נפגשו עם מוסלמי ממשפחת חוסייני שדבר אתם וקלט שהם בני המקום, הם שוחחו עמו ונודע להם שאכן הכיר היטב את יוחנן ואף בשכנות עם משפחתו של יוחנן, המוסלמי הוסיף שליוחנן קראו חנא.4

רות סברה שמשפחתה מספר דורות בא"י וכנראה המשפחה הגיעה למצרים בגרוש ספרד ומשם לא"י ואילו יעקב סבר שהמשפחה הגיעה במאה ה–18 מאלג'יריה למצרים ולא"י.

יוחנן היה נכדו של אליהו שגאון הזכיר ובנם של יעקב ווידה - מעולות מרוקו במאה ה–19. יוחנן נולד ב–1875 בירושלים, התחנך במוסדותיה המסורתיים של העיר ובגיל 13 עם הגיעו למצוות, החל לעזור בפרנסת משפחתו. יוחנן היה רחב אופקים ובשל סקרנותו החל לקרוא ספרים שמצא במנזרים השונים וכך החל לרכוש מספר שפות: יידיש, פולנית, אנגלית וצרפתית מלבד השפות שהכיר מילדותו כמו השפה העברית, הערבית הפלשתינאית, המוגרבית והלדינו.

יוחנן כדברי יעקב היה הרפתקן – adventurer ובגיל 21 החליט לתור בעולם הגדול, ב– 1896 הגיע לאמריקה ובשלב מסוים נטל חלק בבניית תעלת פנמה החוצה את מיצר פנמה והמחברת בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. העבודה בתעלה החלה ב–1880 עד 1889 ולא הושלמה, ב–1904 התחדשה בניית התעלה שהסתיימה ב–1914. בשנים הללו היה יוחנן באמריקה ונראה מהעדויות שיוחנן כהרפתקן חיפש עבודות מזדמנות מסוג עבודות כפיים שהרפתקנים ומהגרים יכלו למצוא לרוב.5 יוחנן שינה את שם משפחתו מאבן עזרא לעזרא וגם הוסיף לשמו העברי הפרטי את שמו הלועזי ג'ון ולכן שמו המלא נהפך ליוחנן ג'ון עזרא. לאחר מלחמת העולם הראשונה (1914–1918), חזר יוחנן לירושלים, אשתו הראשונה זוהרה נפטרה בעקבות מחלה בצעירותה וילדיהם עברו לגור בנחלת ציון עם סבם. ב–1922 התחתן יוחנן שנית עם דרעי רחל ממכנס (1900–1967), להם נולדו חמישה ילדים, ביניהם רות ויעקב. רחל עלתה לירושלים בצעירותה ובעת מלה"ע הראשונה גורשה עם משפחתה למצרים בשל נתינותם הזרה, לאחר המלחמה הם שבו לירושלים ורחל החלה לעבוד אצל משפחת ולירו אחת המשפחות העשירות והמפורסמות בירושלים, בבית ולירו רחל הכירה את יוחנן.

במפקד האוכלוסייה שנערך בירושלים ב–1939 על ידי הועד הלאומי הגיעו הפוקדים לביתו של יוחנן בנחלת ציון. מרשימת המִפקד נראה כי ליוחנן היו חמישה ילדים: ארבע בנות: פנינה, שולמית, רות ועליזה והבן יעקב, כן צוינה אשתו השנייה רחל שזהותה הייתה: מערבית ילידת מרוקו. יוחנן צוין בתור מערבי יליד ירושלים ובעל נתינות צרפתית.6

במפקד צוינו גם בניו של יוחנן מאשתו הראשונה שגרו בשכונת נחלת אחים: בנו אברהם שהיה נשוי לאליאונורה יהודייה ממוצא תורכי ויצחק שהיה נשוי ללאה שמוצאה גם מתורכיה, בניו הוגדרו כמערבים ובמשלוח ידם צוינו כעוסקים בתחום האינסטלציה יחד עם אביהם.7

