מות הקדושים

facebook Share on Facebook

 

נהוראי (מאיר) שטרית

 

מות הקדושים

 

בעקבות הרצח הנתעב של רבי אלעזר בב"ש ובמלאות מאה שנים לרצח נתעב אחר במרוקו, של רבי יצחק בן רבי יעקב.

 

'אביר יעקב' הוא התואר שהוענק במרוקו לרבי יעקב אביחצירא שיצא ממרוקו בשנת

1880 על מנת להגיע לארץ-ישראל ולא זכה לכך. במאמר זה ידובר על חמישה דורות רבנים שניהלו את הישיבה בעיר 'ארפוד' שבחבל תפילאלת.

ראשון בשושלת המפוארת היה רבי יעקב אביחצירא. על-אף שידוע לנו שהישיבה הייתה קיימת לפני זה לא ידובר כאן על תקופות קדומות, שאין לנו עליהן תיעוד בכתב. מאמר זה, בא בעקבות הרצח הנתעב של רבי אלעזר זצ"ל שאירע בבאר-שבע על-ידי יהודי ולרגל מלאות מאה שנה להירצחו במרוקו ע"י ערבי של בנו של רבי יעקב, רבי יצחק זצ"ל.

רבי יעקב אבוחצירא הגיע לארפוד בחבל 'תפילאלת' שבמרוקו, הגובל במדבר 'הסהרה', בגבולה הדרומי של אלג'ריה, לפני למעלה ממאתיים שנה. הוא מצא שם ישיבה שהתקיימה שנים רבות לפניו, החל להרביץ בה תורה, הרחיב אותה ופתח אותה בפני תלמידים מכל האזור. בהגיעו לארפוד שם לבו רבי יעקב לכך שהבורות פשתה בין היהודים בעיירות בכל האזור. בלבו גמלה ההחלטה להילחם בבורות זו עד לביעורה המוחלט. הוא לקח על עצמו להעלות את רמתם של היהודים בכל העיירות והערים באזור זה לדרגה כזו, שלא יהיו יותר בורים ועמי ארצות ושכל יהודי ידע להתפלל מתוך סידור. הישיבה בתקופת רבי יעקב נקראת על שמו "ישיבת רבי יעקב" והוא עצמו עמד בראשה.1

למעשה, רבי יעקב חידש את המפעל התורני האדיר, אחרי כאלף שנה, שהיה במחוז זה שנקרא לפנים "סיז'אלמסא", ואשר היה בקשרים הדוקים במשך מאות בשנים עם מרכזים אחרים בעולם היהודי: 'פוסטאט' במצרים (כיום קהיר), 'קירוואן' (היום תוניס), 'בבל' שבעירק (היום בגדאד), רמלה בארץ-ישראל (במקום ירושלים שהייתה חרבה וכבושה). 'סיז'ילמאסא' שתפסה מקום נכבד בהיסטוריה של אזור זה, נעלמה כפי שנעלמו מרכזים דומים בעולם היהודי2

אחרי 'סיז'ילמאסא', באה שממה תורנית והבערות פשתה בכל רחבי האזור. כאמור, בא רבי יעקב והרחיב את הישיבה הן בבניה והן בהרחבת ספרייתה וברכישת ספרי קודש רבים וקרא לראשי הקהילות בערים ובעיירות האזור להפנות לישיבתו תלמידים רבים על מנת ללמדם לימודים תורניים. הוא חילק את התלמידים שהתקבלו, למסלולים שונים לפי הכישורים שלהם: מי להכשרתו כרב, מי ללימודי שחיטה, מי להיות מוהל, מי לחזנות לשירה ולפיוט ומי להוראה ב'חדר' ובישיבות המשנה שהוקמו בכל בתי–הכנסת, בערים כמו 'מידלת' ובעשרות עיירות הפזורות ב'תפילאלת'. כעבור כמה שנים התוצאות היו מדהימות בגודלן ובתופעתן: רבנים רבים קיבלו את ההסמכה ונשלחו לשרת בכל העיירות וערי האזור, את הקהילות השונות. בגוראמה בלבד הוכשרו ששה עשר רבנים גדולים בתורה. שלושה עשר מתוכם היו ממשפחה אחת ומאב אחד, רבי דויד הלוי.3

