רבי שמעון ועקנין

facebook Share on Facebook

 

רבי שמעון ועקנין

 

"אָשֵׁר  יְדִידֵנוּיַקִּירֵנוּ  וְאוֹר  עֵינֵינוּ".

מִלּוֹת  פְּתִיחָה  אֵלֶּה  אֵינָן  מְלִיצָה  בְּעָלְמָא.

הֵן  מְבַטְּאוֹת  הַרְגָּשָׁה  פְּנִימִית  שֶׁל  חִבָּה  וְהוֹקָרָה  שֶׁל  כֻּלָּנוּ  כְּלַפֶּיךָ,

עַל  מִפְעָלְךָ  וּפָעֳלֶיךָ  הַטּוֹבִים.

 

אֶת  סִפְרְךָ, "הַפַּיְטָן, הַשַּׁתְקָן

וּמְסַפֵּר  הַסִפּוּרִים",

חֲלִילָה  לֹא  אָשִׁיב  רֵיקָם,

אַךְ  גַּם  לֹא  אַכְבִּיר  יֶתֶר  עַל  הַמִּדָּה  בְּדִבּוּרִים:

"אִיתְמְחִי  גַּבְרָא  וְאִתְמְחִי  קָמֵיעַ" ( שבת  סא : )  בִּכְתִיבַת  שְׁלֹשָׁה  סְפָרִים,

לָכֵן  הִכְתִּירָה  אוֹתְךָ  אֲגֻדַּת  הַסּוֹפְרִים  בְּתֹאַר  "סוֹפֵר  מִן  הַמִּנְיָןבְּמֵישָׁרִים.

 

יְדִידִי  אָשֵׁר, הִנְּךָ  הָרֶגֶל  הָרְבִיעִית  בַּמַּעֲרֶכֶת,

הַמְיַצֶּבֶת  אֶת  הַשֻּׁלְחָן  הֶעָרוּךְ  שֶׁל  כִּשְׁרוֹנוֹת  כְּתִיבָה  מְבֹרֶכֶת,

כְּהֶמְשֵׁךְ  טִבְעִי  וְרָצוּף  לְרִבִּי  יוֹסֵף, רִבִּי  דָּוִד  וְרִבִּי  שְׁלֹמֹה חַי,

אֲבוֹתֶיךָ  הַצַּדִּיקִים, נוֹחָם  עֵדֶן,

אֲשֶׁר  כָּל-אֶחָד  לְפִי  דַרְכּוֹ, אָרְחוֹ  וְרִבְעוֹ,

שָׁלְחוּ  אֶת  יָדָם  וְטָבְלוּ  אֶת  עֵטָם  בְּקֶסֶת  הַסּוֹפֵר.

 

סִיַּמְתִּי  הַיּוֹם  אֶת  קְרִיאַת  סִפְרְךָזֶה  הָאַחֲרוֹןבַּהֲנָאָה  כֹּה  מְרֻבָּה.

זֵהוּ  רוֹמָן  מְרוֹמָם  וּמְרוֹמֵם, מָלֵא  וְגָדוּשׁ כָּרִמּוֹן  בַּכֹּל  מִכֹּל  כֹּל, בְּנַחַת  וְשׁוּבָה.

 

כָּל-מִי  שֶׁיִּקְרָא  בְּסִפְרְךָ  זֶהמִבְּרֵאשִׁית,  גַּם  אִם  לֹא  מַכִּיר  אוֹתְךָ  אִישִׁית,

יִתְבָּרֵר  לוֹ, שֶׁהוּא  נִפְגָּשׁ  עִם  אִישִׁיּוּת  שֶׁל  מְחַנֵּךְ  מִבְּנֵי  חוֹבָב, הוּמָאנִי, יָשָׁר  וּבַר-לֵבָב.

רוֹדֵף  שָׁלוֹם  וְנֶאֱמָן  לְבוֹרֵא  עוֹלָם, אוֹהֵב  אֶת  הַבְּרִיּוֹת  וּמְקָרְבָן  לְמַסֹּרֶת  אָבוֹת  בְּמֻשְׁלָם.

בְּסֵפֶר  זֶה, לְדַעְתִּיבָּאוּ  לִידֵי  בִּטּוּי, בֵּין  הַיֶּתֶר,

הִתְרַפְּקוּת  עַל  עֶרֶשׂ  יַלְדּוּת  בְּמוֹגָדוֹר, חָכְמַת  חַיִּים  מְעֻלָּה  וִירִיעָה  רְחָבָה  שֶׁל  יֶדַע  מִדּוֹר  דּוֹר,

בַּהֲוָיוֹת  הָעוֹלָם  הַגָּדוֹל  וּבְתוֹרַת  יִשְׂרָאֵל, לַעֲנָפֶיהָ  הַמְסֹעָפִים.

 

עָלֶיךָ, אָשֵׁר  יְדִידִי, אוּכַל  לוֹמַר  בְּבִטְחָה,

שֶׁהִנְּךָ  הַתַּפּוּחַ  מִגַּן-עֵדֶן, שֶׁנָּפַל  מְאֹד  קָרוֹב  לְעֵץ  הַדַּעַת

שֶׁל  מוֹרֶשֶׁת  יִשְׂרָאֵל  בִּכְלָל, וְשֶׁל  אֲבוֹתֶיךָ  הַקְּדוֹשִׁים  בִּפְרָט.

 

יְדִידִי  אָשֵׁר,חוֹשְׁבַנִי, אִם  אֵינִי  טוֹעֶה,

שֶׁהִנְּךָ  מְגַלֵּם  בִּיצִירָתְךָ  זוֹ  אֶת  דְּוִידוֹ  הַפַּיְטָן,

וְלָכֵן  לֹא  לְחִנָּם  בָּחַרְתָּ   עֲבוּרוֹ  אֶת  הָאֲהוּבָה  בְּשֵׁם  חַנָּה,

כְּשֵׁם  אֵשֶׁת  חֵיקְךָ  הַנֶּאֱמָנָה.אֲסַיֵּם  בִּבְרָכָה  מִכָּל-הַלֵּב:

שֶׁבּוֹרֵא  עוֹלָם, יַמְשִׁיךְ  בְּטוּבוֹ  לְהַתְמִיד  בְּרִיאוּתְךָ,

וְעַל  קַו  חַיִּים  טוֹבִים  יַעֲמִיד  אוֹתְךָ.

וּרְאֵה  בָנִים  גַּם  לְבָנֶיךָ  בִּרְנָנָה

יַחַד  עִם  רַעְיָתְךָ  חַנָּה.

 

אוהבך  ומוקירך, ירושלים: יום  רביעי  כבאלול  תשס"ו ( 13.09.06 )

 


הדפסהדואל