יוחנן מטבעו אהב לעסוק בכל מיני תחומים. אחד התחומים היה הקולנוע וב-1914 הצטרף לקבוצה של יזמים ששם חברתם: 'Cosmo Pictures Corporation' מקליפורניה, הם תכננו להפיק סרט הדן בתקומה של העם היהודי בארצו, באנגלית נקרא הסרט 'Judarael', אבל מעילה בחברת ההפקה קוסמו ב–1921 הביאה לקריסה של החברה והסרט לא ראה אור. מפרוספקט של חברת קוסמו נראים פרטים ביוגרפים נוספים אודות יוחנן. להלן דברים הנוגעים לתפקידו בחברה ובכישוריו:8

 

Mr. John Ezra, late of France, is of great value to the Cosmo Pictures Corporation. He is a man of wide experience and has successfully handled many big financial enterprises. In producing of the first big picture, "Judarael," he will be of inestimable value, having been born in Jerusalem and knowing the customs and languages of the people. He possesses valuable properties n the Holy City and in the surrounding country. He speaks eight languages fluently and will be most important, In the first picture, as an interpreter and casting director. He has been prominent as an amusement manager n the Orient and is very close to the Jewish, Syrian, Arabic, Egyptian and Italian people that will participate in the production of "Judarael." His knowledge of Jerusalem, Egypt and Italy will be of tremendous worth to the company operating over here.

 

ב–1921 יוחנן ראה צורך בהספקת מים לתושבי ירושלים, לדעתו, מקורות המים בירושלים שבעיקרם סופקו מבורות מים וממעיינות היו דלים ועל כן יוחנן העלה יוזמה להפיק מים מעין פארה - ואדי קלט ובשנות ה-30 ממעיינות ראש העין לירושלים. הבריטים סרבו בתחילה ליישם את התוכנית עקב בעיות מימון, אך בסופו של דבר הם קבלו את התוכנית ויוחנן שמש מ–1926 כקבלן הראשי של הנחת קווי צינורות המים לירושלים.

משתי תעודות שיש בידי יעקב, נראה כי מעסיקי יוחנן בקו צינור המים היו מרוצים מעבודתו. למעשה זאת הייתה הפעם הראשונה בה ניסו להביא מים לירושלים באמצעות צינורות מים בתקופת המנדט הבריטי.9 פועליו של יוחנן היו ערביי הסביבה ויהודים - ביניהם יהודים מערבים-מוגרבים מירושלים כמו אפללו דוד (?) ואזולאי עקיבא (1913–1984), שלימים הפך למנהל עבודה אצל יוחנן ובשלב מאוחר יותר למפקח על קו צינור המים באזור לטרון, שער הגיא סריס – שואבה, מ–1969 עד 1978 שמש אזולאי כסגן ראש עיריית ירושלים ומ–1978 עד 1984 כנשיא ועד העדה המערבית בירושלים.

 

התמונה צולמה בכניסה לבית המלאכה של יוחנן עזרא ובניו (Jhon Ezra sons) ברחוב יפו, כאשר יוחנן ישב במרכז ולצידו בניו אברהם–אברמינו מימינו, יצחק משמאלו ועובדי החברה.10

חברתו של יוחנן הניחה גם צינורות למערכת הביוב בירושלים, מכיוון שירושלים קלטה שפכים בתוך בורות ספיגה והיה צורך בהתקנת ביוב חדיש. בור השפכים של יוחנן היה בחדר קטן בנחלת ציון שמקומו הטופוגרפי היה בשלוחה המערבית של שכונת נחלת ציון, יוחנן הקים מערכת ניקוז לשפכים עם משאבה משוכללת ובכך הצליח לשמור על איכות הסביבה בביתו. לימים, בור הספיגה הפך לתיאטרון פרגוד הירושלמי.

לדברי יעקב, משפחתו נהגה להתפלל בבית הכנסת אהליאב בנחלת ציון. בית כנסת זה הוקם על ידי סבו שהיה מראשוני שכונת נחלת ציון. יוחנן היה גבאי בית הכנסת בו התפללו בצוותא מגוון עדות ישראל כמו חלבים, כורדים, ספרדים, מערבים ואשכנזי אחד, נוסח התפילה הספרדי – ירושלמי היה הדומיננטי בבית - הכנסת.