רבי יעקב יצא לסיור במקומות שבהם הופצה תורת ישראל ונעשה בהם מעשה הדברת הבערות ביוזמתו וברכתו הגדולה. הוא נתמלא סיפוק רב וחזר לישיבה מלא קורת רוח ושבחים לשם יתב' שסייע בידו להגיע להצלחה כה גדולה. הוא ביקש ממשפחתו וקהל עדתו לשחררו מעול ניהול הישיבה, כדי להגשים את שאיפת חייו: לעלות לארץ ישראל. כידוע, הוא הגיע למצרים, חלה ונפטר שם ונקבר בעיר דמנהור. בכל שנה נוסעים יהודים רבים מרחבי העולם ומישראל, כדי לערוך הילולא על קברו. בישראל בצרפת, בקנדה ובמרוקו רבים אחרים חוגגים מידי שנה את ההילולא לזכרו.

 

2.

רבי יצחק אבוחצירא שהיה בן הזקונים של רבי יעקב, נרצח על- ידי שודד דרכים בקרבת העיירה גוראמה. אבא, יחייא בן-משה, היה בין הראשונים שהגיעו למקום הרצח שהתרחש ביום שישי על שפת נהר 'גיר'. מפאת כבוד הרב והשבת, הוחלט לטמון את הרב על גבעה ליד כפר 'תולאל'. על רבי יצחק קיימים סיפורי ניסים שחולל בכל מקום שעבר או שהה בו. היהודים בעיירות נהגו להזמין אותו תדיר להתארח אצלם כדי לשמוע את דרשותיו וליהנות מזיו פניו. אפשר להביא כאן רק סיפורים שנקלטו מפי זקנים ויהודים שהיו מקורבים לרב וגם נחשבים מבאי ביתו. להלן סיפורי מעשי ניסים, ששמעתי מפי המספרים ששמותיהם יופיעו בהערות לפי סימנים:

מעשה באישה זקנה שהייתה מזקקת מאחיה באיכות גבוהה. יום אחד, מעשה הזיקוק לא צלח והנוזל שקיבלה מהמזקקה דמה למים מלוחים. האישה נלחצה, נבהלה וחיפשה מה לעשות כדי שהמזקקה שלה תפיק מאחיה באיכות שפירסמה אותה ואשר פרנסתה באה לה ממנה. היא התפללה בינה לבין עצמה לרבי יצחק ונדר בפיה: אם הזיקוק יעלה יפה, היא תביא לו שני בקבוקי מאחייה משובחת. רבי יצחק שלא ידע מאומה מכל זה, היה סגור בחדרו ורכון על ספרי קודש. הוא היה ידוע כחובב מאחיה מאוד וגם מרבה לצרוך אותה. בעקבות זאת החליטה משפחתו לעשות מעשה כדי לגמול אותו מהשתייה המופרזת, על- אף שהוא תמיד הצהיר שהשתייה אינה מפריעה לו בתפקודו והוא ממלא את חובותיו ומקיים אורח חיים סדיר ויפה. המשפחה לא השתכנעה והוחלט לסגור אותו בבידוד הרחק מהמחיא. האישה שנדרה ובקשתה נתמלאו, נטלה שני בקבוקי מאחיה משובחת והלכה לחפש את רבי יצחק כדי לתת לו אותם. מישהו אמר לה שהרב סגור ומסוגר בחדר לבדו, שם הוא לומד תורה יומם וליל. היא הלכה לחדר ומפאת כבוד הרב, לא הקישה על הדלת, אלא הניחה את שני הבקבוקים בכניסה לחדר. אחרי כמה זמן באה אישה מהמשפחה עם מגש של ארוחה לרב. היא פתחה את הדלת והניחה לפני הרב את המגש יחד עם שני הבקבוקים שהביאה הזקנה. הרב שאל: מה זה? האישה ענתה שהיא מצאה אותם ליד דלתו. הרב שתה להנאתו עם ארוחתו וכאשר הדבר נודע למשפחה, נערכה חקירה קצרה והאישה שהביאה לרב את שני הבקבוקים הובאה לספר את סיפורה בפני המשפחה. או אז, הוחלט לא למנוע עוד ממנו את שתיית המחייה.

