מעשיות הבעש"ט ב"חסדי אבות" ליכי"ן (רבי יוסף כנאפו זצ"ל). מה בין המקור ב"קהל חסידים" ל"חסדי אבות" של יכי"ן

facebook Share on Facebook

 

דוד כנפו

 

מעשיות הבעש"ט ב"חסדי אבות" ליכי"ן (רבי יוסף כנאפו זצ"ל). מה בין המקור ב"קהל חסידים" ל"חסדי אבות" של יכי"ן.

 

מבוא

 

בין תשעה עשר חיבוריו של רבי יוסף כנאפו זצ"ל1 נמצא חיבור קטן הנקרא "חסדים טובים" שהודפס בליוורנו בשנת תרמ"ח (1888). הספר הוא חיבור של שלושה קונטרסים, שהמחבר קורא להם: "חסדי ה' ", "חסדי אבות" ו"חסדי דוד". "חסדי אבות", בו נתמקד במאמר זה הוא עיקרו של הספר, ובו סיפורי מעשיות על רבי ישראל בעל שם טוב, הידוע בשמו המקוצר הבעש"ט והמכונה כיום מייסד החסידות. הסיפורים מובאים בלשון ערבית-יהודית "אשר מלוקטים ממשפטים וחוקים, ומעשיות נוראים אשר נעשו בזמן הרב הקדוש כמוהר"ר מורנו הרב ישראל בעל שם טוב זכר צדיק לברכה וצדיקים אחרים אשר חלקם בחיים הנצחיים..."2 .

 

בכוונתנו לבחון את דרכו הפרשנית של רבי יוסף לאור המעשיות והסיפורים על הבעש"ט, שהוא דולה ומעביר לקוראיו, דוברי הערבית המוגרבית, במרוקו הרחוקה. ההשוואה בין המקור החסידי בספר "קהל חסידים" לבין התרגום של רבי יוסף ב"חסדי אבות" מצביעה לא רק על החשיבות שיחס המחבר למעשים המובאים בו, אלא גם על הדרך הפרשנית המיוחדת שבה הוא ראה את הדברים.

 

מה הקשר בין רבי יוסף לבין הבעש"ט, אשר חי כמאה שנים לפניו ובמרחק מאות קילומטרים ממנו? מה העניין המיוחד שמצא רבי יוסף בסיפורי הבעש"ט בקרב יהודים וגויים במזרח אירופה, לחיי היום יום של יהודי במרוקו? מה ראה רבי יוסף, למשל, במעשה הבעש"ט בבת הגביר החולה? למה הוא מביא דווקא את הסיפור הזה, מתרגם אותו ומוסיף עליו מסקנות משלו? מה הוא לוקח מהמקור, כאמור, בעיקר "קהל חסידים" ומה הוא מביא משלו בתוספת לכל סיפור?

 

על המחבר וחיבוריו

 

המחבר חי ופעל במוגדור שבדרום מרוקו. הוא נולד, כנראה, בשנת התקפ"ג ונלב"ע בר"ח כסלו התרס"א3 , (1827-1901). את לימודיו החל במוגדור, אך בצעירותו, כנראה יחד עם אימו, עבר לגור בעיר המרכזית באזור של אותם הימים – מראכש, ושם למד אצל מורי הדור. בשלב מסוים חזר והתיישב במוגדור. לא ידוע לנו על מקצוע מיוחד שהוא אחז בו, ככל הנראה עסק בהוראת התורה. מכל מקום נראה כי הקדיש את חייו ללימוד תורה, להוראה ולכתיבה לעם. כל ימיו הסתגר בדלת אמותיו, בין כותלי בית המדרש, בית הכנסת "של הקהילה" (סלט לקהל)4. רבי יוסף כתב חלק מספריו בערבית יהודית, השגורה בפי יהודי מרוקו של המאה הי"ט, בעיקר כדי להביא בפניהם את התורה, ואת המוסר הראוי לקהילה אליה הוא מכוון את ספריו5. הוא מצא צידוק מיוחד לחיבור ספרים והפצתם, ולא הסכים עם הנוהג שהשתרש לקנות ספרי תורה ולהכניסם לבית הכנסת6. הוא המליץ לתמוך בהוצאת ספרים ולקנות ספרים אחרים על התורה ולא רק ספרי תורה, שקוראים בהם את הפרשת השבוע בבית הכנסת. "להגיד כוח כתיבת הספרים השייכים לנו ולבנינו ללמוד בהם בימים האלה ובזמן הזה, יותר מעשיית ספר תורה, ובפרט הדפסת הספרים שמצוותם כי רבה."7

 

 

 

ספרים רבים חיבר המחבר, 19 לפחות.8 שבעה מהם דאג לשלוח לדפוס והוציא לאור עוד בימיו. רוב יתר כתבי היד נמצאים בידי המשפחה המטפלת בהוצאתם לאור. החיבור הראשון של רבי יוסף שראה אור בדפוס הוא "זבח פסח",שנכתב בשנת תרל"ד, בהיות המחבר בן 47 שנים, והודפס בליוורנו שנה לאחר מכן (תרל"ה- 1874). בשנת תשנ"ז יצא לאור בירושלים, מכתב יד, הספר האחרון שזכה עד כה לראות אור: "זך ונקי"9.

 

כאמור, "חסדי אבות" הוא האמצעי מבין שלושה קונטרסים הנמצאים בספרו של רבי יוסף כנאפו "חסדים טובים", אשר הודפס כשאר ספריו בליוורנו בשנת תרח"ם-1888. הראשון שבהם, חסדי ה', "ממה שחדשתי אני עני ואביון, לכבוד דר חביון, קראתי חסדי ה', בעזר מאל שד"י, מסבת שהוא בנוי ומשוכלל עניני התורה הקדושה מורשה תורת חסד."10 האחרון "...השלישי קראתי "חסדי דוד" וטעמו ונאומו הרי הוא בהקדמתו", אף הוא פירושים ופרפראות לתורה. בהקדמה לחלק השלישי מספר המחבר על כך שבנו דוד, "ידיד נפשי ואור עיני", היה חולה מאוד ואביו, המחבר, נדר בעת חוליו "לקרות איזה ספר מיוחד קטן מבני יוקטן על שמו... והוא יהיה דוד חי וקיים אמן."11 כאמור, בין השניים נמצא הקונטרס "חסדי אבות", "קראתי שמו בשם חסדי אבות מטעם שכל מה שכתוב בתוכו וברחבו ואורכו, וחן ערכו, המה מעשיות הרב הקדוש הנזכר והגדולים כמוהו..."12 והוא הארוך שבין השלושה.

