דברים לזכרה של רחל כנפו ע"ה

facebook Share on Facebook

 

דוד כנפו

 

דברים לזכרה של רחל כנפו ע"ה

רחובות ב' בכסלו תשס"ח

 

כבוד מעלת הרבנים, כל אחד לפי כבודו ומעלתו!

אחי כרעי, ר' יוסף ה' ישמרהו ויחייהו, הבנים היקרים: אלדד, יעקב, יצחק, הבנות רותי, דנת, שירה, ומורן. האחים והאחיות היקרים לבית אבוחצירא.

אחי ואחיותיי, ערב טוב! קרובים, ידידים ומוקירים!

התבקשתי לשאת דברים היום לזכרה של רחל היקרה, אשר היום פקידת חודשה, אתם יודעים שלא איש דברים אנוכי, ובמצבי יקשה עלי לדבר, ובוודאי ובוודאי, בנוכחות הרבנים החשובים והקהל הקדוש.

אך כדי לציין את זכרו של מורנו ורבנו רבי יוסף כנאפו זצ"ל, אשר פקידת שנתו היה אתמול, ר"ח כסליו שנת התרס"א (שנת 1901) לפני מאה ושש שנים, הסכמתי לומר דברים לעילוי נשמתה של רחל ז"ל, שאהבנו כל כך והיינו איתה בסבלה ובמחלתה. יהי רצון שתגן עלינו מלמעלה ובזה יסייע מור אבי זקני שנביא מדבריו היקרים מפז.

ידוע כי אחי היקר יוסף ואשתו המנוחה הקפידו מזה שנים רבות לקיים את ההילולא לרבי יוסף מדי שנה בשנה, קודם בלוד ומאז שהם ברחובות, כאן בעיר. ואך בשנה שעברה, רחל שכבה בבית החולים לטיפול, והיא דרשה שלא נבטל את האזכרה, וקיימנו אותה, כאן ברחובות. ואנחנו שוב מעלים את זכרו של רבי יוסף זצ"ל בערב זה, חודש לפטירתה של רחל ז"ל, כאן ברחובות. יהי רצון ששניהם יגנו עלינו ועל כל ישראל.

רחל ז"ל, כמו רחל אימנו, הייתה ללא ספק, עקרת הבית. היא דאגה לקיומו של הבית הזה, לבניית המשפחה היקרה הזו, ולאחדותה. היא פעלה ללא ליאות לתחזק את הבית, לתמוך בילדיה ובנכדיה, שימשיכו במסורת האבות, ובטיפוח המורשה החשובה לנו כל כך. כמו רחל אימנו, היא בבחינת "עלמא דאיתגליא" - העולם הגלוי, היא עשתה ככל יכולתה כדי לקיים את ההווה שהוא הבסיס לעתיד של כולנו.

והנה, כבר בפרשת השבת שעברה קראנו כי יצחק חפר את הבארות אשר סתמום הפלשתים, הראשונה נקראה עשק, על שהתעשקו איתו, ולא נתנו לא לעשות בה שימוש, השניה קרא לה שטנה, אך לשלישית קרא רחובות, ואמר:"כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ".

כבר חז"ל ציינו כי שתי הבארות הראשונות משולות לשני בתי המקדש, הראשון והשני, והבאר השלישית משולה לבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו אמן. אם כן, נמצא שאנו בעיר רחובות במקום שמרמז על תחילת התקומה והבניה של הבית השלישי, יכונן במהרה בימינו, אמן.

הרב ברוך טולדנו זצ"ל שחי במאה שעברה, מצא רמז לשלושת הבתים גם בפתיחת פרשתנו, פרשת "ויצא". בספרו "ברוך טעם" הוא אומר, כתוב שלוש פעמים "מקום": "ויפגע במקום", ויקח מאבני המקום", "וישכב במקום", יכול היה לכתוב: "ויפגע במקום, ויקח אבנים וישכב שם", אלא הוא אומר:

  1. מקדש ראשון של שלמה שנחרב בעוונותינו – זהו כי בא השמש- נהיה חושך.

  2. מקדש שני של עזרא, שבנה אותו מאבני המקום ולא כל אבני, שהיה חסר בו הרבה לעומת הראשון.