סיפור בחג חנוכה: ניסים מדהימים התרחשו לעיני מוזמנים רבים בסעודה לכבוד רבי יצחק: פעם אחת הפתיע רבי יצחק את קהילת העיירה גוראמה בביקור לא צפוי. התרגשות גדולה ואפילו בהלה אחזו את בני הקהילה. הרב ביקש להתארח אצל המכובד דויד לחיאני, שהיה אחד ממעריציו הגדולים. דויד קם והפעיל את אנשי ביתו כדי להכין סעודה, עם עשרות מוזמנים מקרב יהודי העיירה ורבניה לכבוד הרב. בשעת הסעודה, הפיוטים זרמו מפיות הפייטנים והמאחיה מהבקבוקים לכוסות המוזמנים ששתו ושתו עד שהמארח הודיע שהמאחיה והיין אזלו מביתו. הרב ששמע זאת והיה מעוניין שהשמחה תימשך עד אור הבוקר, פקד על דויד המארח לרדת למרתף שלו כדי להביא משם בקבוקים של מאחייא המצויים שם. דויד היה נבוך וחשש לומר לרב שכבר העלה משם את כל הבקבוקים. ברם, ציית לרב וירד עם נר דולק בידו למרתף והחל לחפש בקבוקים אף על פי שידע שאין לו כאלה. לתדהמתו, הבחין בששה בקבוקים מלאים מונחים בצד וחשב אחת מן השניים: או שלא הבחין בהם לפני- כן או שהיה כאן מעשה ניסים. הוא הניח בלי משים את הנר הדולק על שק מלא חומר- נפץ, אותו החזיק ברישיון לכריית בארות בתוך בתי היהודים. הוא שמח מאוד בבקבוקים שמצא והעלה אותם אל הרב והמוזמנים שחיכו לו. דויד התרגש כל כך ממציאת הבקבוקים עד ששכח לכבות את הנר שהיה מונח על השק חומר הנפץ כאילו להאיר את עצמו. בינתיים התחדשה השמחה בקרב המוזמנים סביב הרב והשתייה נשפכה כמים לכוסות האורחים. אחרי כשעתיים, דויד המארח קם על רגליו והחל לצעוק לעבר המוזמנים והרב: "לצאת מפה מהר! לעזוב את הבית מהר! קומו!". המבוכה בקרב המוזמנים הייתה רבה. חלק מהמסובים ראו בקריאה מעשה גירוש מהבית, חלק אחר חשב שדויד יצא לפתע מדעתו. רק רבי יצחק נותר רגוע ויושב במקומו. הרב ביקש מהמארח דויד לחיאני לשבת ולהירגע. דויד ציית וישב מול הרב. דממה השתלטה על כולם, גם בגלל קריאותיו החזקות של המארח וגם בגלל שהרב ביקש לדבר. הרב פנה לדויד שפניו החווירו מרוב בהלה ושאל אותו בקור רוח:

"שכחת את הנר דולק על שק חומר נפץ, נכון דויד? אבל גם שכחת שאני כאן ולא יקרה שום דבר רע. הנר נכבה מעצמו והשק נותר שלם". הרב ביקש מדויד שירד למרתף עם עוד שני אנשים לראות במו עיניהם אם נכונים דבריו. דויד והמוזמנים היו הלומי התפעלות מהנס שהתרחש לעיניהם. כולם החלו לנשק את ידי הרב וראשו והשמחה נמשכה עד אור הבוקר.4

למרבה צערו של דויד לחיאני, הוא היה זה שיחד עם חתנו יחייא בן-משה ואחרים, טיפלו בהלווייתו של רבי יצחק אחרי הירצחו. רבי יצחק נקבר כאמור ביום שישי על גבעה בקרבת הכפר תולאל. השודד שירה ברב הקדוש על שפת הנהר 'גיר' והפילו מעל פִּרדתו, חזר אחרי הרצח על מנת לבדוק במי הוא ירה. כאשר ראה שהוא הרג רב גדול בישראל שהיה מוכר לו ולא בסוחר נווד כפי שחשב, החל להכות על פניו מרוב צער על מה שעולל, נפל מתגלגל ומתפלש באדמה כשהוא בוכה וגועה כמו פר שחוט.5 מספרים שאחרי שפונה לביתו מהשטח כשהוא משותק בגופו, לא עבר זמן רב והוא מת בביתו.