 

מפתיעה ביותר העובדה כי דווקא את מעשיות הבעש"ט מצא לנכון רבי יוסף להביא בלשון העם לקוראיו. שכן, המהפכה שחולל הבעל שם טוב ביהדות מזרח אירופה, ואשר הגיעה לאחר כמה שנים למלחמת אחים, במובן המילולי של המילה, לא חדרה למערב אירופה או לעולם שהיה נתון בשליטת הערבית, קרי יושבי צפון אפריקה והמזרח הקרוב. נראה כי המחבר מצא בתורתו של הבעש"ט מענה לשאלות שהעסיקו אותו ברמה המוסרית והחברתית שהייתה בסביבתו הטבעית. הוא ראה בימיו יהודים המקיימים את המצוות אגב אורחה, בלי התייחסות הולמת לעומק האמוני שיש ליחס לכל מעשה. לחשיבות של המעשה היום יומי לקיומו של היהודי לפי התורה. ליכולות הצדיקים והמקובלים לחולל ניסים ולהשפיע על ההוויה הקיומית של היהודי, נושאים המודגשים בשאר ספריו וכתביו.

 

על החסידות והבעש"ט

 

כידוע, רבי ישראל "הבעל שם טוב", הבעש"ט, מייסד החסידות, חי באוקראינה במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה (1700- 1760).

 

הבעש"ט לא השאיר בכתובים ספרים או חיבורים כלשהם. סיפורי המעשים שלו ועליו מופיעים בספרים רבים שנכתבו בדור של תלמידיו וממשיכי דרכו, ובדורות שלאחר מכן. תוך זמן לא רב הפכה תנועת החסידות, למקובלת על קהילות רבות והתנחלה בלבבות היהודים, קשי היום, במזרח אירופה, אשר יחלו ליהדות של רגש וביטוי אמיתי, ולא רק של לימוד תורה וקיום מצוות ע"פ דלת אמות ההלכה. המאבק בין תנועת החסידות ל"מתנגדים", על אופייה הנכון של היהדות חצה קהילות ואף משפחות שלמות באירופה המזרחית.

 

הופעתו של הבעש"ט והתעוררות החסידות באה על בסיס תנועה של חסידות עממית ברחבי מזרח אירופה. רבים חפשו דרכים אלטרנטיביות לדפוס הלמדני של היהדות והתעניינו ברוחות הקבליות שבאו מהמזרח. החידוש של הבעש"ט היה בהדגשת כוח התפילה והאמונה באל, על פני הסגפנות, וההקפדה על לימוד ההלכה לבוריה על מנת לקיים את המצווה ב"צורה הנכונה".

 

"החסידות החדשה הייתה, אפוא, ענף שצמח מגזע קיים, מאוריינטציה דתית קיימת, ולא, כסברת חוקרים רבים, בריאה חדשה, תגובת ההיסטוריה למשבר ביהדות או בחברה היהודית. חסידות חדשה זו הייתה קשורה, קרוב לוודאי, להתפשטות הנמשכת של מיסטיקה בנוסח עממי - מיסטיקה שנוצרה במידה רבה בהשראת החסידים מהטיפוס הישן ובעלי השם, וחדרה לחיי המעשה באמצעות צמיחת ספרות פופולארית, בלתי מתוחכמת, המיוסדת על ערכי הקבלה."13

 

תנועת החסידות הייתה המשך להתעוררות הקבלה שבאה בעקבות הופעתו של האר"י הקדוש מחד, וכשלון התנועה המשיחית של שבתאי צבי, מאידך. השוני שהנהיגה החסידות היה בשלושה תחומים:

 

  1. האלוהות מתפשטת ושורה בכל, ואין מקום פנוי ממנה, "לית אתר פנוי מיניה".

  2. בראש ובראשונה היא מצויה, משתקפת ומתגלה בנפשו של האדם.

  3. היא איננה תנועה משיחית, עניינה המרכזי הוא בתשועת הפרט ובפדות נשמתו.14

 

בניגוד לקבלה הלוריאנית אשר יחסה ל"שבירת הכלים" את הרע השורר בעולם, ולתיקונו על היהודי לפעול בסיגופים ותעניות, ראה הבעש"ט ב"שבירת הכלים" פעולה מתוכננת והרמונית כחלק מתהליך הבריאה של העולם, אשר האדם צריך להיות שותף לו, ותיקונו בתפילה מתוך שמחה ובקיום המצוות בחדווה.15

 

על סיפור מעשיות בחסידות

 

נראה כי כבר בימיו של הבעל שם טוב היה מקום מיוחד לסיפור המעשים של הצדיקים, לא רק לשם העניין שבכך אלא על מנת לשתף את השומעים בחוויה המיוחדת. גם כדי להכיר את דרכיו של הצדיק ואת הניסים שהיה מסוגל לחולל.

 

לפי עדויות תלמידיו של הבעש"ט ואנשי חוגו, כאשר היה הבעל שם טוב רוצה לתקן, ולא עלה בידו ע"י תפילה היה מיחד ייחודים על ידי סיפור של מעשה.16

 

"בכמה מקומות מובאים דבריו של ר' יחיאל מיכל, המגיד מזלוטשוב, שאמר שסיפור מעשה ניסים משפיע על שורש הניסים ומביא להישנות הנס המוזכר במקרא... הנחה זו מתחזקת לנוכח השימוש בצירוף 'שורש הניסים'."17

 

הבעל שם טוב היה עושה מעשים ומכוון בהם כוונות בתפילותיו וכך היה מגיע לשנות את המציאות שהוא חפץ בה, או להשיג מטרה מסוימת. הדור שלאחריו, שלא היה לו הכוח לעשות את אותם המעשים היה אומר את התפילות כדי להגיע לאותם הישגים, ולאחר מכן היו מספרים את המעשיות וכך השיגו את אותה מטרה.18

 

על פי מחבר "שבחי הבעש"ט", ר' דב בער מליניץ, "פעם היו מתרחשים ניסים מדי יום ביומו והם שימשו יסוד לחיזוק האמונה. היום כבר פסו ניסים מן העולם והאמונה נחלשת והולכת. הפתרון הוא לספר סיפורים (אמיתיים) על ניסים ונפלאות, כתחליף לניסים עצמם, להגברת האמונה."19

 

על המקור "קהל חסידים"

 

רבי יוסף מציין בהקדמה לספרו: "אני הכותב הצעיר בא לידי ספר אחד ושמו קהל חסידים". נראה כי זה היה הספר היחיד או המשמעותי אשר הגיע למוגדור שבמרוקו מכל הספרים על הבעש"ט והחסידות, מאלו שיצאו לאור באותה תקופה. אין בשער הספר "קהל חסידים" לא את שם המחבר, לא את שנת ההוצאה וגם לא את ציון שם העיר של בית הדפוס. יוסף דן מייחס את החיבור לר' מיכאל לוי פרומקין-רודקינסון20. אולם גדליה נגאל מוכיח כי "קהל חסידים" נערך ונכתב ע"י רבי אהרון וואלדן21. נגאל קובע כי הספר הודפס בווארשה או בלבוב לא לפני שנת תרכ"ה 1864. נגאל מציין כי היו כנראה שתי הוצאות של "קהל חסידים": בראשונה היו 20 סיפורים נוספים, ובשניה היו חסרים העמודים לב'-לז'. מאחר והסיפורים שעליהם כותב רבי יוסף הם רק מחלקו הראשון של הספר אי אפשר לקבוע בבירור איזה נוסח היה מונח לפניו.