  3. מקדש שלישי, שיבנה במהרה בימינו, מלשון "וישכב" שנאמר: "ושכבתם ואין מחריד".(ויקרא כו')

במדרש בראשית רבא נחלקו אם לקח שלוש אבנים, או י"ב אבנים לקח, כנגד שבטי ישראל. אומר רבי יוסף כנאפו זיע"א, שלוש אבנים כנגד אבותיו: אברהם יצחק ונגד עצמו, שהם כנגד שלשה בתי מקדש, א' בזכות אברהם, ב' בזכות יצחק והג' בזכותו הוא.

"והנה פשוט שידוע ששני מקדשות הראשונים מוכרחים הם ליחרב, ודווקא השלישית שבזכותן, שנקראת 'בית אלקים' היא שתשאר קיימת לעולמים, ועל כן מעיקרא קראם בכללותם 'אבני המקום', אבל כשרצה להקים המצבה , לרמז לבית ג' שיקרא ,'בית אלוקים', וכמו שכתב:"והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים", שפיר קראה ה- אבן"... שהייתה מיוחדת, היא – השלשית האחת תהיה בית ה'.

ומוסיף רמז מהזוהר הקדוש, שבחינת הבית א' ובחינת בית ב' יתגלו בבית השלישי, במהרה בימינו כן יהי רצון, ויהיו אחת באתכסיא ואחת באתגליא".

והנה זה מעניין שאנו מדברים על רחל ז"ל, בימים שאנו קוראים בפרשת השבוע על יעקב שהולך במצוות אביו ואמו לחרן כדי לשאת שם אישה, ובלבד שלא תהיה מבנות חת וכנען. יעקב אבינו מגיע לחרן. בדרך, כידוע שוכב יעקב לישון, אחרי שהוא שם כמה אבנים מראשותיו, ואז הוא חולם את החלום על הסולם שמלאכים עולים ויורדים בו, ואז כתוב: "ויקץ יעקב משנתו" אומרים חז"ל בבראשית רבה: משנתו, ממשנתו. לא ברור מה השבח שחז"ל מוסיפים בזה ששנתו הופכת למשנתו. אומר רבי יוסף כנאפו זצ"ל, הוא קם משנתו כדי לשנן את משנתו. שכן אדם חייב לישון, אין ברירה, אך כמה הוא ישן? זאת השאלה. הצדיקים מקצרים את שנתם, כדי להקדיש יותר זמן ללימוד תורה.

"הם מנדדים שינה מעיניהם לעסוק בתורה, ובפרט מן חצות הלילה ואילך, שהוא עיקר גדול, ומתוך הרגלם בדבר זה נעשה הדבר טבע אצלם, ש'לילה ללילה יחוה דעת', וכשמגיע אותו העת שבו רגילים לקום, מתעוררים בזריזות בחיוב גמור, לקיים חובתם. וזהו אומרם: "ויקץ יעקב משנתו"- ממשנתו, כלומר, מרוב הרגל קימת חצות שהרגיל לקום לשנות משנתו, נתעורר לקום, שדבר זה שבח ליעקב לאמר עליו, ובפרט בהליכתו בדרך. ... שכן לא נאמר "מהשינה" או "מן השינה".

עוד מוסיף רבי יוסף ע"פ מה שאמר רבי שלום בוזגלו בעל "מקדש מלך", שיצא לאור בתקופתו ב-1864על דוד המלך שהיה ישן רק שש שעות, "שתין נשמין", לכן נקרא חי וקיים, שלא טעם טעם מיתה. אומר רבי יוסף, אדם רגיל מחלק את יומו לשלושה חלקים, שמונה שעות שכתוב ביהושע א': "אז תשכיל" - ללמוד, "אז תצליח" - שיעסוק במלאכה, ושמונה שעות הנותרות ישן בהם, "שכתוב "ישנתי א"ז" (איוב ג). ודוד המלך שלא נהג כך, ישן רק שש שעות, נשאר לו ח"י שעות לשאר הדברים, ולכן נקרא ח"י וקיים, שכל הח"י שעות מוציא אותם בלימוד תורה וקיום המצוות. וזהו גם הרמז ביעקב: "ויקץ יעקב משנתו, משנת- ו כלומר רק ו' שעות שישן.

