שני שירים לאימא

facebook Share on Facebook

 

שני שירים לאימא, הרצל ובלפור חקק

 

 

 

בַּלְפוּר חַקָק

 

 

 

הַשִּׁיר עַל אִמִּי

 

 

 

אִמִּי אוֹמֶרֶת וְקוֹלָהּ נִשְׁבָּר:

 

אוֹמְרִים לִי שֶׁשִּׁירִים אַתָּה כּוֹתֵב

 

וְאֵינִי יוֹדַעַת לִקְרֹא דָּבָר.

 

וְלוֹחֶשֶׁת לִי בְּבוּשָׁה וְאוּלַי מְבוּכָה:

 

עֲשֵׂה עִמָּדִי חֶסֶד

 

וּכְתֹב הַשִּׁיר עַל אִמְּךָ.

 

 

 

אֲנִי יוֹשֵׁב לְיַד אִמִּי בַּמִּטְבָּח

 

לִכְתֹּב לָהּ שִׁיר

 

לִכְתֹּב לָה הַלֵּל וּשְׁבָחָה

 

לִנְשֹׁם הָרֵיחַאן הַפּוֹרֵחַ בְּמִטְבָּחָהּ

 

בְּקֻפְסָאוֹת שֶׁל פַּח.

 

בִּקְדֻשָּה זוֹרָה הִיא מֶלַח רַךְ

 

עַל הַלֶּחֶם שֶׁהִיא אוֹפָה בְּיָדֶיהָ.

 

בְּיַלְדוּתִי פִּזְּרָה מֶלַח עַל בְּגָדַי

 

פֵּרוּרֵי מֶלַח לִשְׁמִירָה וְלִסְגֻלָּה

 

בְּיַלְדוּתִי קָשְׁרָה אִמָּא לְרַגְלַי מְצִלּוֹת

 

כְּדֵי לְהַרְחִיק שֵׁדִים וּבֶהָלָה.

 

 

 

יָפָה אִמִּי כְּשֶׁהִיא כּוֹתֶשֶׁת

 

עִשְׂבֵי נַעְנָע וְרֵיחַאן בַּמַּכְתֵּשׁ.

 

כּוֹתֶשֶׁת בָּעֱלִי שֶׁבְּיָדֶיהָ

 

יָדֶיהָ לוֹהֲטוֹת כָּאֵש

 

כּוֹתֶשֶׁת הִיא עַד כָּלָה

 

אֶת הָרֹעַ, מְפִיקָה מִמֶּנּוּ אִשֶּה

 

רֵיחַ נִיחוֹחַ.

 

וְהִיא אֲצִילָה וְהִיא בַּת נְדִיבִים, קְדוֹשָׁה

 

בְּשִׂמְלָתָהּ שִׂמְלַת אַטְלָס זוֹהֲרָה

 

וְסֶרֶט תַּחֲרָה אָדֹם בְּשׁוּלֵי סִינָרָהּ.

 

יָפָה אִמָּא כְּשֶׁיָּדֶיהָ מַבְהִיקוֹ

 

מֵיטִיבוֹת אֶת הַנֵּרוֹת:

 

מִטְפַּחַת אֲדֻמָּה קְשׁוּרָה אָז לְרֹאשָׁהּ

 

לְהַרְחִיק מַזִּיקִים, לְגָרֵשׁ מְאֵרָה.

 

 

 

הִנֵּה זֶה הַשִּׁיר אֲשֶׁר לְאִמִּי.

 

בְּיַלְדוּתִי הָיְתָה שָׁרָה לִי שִׁירִים

 

וְכַף יָדָהּ הַחַמָּה רֹאשִׁי לוֹטֶפֶת.

 

הִנֵּה זֶה הַשִּׁיר אֲשֶׁר לְאִמִּי

 

שֶׁבִּזְמַן חֹשֶׁךְ הִיא מְאִירָה הַבַּיִת

 

בְּכוֹס שֶׁמֶן זַיִת

 

עִם פִּסַּת צֶמֶר גֶּפֶן.

 

וְהִיא מְסִירָה הַקְּלִפּוֹת מִן הַכֵּלִים

 

בְּמַיִם וְחוֹל

 

וְלוֹחֶשֶׁת קוֹלָהּ בְּלִי מִלִּים:

 

כָּךְ הַמָּקוֹם חַטֹאתֵינוּ יִמְחֹל.

 

הִנֵּה זֶה הַשִּׁיר אֲשֶׁר לְאִמִּי.