 

בראש העמוד הראשון כותב מחבר קהל חסידים: "... בה סיפורי נוראות ונפלאות מרבותינו הקדושים חסידי עליון צדיקי עולם... של ישראל נשמת עדן חיה הראשון שבראשון רבינו שבגולה הרב האלוקי... קדשים רבי ישראל בעש"ט ממעזיבוז נבג"מ [נשמתו בגנזי מרומים] ואחריו תלמידיו ותלמידי תלמידיו הצדיקים הקדושים והטהורים האלוקיים שריי [!] התורה אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים. הלו המה..."22 כאן באה רשימה של חמישים צדיקים וחסידים, כולל החיד"א, אשר כידוע, לא נמנה על חסידי הבעש"ט דווקא. בפתח הספר עוד מוסיף המחבר: "אמר המחבר בסיום שראיתי בכתבים שהעתקתי ממנו בסדר השתלשלות והתגלות רבנו הקדוש הבעש"ט זיע"א, דברים שלא כסדרן ובשם אדמו"ר הרב נבג"ם, שמעתי הכל בסדר נכון ובביאור היטב לכן אדפיס כאשר שמעתי מפיו הק'[דוש] ומה שנסתעף מזה..."23 במילים אחרות, המחבר מלקט ממקורות שונים אף שהוא לא מודה בזה במפורש.

 

"ברם, בעוד כותב שבחי הבעש"ט אכן מוסר סיפורים בשם אומרם, הרי מאסף קהל חסידים, לא זו בלבד שהוא מעלים את זהותו, הוא אף אינו מגלה שמות החיבורים מהם העתיק את סיפוריו. יוצאים מהכלל הם חמשת הסיפורים שהעתיק משם הגדולים החדש – והסיבה תתברר להלן. אמנם נמסרים בקהל חסידים שמות רבים של מוסרי הסיפורים, אך כל אלה הועתקו, יחד עם סיפורים שבפיהם, מחיבורים שונים, כפי שנוכיח להלן. הקורא התמים היה עלול להאמין שלשונות בגוף ראשון (כגון שמעתי) הן לשונותיו של בעל קהל חסידים, בעוד שלאמיתו של דבר אין אלה אלא לשונותיו של כותבי שבחי הבעש"ט, או לשונותיהם של בעלי החיבורים המועתקים לקהל חסידים. אמנם, ב"תוספת" שבשער קהל חסידים, ואף בדברי ההקדמה לספר, מצויה הודעה-הודאה שחלק מן הסיפורים כבר נדפסו, אך בספר עצמו אין זכר לדבר, ואין כל רמז אודות החיבורים ששמשו מקור למאסף קהל חסידים".24

 

הספר "שבחי הבעש"ט" אשר יצא בשנת התרי"ב, בשתי הוצאות שונות, קדם ל"קהל חסידים" בכחמישים שנה, ועל כן הפך להיות המקור העיקרי לתולדות הבעש"ט. חוקרים וסופרים רבים הוציאו מספר זה את עיקרי תורת החסידות ואת סיפורי המעשיות25. הספר "קהל חסידים", יחד עם מבול של ספרים חדשים ומחודשים על החסידות, הופיע לאחר יובל שנים של "יובש" מבחינת סיפורי חסידים. מכל מקום, "קהל חסידים", הוא ניסיון לרכז את הסיפורים הידועים, היוצרים מעין קודיפיקציה של המעשה החסידי. זאת, על רקע המאבק נגד המתנגדים לחסידות, במאמץ "להוכיח" את אמיתות הסיפורים ומעשה הפלאים שיוחסו לבעל שם טוב.

 

הספר קהל חסידים כבסיס להצגת עמדותיו של רבי יוסף

 

רבי יוסף, מצא בספר שהגיע לידיו כר נרחב לביסוס עמדותיו והעברת מסריו לציבור שלו. הוא זיהה את הכוח של החסידות במשמעותה העמוקה, במרכזיות של עבודת ה' במסירות ובדביקות, באמונה שלצדיק יש קשר ישיר עם היושב במרומים, בחשיבות של החזרה בתשובה ובכוחה.

 

נראה לי, כי הוא מוסיף משלו את החשיבות שיש ללמוד תורה לשמה, מעבר למה שמדגישים כותבי הספרים של סיפורי המעשיות בחסידות. כך הוא כותב במבוא: "אני הכותב הצעיר בא לידי ספר אחד ושמו קהל חסידים ובו כתובים המעשיות שהיו בימיו של הרב בעל שם טוב ותלמידיו וחכמים וחסדים אחרים, הנקראים כל אחד בשמו, וראיתי שיש אפשרות להפיק תועלת גדולה מהם. כלומר, ילמדו בני אדם עד כמה הוא הכוח של התורה והחסידות ויראת השמים, ויחזרו בתשובה שלמה. על כן, עלה בדעתי לכתוב חלק מהם בערבית כדי שיבינו האנשים ויכניסו הדברים בליבם יראת שמים, ואנו יש לנו: כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו"26.

 

כל הסיפורים הם מחלקו הראשון של הספר קהל חסידים, בין העמוד ד: לבין עמוד יז: (מתוך 60 דפים), וגם אלו לא בסדר עקבי. הסיפורים האחרים משוזרים ביניהם, כמעשה מי שעובר מסיפור אחד למשנהו לפי הנושא או ההקשר של הסיפור האחרון. אפשר לומר שהמחבר בחר להסתפק במספר מצומצם מאד של סיפורים, כדי להצביע על הרצוי לו בהם, ולהוציא את הספר לאור. הוא בוודאי לא התכוון לתרגם את הספר ואף לא את חלקו. גם לא עניינו אותו הסיפורים האחרים, המאוחרים יותר, על ממשיכי דרכו של הבעש"ט, אף כי הוא מזכיר אותם בדברי המבוא.

 

בדיקת הסיפורים המובאים בחסדי אבות, המובאים להלן בנספח א', מעלה כי יש בו 25 סיפורים, מתוכם רק 17 מתוך קהל חסידים. יתר הסיפורים הם מ"קב הישר"27, מהתלמוד הבבלי- מסכת שבת28, מהזוהר הקדוש על פרשת פנחס29 וארבעה נוספים ללא מקור מוגדר30 כנראה, מידיעה אישית של המחבר.

 

 

 

הקשר בין הבעש"ט ואור החיים הקדוש

 

בין 17 הסיפורים נכלל אמנם הסיפור על התייחסות הבעש"ט לאור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר זצ"ל, אולם הוא איננו זהה לסיפור על אור החיים שמובא בקהל חסידים, דבר האומר דרשני. בשני הסיפורים מצוטט הבעש"ט כמי שאמר על "אור החיים הקדוש" שהוא משיח בן יוסף. יש לברר מה היה המקור של רבי יוסף לסיפור שהוא מביא על אור החיים והבעש"ט.

