ההומור של רבי דוד בוזגלו

facebook Share on Facebook

 

 

אשר כנפו

 

ההומור של רבי דוד בוזגלו

דברי שנינה שנשמעו מפי רבי דוד בוזגלו

 

מבוא

בחול המועד סוכות תשס"ז קיימה התזמורת האנדלוסית הישראלית בבית האופרה בתל אביב ערב הוקרה לרבי דוד בוזגלו ולמורשתו המיוחדת הן בפיוט והן בשירה. דברים רבים נאמרו ונכתבו על הדמות המופלאה הזאת, ברם פן אחד מאישיותו טרם הואר והוא ידוע בעיקר לאלה שהכירו אותו, זהו הפן של רבי דוד בוזגלו כהומוריסט. רבי דוד בוזגלו זצ"ל, גדול פייטני מרוקו, עינג את שומעיו לא רק בשירים הנפלאים שחיבר ובשירתו הוירטואוזית, אלא גם בלשונו החדה ובשנינותו.

עשרות אם לא מאות אמרות מיוחסות לו. אמרות אלו פעמים סרקסטיות ופעמים מלאות חמלה. רבי דוד ידע לצחוק על כל מצב. יתכן מאוד שחלק מהאמרות האלו נאמרו על ידי אחרים ומתוך זה שהוא היה לאגדה עוד בחייו ייחסו לו גם אמרות שלא היו שלו. אבל ברור לחלוטין שרובן המכריע של האמרות הבאות נאמרו על ידו מפני שכולן ידועות לי מכלי ראשון, שהרי האנשים שסיפרו לי אותן היו תלמידיו הקרובים אליו: הפייטנים רבי מאיר עמר, רבי חיים לוק, ר' חנניה ואזנה, ר' שמעון תורז'מן, ר' יצחק פדידה, ר' נסים שושן ז"ל, ר' אלי בן חמו ז"ל, ומשה בן חמו ז"ל

כמו שהשוו בזמנו את רבי דוד אלקיים ז"ל - המשורר ומעטר הכתובות - לליאונרדו דה וינצ'י, כך יש מי שהשווה את רבי דוד בוזגלו להומוריסט ואיש השנינה ג'ורג' ברנרד שאו. האמרה "כבודו ראשון, כבודו ראשון" (ראה להלן) היא טיפוסית להומור של ברנרד שאו. שניהם רבי דוד בוזגלו וג'ורג' ברנרד שאו הצטיינו במהירות המחשבה וביכולת לצחוק על הכל ובמיוחד על עצמם. שניהם השתמשו בוירטואוזיות בהומור ככלי מוחץ כדי לבטא את תחושותיהם, כעסיהם, לעגם או את אי-שביעות רצונם.

אני בטוח שרבים מהקוראים שמעו דברי שנינה אחרים מפיו או בשמו, אשמח מאד אם קוראים אלה יכתבו לי כדי שאצרף, בשמם, את דברי השנינה לפרק המיוחד שאקדיש לרבי דוד בוזגלו בספר שאני מכין על ההומור של יהודי מרוקו.

 

1. סְלְח בְּקוּאָכְטוֹ (רבי חיים לוק)

כשיהודי אמר למישהו: שְׂלְח (שלוחי) הוא לא תמיד התכוון להחמיא לו. פעם אמר רבי דוד בוזגלו על מישהו:

"הדא, שְׂלְח בְּקוּאָכְטוֹ (האיש הזה הוא "שלוחי" בעל ניירות המעידים עליו שהוא שלוחי, - או במילים אחרות, שלוחי מדופלם)

 

 

 

 

 

2. מי מתנגב במי? (ר' אלי הו בן-חמו ז"ל)

 

פעם, אחרי שנטל ידיים, הגישו לרבי דוד בוזגלו מגבת ששימשה כבר לנגב ידיים רבות ועל כן הייתה כבר לחה ביותר.

קרא רבי דוד:

"במקום לתת לי מגבת שאנגב בה את ידיי, נתתם לי מגבת שמתנגבת בי!"

 

 

3. נדודי שינה (רבי מאיר עמר)

 

דבר ידוע הוא שרבי דוד סבל מנדודי שינה קשים. לפעמים כאשר ה"בקשות" היו מתקיימות הרחק מביתו, הוא היה מתארח בשבת אצל ידידו ר' יחיא אלפסי. המארח היה מצר על כך שרבי דוד אינו עוצם עין כל הלילה.