מעניין לעשות השוואה בין מחברים שונים של הדורות האחרונים, במיוחד מיוצאי מרוקו, בדרך שפרשו את התורה, את דברי חז"ל, את המדרשים, את התורה שבעל פה ואת הקבלה, כמו רבי שלום בוזגלו ואחרים. רבי יוסף זצ"ל, חי באותה תקופה של "אביר יעקב", זכותו יגן עלינו. רבי יוסף בן ר' משה, נולד וחי במוגדור, נכד לרבי מכלוף, שהיה מנשרפי אופראן, ואשר אשתו השניה, בת מוגדור, חזרה עם בנה התינוק, אשר אך זה נימול, ואחרי מילתו קפצו אביו, רבי מכלוף ובניו, יחד עם עוד חמישים צדיקים מאופראן לאש, כי לא הסכימו להתאסלם.

הוא למד ככל הנראה גם במוגדור וגם במרקש, והיה מתלמידיו של רבי אברהם קוריאט זצ"ל, מחבר ספר "זכור לאברהם".

רבי יעקב אבוחצירא, חי באיזור תפיללת שבדרום מרוקו, בין השנים תקס"ז תר"ם- 1808 - 1879. חיבר בין 10 ל-14 חיבורים. (ע"פ דן מנור). בין חיבוריו פירושים קבליים על התורה וספרי קבלה. בהם פירוש "מחשוף הלובן" ו"פתוחי חותם".

רבי יוסף חיבר לפחות 19 חיבורים. בימיו הדפיס שבעה, 12 נשארו בכתבי יד, ואחדים אבדו. לפני 21 שנה הוצאנו לאור מכתב יד את "זך ונקי", שזכה לעניין רב, וכבר יצא במהדורה שלישית ע"י מוסדות "אהבה ואחוה" של הרב יעקב הלל הי"ו.

לשניהם יש פירוש על הגדה של פסח: "בגדי השרד" לאביר יעקב, ו"יפה עינים" לרבי יוסף.

(ממנו הוצאתי את ההגדה לפסח עם פירושיו של רבי יוסף בשנת תש"ס)

יתכן שלא ידעו האחד על השני. מכל מקום, רבי יוסף בספרו, אשר נמצא בתהליכי הכנה לדפוס "מעט מים", מעין אלפון לפירוש מושגים ביהדות, על דרך הקבלה והרמזים, מביא פירוש למושג "אביר יעקב":

צ"ו. אביר יעקב. כתבו גורי האר"י ז"ל צרוף אביר יעקב רב"י עקיב"א, עד כאן דבריו, ונראה לעניות דעתי לרמוז אם אפשר צרופה אבי"ע קרי"ב, כלומר דעל ידי תורתו וחסידותו קשר ארבע עולמות.

(אני לא יודע להסביר למה הוא מביא דווקא מושג זה לפרשו)

{נכדו של "אביר יעקב" רבי דוד זצוק"ל , המכונה "עטרת ראשנו", אשר נרצח בדמי ימיו ע"י בני עוולה, חיבר חיבור קבלי אף הוא, "פתח האוהל", בעל אופי דומה של רמזים וסודות של הקבלה על פי סדר הפרשיות.

לדוגמא, אצטט את אחד מפרושיו הרבים, על תחילת הפרשה. מאמרו על "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". אמרו רז"ל, אימרה שתמיד שמעתי מפי אבי, רבי שלמה חי כנאפו זצ"ל, "לעולם אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה" ופרשו המפרשים ז"ל, על שם ב"ן, שהוא כביכול שומר הבטחתו לכל הולכי דרכים אשר הם בחזקת סכנה וכו', שזה השם הקדוש ב"ן, בדוק ומנוסה לזה וכו'. והרמז הוא של השם הקדוש באופן זה שהוא כמוס באמצע "דבר הלכה", אותיות בכ"ל העולה בגמטריה שלו ב"ן, וזה גם "וה' ברך את אברהם בכל",שזה היה מתוך דברי הלכה, וכן ביעקב כאן, היוצא בחוסר כל כידוע, "כי במקלי עברתי את הירדן הזה", כידוע אליפז רדף אחריו. וזהו הצירוף "ויצא יעקב מב"ש", שזה אותיות "בש"ם ארב"ע" שבו בטח ביציאתו זאת, וגם ללבן, היה בטוח ולא הרהר וישמח ליבו. וס"ת של ויצא יעקב מבאר שבע השם ארב"ע, וגם ר"ת ועקב מבאר שבע וילך חרנה וישמח. אבא ז"ל, היה מוסיף שכאשר אתה נפרד משהו תשאל אותו שאלה, ואז כשתפגשו שוב הוא יגיד לך את התשובה, ועליה תשאל עוד שאלה, כל הזמן שבין פרידה לפגישה, החבר חושב על מה לענות לך על השאלה האחרונה, וכך נמצא "שמתוך כך זוכרהו"}

נשאלת השאלה, איך קרה שיעקב כל הזמן היה בחשש ממה שעתיד לבוא לו?