 

הוא כותב שאור החיים השביע את חברו-תלמידו אשר עמד למות לחזור אליו לאחר מותו כדי להגיד לו מדוע אין לו ילדים. אמנם, חזר אליו החבר לאחר מותו ואמר לו שהבירור בעולמות עליונים העלה שהוא קיים כבר בגלגול קודם את מצוות פריה ורביה, ובגלגול זה הוא צריך לקיים עוד מצווה אחת: ללכת לגור בארץ ישראל, אולם שם יחיה רק שנה אחת, ואחר כך תעלה נשמתו לעולם העליון. וכך היה, כותב רבי יוסף. הוא עלה לארץ בן 46 ונפטר בן 4731 גדליה נגאל מפרט על הקשר שבין החסידות לבין רבי חיים בן עטר, ומציין את העדרה של הערצה זו בקרב רבני מרוקו.

 

"פליאה היא מדוע לא עיטרה יהדות המגרב והמזרח את ראש בנה הדגול בעטרת תפארת אגדות וסיפורים, בדומה למה שעשתה יהדות מזרח אירופה לבן דורו ר' ישראל בעל שם טוב. יש לציין כי חלק נכבד משבחי רבי חיים סופרו דווקא מפי חסידי הבעש"ט, שהפכו למעריציו המושבעים של רבי חיים בן עטר ופרושו אור החיים"32

 

פליאה זו אינה במקומה, שכן בכל יהדות מרוקו היה רבי חיים בן עטר נערץ ונישא על כל פה. נשים ואמהות נשבעו בשמו. ראיה נוספת אפשר למצוא בציטוטים הרבים שיש בכתבי רבי יוסף מדבריו ותורתו של רבי חיים בן עטר, ובמיוחד הסיפורים המקוריים, כמו זה המובא כאן. רבי יוסף מסכם סיפור זה על רבי חיים בן עטר במילים המבטאים הערצה זו: "אשריו ואשרי חלקו ומה נעים גורלו של הרב חיים שחיבר ספר הקדוש "אור החיים" ודבק באלוהיו חיים עד העולם."33

 

 

 

נושאי המעשיות

 

המעשיות והסיפורים המובאים ע"י המחבר הם מגוונים אך אפשר למצוא להם הרבה משותף, ובעיקר:

 

  1. יכולתו של הצדיק לראות את הנולד, להיות מעורב במה שקורה בשמים, להתערב בגורל האנשים ולראות מה הם החסמים או האפשרויות שבפניהם.

  2. גלגול נשמות והשפעותיהם על חיי האדם

  3. החשיבות של התפילה בדבקות, לימוד התורה וההתנהגות לפי המצוות

  4. יכולת הצדיק להתמודד בכישוף ובכוחות רשע, וברפוי חולים

  5. כוחה של הכנסת אורחים וחשיבותה

  6. הסתפקות במועט, הסתמכות על ה' ולא על הזולת

 

 

 

בחינה מדוקדקת של הסיפורים והמעשיות המובאות על ידי המחבר מראה כי הוא לקח לעצמו חופש כמעט מלא באופן הצגת הסיפור עצמו, והוסיף משלו הרבה יותר מהכתוב. שכן, כאמור, אין ב"קהל חסידים" בדרך כלל, מסקנות או לקחים מהסיפורים. כפי שאפשר לראות בנספח ב', העושה השוואה בין המקור לתרגום בערבית (מתורגם לעברית), יש לרבי יוסף תוספות רבות על מקור הסיפורי, השלמות וגם פרשנות מילולית. ובנוסף, יש הדגשה של נקודות הנראות לו כמשמעותיות לקורא.

 

כמו בסיפור מעשה זה, כך בכל שאר הסיפורים מרחיב רבי יוסף משלו הרבה יותר מהמקור. בסיפור לידתו של רבי ישראל מקוזניץ'34, למשל, מסיק רבי יוסף לפחות 11 מסקנות שונות, הכוללות פרושים רחבים לאירועים ומצוות המוזכרות בו.

 

נראה כי הסיפורים המובאים על ידו משמשים לו להעברת המסר העיקרי, כעין פלטפורמה לדיון, ומשעה שהוא מצא את הסיפור העונה לדברים שהוא רוצה להדגיש הוא עושה בו שימוש. אולם, כאשר הוא רוצה לדון בנושאים אחרים הוא "מושך" סיפור ממקום אחר.

 

הנה, לדוגמא, המעשה בבת הגביר החולה, המשולב בו סיפור משנה על בת המושל החולה, משמשת לרבי יוסף בסיס להדגשת כוחו המופלא של הצדיק כרופא חולים. עוד טרם מעשה הפלא מוסיף רבי יוסף לאמור בקהל חסידים: "ענו לו אותם אנשים: אתה תראה בעיניך את גדולתם של החכמים והתורה שלהם היקרה, עד כמה כוחה." ולאחר מעשה מוסיף רבי יוסף מיוזמתו: "אותם הכמרים התבזו בזיון גדול, לא יכלו יותר להיות שווים בעיני המושל כלל, אשר אמר להם ראו את חכמי היהודים ותורתם כמה שווים הם אצל אדון השמים והארץ." ההדגשה על המילה "תורתם" מכוונת את הקורא לא רק לצדיק אלא לכח התורה. גם התוספת השלישית לאחר הבראת הבת של הגביר היהודי מדגישה את קידוש ה': "ונעשה קדוש ה' אחד גדול, פעם נוספת, יותר מהראשונה". ולבסוף, יש לשים לב לשני הנושאים המודגשים ע"י המחבר בסיכום העניין. האחד מתייחס לפירוש הפסוק מאיוב "ותגזר אומר ויקם לך", כמבטא את כוחו של הצדיק הגוזר משהו, וה' מקיים. והשני, הוא פירוש לפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום", כאומר: מעלת הצדיקים הגדולים אשר בזכות דבקותם בה' ניתנים החיים לעם, להיות בגדר "חיים כולכם היום"35.

 

סיכום

 

רבי יוסף, מפאתי מערב התרשם עמוקות מהבעש"ט, שחי במזרח, לפחות ממה שקרא בספר קהל חסידים, ובוודאי מתנועה החסידית, אשר ההד אודותיה בוודאי הגיע למרוקו. במיוחד הוא מצא בסיפורי המעשיות קרקע פוריה להצגת תפיסותיו ופירושיו לדרך הנכונה להתנהגות האדם היהודי באשר הוא. וכך הוא כותב במעין סיכום בסוף הספר:

 

"הנה אני מבקש טובה מכל האנשים אשר יקראו פנקס זה שכתבתי שאף אחד לא ידון אותי לכף חובה, רק לכף זכות, שכן אני כתבתי את כל זה כדי שילמדו אנשים שהם [גסאם] ולא יודעים לקרוא תורה ועניני הלכה, הן רב והן מעט, וגם אני כותב הצעיר והקטן שבכל ישראל, כאשר אני קורא את מה שכתבתי בידי, בטוח שיתעורר לבי לעבוד את ה' ב"ה. והדן אותי לכף זכות, ה' ברוך הוא ידין אותו לזכות בכל מעשיו כל ימי חייו ויזכה לתורת אמת, תורת אלהים חיים."36

 

כמנחיל דרכה של הקבלה במרוקו37 הוא רואה בבעש"ט ובגישתו החסידית הד ליהדות שהוא רוצה לראות מתקיימת לקראת בואה של הגאולה השלמה.

