כתובה מהודרת מקהילת אצווירא, מרוקו, 1898- מעשה ידי האמן ר' דוד אלקיים, גדול אמני הכתובה באצווירא (מוגאדור)

facebook Share on Facebook

 

ערים במרוקו

מוגדור

אישים

רבי דוד אלקיים כאמן ומעטר כתובות

 

כתובה מהודרת מקהילת אצווירא, מרוקו, 1898- מעשה ידי האמן ר' דוד אלקיים, גדול אמני הכתובה באצווירא (מוגאדור)1

מאת: פרופ' שלום צבר

האוניברסיטה העברית בירושלים

הערכה וניתוח

מבין קהילות ישראל בארצות האסלאם בהן פרח מנהג עיטור הכתובה, נודעת חשיבות מרכזית ומיוחדת לכתובות שנכתבו ואוירו בערי מרוקו. מנהג איור הכתובה במרוקו הוא קדום ויש עדויות לגביו כבר מימי הביניים, אם כי הכתובות ששרדו הן מאוחרות הרבה יותר. המנהג התפשט במרוקו במיוחד בעקבות לאחר גירוש ספרד. מגורשים רבים חצו את המצרים והגיעו בקלות יחסית לערי מרוקו. סולטאני מרוקו בתקופה זו עודדו את הגירת היהודים משום שהכירו במעמדם הגבוה ובחשיבותם להעשרת חיי הרוח והכלכלה של מרוקו. קהילת המגורשים הביאה למרוקו את מנהגיה, ובכלל זה את מנהגי הנישואין והזכויות המיוחדות לגבי מקומה הגבוה של האישה בחברתם (בהשוואה לחברה המוסלמית בת הזמן) – עניין אשר הבליט את מעמדם הן לעומת האוכלוסייה המוסלמית והן (לעומת) היהודית המקומית שהתיישבה במרוקו כבר מהעת העתיקה ("תושבים").

מעמדם המיוחד של קהילת המגורשים בולט גם בנוסח הכתובה ומנהגיה אשר הביאו עימם מחצי האי האיברי. בכתובותיהם נעשתה הבחנה ברורה בין קהילת המגורשים לקהילת התושבים, וכמעט ולא התקיימו קשרי נישואין בין שתי הקהילות עד לעת החדשה. הבלטת ייחודם באה לידי ביטוי בתנאי הכתובה המשקפים את הפסיקה הספרדית של ימי הביניים. כמו כן נהגו המגורשים לרשום בכתובות את ייחוסן דורות רבים אחורה, מתוך מגמה להוכיח כי שורשיהם מגיעים עד דור הגירוש מספרד של ימי הביניים. בין מנהגי הכתובה יש לציין את קישוטה ועיטורה שרווח בין המגורשים. בניגוד ל"תושבים", הם כתבו את כתובותיהם על יריעות קלף (ה"תושבים" השתמשו בנייר), וכל מי שהיה במעמד מתאים הזמין סופר ואומן שיקשט את כתובת הנישואין של בניו ובנותיו.

כתובות מהודרות של מגורשי ספרד במרוקו ידועות מערים כגון טיטואן, טאנג'יר, פאס, מכנס, ומראכש. אולם ללא ספק, הכתובות המהודרות ביותר נעשו בעיר אצווירא – Essaouira (בלועזית העיר כונתה מוגאדור -- Mogador), השוכנת בדרום מרוקו לחוף הים. באצווירא התיישבה שכבת עלית של המגורשים מחצי האי האיברי. ואכן אחדות מכתובות מוגאדור הן מבין הכתובות היפות ביותר שנוצרו על אדמת מרוקו במאות האחרונות. (ראו לוחות הצבע בקטלוג התערוכה: שלום צבר, מזל טוב: כתובות מצוירות מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1994, לוחות מס' 38, 41).

הכתובה שלפנינו משקפת את כתובות המגורשים באצווירא (מוגאדור) בשיאן. החתונה נערכה בעיר (אצווירא) ביום רביעי (יום החופה הקבוע במסורת של יהודי מרוקו), כ"ה סיוון תרנ"ח (מקביל ל- 15 ביוני, 1898). החתן היה שלמה יהושע בן אברהם בן מכלוף הלוי בן סוסאן, והכלה היא פריחא בת מכלוף בן מסעוד בן נפתלי בן יהודה אפרייאט. כל אחד מהשמות מלווה בתארי כבוד רבים ומסולסלים. כך למשל החתן מוצג כ"השם הטוב החתן המפואר נחמד ונעים תפארת בחורים והדרם". ציון השושלת נעשה כדי להראות את גדולי המשפחה ואת קשריהם, כאמור, למגורשי ספרד. ואכן בשורה האחרונה של גוף הכתובה נרשם "והכתובה כמנהג ק"ק המגורשים. ה' יגן בעדם ויהיה בעזרם ובעזר כל ישראל". עניין זה משתקף גם בתנאים שהוכנסו לטקסט ובסעיף הנדוניה. סה"כ הנדוניה והתוספת חושב במכוון כי יגיע לשמונה עשרה אלף – ומלים אלה נרשמו באותיות רבתי במרכז הכתובה בשל המשמעות המגינה המיוחסת להן (ח"י אלפים). כמו כן מצוין כי המטבע בו השתמשו לחישוב הסכום הוא "דורוס גדולים די ספאאניא" (מטבעות זהב מספרד). סכום זה הופקד "בבאנקא" לצורכי בני הזוג. יצוין כי מדובר בסכום גבוה במיוחד המעיד על מעמדן המכובד של המשפחות.