פעם אמר ר' יחיא לרבי דוד:

"רבי חביב אלקובי הוא אדם מקובל. הוא כותב קמיעות המכוונים לכל מצב ומצב. אולי אלך אליו לבקש ממנו קמיע בשבילך, שתוכל לישון קצת בלילה?" :

"אם אתה רוצה ללכת לרבי חביב, לך לרבי חביב." ענה רבי דוד.

הלך רבי יחיא אצל רבי חביב וסיפר לו על הפרעות השינה של אורחו. ישב רבי חביב וכתב שני קמיעות לרבי דוד, אחד בשביל לתלותו על החזה ואחד בשביל להניחו מתחת לכר.

באמצע הלילה, בקש ר' יחיא לבדוק עד כמה הקמיעות הועילו, על כן קָרַב על בהונות רגליו לעבר חדרו של רבי דוד. לפתע שמע את קולו המהדהד של רבי דוד:

"רבי יחיא! אפילו אם תביא לי את רבי חביב בכבודו ובעצמו, איני נרדם!"

 

 

4. מי ראשון? (רבי מאיר עמר)

 

באחת מהשבתות של שירת הבקשות בראשותו של רבי דוד בוזגלו, השתתף גם הזמר המפורסם רבי שלמה אמזאלג הלא הוא סמי אל-מוגרבי. כשהגיע תור הנאומים, קם סמי אל-מוגרבי ונאם נאום חוצב להבות על הזכויות של רבי דוד בוזגלו. בשלב מסוים של נאומו אמר:

"אתם צריכים לשמור על רבי דוד בוזגלו מכלל משמר ולתמוך בו בכל כוחכם כי אם ילך לעולמו... "

כאן הפסיק אותו רבי דוד בקריאת ביניים:

"כבודו ראשון, כבודו ראשון!"

 

 

5. ואשים דברי בפיך (רבי מאיר עמר)

 

אחד מתומכיו וידידיו הקרובים ביותר של רבי דוד בוזגלו היה מר דוד קדוש.

מר דוד קדוש היה מעין אמרגן של רבי דוד. הוא היה מתאם עם בתי הכנסת את שכרו ומארגן את השתתפות הקהל בהוצאות של הבקשות.

פעם לקראת סיום עונת הבקשות, הודיע דוד קדוש לרבי דוד שהוא עומד לנאום לפני הציבור על מנת לבקש מהם את השתתפותם במימון הבקשות.

ביקש ממנו רבי דוד לדבר בצורה דיסקרטית ולא להפריז בדרישות מן הקהל.

כשהחל דוד קדוש לנאום הוא הפליג בדבריו על רבי דוד וסגולותיו. רבי דוד רמז לו כמה וכמה פעמים לא להמשיך בכך. כאשר ראה רבי דוד שהדובר ממאן לשמוע לו וממשיך בשלו, קרא לעברו:

" 'ואשים דברי בפיך, ובצל ידי כיסיתיך', ואתה ממשיך להפר את בקשתי?"

"ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך" (ישעיה נא', טז')

 

6. עמו אנכי בצרה (ר' שמעון תורז'מן)

 

פעם, בשבועות, התארח רבי דוד אצל אחד מידידיו. כשהגיעה שעת הארוחה, אמר לו ידידו:

"סלח לי, רבי דוד, אבל אשתי הכינה לארוחה רק בּסָארָה (פולים)

ענה לו רבי דוד:

"אוכל עם כבודו את ארוחתי שכן כתוב 'עמו אנכי בּסָארָה' " (על פי: עמו אנכי בצרה) (יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו. (תהלים צא:יד-טו

 

 

7. קרא שוב ! (ר' שמעון תורז'מן)

.

רבי דוד הוזמן לשהות בביתו של אחד מידידיו העשירים בשבוע שחל בו פורים. רבי דוד, למרות אזהרות הרופאים שהזהירו אותו לבל יצום, צם כל היום בתענית אסתר.

לקראת ערב היה באפיסת כוחות כמעט. אמנם רבי דוד ידע את כל המגילה על אותיותיה וטעמיה בעל פה, אבל כדי לצאת ידי חובת מקרא מגילה, היה עליו לשמוע אותה מפי מישהו שקורא אותה מתוך מגילה כשרה. הביאו 'בעל קורא' שקרא בפניו ובפני ידידו את המגילה. כאשר סיים הלה את ברכות הסיום של המגילה, פנה רבי דוד לידידו ואמר לו:

"ברוך ה' שזה נגמר! הביאו לנו משהו לאכול כדי להחיות את נפשנו!"