יוחנן שמש כראש ועד השכונות והיה מבין האנשים שעזרו להשכין שלום בין זוגות נשואים. בזכות קשריו עם השלטונות הבריטים - בשל היותו קבלן ידוע - עזר לתושבי השכונה בבקשות שונות מהשלטון.

הוואי שכונת נחלת ציון בתקופת המנדט נצבע במגוון האוכלוסייה היהודית שגרה בה ובמפגשים חברתיים שהתקיימו ביניהם. רות ספרה שאחד המפגשים החברתיים היה קשור ברכבו של יוחנן – למעשה חמורו המפורסם. בשיחה עם ירושלמים וותיקים נודע לי שאכן, חמורו של יוחנן היה מפורסם ביותר. להלן עדותה של רות ביחס לבהמת המשא של יוחנן:

 

החמור הלבן של יוחנן אבי היה גזעי והובא במיוחד עבורו ממצרים ע"י ידידו הטוב ד"ר קורקידי רופא ירושלמי. באותם זמנים היה נהוג לסרס את החמורים אך החמור לא סורס בגלל היותו גזעי, לימים ביקש החלבן התימני סירי משכונת נחלת ציון מאבי להרביע את אתונו ע"י החמור, אבי הסכים בתנאי שאם ייוולד עייר זכר את טכס הפדיון יעשה אבי. ואכן נולד עייר זכר לכבוד האירוע נערכה חגיגה מפוארת והיתולית מאוד בנחלת ציון ברחבה על יד בית הכנסת ספרדי לאירוע הגיעו המון רב מכל העדות, התימנים עם הפחים, הכורדים עם חלילים ותופים, האשכנזים עם הכינורות ועדות אחרות ניגנו בעוד ומצלתיים את החמור האתון והעיר קישטו בזרי פרחים ובסרטים, כאשר הקהל רוקד מסביבם ומתפקע מצחוק. אירוע זה לא נשכח שנים רבות לאחר מכן.

 

יוחנן היה פעיל בוועד העדה המערבית בירושלים בהתנדבות ובשכר על עבודותיו המקצועיות. בדרך כלל, ביצע עבודות אינסטלציה עבור הנכסים של ועד העדה המערבית.

ב–1947, העיד בפני ועד חקירה שהגיעה לא"י, באותה שנה נפטר ולא זכה לראות בהקמת מדינת ישראל.

יוחנן נקבר בסמוך לעץ חרוב בהר הזיתים בירושלים. יעקב סיפר שאביו רצה מקום קבורה הסמוך להר הבית וליד עץ, כדי שפוקדי קברו יוכלו לשבת בניחותא. לדבריו, אביו היה הנפטר האחרון שנקבר בהר הזיתים. בתקופת ירושלים החצויה בין ירדן לישראל (1948–1967), יעקב כחייל השקיף באמצעות משקפת על קבר אביו, כאשר ב– 1967 לאחר שחרור ירושלים משפחתו של יעקב מצאה את מצבת אביהם ואת עץ החרוב שגדל.

יוחנן ומשפחתו הם עדות לאחת המשפחות המערביות – מוגרביות הוותיקות בא"י בכלל ובירושלים בפרט, אליה השתוקק להגיע ולשכון בתוכה העם היהודי ובתוכו היהודים המערבים.

ישנם מבני עולי צפון אפריקה - שהגיעו בעלייה הגדולה של 1948 ובעליות המאוחרות יותר ואף עד ימינו - שלא ידעו והכירו את עולי המגרב שהגיעו לא"י בדורות קודמים ועל כן מאמרנו בא להוכיח ולהוסיף ידיעות היסטוריות על עולים אלה, השתרשותם בא"י ותרומתם ליישוב היהודי בא"י.

ביבליוגרפיה:

תמונות ותעודות

אוסף עזרא יעקב: תמונת בית המלאכה של יוחנן עזרא ובניו, שתי תעודות מ – 1926 ו 1933 ופרוספקט חברת קוסמו מ – 1921.

 

ראיונות:

מראיין: עובדיה משה

עזרא יעקב (ז'אק): 22.10.06, נתניה.

בהלול רות לבית עזרא, 10.6.07, טבריה.