בתחתית הכתובה מופיעות ארבע חתימות – שתיים של העדים ושתיים של החתן. ואכן בניגוד למקובל, החתן חתם את שמו פעמיים – פעם בעברית ומתחת גם בלועזית, אולי עדות נוספת למעמדו המיוחד. העדים חתמו בכתב רבני טיפוסי, והראשון ביניהם רשם את שמו בליגטורה מפוארת. חתימתו של העד השני ברורה יותר – "ע"ה [עבד השם] יהודה ן' מוייאל ס"ט [ספיה טב – דהיינו, סופו טוב]"., ר' יהודה מוייאל, בן למשפחת רבנים ידועה במרוקו, שימש כרב ומורה צדק בקהילת מוגאדור במחצית השנייה של המאה הי"ט (ראו: Laredo, Les noms des juifs du Maroc, p. 791). בספרו הקלאסי של ר' יוסף בן יצחק נאים, מלכי רבנן (עמ' נב), מצוין כי ר' מוייאל הניח אחריו כמה תשובות ופסקי דין והיה בקי בחכמת החשבון. לפי ידיעה בע"פ, הוא עלה בערוב ימיו לירושלים, אך קברו לא נמצא. צאצאיו בארץ הוציאו מתוך כתב יד שלו ספר בשם מטה יהודה (תשנ"ד).

חשיבותה הגדולה של הכתובה הוא במסגרת העיטורית המפוארת שלה. למרות שמדובר בכתובה שנעשתה באחת מארצות האסלאם חזות הציורים שבה מערבית לחלוטין – מסגרת ארכיטקטונית צבעונית העשויה על פי מודוס מערבי-קלאסי: שער, עמודים, גמלון, עיטורים דמויי תבליטים קלאסיים, וכן הלאה. יתירה מזו, שמותיהם הפרטיים ושמות המשפחה של בני הזוג נרמזים בתשליבי מונוגרמות מתוחכמים אשר נרשמו במגיניות שמעל מתחת לטור הטקסט לא בעברית או בערבית, אלא דווקא באותיות לטיניות! ממש בנוסח המוכר ממונוגרמות של משפחות האצולה באירופה. במרכז המסגרת העליונה מופיע תשליב נאה של האותיות F R. האות F מייצגת את שמה הפרטי של הכלה, פריחא. אך מה מייצגת האות R קשה לדעת משום שאות זו לא מתאימה לא לשם משפחתה ולא לאחד השמות של החתן. האפשרות היחידה הנראית היא שאות זו היא כינוי של הכלה (יתכן, למשל, כי לכלה קראו Renée). דוגמא כזאת לחוסר התאמה מלא בין השם במונוגרמה לבין השם המופיע בגוף הכתובה אפשר למצוא בכתובה אחרת של רבי דוד אלקיים, משנת 1935 (ראו אלבום הכתובות בעריכת אשר כנפו ודוד בן שושן, חתונה במוגדור, עמ' H-98--H-99). שֵם הכלה בגוף כתובה זו הוא ביולט ושם החתן חיים, ואילו במונוגרמה מופיעות האותיות H ו- J – הראשונה מייצגת ללא ספק את חיים, אך מה מייצגת האות J? איננו יודעים.

התשליב במרכז המסגרת התחתונה הוא בן ארבע אותיות: S L B F, דהיינו שם החתן שלמה לוי בן-סוסאן Shelomo Levi) Ben-Susan), בשילוב נוסף של כלתו, פריחא. יש לציין כי כתיבת מונוגרמה נפרדת לכלה היא תופעה יוצאת דופן. יתירה מכך, שיבוצה בראש הכתובה, ושילובה הנוסף עם שם החתן במסגרת התחתונה, מעידה על מעמדה הגבוה של הכלה בת משפחת אפרייאט המכובדת.

מתחת למונוגרמה מופיעים ברישום קווי פני תינוק מכונפים. זהו מוטיב של כרוב או פוטו (putto), הידוע ונפוץ באמנות האירופאית, ובייחוד באיטליה של תקופת הרנסאנס והבארוק. למרות ההימנעות הכללית מתיאור דמות אדם באמנות של יהודי מרוקו (וגם באמנות המוסלמית במרוקו), יש תקדימים לכתובות של ר' אלקיים בכתובות מוגאדור של המאה הי"ט. בשתי כתובות ממוגאדור מהשנים 1868 ו- 1869, אשר נעשו כנראה בידי אותו אמן עלום שם, מופיעים פני אדם מכונפים (שתי הכתובות שמורות במוזיאון ישראל, ירושלים. ראו צילומן: צבר, מזל טוב, לוחות 27 ו- 38; כנפו ובן שושן, חתונה במוגדור, עמ' H-54 ו- H-56). מעניין כי המוקדמת מבין שתי כתובות אלה נעשתה אף היא עבור בני משפחת אפרייאט.