ענה לו ידידו:

"הנה, מכינים לנו ארוחה!"

"מה? שאל רבי דוד, הארוחה עוד לא מוכנה?"

אז הושיב רבי דוד את 'בעל הקורא':

"קרא לנו שוב את המגילה!"

 

 

8. טְקִיְקל (כבד משהו) (ר' אליהו בן חמו ז"ל)

 

אחד ממעריציו של רבי דוד הזמין אותו להיות סנדק של בנו. רבי דוד סרב, באומרו שקשה לו, שאינו רואה איך להחזיק את התינוק... האיש בשלו:

"רק אתה תהיה סנדק לבני, וכשיגדל אוכל להראות לו את תמונתך כשאתה מחזיק אותו בידיך!"

בחוסר רצון מעט ישב רבי דוד על כסא אליהו וכשהניחו את התינוק בזרועותיו פסק:

"אני אומר לכם בוודאות: התינוק הזה יהיה רב!"

"וזאת מנין לך?" שאלו.

"טקיקל מעא ראסו!" (הוא די כבד, עקיצה לרבנים המכבידים בדרשות שלהם).

 

 

9. רבי חנניה בן עקשיא (ד' נסים שושן ז"ל)

 

כשהגיע רבי דוד בוזגלו לארץ, אמר לו ידיד מעדות אשכנז:

"אתם המרוקאים מרבים כל כך בקדישים: קדיש על ישראל, קדיש יתום, קדיש יהא שלמה, קדיש אחרי דברי תורה, קדיש אחרי לימוד. אתה לא חושב שאתם מגזימים?!"

ענה לו רבי דוד:

"דבריך כמוהם כדברי תורה, חזק וברוך! רבי חנניה בן עקשיא אומר... "1

 

10. "נענע! כוסברה!" (רבי מאיר עמר)

 

פעם חש רבי דוד בגרונו. הוא הלך לבדיקה אצל הרופא הידוע ד"ר נטף, וזה הודיע לו כי יש לו דלקת במיתרי הקול.

"מה עלי לעשות?" שאל רבי דוד.

"עליך לשכב במיטה שבוע ימים, ולתלות מעל למיטתך שלט בו אתה מבקש שלא ידברו אתך. רק שתיקה מחלטת תרפא את מיתרי הקול שלך!"

לאחר שלושה ימי מחלה ביקר אצלו רבי מאיר עמר, והנה כשהוא עולה במדרגות הוא שומע את קולו הידוע של רבי דוד המדקלם בקולי קולות:

"נענע! גזבור! נענע! גזבור!"2

בא רבי מאיר לחדרו של רבי דוד ומצאו יושב על מיטתו וקורא: "נענע! גזבור! נענע! גזבור!"

"רבי דוד! ככה אתה שומר על קולך?" גער בו רבי מאיר.

"אני מתאמן שאם לא אוכל יותר לשיר, לכל הפחות שיהיה לי מקצוע שממנו אוכל להתפרנס!"

 

11. עיסא (ר' חנניה ואזנה)

אומרים כי בליל שבת כאשר רבי דוד רצה לבחון את קולו היה קורא לאשתו עיסא כך:

"עיסאאאאאאאאאאא!"

 

 

12. טמא (רבי חיים לוק)

 

פעם דרש רבי דוד על הפסוק "טמא טמא יקרא":

"מהו 'טמא'?"

וענה בעצמו:

"ראשי תיבות: טבק, מחייא, אתאי (תה)!"

והצרוע אשר-בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקראו (ויקרא יג' מה)

 

13. בקשות (רבי חיים לוק)

 

פעם, כאשר רבי דוד היה חולה ולא השכים לשירת ה'בקשות' שמע דיווח מפי אחד ממכריו. רבי דוד רצה לדעת מי החליף אותו כמוביל את ה'בקשות'. על כן שאל:

"סקון פאק ביקום?" (מי התעורר אתכם-בשבילכם? זו צורה להגיד: מי קם והנהיג את הבקשות?).

ענה לו:

"פלוני אלמוני".