 

 

 

נספח א'

 

רשימת הסיפורים המובאים בחסדי אבות לרבי יוסף כנאפו, בתוך "חסדים טובים"

 

חסדי אבות – הקונטרס השני בחסדים טובים- בין העמודים כא- סד

 

מספר

עמ'

נושא המעשה

המקור המצוין

עמוד

1

כא

הבת החולה של הגביר מ"העליטש"

קהל חסידים

ד:

2

כב:

מעשה עם הנחש –רבי אלעזר בן רשב"י

הזוהר, פנחס

 

3

כו.

גלגול הצעיר בכלב שתוקף את הנואפת

קב הישר

 

4

כז

מעשה בסוחר ששלח רכושו לחברו ונמצא בדג

אין מקור

 

5

כח.

התארכות התפילה של הבעש"ט – עם הרב זאב

קהל חסידים

ה:

6

כט.

לפני התגלות הבעש"ט עם חמיו הרב גרשון

קהל חסידים

ה.

7

ל.

האדם שהיה לועג למוגבלים ונכים

אין מקור

 

8

ל.

מעשה שהבעש"ט הצליח להוריד גשם בתפילותיו

קהל חסידים

ה.

9

ל.

מעשה במוכסן שהיה מלאך המוות בעקבותיו

קהל חסידים

ה:

10

ל:

הבעש"ט בדרכו לארה"ק בקושטא, ערב פסח בדוחק

קהל חסידים

ה:

11

לב:

הבעש"ט חוזה את לידת רבי ישראל מקוזניץ

קהל חסידים

טו:

12

לו:

אלמנת תלמיד חכם המחזרת עם התפילין שלו

בבלי, מס' שבת

 

13

מא.

גלגול הרשע ביהודי העני שבא לבקש עזרת הבעש"ט

קהל חסידים

ו:

14

מב:

גלגול נשמת רוצח בכלה צעירה שנישאה לתלמידו של האר"י ובמצוותו

"שמעתי"

 

15

מג:

תפילת הבעש"ט ביום הכיפורים, קטרוג בשמים

קהל חסידים

ח.

16

מה.

מעשה ברב גדול שגרם לשיכור להתפלל, והוא ידע רק את האלף בית

"היה פעם מזמן"

 

17

מו:

הבעש"ט חוזה את בחירת הפרנסים החדשים בבראד 17 שנים מראש

קהל חסידים

ח:

18

מט:

מכניס אורחים יותר מאברהם אבינו

"היה בימי קדם"

 

19

נא:

הבעש"ט לפני פטירתו – ר' יעקב יספר את סיפריו

קהל חסידים

ט:

20

נה.

הבעש"ט נאבק בכישוף שהורג תינוקות לפני הברית

קהל חסידים

ז:

21

נו:

קפיצת הדרך לתפילת מנחה

קהל חסידים

יג.

22

נז.

הבעש"ט מזהה את השחיטה הפסולה של השוחט

קהל חסידים

יג:

23

ס.

הבעש"ט מגדיר את אור החיים כמשיח בן יוסף

סיפור אחר

 

24

ס:

האיש שלא רצה לקבל טובה מאיש

קהל חסידים

יג:

25

סב:

הבעש"ט מבקש את הסוס המובחר- גלגול החייב חוב לסוס

קהל חסידים

יז:

 

 

 

נספח ב'

 

השוואה עניינית של המקור מול התרגום בחסדי אבות

 

הסיפור בחסדי אבות בתרגום חופשי לעברית

 

מעשה מהזמן שהרב בעל שם טוב ע"ה היה עדיין צעיר, לפני שתתגלה מעלתו וקדושתו, והיה הולך ומתחבא במקומות נסתרים, כדי שלא יפריעו לו בעבודת ה'. היה מתבודד לעצמו, ולומד תורה בשמחה גדולה, היה נהנה יותר ממי שהרוויח אלפי דינרים של כסף. כמו שאמר דוד המלך ע"ה :"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" 38. לעיתים, היה הולך לאחד (קופרי מלבי) בין שני הרים והיה לו שם בית טבילה, בו היה טובל כל יום כדי לעבוד את הקב"ה בקדושה ובטהרה, והיה לומד תורה בהתלהבות ובקדושה בלא מידה.

 

ובאותו הזמן היה גביר אחד מישראל גדול מאד, ולו ממון רב אך רק בת אחת ויחידה. ויום אחד מאותם הימים הכה אותה השם יתברך בשיגעון גדול, כלומר השתגעה ויצאה מדעתה. אותה בת הייתה יקרה מאוד לאביה, בלא מידה. הוא הוציא עליה ממון רב לרפויה. הוא הביא אליה רופאים ומומחים. כל רופא שבא היה משתדל בכל מה שלמד ועושה שימוש בכל התרופות אך ללא תועלת. ה' יצילכם ויצילנו, משעות רעות המתרגשות לבוא בעולם.

ואותו עשיר היה גר בעיר ששמה עליטש ובה היו אנשים טובים מאד, חכמים ושלמים ויראי ה' ברוך הוא, וכשראו בעיניהם את הצער של אותו גביר, על דבר בתו, אשר לא מצא לה שום רפואה, דברו עימו והציעו לו לקום וללכת אל הרב בעל שם טוב, הקדוש, אשר שמעו עליו שהוא עטרת ישראל ושמעו שהוא גר בעיר אחת אשר שמה מעזיבוז, ושמעו עליו שהוא אפילו יכול להחיות מת. וכאשר ילך אליו ישים לב היטב לכל דבר, שכן הוא מסוגל לרפות אותה, בלי ספק.

 

אך שמע דברים אלו, שמח מאוד, ותכף ומיד קם והלך לאותה עיר שבא חי רבינו ישראל בעל שם טוב עליו השלום. ואיך שהגיע אליו סיפר לו על ביתו והתחנן אליו שיבוא עימו לעירו, עליטש, כדי לרפא לו את הבת שלו, אשר כאמור השתגעה. איך שראה הרב את הצער של גביר זה, אשר התחנן בפניו, ליבו התרכך מאוד, ונתן הסכמתו לבוא עימו לרפא את ביתו.

 

כאשר היה עימו בדרך, ירד הלילה ונכנסו לעיר אחת ללון בה. באותה עיר, ששמה פישטין, לנו באותו לילה. אך הגיע חצות הליל והם שומעים צווחה גדולה באותה עיר שאין לה שיעור. אז שמעו קול קורא האומר: קומו בני אדם משנתכם, איש אל ישאר ישן, ובואו כנסו לבתי הכנסת וקראו תהילים והתפללו להקב"ה שיחוננו ויחונכם.