 

קבר רבי יצחק אביחצירא זצ"ל. צילום משנת 1955

היהודים מכל רחבי 'תפילאלת' וגם מערים אחרות במרוקו נהגו לערוך 'הילולא' גדולה בכל שנה לכבוד רבי יצחק ב'תולאל'. תושבי העיירה היו פוקדים את קברו כמעט בכל שבוע על כל דבר שעולה בדעתם לבקש ממנו, שיעזור להם ממקומו בגן העדן. עליתי על ציונו לפני כמה שנים ונדהמתי לראות במקום חדרים בנויים, מרוהטים וגם מצוידים במיטות, שולחנות, כסאות, ספסלים וכלי מטבח. באר המים מצוידת במשאבה משוכללת וגנראטור מספק חשמל לחוגגים. כל זה קרה דווקא בזמן שלא נותר אפילו יהודי אחד לרפואה או לתפאורה בעיירה גוראמה. עשירים רבים שבאו להשתטח על קברו ובקשותיהם נענו, פיתחו מאוד את המקום לפאר את שם הרב הקדוש, וכל שנה באים הם עם משפחותיהם לחגוג במקום לא רק ליום ההילולא אלא לשבוע או יותר בתנאים נוחים ונעימים.6

רבי יצחק ושני אחים: לפני כניסת הצרפתים למרוקו, כי הלוא הם הם שבנו ליהודים עיירות כדוגמת גוראמה, תאלסינט, קראנדו, בודניב, ריש ועוד ועוד, יהודי העיירה גוראמה היו גרים בשני כפרים ערביים: תולאל בדרום ותיטנאעלי בצפון. היהודים בדרום היו מפותחים, עשירים, משכילים ומעורבים בחיי המסחר בעולם הרחב. ההיפך הגמור היה בכפר הצפוני. על כן האיבה, הקנאה, השנאה והניתוק לא איחרו לבוא בין שתי הקהילות. בכפר הצפוני היו גרים שני אחים שאת שמותיהם נשתכחו מכולם. רק שמו הפרטי של אחד זכור לרע: רפאל, שהיה נשוי עם נערה מהכפר היריב 'תולאל'. ראשי הקהילה של הכפר הצפוני הזמינו את רבי יצחק אביחצירא לבקר אצלם והצהירו לפניו, שיכבדו אותו ויתרמו כספים לישיבה. רבי יצחק נענה ברצון וכאשר הגיע לכפר תיטנאעלי יצאו היהודים בתהלוכה של שירה וריקודים לכבודו. נערכה לכבודו סעודה רבתי והיהודים שרו ושתו הרבה מאחיה והחלו לתרום כספים לישיבת רבי יעקב בעיר 'ארפוד' כדי שתמשיך לתפקד ולהכשיר את הדורות הבאים בתורת ישראל. היהודי רפאל ואחיו תרמו סכום זעום. הרב אמר להם, שהם מעליבים אותו ואת הישיבה והמשפחה שהוא מייצג. הם ענו לו שזה מה שיש להם וזה מה שהם יכולים לתרום. הוא שנתברך כמו אבותיו בניצוצות של נבואה, ידע שהם משקרים וטען כלפיהם שאם הם אינם דוברי אמת על יכולתם הכלכלית, בשנה הבאה יהיו מרוששים מכל רכושם. לא עברה שנה והאחים ירדו מנכסיהם, הבינו שקללת הרב התממשה בהם, קמו וברחו משם והגיעו לאלג'יריה. הם אף לא התגרשו מנשותיהם אותן השאירו בהריון, לא נפרדו מאיש ונעלמו. לימים המושל הצרפתי באלג'יריה, שקיבל פניות רבות בקשר לעגינות נשות האחים, הוא זה שהכריח את שני האחים לשלוח גט גירושין לשתי הנשים לקהילה בכפר תיטנאעלי. אשתו של רפאל זה ילדה שני בנים - שמעון ויצחק - אשר למרבה האירוניה גדלו על ברכי סבם אבי אמם דויד לחיאני. הם היו לתלמידי–חכמים וסירבו לראות את אביהם.

4.