איך כשהוא מתעורר הוא אומר "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך אשר אני הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום לבית אבי, והיה ה' לי לאלוקים, והאבן הזאת אשר שמתי יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך"? וכשהוא חוזר, בפרשת וישלח הוא אומר: "ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך, קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות, הצילני נא מיד אחי מיד עשו, כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים"?

תשובות רבות ניתנו לשאלה זו אך אנו נתרכז באלו המובאות ע"י רבי יוסף, בספרו אשר אנו מעבדים עתה לדפוס, "קול זמרה", פירוש על התורה.

הוא מצטט את מחבר "בינה לעיתים", הרב עזריה פיגו, אשר חי בונציה, במחצית הראשונה של המאה ה-17, האומר שיעקב חשש, כי הוא לא היה בטוח אם החלום שחלם הוא בגדר חלום דימיוני או נבואה. הוא ידע כי נבואה שורה רק על מי שהוא חכם, גבור ועשיר, ועוד הוסיפו חז"ל ששורה רק מתוך שמחה. והכתוב מספר לנו שהוא היה רחוק מכל אלו. הוא ראה את עצמו יוצא מבאר שבע הקדושה ומארץ ישראל לחרן, מקום של הטומאה והרמאות- הוא חסר זכות, ההולך בדרך לא טובה. ועוד, יכנס בו מורא, שכן "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש", מיד כשבא השמש נכנס פחד בליבו, ולא עצר כח ללכת עוד מעט עד צאת הכוכבים, מיד לן במקום, מתוך לאות או יגיעה. ועוד ראה עצמו עני וחסר כל, עד כדי כך שלא היה לו כלום, לקח מאבני המקום, לא כר ולא כסת או איזה דבר לשים מראשותיו. וכך הוא חולם את החלום הזה, לא נראה לו שהוא במצב לקבל נבואה. ועוד מוסיף לפרט רבי יוסף שהשינה שלו והיקיצה שונה משל פרעה, למשל, אשר ידע שחלם וחזר לישון, ושוב חלם ולכן היה בטוח בנבואת החלום, לכן, שואל את עצמו "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". איך יכול להיות שבמצבי, שאני חסר מכל וכל ידיעה חוכמה וזה מעוצם ענוונותו, נסתפק אם זה יכול להיות נבואה. לכן, כאשר נכנס בו הספק על הנבואה הוא נדר את נדרו, אם אמנם אצא ממצב זה משמע זו היית נבואה ולא חלום סתם. !

באשר לחזרה מחרן, אומר רבי יוסף, בהמשך לדבריו של רש"י על "קטנתי מכל החסדים", חשש שנתמעטו זכויותיו ע"י החסדים והאמת שכבר נעשו לו, שמא נתלכלך בחטא, ויגרום לו להיכשל לפני עשו. הוא חשב שהבטחת ה' להשיבו בית אביו, היא שיכנס פחד בליבו של עשו, ולא יחפש אותו, לא יחכה לו עם צבא של ארבע מאות איש איתו. לעומת זאת, מה קרה? בקושי ניצל מלבן, שרדף אחריו, רק בנס, שה' סייע לו על ידי שנראה ללבן בלילה, לא נפגע יעקב על ידו. ועכשיו עשו, האם יש לו עדיין זכויות וה' ימשיך להציל אותו? האם לא חטא? ממה הוא חשש?

יעקב חשש מכמה דברים: מהעובדה שלא כל הזרע של אברהם המשיכה הברכה שנא':"ביצחק יקרא לך זרע", שגם אצל יצחק - עשו לא קיבל את הברכה, ולפי זה, הוא, אולי, גם הוא לא כל זרעו יתברך, למשל מי שנולד בחוץ לארץ - אולי לא! אולי מי שנולד לאישה אסורה לפי התורה?