אך שמע הרב בעל שם טוב את הצווחה ואת הקול הקורא, שאל את בני העיר: מה יש לכם למה קמה צעקה זו? אמרו לו: אתה יודע החכם, שהמושל שלנו, של עירנו, יש לו בת אחת יקרה, אשר השתגעה, והיא מכה אנשים באבנים. ראו אותה כבר רופאים גדולים ולא הועילו, וגם גדולי הכמרים לא הועילו כלל וכלל. ואיך שראו הכמרים שלא יכולים לרפואתה, אמרו לו (לאביה- המושל) ראה אצל היהודים שגרים בעיר זו שלך, שהם ירפאו אותה, ואם לא יצליחו לרפואתה אתה צריך לדעת שהם אשמים אצל השם יתברך מפאת חטאיהם, ובגלל חטאיהם חלתה בת זו. (והראיה) שהם מתפללים לשי"ת ולא נענים. ואם לא תתרפא חייב המושל להכותם (בלעצי ויספלאן) ויגרשם מן העיר, ולא ישאר משונאיהם של ישראל לא רווחה ולא תקווה.40 זו היא הגזירה שגזרו עליהם בעו"הר והרעים41 .

אך שמע הרב בעל שם טוב ע"ה מילים אלו, אמר להם: קומו לכו אצל מושל זה ואמרו לו: הנה בא אלינו לעיר חכם אחד מישראל אשר יכול לרפא אותה מהר, בעזרת הקב"ה יתעלה שמו.

איך שהלכו אל המושל ואמרו לו מילים אלו אשר אמר הרב ע"ה, לא האמין שיכול להיות דבר כזה, שיצליח איזה יהודי לרפואתה, היכן שנכשלו עדה שלמה של רופאים וכמרים.42

ענו לו אותם אנשים: אתה תראה בעיניך את גדולתם של החכמים והתורה שלהם היקרה, עד כמה כוחה. הלך החכם לאותו בית בה נמצאה הבת של המושל החולה, ואמר להם שהבת צריכה להיות נקיה מאוד, ושלא יהיה עמה שום עבודה זרה, ואם יש שם איזה תמונה של איסור צריכים הם סלקה משם, ואף בן-אדם לא ישאר באותו חדר, רק הבת לבד. ואמר להם לקשור אותה בחבלים ולהשכיב אותה על צידה השמאלי, ואז הוא יכנס לרפא אותה.

אך שמע זאת אחד הכמרים הלך והתחבא במקום מוסתר מאוד שלא יראה אותו איש.

ובאותה שעה נכנס הרב ע"ה, עמד בפתח החדר שבה נמצאת הבת, ואמר להם: אני רואה שיש כאן אדם שמתחבא, הוציאוהו! ואז ארפא אותה בעזרת ה' יתברך. אז נכנסו לחדר חפשו ומצאו את הכומר המתחבא והוציאוהו.

 

באותה שעה לבש החכם סדין על פניו היקרים וכיסה את עצמו שלא תראה שום שערה, ולחש לאותה בת באוזנה הימנית, ומיד חזרה אותה בת למצבה הבריא לפני שחלתה. אמר להם החכם ע"ה: פתחו את הקשרים שעל ידיה, הרי היא הבריאה לגמרי. אך ראו המושל והכמרים שלו פלא זה, אשר תוך שעה קצרה אחת הבריאה, היה כאן קידוש ה' אחד גדול, וידעו האנשים את הכוח של הקב"ה והתורה45 היקרה ואת הקדושה של החכמים כמה היא גדולה.

אותם הכמרים התבזו בזיון גדול , לא יכלו יותר להיות שווים בעיני המושל כלל, אשר אמר להם ראו את חכמי היהודים ותורתם כמה שווים הם אצל אדון השמים והארץ.

 

לאחר מכן, הלך הרב ע"ה עם אותו גביר שהביאו מעירו לרפא את בתו, גם היא, אשר בעיר עליטש, כאשר אמרנו. אך הגיעו,46 אמר החכם ע"ה: תבוא אותה בת הגביר החולה ותעמוד לפני בית הכנסת היכן שאתפלל ותשמע באוזניה לתפילה שאתפלל ותשמע את התורה שאקרא, ותיכף ומיד ילך ממנה כל הכאב ותבריא מהר. וכך היה. אך שמעה את קול הרב ע"ה, בעת תפילתו, והתורה שקרא, בכוח הקדושה שלו הבריאה וחזרה להיות בריאה ממש 38 כל האנשים ראו את כח התורה ואת הקדושה של הבעל שם טוב ע"ה, ונעשה קדוש ה' אחד גדול, פעם נוספת, יותר מהראשונה.47 של בת המושל, כאשר אמרנו על המעשה של הרב ע"ה.

 

ממעשה יקר זה48 ידעו בני האדם שרוצים את עבודת ה' יתברך, עד כמה הוא כוח הצדיקים הגדולים וכוח התורה היקרה, אשר בה יתקדש גופו של האדם, ויראו שבכוחו של צדיק אחד ניתן חיים לעיר שלמה, שבוטלה הגזירה שנגזרה עליהם. לולא בא לשם הרב בעל שם טוב, היה אותו מושל, ימח שמו, הורג בהם ללא רחם. רואים איך בכוח קדושתו ירד עליו אור שכינתו יתברך ובכוחו יכול הוא לעשות כל מה שירצה, כמאמר הפסוק: "ותגזר אומר ויקם לך"49

מענין זה נוכל להבין את הפסוק שבפרשת ואתחנן שאומר:" ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום50, שכן היה צריך להיות כתוב כך: ואתם כולכם, הדבקים בה' אלוהיכם, חיים היום, אלא וודאי רוצה לאמור שישראל (הומאסי כולהום ואחד בעדמה הומה) אומה אחת ושורשם קדוש וטהור בהם (לפירינסייא) ומעלות רבות אחת יותר מהשניה, דהיינו בהם צדיקים גדולים, כאלו הדבוקים בשכינת אל רם ונישא, ובהם צדיקים פשוטים, ובהם המוני כללות עם ישראל. ובמעלת הצדיקים הגדולים יש "הדבקים בה' אלוהיכם" בכוחם ובכוח הקדושה- "חיים כולכם היום", כלומר האומה כולה, אפילו האנשים הפשוטים, אשר הם המון העם, כולם יכולים לחיות, ויתבטל מהם כל הגזירות הקשות, כפי שמצאנו וראינו במעשה נורא זה.

הנוסח המקורי בקהל חסידים

 

הבעש"ט ז"ל טרם התגלותו וטרם נסע להשתקע במעזיבוז התחבא במחבואות וביערות ומערות, כדי שתהיה לו התבודדות בינו ובין השם ב"ה, ולמען לא יבטל מעבודתו והשתוקקותו בדביקות הבורא יתברך שמו, כמו שנכתב לעיל. ולרוב היתה מחבואו בין עיר קועוב ובין עיר קסאוב, בין ההרים הגדולים אשר שמה יש מערה גדולה, אשר התחבא שמה, גם היה לו שמה מקווה מים לטבול את עצמו בכל פעם אשר עודנם עד היום הזה, לעין כל עוברי דרך שמה.