להשפעה המערבית במוגאדור תרמו שני גורמים. האחד קשריהם ההדוקים (מסחריים ואחרים) של בני קהילת מוגאדור עם אירופה (אנגליה, ארה"ב) ורצונם להציג עצמם כחלק ממעגל זה. דבר זה התבטא בתחומים שונים – השכלה, נסיעות לקהילות באירופה, ידיעת שפות, הזמנת מלבושים וחפצים מאירופה. הגורם השני קשור ישירות לכתובה. קהילת יהודי אצווירא הייתה אחת הבודדות בעולם היהודי בה עודדו בני הקהילה אומנים מוכשרים לצייר את הכתובות לנישואי בניהם ובנותיהם. האומנים מצידם נהגו באופן יוצא דופן לחתום את שמם על המסמך. עובדה זו בולטת לא רק על רקע הכתובה במרוקו או בארצות האסלאם אלא אף בהשוואה לעולם האמנות של הכתובה בקהילות אירופה. אפילו באיטליה שבה הגיעה אמנות הכתובה לשיאה נדיר מאד למצוא כתובות עליהן מתנוססת חתימת האמן.

גדול אומני הכתובה באצווירא נחשב בעיני בני הקהילה האומן והמשורר ר' דוד אלקיים. ר' אלקיים התחנך במוסדות הקהילה והיה בעל שליטה מפליאה בשפה העברית. הוא חיבר שירים רבים בלשון הקודש – פיוטים, כתובות מחורזות למצבות של בני קהילתו, ושירים לעת מצוא. כמו כן כשרונו התגלם כבעל מלאכה ואומן מוכשר – אלקיים הצטיין בבניית רהיטים, גילוף בעץ, חריטה וכתיבה בשיש, צביעה וקישוט של בתים שהפכה אופנתית בזמנו. אולם הוא נערץ במיוחד בזכות כשרון הציור שלו, ובקרב בני הקהילה אף נודע כ"ליאונרדו של היהודים". הוא צייר בצבעי מים ושמן, ולפי עדות בני זמנו צייר בקלילות רבה ובחן רב, ועל עבודתו היו קופצים רבים.

ר' דוד אלקיים נהג לחתום על עבודותיו בעברית או באותיות לועזיות, רק לאחר פרסומו. לעתים רשם את שמו המלא (David Elkäim או בראשי תיבות (DE). בפינה השמאלית התחתונה של כתובה זו מופיע צרוף נדיר יותר של חתימתו: שלוש אותיות לועזיות מסולסלות -- D. N. E. . אותיות אלה הן ראשי התיבות של שמו המלא דוד נסים אלקיים. כתובת מוגאדור מהודרת זו, מעשה ידיו של גדול אומני הכתובה במוגאדור ואומן הכתובה הידוע ביותר ממרוקו, היא ללא ספק בעלת חשיבות אומנותית והיסטורית.

 
 
ביבליוגרפיה נבחרת

כנפו, אשר ובן שושן, דוד. חתונה במוגדור, מרוקו: כתובות מאוירות ממוגדור, מרוקו, ירושלים: בימת קדם, 2004.

 

נאים, יוסף בן יצחק, ספר מלכי רבנןירושלים דפוס המערבתרצ"א.

 

צבר, שלום. מזל טוב: כתובות מצוירות מאוסף מוזיאון ישראל, ירושלים: מוזיאון ישראל, 1994.

 

צבר, שלום. "הכתובה המאוירת בצפון-אפריקה", בתוך מחקרים בתרבותם של יהודי צפון-אפריקה, בעריכת יששכר בן-עמי, ירושלים: ועד עדת המערבים, תשנ"א, עמ' 208-191.

 

שרוטר דניאל. "יהדות אנגליה וקהילת אצווירה (מוגאדור) 1900-1860: ההשלכות החברתיות של הפילאנתרופיה," פעמים 17 (תשמ"ד) עמ' 35-5. ‬

 

שטרית, יוסף (ואחרים). החתונה היהודית המסורתית במרוקו, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2003.

 

Laredo, Abraham I. Les noms des juifs du Maroc: Essai d’onomastique judeo-marocaine, Madrid, 1978.

 

Sabar, Shalom. Ketubbah: Jewish Marriage Contracts of the Hebrew Union College Skirball Museum and Klau Library, Philadelphia and New York, 1990.

 

1 פורסם ב'ברית' 25 כתב העת של יהודי מרוקו


הדפסהדואל