מוסיף רבי יוסף, בחיברו, הנמצא עתה בהכנה לדפוס "קול זמרה": מה זה "ויירא יעקב מאד"?

"מפני שההבטחה הייתה בארץ, בטרם צאתו, קודם שנשא שתי אחיות. אמנם אחר שחטא באיסור שתי אחיות, חשש יעקב אבינו ע"ה, שמא תתבטל ההבטחה, לגודל החטא חס וחלילה. הגם שיש כמה תירוצים על זה, לא סמכה דעתיה דיעקב עלים, לכן כפל ענין היראה ואמר 'ויירא יעקב מאד ויצר לו', לומר שנתיירא מן נשואי לאה ורחל, שנשאם בשתיהם".

חז"ל לימדונו שהאבות קיימו את התורה כולה, גם אם לא היו מצווים. ידוע הפירוש על יעקב שאומר לעשו "עם לבן גרתי" גרתי איתו, אך תרי"ג מצוות שמרתי. אם כן, איך זה שיעקב נושא שתי אחיות, בניגוד לציווי מפורש של התורה: "ואישה אל אחותה לא תקח" (ויקרא יח, יח)???

מנין אנו לומדים שהאבות קיימו את התורה כולה?

בפרשת תולדות אומר ה' ליצחק:"עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי, מצותי חקותי ותורותי".(כו, ה'). רש"י על אתר מפרט:

  • וישמור משמרת- גזירות להרחקה על אזהרות שבתורה כגון שניות לעריות ושבות לשבת

  • מצותי- דברים שאילו נכתבו ראוים הם להצטוות, כגון גזל, ושפיכות דמים.

  • חקותי- דברים שיצה"ר ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז, שאין טעם בדבר אלא גזירת מלך וחוקותיו על עבדין.

  • ותורותי- להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני (ב"ר)

הרמב"ן מקשה על רש"י, איך זה שיעקב מקים מצבה? ונושא שתי אחיות (ולדעת רבותינו גם בלהה וזלפה היו אחיות למחצה- ארבע?), ועוד שעמרם נושא את דודתו לאישה? ומתרץ, שאפשר שאברהם הנהיג זאת על עצמו ובני ביתו:

"למד התורה כולה ברוח הקודש ועסק בה ובטעמי מצוותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה, ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ בלבד נשא שתי אחיות, וכן עמרם."

או, מוסיף הרמב"ן, שהכוונה היא ששמרו את השבת בלבד, שהיא שקולה כנגד כל המצוות. עוד מוסיף הרמב"ן בפירושו על הפסוק בויקרא:

"והשם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחלת בואם בארץ, כי בזכותה לא מתה בחוץ לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות, והיא היתה הנישאת באיסור אחוה".

אור החיים הקדוש חולק על הרמב"ן, מניין לו החלוקה הזו בין בארץ לבין חוצה לארץ? אור החיים מסביר שהאבות קיבלו את התורה כולה במסורת מאדם הראשון, שקיבל מה', דרך חנוך, ונח, שם ועבר. אך אדם הראשון הצטווה רק על שבע מצוות בני נח כחובה, את שאר התורה הוא קיבל, ככל שיעסוק בה ויעשנה יקבל שכר, אך לא חייב, כמו שיש לנו היום מצוות שאנו לא חייבים לעשות אותם. ולכן יעקב

"כשהרגיש בהצלחתו בנשואי ב' האחיות העלים עין מריוח הנמשך מקיום המצוה ההיא כיון שאין לו עונש אם לא יקיימנה, כל עוד שלא נתנה תורה. ומה גם אם נאמר שהיו עושים ע"פ הדיבור כי האבות נביאים היו וה' אמר להם לעשות כן."

כלומר בימיהם התועלת שתצמח מפעולה מסויימת חשובה מאיסור עתידי שהם לקחו על עצמם.

יש ספק בחז"ל במי האיסור ברחל או בלאה, שכן אמנם לאה נישאה ראשונה, אך יעקב התכוון לרחל. אחת הראיות לקושי, הוא מהציווי "שוב אל ארץ אבותיך" המילה שוב, מלשון תשובה, ולא אמר לו קום, או לך לך, שוב ואזי אהיה עימך. לכן חושש יעקב ואומר: "פן יבוא והיכני אם על בנים" אחת האמהות ובניה שיש בה את האיסור. אולם, יעקב לא ידע שאין בהן איסור, שכן הוא גיירם[ן]

"וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ועוד נקרא אלוה", והותר לו לישאם, ולגבי דידיה ליכא איסור שתי אחיות כלל, כמ"ש רז"ל".