הפך לו רבי דוד את המשפט:

"ונתומה פיקטו ביה?" ("ואתם התעוררתם בשבילו?" אבל במשמעות "ואתם חשפתם את חולשותיו?")

 

14. מלחמה ושלום (רבי חיים לוק)

 

שלום, בנו הבכור של רבי דוד היה "שובב". כשרבי דוד היה רואה את מעשיו היה נאנח ואומר:

"אם זה שלום, אז מה היא מלחמה?"

 

15. דיקסיונר (רבי חיים לוק)

 

רבי דוד היה כידוע סגי נהור וגבה קומה. פעם כשרצה להיכנס למכונית אמר לו הנהג:

"רבי דוד, חני ראסק! - כופף את ראשך (לבל תפגע)"

אמר לו רבי דוד:

"מה פרוש "חני ראסק"? אלה המלים היחידות שמצאת בדיקסיונר (מילון)? אָנָא חְנִית רָאסִי מְדִי תַעְמָאוּ עִינִיָא! (אני מכופף ראש מאז ניטל מאור עיניי!)

 

16. מה יש לך? (ר' שמעון תורזמן)

 

כידוע, רבי דוד סבל מיסורי גוף רבים בגלל מחלותיו השונות. ופעם כאשר סבל במיוחד, נאנח אנחה עמוקה.

שאל אותו ידידו:

"רבי דוד, אָסְ עָאנְדְק?" (רבי דוד, מה יש לך?)

ענה לו רבי דוד:

"אס עאנדי? אס מא עאנדיס!" (אל תשאל אותי מה יש לי, שאל אותי מה אין לי?)

 

17. לָּאהְ יִכְתינָה מְן לְעְרָוָואה (ר' נסים שושן ז"ל)

 

באחת מהשבתות, כשקמו עם רבי דוד בוזגלו לבקשות, ישב בעזרה עבריין שכור, שידע מעט בקשות, והוא לא הפסיק להפריע לשירתו של הרב. בשלב מסוים קם אחד המתפללים, לא פחות עבריין ואוהב פיוטים לא פחות, עלה אל העזרה, תפש את המפריע בצווארו ויצא עמו מבית הכנסת.

כמה שבתות לאחר מכן שאל רבי דוד איך זה שהשכור ההוא לא חזר יותר לבקשות, אמרו לו שמאז טיפל בו עמיתו העבריין לא בא יותר לבקשות.

אמר רבי דוד:

"לָּאהְ יִכְתִינָה מְן לְעְרָאוָואה!"3

 

 

18. מלת הסיום (ר' נסים שושן ז"ל)

 

באחד מעיתוני מרוקו היה מדור שבו היו כותבים חידודים שונים. למדור הזה קראו Le mot 4de la fin : בשנת 57 או 58 התפרסם במדור זה סיפור שיוחס לרבי דוד:

אדם הראשון חזר הביתה מאוחר מאד.

"אדם! איפה היית עד עכשיו?" שאלה חווה אמנו כשחשד קל מתגנב לקולה, ובאומרה כך הגניבה מבט לראות אם לא חסרה לו הצלע השנייה.

 

 

19. מתחת לאפס (רבי חיים לוק)

 

ביום קר וסגרירי אמר רבי דוד:

"לא פלא שכל כך קר, הרי כתוב בפרשתנו פרשת "תצוה": "מתחת לְזֵרו!" (מתחת לאפס) ושתי טבעות זהב תעשה-לו מתחת לזרו על שתי צלעותיו... (שמות. ל' ד')

 

20. מתורגמן (רבי מאיר עמר)

 

בשלהי ימיו, אושפז רבי דוד בבית החולים. הרופא שבא לבדוק אותו קרא בקול:

"אני רוצה על ידי מישהו שיתרגם ליהודי הזה את העברית שלי לערבית מרוקאית!"

העיר לו רבי דוד:

"מוטב שתקרא למישהו שיתרגם לך את העברית שלי!"

 

 

21. מעלה עשן (ר' משה בן חמו ז"ל)

 

רבי דוד היה מעשן כבד. ידידו הרופא הזהיר אותו פעמים רבות על הסכנות שבעישון יתר. ופעם אחרי שבדק אותו, אמר לו שהוא חייב להפסיק מיד את העישון. כאשר נפגשו שוב הורע מצבו של רבי דוד והרופא אמר לו שהוא מנתק אתו מגע עד שיפסיק כליל את העישון. רבי דוד החליט להפסיק לעשן.