בזמן הזה התחיל הבעש"ט ז"ל להתגלות, לעשות נפלאות ולפעול ישועות כדי שיטה לב האדם הישראלי לדרכי העבודה השם ב"ה. 39

 

ובימים האלה היה בעיר העליטש גביר גדול והיה לו בת יחידה והכה ה' אותה בשגעון גדול, רחמנא ליצלן ואביה הגביר דרש ברופאים גדולים וכולם לא הואילו [!] ארוכה למחלתה ולשגעונה, אז רבים וכן שלמים יעצו את הגביר לאמר כי שמעו שמע הקודש איש אלוהים כי הוא פועל ישועות בארץ לכן נסע נא אליו ויתפלל בעדה וישלח ה' דברו וירפאה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וישמע הגביר לכולם ויסע אל הבעש"ט ז"ל ויבקש אותו בהפצרה גדולה ליסע עמו להעליטש כדי שיראה את בתו וישים עיניו עליה לטובה לרפואה שלמה. והנה הבעש"ט ז"ל שמע אליו לבקשתו ויסע עימו לעיר העליטש.

 

 

 

 

ובתוך כך נסעו דרך עיר פישטין וילן שמה לילה אחת ויהי כחצות הלילה נשמע כל צעקה בעיר עד למאוד וכרוזה קרי בחיל כל אשר יראה ה' בליבו יקום ממשכבו ויקרא אל ה' בחוזקה אולי ירחם עלינו. וישאל הבעש"ט ז"ל מה הרעש הזה אשר כל העיר הומי' ויענו אליו לאמר גזרה רעה וצרה גדולה בעיר כי בת שר העיר נשתגעה והרופאים יאמרו נואש לשגעונה לכן היתה עצת השר והכומרים להקהיל את כל היהודים לקרוא לה' לרפואתה ואם לא תתרפא בת שר העיר לאות הוא ולמופת כי לא חפץ בם ה' ושנותנים [ושחוטאים?] הם בעיניו על כן בחטאתם היתה יד ה' בבת השר ועוונותם היא תשא. ועתה הנה אם שתם תפילתם ולא ישמע להם ה' אז יגרש אותם מעירם גם יעשה בהם יסורים גדולים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ויען הקדוש הבעש"ט ז"ל לכו נא אל השר והודיעו לו כי בא חכם אחד מישראל ומתנשא לאמר כי ירפה אותה בלי ספק אם ירצה ה'. וילכו אל השר ויאמרו לו כדברים האלו. אז

ברוב הפצרות קיבל השר דבריהם ויתן רשות לבוא לפניו החכם הזה לרפואתה ויבא איש האלוהים אל היכל השר ויאמרו כי מתחלה יסורו מחדר הזאת אשר בתו שמה כל אלוהי נכר וכל גלולי כסף וזהב וכל דמות ותמונה ירחיקו מבית ההוא. וגם כל איש לא יהיה שמה בבית גם לתת עבותות על ידיה לאסור אותה בהמה גם להניחה על צד השמאלי ואז יבוא שמה לעשות דברו לרפואתה ויעשו כן.

 

 

ויתחבא שמה כומר בחדר הזה במחבואה אחת למען יוכל לראות מעשה איש האלוהים אשר הוא עושה. אולם ברגע בא הבעש"ט ז"ל מפתן הבית אמר ז"ל יש פה בבית איש אחד אשר הוא מתחבא הרחיקו נא אותו מהרה. ויחפשו חפש מחופש43 וימצאו הכומר מתחבא ויגרשו אותו משמה.

 

ויקח הבעש"ט ז"ל מטפחת אחת ויתעטף שער ראשו וזקנו בה למען לא יראה משערת ראשו ומדיקנא קדישא44 חוצה ואז גחין ולחיש באוזני בת השר באוזנה הימנית דבר מה ויקם וילך ויאמר הסירו העבותות ממנה כי נתרפאית. וכן היה בעזר ה' ותהי לפלא בעיני כל אנשי העיר ושם קודשו של הבעש"ט נתגלה כי איש מופת הוא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ומשם נסע לעיר העליטש עם הגביר הנזכר ויאמר הבעש"ט ז"ל בליבו אין פה דבר נחוץ לדחוק את השעה לעשות גדולות ברגע אחת כאשר עשה בעיר פיסטין כי היא צרת רבים מישראל אך עתה תעשה לאט לאט. ויצו לאבי המשוגעת אל מקום התפילה בעת אשר היה מתפלל וגם בזמן קריאת התורה כדי שתשמע דברי קדושה אלי באוזניה ואז כל רע וכל נזק יבדל וברח ממנה. ויהי שם הבעש"ט ז"ל בערך ארבע שבועות ובת הגביר נתרפא ותשב לאיתנה הראשון ושם הבעש"ט נתגלה ונתגדל למאוד.

 

תמצית התוספת

  1. כוח הצדיק בעל היכולת לשנות גזרות קשות ביכולת אישית הנסמכת על כוח התורה.

 

 

 

 

 

 

  1. פירוש לפסוק "ואתם הדבקים", חלוקה בין צדיקים רגילים לבין אלו אשר דבקים בה' ובזכותם "חיים כולכם היום".

 

40. לשון הפוכה, כדי לא לכתוב רע על ישראל

 

41. עונותיהם הרבים והרעים

 

42. פירש את "הפצרותם" באופן רחב

 

43. ביטוי זה נמצא בכתבי רבי יוסף בספריו האחרים

 

44. לא תורגם המושג

 

45. במקור לא מוזכר הקב"ה וגם לא גדולת התורה, אלא רק הכרה בגדולתו של הבעש"ט

 

46. לא מוזכרת ההבחנה שעושה המספר בקהל חסידים על ההבדל בין שני המקרים

 

47. לא מצוין במקור שזה יותר מהראשונה

 

48. מכאן ואילך תוספת ופרשנות שאינה במקור

 

49. איוב כב' , 28

 

50. דברים ד' 4

 

 

ביבליוגרפיה:

 

 

 

אידל מ', החסידות בין אקסטזה למאגיה, ירושלים, הוצאת תשס"א

 

אטקס ע', בעל השם- הבעש"ט – מאגיה, מיסטיקה, הנהגה, ירושלים, הוצ' שזר 2001

 

אלפסי י', http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/elfasi-4.htm

 

בן-עמי י', הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו, ירושלים, הוצאת מאגנס, תשמ"ד

 

בר אשר ש', "ישן וחדש ר' יוסף כנאפו (יכי"ן) במוגדור", יכי"ן- רבי יוסף כנאפו זיע"א – משנתו החינוכית ערכית, עורך: אשר כנפו, תשס"ב 2002. עמ' 11 – 18 .

 

דן י', הסיפור החסידי, ירושלים, הוצאת כתר, 1975

 

וולדן א' ?, קהל חסידים, אין ציון של שנת ההוצאה ומקומה

 

חלמיש מ', הקבלה בצפון אפריקה למן המאה הט"ז, תל-אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001.