וזה כוונת המלאך, להרגיע אותו, שאמר:"לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ותוכל". מוסיף רבי יוסף:

"וברם צריך שנקדים מה שכתב הרב כמוהר"ר "ברית אבות" בפרשת ויצא, משם הרב הגדול פרש"ד, וזתד"ק, אתירוץ זה שגיירם לא יצדק, אלא אם כן אמרין דיצאו מכלל בני נח ונקראו ישראל, אבל אם נאמר דדינם כבני נח, לא יצדק תירוץ זה כלל. ונראה לעניות דעתי לרמוז דר"ת ישראל: ישא שתי אחיות רחל ולאה. וזהו שיעור הכתוב: 'ויאמר לא יעקב יאמר שמך, כי אם ישראל' דווקא, דהיינו שיצאת מכלל בני נח, ודינן כישראל ממש, ואזי יש תירוץ לקושיית שתי האחיות, ואין בידך שום עון. ועוד בר מן דין, 'כי שרית עם אלוקים' דיקא, שנקראת בשם אלקים, ואין בך איסור שתי אחיות."

רבי יוסף מרבה לצטט את ספרו זה של רבי אברהם קוריאט, שאבד בנתיים, ואשר היה כנראה מורו ורבו. איני יודע למי הכוונה בשם הרב פרש"ד.

[תשובה זו גם עונה על השאלה מדוע כשיעקב קורא לנשותיו ולבניו לשדה אצל לבן, הוא לא חוזר על כל מה שאמר לו ה' בחלום:"שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עימך", הוא אומר רק :"ושוב אל ארץ מולדתך" ולא את "ואהיה עמך", כי הוא חושש שנאמר לו עימך ועם החלק של נשותיך ובניך שישארו, עימך.]

כאן מוסיף רבי יוסף רעיון שקשה להבינו אך אנו חייבים לקבלו, אם אמנם אנו מאמינים בחופש בחירה שיש לכל אחד. הוא אומר "בפשטות", שיראתו של יעקב היתה על דרך מה שאמרו בגמרא בענין שאול, שאמר עליו שמואל "ושמע שאול והרגני" (ה' שולח אותו למשוח את דוד למלך ושמואל מפחד?) עונה הגמרא שאדם הוא "בחירי", דהיינו בעל בחירה ורצון, ועל כן הגם שה' הבטיחו, נתיירא מעשו, שגם הוא אדם פשוט ובעל בחירה ורצון. כלומר, למרות הבטחות מפורשות של ה' זה לא אומר שמי שרוצה לפעול בניגוד להן, ה' ימנע ממנו, יש רצון ובחירה לכל בן אדם.

עוד אומר רבי יוסף, כי על פי הסוד, ע"פ האר"י זצ"ל שלאה ורחל הן שתי טיפותיו של אדם הראשון, ויעקב הוא גלגול של אדם הראשון (ע"פ הגמרא בבבא מציעא פד.), ולכן מובן למה לאה ורחל שייכות ליעקב.

ואין בזה איסור "ואישה אל אחותה לא תקח" (ויקרא יח, יח), כי יעקב לא שייך בו עריות בכלל, הוא השיג מידת אברהם אבינו ע"ה, שנאמר בו :"ומצאת את לבבו נאמן לפניך", ביצר הרע וביצר הטוב, "שהרי רז"ל, קראוהו ליעקב 'בחיר האבות' ומאחר שזכה להיות יצר הרע מסור בידו, ואדרבה החזירו לצד הטוב, אי אפשר לחטוא חלילה בהנה, אלא כדי לתקן שתי טיפותיו."

יהי רצון שיהיו דברים אלו לעילוי נשמתה הזכה והיקרה של המעונית ביסורים, רחל בת מרים, ושזכותו של רבי יוסף כנאפו זצ"ל תגן עלינו ועל כל בית ישראל, ויבוא משיח בית יוסף לבשרנו על בוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

 

 

 


הדפסהדואל