כמה ימים אחרי שהפסיק לעשן בא לבקר אותו הפייטן עיוש שמצא אותו נאנח ומתענה:

"רבי דוד! מה קרה לך?" שאל.

"הסיגריה הארורה חסרה לי!" ענה רבי דוד.

למחרת בא שוב לבקרו ומצא אותו מתייסר עוד יותר.

"רבי דוד! אין שפור?" שאל.

"חסרון הסיגריה הורג אותי!" ענה רבי דוד.

למחרת בא שוב עיוש לראות מה שלום ידידו, ומצא אותו יושב בתוך חדר אפוף עשן.

"רבי דוד! התחלת לעשן שוב!" קרה.

"מה לעשות? הסיגריה כל כך התחננה... " ענה רבי דוד.

 

22. דודי ירד לגנו (ר' משה בן חמו ז"ל)

 

כאשר עלה רבי דוד ארצה, בחורף, בתקופת הבקשות, התחרו היישובים השונים ביניהם, אצל מי יהיה בשבת זו ואצל מי בשבת הבאה. אחד היישובים ביקש להזמינו דווקא בראש חודש תמוז. המשלחת שבאה להזמינו נתקלה בהתחלה בסירוב:

"עכשיו קיץ, מה הטעם?"

אמרו לו:

"אין דבר, תתארח אצלנו בשבת, כדי שנוכל ליהנות מקולך בתפילות ובשעת הארוחות!"

לבסוף נעתר להם רבי דוד, בא לאותו יישוב והתארח בשבת אצל אחד מפרנסי הקהילה. בתפילת ערבית הוא הנעים בקולו וכך בארוחת ערב שנמשכה עד מאוחר בגלל הפיוטים שרבי דוד שר לכבוד המארח והאורחים הרבים שהזמין.

באמצע הלילה, מה הופתע רבי דוד כאשר העיר אותו מארחו.

"מה קרה?" שאל רבי דוד.

"רבי דוד, בוא נלך לבקשות!" אמר המארח.

"איזה בקשות? באמצע הקיץ?"

"אין דבר!" רבי דוד, "קהל רב מחכה בבית הכנסת!"

"אתה אינך יודע שכל שבת בקשות עם הבקשות שלה! איזה בקשות נשיר להם בשבת זו?"

"רבי דוד, זה לא חשוב, קח מפה ומשם, מה שאתה רוצה!"

בחוסר רצון, קם רבי דוד והלך עם מארחו לבית הכנסת שהיה מלא מפה לפה. החום בבית הכנסת היה בלתי נסבל. רבי דוד, הניח את לחיו על ידו, עצם את עיניו והיה נראה כאילו נרדם. בבית הכנסת השתרר שקט כי כולם חיכו שרבי דוד יתחיל את השיר הפותח: "דודי ירד לגנו".

לבסוף בא אליו מארחו:

"רבי דוד כולם מחכים לך!"

"אני מחפש "דודי ירד לגנו" כזה שיוכל לקרר אותנו מעט!"

 

23. אדונעו (רבי חיים לוק)

 

איש אחד, ממכריו של רבי דוד, אהב "לפייט". אלא מה? ידיעת העברית הייתה ממנו והלאה. גם לקרוא לא ידע כל כך, בעצם הוא שר את מה ששמע.

פעם הוא שאל את רבי דוד:

"באיזה לחן תשיר היום את 'יִגְדַּלאֱלוֹ'? (הכוונה לפיוט 'יגדל אלקים חי')

ענה לו רבי דוד:

"במנגינה של 'אָדוֹנעוֹ'!" (אדון עולם)

 

 

24. תּרָרא (רבי חיים לוק)

 

כפרי אחד (שְׂלְח) שאל פעם את רבי דוד:

"השבת זה פרשת "כֵּי תְּשָא? ׁ(ש' ימנית)

ענה לו רבי דוד:

"לא! זאת פרשת 'כֵּי תְּרָררא!"

 

25. ויקרבו ימי דוד למות (ר' חנניה ואזאנה)

 

אחד הידידים של רבי דוד קנה לו את עליית ההפטרה. רבי דוד סרב בתוקף לעלות להפטרה.

"למה אינך רוצה להתכבד בהפטרה ?" שאלו אותו.

ענה להם:

"כתוב בהפטרה הזאת: "ויקרבו ימי דוד למות" ) (מלכים א' ב') ואני, איני רוצה למות!"

