שיחה עם משה גבאי – צייר יודאיקה

facebook Share on Facebook

 

אמנות:

שיחה עם משה גבאי צייר יודאיקה

(רפרודוקציות של ציורי האמן נמצאות באמצע הגיליון)

 

באר שבע. רחוב ביאליק 8. אני מכין את האצבע כדי ללחוץ על הפעמון אבל איני מספיק: הדלת נפתחת בחריקה קלה ואני מתקבל על ידי ידידי הוותיק משה גבאי שפניו לבשו נהרה גדולה. הוא כבר עבר את גיל השמונים אבל עוד נראה צעיר. הצחוק שלו מהדהד למרחקים וצחוקו מדבק את כולם. גם את אשתו, רופאה בדימוס שעלתה ארצה מברית המועצות. הדירה דירת קרקע עם גינה קטנה. כן ציור המוצב קרוב אל הדלת מזכיר לי מיד היכן אני נמצא. ליד הכן, כסא ועליו קופסה גדושה בשפופרות צבע מעוכות ומכחולים גדולים וקטנים. אני נכנס לבית וכבר אין שום מקום לטעות. זהו ביתו של צייר. על הקירות תמונות גדולות עם צבעים מרהיבים. צבעי האדום, הירוק, והצהוב לא נותנים לך מנוח. חייבים להתבונן.

הנה יציאת מצרים וחציית הים. והנה עקידת יצחק: יצחק עקוד על המזבח. אברהם עם זקנו הלבן וגבותיו גם הן לבנות וגדולות כמעט כמו זקנו, בידו המאכלת אבל לא בצורה מאיימת, מביט הוא לא אל בנו העקוד אלא לעבר בעל חיים שזהותו לא ברורה לי, למרות שאני יודע שזה צריך להיות האיל שקרניו אחוזות בסבך. אור גדול ושופע יורד מהשמים על המזבח ועל יצחק העקוד. ליד המזבח ולרגלי אברהם אש ועצים עדות לשאלתו של יצחק: "... הנה האש והעצים ואיה השה לְעֹלָה? ותשובתו של אברהם: אלהים יִרְאֶה-לו השה לְעֹלָה בני".

ההפתעה נמצאת בתחתית התמונה: קבוצת זקנים עטויי טליתות תוקעים בשופרות. אני סופר אותן: אחת עשרה דמויות, שש הנותנות גב לצופה בציור וחמש – פניהן אל מול הצופה בציור. כל החמישה האלה דומים מאוד לאברהם. גם להם זקנים וגבות לבנות. יתרה מזאת אפשר לומר שלחמישה פנים זהות. הם תוקעים בשבעה שופרות. הפרט המעניין ביותר מבחינתי היו השרוולים השחורים שנראו מתחת לטלית ושחולצה צחורה מבצבצת מהם. האם כבר אז לבשו חליפות מחויטות בנות זמננו? ומה פתאום תוקעים בשופר? הרי מצוות השופר נאמרה הרבה יותר מאוחר, והרי בראש השנה אנו תוקעים בשופר המזכיר לנו את אילו של יצחק שבזכותו אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שימחל לעוונותינו! האלבום השני של משה גבאי "יודאיקה" נותן לי הסבר חלקי לשאלותיי. אחת עשרה הדמויות המצטרפות ליצחק ולאברהם הרי הן שלוש עשרה דמויות כנגד שלוש עשרה מידות של הקדוש ברוך הוא. בכלל, מתברר שכדאי לספור תמיד את הדמויות ביצירותיו של גבאי, לרוב למספר הדמויות יש משמעות. בציור "נחש הנחושת" {יודאיקה ) אפשר לספור 18 דמויות – חי שהרי מי שהביט בנחש הנחושת ניצל מהמגפה. התמונה 'בר מצוה' (שורשים) מורכבת מ-26 דמויות כשמו של הקבה"ו. ואיך מסביר האמן את עצם נוכחות אחת עשרה הדמויות בתמונת העקידה? הנה: "ממול המזבח ארבעה מלאכים אומרים תחנונים, ושבעה תוקעים בשופרות, כמסופר במדרש מתחננים לפני ה' שלא יקבל את הקרבן." (יודאיקה, עמ' 36)

בחדר הפנימי תמונות ענק מקשטות את הקירות, רובן בנושא תנ"כי וחלקן בנושא חיי היהודים במרוקו. משה מכניס אותי לחדר נוסף שם מסודרות בסדר מופתי התמונות שהצטברו במשך שנים רבות של יצירה. משה חושף תמונה אחר תמונה ומסביר לי את מועד ציורה ואת תכנה. אשתו, הבקיאה מאוד בציוריו יודעת לצטט בעל פה את הפסוקים שמהם שאב את השראתו. משה מראה לי את הסדרה המבוססת על פרקי תהלים גם היא מרהיבה ומלבבת.

  • משה, היית איש צבא, שליח של הסוכנות ואיש ציבור, מתי כל זה התחיל?

  • פעם, לאחר שיצאתי לגמלאות הייתי בטיול בברצלונה. ראיתי ב"פואבלו אספניול" אנשים יושבים ומציירים. רצון עז לצייר אחז אותי. באותו רגע ממש החלטתי להפסיק את פעילותי הציבורית ולחזור לאהבת נעוריי – הציור.