רבי מסעוד, אחיו הבכור של רבי יצחק בן הזקונים, בסיפור מעניין על שני רבנים ממשפחת לוי:

רבי מסעוד, בא אף הוא יום אחד לכפר תולאל כדי להתרים יהודים לישיבה בעיר ארפוד. הוא פנה לשני אחים רבנים ממשפחת לוי שבה רבנים רבים, שאת לימודיהם והכשרתם קיבלו בישיבה של רבי יעקב. שני הרבנים היו רבי יהודה ורבי אליהו ושניהם בני ראש המשפחה המפוארת - רבי דויד הלוי. רבי מסעוד אביחצירא ביקש מהם סכום שנשמע אדיר לדידם ולא היה כל סיכוי שיוכלו לתרום אותו. שני הרבנים לא רצו להגיד לרב מסעוד, בנו של רבי יעקב אבי שושלת משפחת אבוחצירא, שאינם מסוגלים לתרום סכום כה גדול, על-כן ביקשו לחשוב בדבר עד יום המחר. בלילה, הופיע בחלומו של רבי מסעוד רבי דויד הלוי, אבי שני הרבנים שנתבקשו לתרום סכום גדול. הוא דיבר עם רבי מסעוד בתקיפות שבניו אינם יכולים לתרום את הסכום הגדול שביקש מהם ועליו להתחשב במצבם ולקבל מהם רק מה שהם יכולים לתרום. למחרת, בא רבי מסעוד אביחצירא אל שני הרבנים האחים, סיפר להם על החלום ואמר להם, שיתרמו רק מה שהם מסוגלים לתרום. הוא גם אמר לרבנים, שאביהם נזף בו בחלום.

הגבעה ליד תולאל בה נקבר רבי יצחק זצ"ל

 

סיפור על הגדי מלפני למעלה ממאתיים שנה

סיפור זה, התרחש בכפר תולאל ומעורבים בו שני ענקים בתורה באותה תקופה: רבי יעקב אביחצירא אבי השושלת המפוארת ורבי מכלוף הלוי המקובל, בנו בכורו של רבי דויד הלוי, אבי משפחת הלוי:

רבי יעקב כדרכו, בא לביקור קצר אצל הקהילה היהודית בכפר תולאל ביום שישי והודיע בשעת הסעודה שנערכה לכבודו שהוא מתכוון לחזור לביתו בעיר ארפוד עוד באותו יום. רבי מכלוף שרצה בכל לבו שרבי יעקב יעבור איתם את השבת, שאל אותו, מה הוא צריך לעשות כדי שיתרצה להישאר איתם לשבת. רבי יעקב ענה ששום דבר לא ישכנע אותו, כי הוא מעוניין לחזור למשפחתו ולישיבתו כדי לשבות שם. רבי מכלוף השיב לו שהוא מכבד את רצונו. והנה הבלתי צפוי התרחש לעיני כל: עודם מפציעים בפיוטים, נכנס לכפר עדר הצאן של יהודי הכפר עם הרועה הערבי, כדי שיספיקו לחלוב חלב ולהתכונן לשבת בלי רעִייה בחוץ. לפתע, קפץ גדי קטן מתוך העדר ונכנס לבית שבו היו כולם מסובים לסעודה עם רבי יעקב, עלה על השולחנות שעליהם סעדו והביט בעיני רבי יעקב ורבי מכלוף, שישבו זה לצד זה. היהודים היו המומים ונדמו, אבל רבי מכלוף ורבי יעקב החליפו ביניהם מבטים ובלי מלים, הבינו מה משמעות הדבר של גדי שעולה לשולחן של סעודת גדולי תורה. רבי מכלוף הציע לרבי יעקב, שיש לתת הוראות כדי להכין את הגדי לשחיטה כדי לקיים את תיקון גאולת הנשמה, שהתגלגלה לתוכו ואשר הובילה אותו לעלות על שולחן הרבנים. ואז שאל רבי מכלוף את רבי יעקב: "גם עכשיו אתה עומד על דעתך לנסוע לעירך?" רבי יעקב ענה בווידוי של צדיק: "לא, אני נשאר גם לסעודת גאולת הנשמה מהגדי וגם לעבור שבת איתכם". וכך היה ורבי יעקב נשאר. 7

 

בחזרה לישיבה

בנו בכורו של רבי יעקב, הלוא הוא רבי מסעוד אבוחצירא, תפס את מקומו בראש הישיבה, הוא הרחיב את לימודי הישיבה והיה כאביו רבי יעקב, מחבר שירי- קודש. אחרי שנפטר לבית עולמו, בא במקומו בנו רבי דויד אבוחצירא, שהיה בכיר בניו של רבי מסעוד. רבי דויד כתב שירי קודש כאביו וסבו בנוסף על ניהול הישיבה. שיריו ערוכים בצורת 'בלדות', שרובם ככולם שקולים וחרוזים כשירת ספרד.