 

 

26. וימת יוסף (הרב מנחם הכהן)

 

רבי דוד היה מתפלל ב"סלא לערסין" בקזבלנקה. שמו של מקורבו וגבאי בית הכנסת היה יוסף. בשבת פרשת 'ויחי' הודיע הגבאי שרבי דוד מכובד בקריאת ההפטרה.

לחש רבי דוד ליושבים על ידו:

"איזה מין כבוד הוא זה? הוא נתן לי הפטרת "ויקרבו ימי דוד למות"! ככה הוא עושה לי?"

בלית ברירה עלה לתיבה וקרא את ההפטרה. כשחזר למקומו, אמר לחבריו:

"הוא רוצה שאמות בקרוב אבל אני אהרוג אותו לפני כן!"

ובמנחה כאשר הוציאו את ספר התורה כדי לקרוא בפרשת 'שמות', בקש מהכהן לצאת מבית הכנסת והכריז בקול:

"מפני שאין לנו כהן יעלה יוסף הגבאי לקרוא בתורה ראשון!"

וכשעלה יוסף לתורה קרא רבי דוד בהגבהת קול:

"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא!" (שמות א' ו')

 

27. כדי לא להעליב (ר' רחמים רביבו)

 

פעם, כשישב רבי דוד בסעודה עם חברים, הגישו לשולחן ארטישוק נא. נטל רביד דוד ארטישוק והחל לאכול ממנו. פנה אליו אחד מידידיו:

"רבי דוד, מי כמוך יודע שהארטישוק נא גורם לצרידות, אז למה אתה עושה את זה לעצמך?"

"אני יודע, אני יודע, ענה רבי דוד, אבל אם כבר הביאו אותו, את הארטישוק, לשולחן, אז לא רציתי להלבין את פניו ולהשאירו מיותם על השולחן!"

 

28. קומץ דבורים (ר' רחמים רביבו)

 

ידידיו של רבי דוד ארגנו כנס גדול כדי לאסוף תרומות למען קיום הבקשות בקזבלנקה. לכנס הגיע מספר מועט של אנשים. אחד המארגנים אמר לרבי דוד:

"אתה רואה, אנשים מבטיחים ולא מקיימים!"

ענה לו רבי דוד:

"הסתכל על מי שבא ולא על מי שלא בא. אני מעדיף קומץ של דבורים על פני שק מלא זבובים!"

 

29. למי מגיע התשלום? (יעקב פדידה)

 

כאשר הגיע רבי דוד לארץ, הוזמן לעבור שבת ביישובים שונים. כשבא בפעם הראשונה לדימונה, כל העיר כמעט באה לשמוע את הפייטן המהולל.

כאשר החלה התפילה כל מי שידע משהו בפיוט רצה להשמיע את קולו לרבי דוד כך שכמעט לא נשאר לרבי דוד מה לשיר. קם מארגן השבת ובקש מהפייטנים לתת לרבי דוד לשיר.אמר לו רבי דוד:

"למה אתה מפריע להם לשיר? תן להם, תן להם! הם הביאו אותי הנה בכספם הטוב, הם ישירו ואני אקבל את הכסף!"

 

30. פספורט (יעקב פדידה)

 

רבי דוד עלה למונית עם המלווה הקבוע.שלו. בשלב מסוים של הנסיעה רצה רבי דוד לדעת את טיבו של נהג המונית. הוא שאל את מלווהו:

"הנהג מבני הגר או מבני שרה?"

 

31. מזלי או מזלך (יעקב פדידה)

 

בלב החורף, בליל שבת, בשעה שתיים בבוקר בא מלווהו קבוע של רבי דוד לקחת אותו לבית הכנסת לשירת הבקשות. כשדפק בחוזקה על הדלת אמר מרת עיישה, אשתו של רבי דוד, "הבקשות זה מזל שלי!"

ענה לה רבי דוד:

"לא! זה המזל שלי!"

1 . אחרי דברי תורה אומרים משנה המתחילה במילים "רבי חנניה בן עקשיא אומר" ואחרי משנה קצרה זאת אומרים "קדיש על ישראל"

2 . נענע, כוסברא!

3 . כל הכבוד לעבריינים! (שבמקרה הזה פתרו אותו מהמפריע ההוא)

4 . בצרפתית: Le mot de la fin הפואנטה


הדפסהדואל