 

הארכיון הציוני מרכזי בירושלים:

מפקד האוכלוסייה בירושלים תרצ"ט (ספטמבר 1939), מספר חטיבה ותיק J4/22.

 

ספרות:

בהלול רות, דיוקן אישי, שירים סיפורים וציורים, ללא מקום ותאריך.

בן יעקב מיכל, עלייתם והתיישבותם של היהודים המערביים (יהודי צפון – אפריקה) בארץ – ישראל במאה הי"ט, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2001.

ברנאי יעקב, "העדה המערבית בירושלים (1830 – 1918)", עבודת גמר לתואר מ.א, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"א.

גאון משה דוד, יהודי המזרח, ב, ירושלים תרצ"ח, עמ' 739 – 740.

עמאר משה, הרצאת פתיחה בכנס בינלאומי בנושא פאס אלף שנות יצירה, חוברת סקירה לאלף שנות עלייה ממרוקו לארץ – ישראל, אוניברסיטת בר – אילן, רמת – גן 2004.

אתר באינטרנט:

www.pancanal.com

1* ברצוני להודות לכנאפו אשר על קריאת המאמר והארותיו, לפרוינד דבורה לבית דהאן על כך שהכירה לי את ז'אק ממשפחת עזרא, לרות ויעקב - ז'אק על הרצון הטוב בהעלאת הנרטיב ההיסטורי של משפחת עזרא בירושלים.

 על המערבים עלייתם והתיישבותם בא"י במאה ה19 ראו בהרחבה: בן יעקב מיכל, עלייתם והתיישבותם של היהודים המערביים (יהודי צפון – אפריקה) בארץ – ישראל במאה הי"ט, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2001; ברנאי יעקב, "העדה המערבית בירושלים (1830–1918)", עבודת גמר לתואר מ.א, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"א. עמאר משה, הרצאת פתיחה בכנס בינלאומי בנושא פאס אלף שנות יצירה, חוברת סקירה לאלף שנות עלייה ממרוקו לארץ – ישראל, אוניברסיטת בר – אילן, רמת – גן 2004, עמ' 1 – 16.

2 ראו ראיונות עם: בהלול רות, 10.6.07, טבריה, רות נישאה בדצמבר 1947, לקרוב משפחתה בהלול שמואל ממשפחה מערבית טבריינית ומשנה זו רות מתגוררת בטבריה. רות רכשה את השכלתה במוסדות החינוך בירושלים: בית הספר מעלה ובבית הספר של מיסיון סנט ג'וזף. מ1955 רות שמשה כמזכירה ראשית בבית משפט השלום בטבריה. רות חברה ספר אודות דיוקנה האישי הכולל שירים, סיפורים וציורים בין הסיפורים ישנם סיפורים אודות ההיסטוריה המשפחתית והאישית של רות; בן עזרא יעקב (ז'אק): 22.10.06, נתניה, נולד בירושלים ב-1930, גדל והתחנך במוסדות העיר: במיסיון, בכי"ח ובגימנסיה העברית את השכלתו האקדמאית רכש באוניברסיטה העברית בתחום מנהל העסקים ובמהלך חייו שמש בתור איש עסקים.

3 ראו על שתי הדמויות אצל: גאון משה דוד, יהודי המזרח, ב, ירושלים תרצ"ח, עמ' 739 – 740.

4ראו על המפגש עם המוסלמי אצל: בהלול רות, דיוקן אישי, שירים סיפורים וציורים, ללא מקום ותאריך, עמ' 156 – 159.

5 ראו אודות התעלה באתר הרשמי של תעלת פנמה: www.pancanal.com, באנגלית ובספרדית.

6 ראו: הארכיון הציוני המרכזי: מפקד האוכלוסייה בירושלים 1939, מספר תיק ומספר מתפקד: J4/22, No. 10284.

7 ראו: שם, מספר תיק J4/22 ומספר מתפקדים: No. 13738, 1373

8 ראו את הפרוספקט באנגלית אצל עזרא יעקב בסעיף: The Company

9 ראו את התעודות: תעודה ראשונה מ - 6.8.1926, והשנייה מ 3.4.1933 אוסף עזרא יעקב.

10 התמונה באדיבות עזרא יעקב.


הדפסהדואל