 

- "יצירתו הדרשנית", יכי"ן- רבי יוסף כנאפו זיע"א – משנתו החינוכית ערכית, עורך: אשר כנפו, תשס"ב 2002. עמ' 19- 24.

 

יעקבסון י', מקבלת האר"י עד לחסידות, ת"א, הוצאת משרד הבטחון, 1984

 

כנפו א', (עורך), יכי"ן- רבי יוסף כנאפו זיע"א – משנתו החינוכית ערכית, תשס"ב 2002.

 

כנאפו י', זך ונקי, ירושלים, הוצאת אהבת שלום, תשל"ז.

 

  • חסדים טובים, ליוורנו תרמ"ח

  • אות ברית קודש, ליוורנו תרנ"ד, ההקדמה עמ' ג'.

 

כנפו ד', "רבי יוסף כנאפו זצ"ל מנחיל הקבלה והחסידות לעם" ב"יכי"ן- רבי יוסף כנאפו זיע"א – משנתו החינוכית ערכית", עמ' 35- 52, אשר כנפו (עורך) תשס"ב 2002.

 

נגאל ג', (עורך) סיפורי קדושים, פרק בתולדות הסיפור החסידי, ירושלים תשל"ז, עמ' פז'- קיט'

 

- "שבחי ר' חים בן עטר", בתוך "קו לקו- מחקרים על יהדות המגרב", משה עמאר (עורך), ירושלים, הוצ' דובב שפתי ישנים, תשמ"ג, עמ' 73-93 .

 

- הסיפורת החסידית, ירושלים הוצאת מרכוס, 1981

 

מרגליות ר', תולדות רבנו אור החיים, לבוב תרפ"ה

 

רוסמן מ', הבעש"ט מחדש החסידות, ירושלים, הוצאת מרכז זלמן שזר, 1999

 

שדה פ', סיפור הבעש"ט, ירושלים, הוצאת כרטא, 1987

 

 

 

דברים אלו, כמו שאר המודגשים בחלק זה, לא מופיעים בתרגום לערבית

 

ביטוי זה נמצא בכתבי רבי יוסף בספריו האחרים

 

לא תורגם המושג

 

 

 

 

 

 

 

1 . על רבי יוסף כנאפו זצ"ל ראה יכי"ן – רבי יוסף כנאפו – משנתו החינוכית ערכית, עורך: אשר כנפו תשס"ב 2002

 

2 . מהקדמת המחבר עמ' ב'

 

3. בן עמי, הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו, הוצאת מגנס ירושלים, תשמ"ד, עמ' 396. בן עמי הסתמך על בן נאים במלכי רבנן בקביעת תאריך הפטירה: כח בכסלו, אך קביעה זו בטעות יסודה, על מצבתו נמצא כתוב ר"ח כסלו (ראש חודש כסלו) וכנראה חל שיבוש בכיתוב שהפך להיות כ"ח כסלו.

 

4 . על בית הכנסת ראה בכנפו ד' "ראבי יוסף כנאפו זצ"ל מנחיל הקבלה והחסידות לעם" ב יכי"ן עמ' 38

 

5 . חלמיש מ' – "יצירתו הדרשנית" יכי"ן עמ' 19-24

 

6 . בר אשר ש' " ישן וחדש ר' יוסף כנאפו (יכי"ן) במוגדור", יכי"ן, עמ' 11

 

7 . כנאפו י' "אות ברית קודש", ההקדמה עמ' ג.

 

8 . כנאפו י', שם, עמ' 17

 

9 . כנאפו י', "זך ונקי"

 

10 . ההקדמה ל"חסדים טובים" עמ' ב'

 

11 . ההקדמה ל"חסדי דוד" ב"חסדים טובים", עמ' סד'

 

12 . ההקדמה ל"חסדים טובים" עמ' ב'

 

13 . רוסמן מ', הבעש"ט מחדש החסידות, הוצאת מרכז שזר, י-ם 1999, עמ' 56

 

14 . יעקובסון י' "מקבלת האר"י עד לחסידות" ת"א משרד הביטחון, 1984, עמ' 88

 

15 . אלפסי י' http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/elfasi-4.htm

 

16 . אידל מ', החסידות בין אקסטזה למאגיה, ירושלים תשס"א, עמ' 343

 

17. שם, שם' 341

 

18 . שם, עמ' 346

 

19 . רוסמן מ', הבעש"ט מחדש החסידות, הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים, 1999, עמ' 56

 

20 . דן י', הסיפור החסידי, ירושלים 1975, עמ' 189

 

21 . נגאל ג', (עורך) סיפורי קדושים, פרק בתולדות הסיפור החסידי, ירושלים תשל"ז, עמ' פז'- קיט'

 

22 .עמ' השער של "קהל חסידים" , אין ציון שלך שנת ההופעה ומקומה.

 

23 .שם, עמ' 2

 

24 . נגאל ג', סיפורי קדושים, פרק בתולדות הסיפור החסידי, עמ' צ'

 

25 . חוקרים וסופרים רבים עיבדו את שבחי הבעש"ט: גרשון שלום, מרטין בובר, ש"י עגנון, פנחס שדה

 

26 חסדים טובים עמ' כא'

 

27 . חיברו רב צבי הירש קיינדנובר מוילנא (נפטר 1732 ) מהדורה ראשונה יצאה בפרנקפורט 1705

 

28 . מסכת שבת, יג, עמ' א'

 

29 . תוספתא לזוהר, פרשת פנחס – לא מצאתי המקור

 

30 . על שניים מהם כותב המחבר: 'שמעתי', ושניים מהם ללא ציון כל שהו.

 

31 . חסדים טובים, עמ' ס'

 

32 . נגאל ג', "שבחי רבי חיים בן עטר", קו לקו- מחקרים על יהדות המגרב, משה עאמר (עורך), ירושלים, הוצאת דובב שפתי ישנים נר המערב, תשמ"ג, עמ' 73 . (מיד לאחר קביעה זו מצטט נגאל את רבי יוסף הכותב על אור החיים שהבריח את האריה ע"י חשיפת אות הברית שלו, מספרו "אות ברית קודש")

 

33.  חסדים טובים, עמ' סא'

 

34 . סיפור מספר 11 בנספח א', עמוד לב: בספר חסדים טובים

 

35 . ראה פירוט בנספח ב'

 

36 . חסדי אבות, עמ' סג

 

37 . כנפו ד', "רבי יוסף כנאפו זצ"ל מנחיל הקבלה והחסידות לעם", יכי"ן- רבי יוסף כנאפו זיע"א – משנתו החינוכית ערכית, עורך: אשר כנפו, תשס"ב 2002. עמ' 35- 52 .

 

 

38. 38 תוספת זו, כמו המקומות המודגשים להלן, לא מופיעה כלל במקור

 

39. דברים, כמו שאר המודגשים בחלק זה, לא מופיעים בתרגום לערבית

 


הדפסהדואל