למרבה הצער, רבי דויד נרצח על-ידי מושל המחוז בחבל זה, שהחליט בזדון לבו, להכאיב לכל היהודים במחוז כולו, ביודעו, שהרב הקדוש, כמו אביו וסבו, אהוב ונערץ על כל הקהילות. היהודים. היהודים הציעו למושל לבחור מתוכם לפי ראות עיניו עשרה אנשים המוכנים למות במקום הרב הקדוש. אולם המושל ענה להם, שבהצעתם, הם מאשרים לו שבחירתו משיגה את מטרתו: להכאיב עמוקות לכל היהודים באזור. יגון אבל ותוגה ירדו על היהודים במשך תקופה ארוכה. על רבי דוד זצ"ל אפשר לספר בלי סוף: על חוכמתו הגדולה, על ניהול הישיבה ביד רמה ועל תקיפותו להריץ שליחים לכל חלקי האזור שבתחום הישיבה, כדי לברר אם יש עוד יהודים שאפשר להכשירם להיות רבנים, או יהודים בורים שצריך לעזור להם להתפלל עם ספר ביד. בשיר אחד מתוך השירים שכתב, אפשר לראות מעין נבואה למר גורלו. וכך הוא אומר בשירו: "ה' תוחלתי לך [...] עם צאתי אבוא אליך..."8

היהודים שהכריזו על אבל גדול במות עליהם הרב הקדוש, חיברו קינות על מותו ואני הקטן זוכר בילדותי, שבתשעה באב, בזמן קריאת הקינות ומגילת 'איכה', קראו גם קינות על רבי דוד שהוצא להורג בשרירות לבו של מושל המחוז. אני זוכר שהספר שקראו מתוכו קינות היה גדול ורחב ובכריכה קשה, וצבעו היה אדום ארגמן כהה. הקינה שקראו נקראת "קצת תפילאלת" במרוקאית, שפירושה הוא 'אסון תפילאלת'.9

בינתיים, אחיו של רבי דויד שנרצח, הלוא הוא רבי ישראל אבוחצירא המכונה וידוע בכינוי החיבה באבא סאלי, ישב על כס ראש הישיבה, הוא שירת את הקהילה במשך כמה עשרות שנים. בשנות ה-50, החליט באבא סאלי, לעלות לישראל וכך אכן היה. הוא התיישב בעיר נתיבות. על 'באבא סאלי' הגאון, העניו, המשקף את זיו השכינה בהתגלמותה, אין צורך להכביר במלים וקטונתי מאוד מלספר על מעשיו הנפלאים ועל הנסים שחולל, ושידועים ברבים. הישיבה במרוקו המשיכה לתפקד בכל ענייני הדת, ההלכה והלימודים באזור, בראשה עמד בנו של 'באבא סאלי' - רבי מאיר אבוחצירא, המכונה בכינוי החיבה 'באבא מאיר'. הוא שירת את הקהילה, ביקר במושבותיה השונות וראה במו עיניו, איך המקומות הולכים ומתרוקנים מיהודים. 'באבא מאיר' לא אמר נואש והוא המשיך למלא את תפקידיו הרבים עד שלא נותרו יהודים להנהיגם. הוא נשאר אחרון העולים לישראל.

 

ובישראל...

רבי יצחק אבוחצירא, שהיה רבן של הערים רמלה–לוד וחבר הרבנות הראשית לישראל, נהרג בתאונת דרכים ובהלווייתו, ספד לו אחיו באבא סאלי. אם זכרוני אינו מהתל בי, נאמר אז, שהנהג של רבי יצחק, שאף הוא נהרג באותה תאונה, לא ציית לתמרור עצור ורכב גדול שחצה את הכביש הראשי פגע ברכב הרב וגרם לאסון הנורא. בניו של רבי יצחק: אהרון משכיל וחכם היה ראש עיריית רמלה, חבר כנסת, שר הדתות ושר העבודה והרווחה. פינחס אחיו, כיהן כראש המועצה הדתית באשדוד במשך שנים רבות. ביתו של רבי יצחק עצמו היה כביתו של אברהם אבינו. למרות הלשכות שלו כרב הערים לוד-רמלה וכחבר הרבנות הראשית, מזרחיים ואשכנזים וכמובן מרוקאים, פנו אליו בביתו והוא לא השיב פני איש ריקם. הם פנו אליו ביום ובלילה והוא קיבל אותם ושוחח איתם בסבלנות אין קץ ועזר להם בדיבור ובמעש כדי לפתור את בעיותיהם.