 

שֶׁהִיא שָׁרָה שִׁירִים יָפִים

 

וְאֵינִי מֵבִין מַה הִיא שָׁרָה.

 

וְיָפִים הֵם שִׁירֶיהָ, יָפִים בֶּאֱמֶת

 

טַעֲמָם עָנֹג

 

טַעֲמָם עָנֹג וְתָם.

 

וַאֲנִי נִרְדַּם אָז, נִרְדַּם עַד כְּלוֹת

 

וְאֵינִי יָרֵא וְאֵינִי יָרֵא מִן הָרָעוֹת.

 

וְהָרֵיחַאן פּוֹרֵחַ בְּשִׁירֶיהָ

 

וַאֲנִי שִׁכּוֹר נִרְדָּם.

 

וְאֵינִי מֵבִין

 

וְאֵינִי מֵבִין אוֹתָם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הֶרְצְל חַקָק

 

מִטְבָּח כְּלוּלוֹתֶיהָ

 

 

 

כְּמוֹ בְּכָל הַסִּפּוּרִים

 

צָרִיךְ לְהָכִין אֶת הַחֹמֶר מִמֶּנּוּ הַחַיִּים בְּנוּיִים.

 

לְאִמָּא הֲרֵי בָּרוּר שֶׁהַבַּיִת חַי אִתָּהּ וְהַמִּטְבָּח נוֹשֵׁם

 

וְאִם אֵין סֹלֶת וְשֶׁמֶן זַיִת וּמֶלַח

 

נִשְׁאָרִים מֵהַחַיִּים רַק פֵּרוּרִים.

 

 

 

בַּחַיִּים הַקּוֹדְמִים הָאֲרֻבּוֹת הִתְנַשְּׂאוּ מֵעַל הַגַּג

 

וּבַבֹּקֶר הִתְמַתְּקוּ כֻּלָּם בִּדְבַשׁ תְּמָרִים.

 

עַכְשָׁו הִיא מְכִינָה אֶת הַקּוּבֶּה לַיְּלָדִים וְלַנְּכָדִים

 

וְדוֹאֶגֶת שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ לָהּ מַיִם קָרִים.

 

 

 

מִלְּמַעְלָה יֵשׁ שֶׁקֶט,הַשָּׁמַיִם אֲחֵרִים

 

הַבֻּרְגּוּל נִשְׁטָף בַּמַּיִם וְנִסְחָט בַּיָּד פַּעַם אַחַר פַּעַם

 

הַסֹּלֶת עֲדַיִן לְבַדָּהּ בַּקְּעָרָה, קְצָת מֶלַח וּמַיִם

 

זֶה יָבוֹא, זֶה יִקְרַב, זֶה יָשׁוּב, הַטַּעַם.

 

 

 

בְּיוֹם כְּלוּלוֹתֶיהָ חָלְמָה גָּבוֹהַּ,

 

חָשָׁה כְּמוֹ נָלוֹשָׁה, כְּמוֹ עוֹבֶרֶת חַיִּים

 

וְהַבָּצֵק בַּיָּדַיִם

 

הַלִּישָׁה מְעַרְבֶּבֶת הַכֹּל, הַכֹּל מִתְחַבֵּר

 

זוֹכֶרֶת הַכֹּל ,שָׁרָה שִׁיר, וּבְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת

 

מְכַסָּה הַסִּיר.

 

 

 

אִלּוּ רַק יָדַע הַדּוֹר הַבָּא לָתֵת לַבָּצֵק לִנְשֹׁם, לִתְפֹּחַ

 

אִלּוּ רַק יָדְעָה הֵיכָן חֲלוֹמוֹתֶיהָ שֶׁהָיוּ רַבִּים

 

וְאֵין גַּם בּוֹדְדִים

 

הֲרֵי פִּלְחֵי הַקּוּבֶּה הִתְחַמְּמוּ וְהִיא פָּתְחָה הַסִּיר

 

שֶׁלֹּא יִתְפָּרְקוּ מֵהָאֵדִים.

 

 

 

כְּמוֹ בְּכָל הַסִּפּוּרִים צָרִיךְ לְהָבִין אֶת הַחֹמֶר

 

מִמֶּנּוּ נִבְנִים הַחַיִּים. וּמִתְפָּרְקִים. לִבְלִי דַּעַת.

 

לִבְלִי טַעַם.

 


הדפסהדואל