חזרתי ארצה, עליתי לגליל והתחלתי לצייר כל מיני, נופים, ההרים, סמטאות צפת... משם ירדתי לטבריה ובקרתי בבית העלמין בקברו של אבי זצ"ל הטמון בחלקת המקובלים. בזמן שקראתי פרקי תהלים על קברו, חשבתי: "מה? אני צייר נופים? זה מה שאני רוצה לעשות? דמותו של אבא העטור שני זוגות תפילין וקורא ב"חוק לישראל" עלתה לנגד עיני. אז גמלה בלבי ההחלטה לצייר את מסורת יהודי מרוקו, את חיי הקהילה והכפר כפי שהם זכורים לי ובכך לתרום להנצחת עולם שהולך ונעלם. התחלתי לצייר סצנות הזכורות לי מחיי היהודים, ברית מילה, בר מצווה, חתונה, תיקון חצות. את הציורים הנ"ל כינסתי בתוך אלבום שנקרא "שורשים". אלבום זה הופץ בארץ ובעולם והגיע לכל האוניברסיטאות. זאת הייתה הצלחה גדולה מאחר ועד אז אף אמן לא התמודד עם הנושא המיוחד הזה. הטלביזיה הישראלית הזמינה אותי להרצות על יצירותיי ועל התכנים שלהן.

לאחר מכן ציירתי סדרת ציורים המבוססים על מדרשי חז"ל על התורה. גם את הסדרה הזאת כינסתי לתוך אלבום וגם אז הוזמנתי לטלביזיה מספר פעמים.

  • איך אתה מגדיר את האמנות שלך?

  • אני מצייר בסגנון נאיבי-פיגורטיבי ולא אבסטרקטי חלילה.

  • הנאיביות בציוריך באה מאליה או שרצונך ליצור אוירה מסוימת בציוריך מביאה אותך לבחירה בסגנון הנאיבי?

  • אני באמת ובתמים מצייר בסגנון נאיבי. אגיד לך משהו: סגנון הציור שלי נאיבי אמנם אך לא התכנים של ציוריי, מאחר וכל תמונה שלי מתארת סצנה המבוססת על גימטריות ועל רמזים מן המדרש.

  • אתה אוטודידקט?

  • בעיקרו של דבר כן, אבל אני בכל זאת בוגר בית הספר האמנות המפורסם מפריז l'Ecole des beaux arts.

  • איך הגעת לבית הספר המהולל הזה?

  • כאשר הייתי בשליחות של המוסד באלג'יריה (ראה 'ברית' 23) קראתי מודעה ש התפרסמה על ידי בית הספר l'Ecole des beaux arts. על לימודים לקראת התואר Professeur d'art (מורה לאמנות). כשהגעתי לחופשה בפריז, נגשתי אל הנהלת בית הספר ובקשתי להתקבל כתלמיד לאמנות. שאלו אותי אם יש לי מושג באמנות. עניתי להם שבעבר פסלתי כמה פסלים המוצבים עדין בבני דרום. שאלו אותי: "ומי מוכיח לנו שאתה אמן?" בקשתי להציג את יכולתי, פסלתי במקום ראש שהרשים אותם מאוד. אמרו לי: "אתה מתאים לנו, אבל איך תעשה? הרי אתה מוצב באלג'יריה?" עניתי להם שאני בטוח שאוכל לשלב בין שני הדברים.

כאן הוציא משה תעודה המעידה עליו שהוא סיים בהצלחה את לימודיו ב"אקול דה בוזר" המהוללת של פריז.

  • תערוכות?

  • ערכתי עד כה שש עשרה תערוכות, ביניהן תערוכה ברמת גן, במוזיאון לאמנות יהודית. התערוכה הזו נפתחה במעמד שר החינוך דאז הרב יצחק הלוי. התערוכה הוצגה שם במשך שלוש שנים תמימות. הצגתי גם בגלריות בירושלים ובתל אביב ובמקומות שונים בארץ.

  • איזה אמן השפיע עליך יותר?

  • אני שואב את השראתי האמנותית מפיטר ברוייגל. אך אני מעריץ את רמברנדט ואת האמנים הפלמיים והאיטלקיים.

  • פרסמת שני אלבומים מיצירותיך ומה הלאה?

  • אני מצייר סט של שלושים ושש תמונות המבוססות על פרקי תהלים כמו "אשרי האיש" ו"ברכי נפשי" לפי הפרשנות של מדרשי חז"ל.

  • משה, אתה "מכור" לאמנות שלך?

  • לשמחתי איני זקוק לאמנות שלי כדי לחיות, אבל היות ואני פנסיונר ועיתותיי בידי אני יכול לעסוק במה שאני אוהב באמת, הציור.

  • יש לי הרגשה שקשה לך להיפרד מהתמונות שלך...

  • עקרונית, קשה לי מאוד אבל היות ואני מעוניין בהפצת האמנות שלי, איני מתנגד למכור את תמונותיי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


הדפסהדואל