 

רבי מאיר ניהל את הישיבה ושימש כקודמיו כרב ודיין באזור תפילאלת, וכאשר העיירות והערים התרוקנו מיהודים, כמעט כליל, אז, רק אז, בשנות השבעים עלה לישראל והתיישב באשדוד. כאמור, הוא היה האחרון לשושלת הרבנים המפוארת, שניהלה את הישיבה, והוא היה זה שסגר אותה סופית כאשר לא נותרו תלמידים שילמדו בה. הישיבה באזור תפילאלת בראשות חמישה דורות של רבני משפחת אביחצירא, הייתה מפעל אדיר שפעל במשך מאתיים שנה, הקים רבנים גדולים ושינה את פני החברה באזור תפילאלת.

בנו של רבי מאיר היה רבי אלעזר אביחצירא. הוא נרצח לפני כשנתיים בבאר-שבע, עשרים ושש שנה אחרי שנפטר אביו. הרבנים לבית אביחצירא ראו בחינוך ילדי ישראל משאת נפשם. הם לא חסכו מאמצים בהדרכה ותמיכה לכל מי שפנה אליהם. הרצח על- ידי יהודי של רבי אלעזר זצ"ל, זעזע את כל המדינה והציב את המנהיגות הרוחנית בפני שאלות נוקבות: מה צריך לעשות? האם זו גזירה? נראה לי שאין תשובות לשאלות אלו ואין צורך להרבות בדיבורים. למרבה האירוניה והצער, הורי הרוצח באים גם הם מתפילאלת.10

 

 

6.

לסיכום

הסיפורים הם לזכרו של רבי יצחק זצ"ל ועל עברו המפואר בימים ההם ובאזור תפילאלת. הוא אהב את העיירה גוראמה, ויהודיה קשורים אליו ואל זכרו הקדוש, כאז בחייו עד היום ולעולם, בעולם האמת.

הרב יעקב אביחצירא11

1 ראה מאמרי ב'מאזנים', גליון 5– 6, חוד' 9.2006, מאמר על הדורות שניהלו את הישיבה: "סופו של מפעל חינוכי..."

2 ראה פרופ' משה גיל על היסטורית העם היהודי על 'גניזת קהיר': שם סיז'ילמאסא תופסת מקום נרחב.

3 ראה מאמרי על רבני משפחת הלוי בגוראמה, בכתב העת 'אפיקים', מחודש ספט' 2011 גליון 136

4 על נס זה ספרתי באריכות בתוכנית רדיו ברשת א' בשנות ה- 70, בתכנית על ניסים שהתרחשו בחנוכה.

5 ראה ספרי 'אימת החלום' משנת 1983, שבו מתוארים מקרים אלה עם הרבה אחרים.

 

6 . את החידושים והשיפורים באתר הקבורה של רבי יצחק בכפר 'תולאל' במרוקו, ראיתי במרוקו כבר בשנת 1980

 

7 אני חייב תודה לאשר לוי מבת-ים, ידיד מעיירתי, שעזר לי בעדכונים על סיפורי ניסים אלה המסומנים בכוכבית *. אשר לוי הוא בוגר ישיבת רבי יעקב בעיר ארפוד משנות ה- 40 50, אך לא השלים הסמכה לרב. הוא צאצא ממשפחת הלוי.

8 . ראה 'דיוואן' יגל יעקב, ספר הפיוטים והשירים של גדולי אבוחצירא לדורותיהם.

9 ספר 'קינות תפילאלת', שבו מופיעה הקינה על רצח 'באבא דו' הלוא הוא רבי דויד זצ"ל.

10 נהוראי מאיר שטרית, 'ידיעות אחרונות', 10.5.1983 כתבתהספד על מותו של רבי מאיר [באבא מאיר]: 'חוכמה והדר'

 

 

 

11 המחבר הוא נינו של רבי יצחק אביחצירא הי"ד


הדפסהדואל