הרב הגדול והקדוש, המלוב"ן רבנו יצחק אביחצירא זצוקללה"ה והי"ד, הנרצח על קידוש ה'.

facebook Share on Facebook

 

הרב יעקב אביחצירא1

 

הרב הגדול והקדוש, המלוב"ן רבנו יצחק אביחצירא זצוקללה"ה והי"ד, הנרצח על קידוש ה'.

 

כשם הגדולים

רבינו הקדוש, אור שבעת הימים, רבי יעקב אביחצירא זצוק"ל, המפורסם בכל קצוות תבל, הותיר ברכה אחריו ארבעה בנים. ואלה שמותם: בנו בכורו רבי מסעוד, על ידו השני רבי אהרן, שלישי בקודש רבי אברהם, והטור הרביעי ובו אנו עוסקים, רבי יצחק.
רבי יעקב העניק לבנו את השם יצחק על שמו של האר"י הקדוש (ר' יצחק לוריא אשכנזי), וזאת לאחר שנתבשר בחלומו שבנו אשר יוולד לו, יהיה בו ניצוץ מהאר"י הקדוש.

 

בוצין בוצין מקטפיה ידיע2

ואכן רבי יצחק, עוד משחר ילדותו, נצפו בו כוחות רוחניים מיוחדים, ואחד הסיפורים היותר מפורסמים בעת קטנותו היה כאשר אביו, רבי יעקב וכל קהל מתפללי בית הכנסת רצו לברך ברכת הלבנה, אך לא יכלו בשל הסתתרותה במעבה העננים.

רבי יעקב בראותו זאת, ציווה על אנשים מהקהל שיקראו לבנו יצחק הצעיר. אחרי עבור זמן הגיע בנו הקטן, ואז אמר לו אביו רבי יעקב: "ראה בני כל הקהל מחכה כדי לברך על הלבנה, אך היא אינה נראית כלל". מיד נשא רבי יצחק עיניו לשמים ואמר: "לבנה, כיצד אינך מתביישת להסתתר כשכל הקהל הקדוש מחכה לך ומצפה לברכך". והנה זה פלא, תיכף ומיד אחר אמירתו וציוויו ללבנה, הופיעה הלבנה במלוא הדרה.

וכך רבי יצחק עלה ונתעלה, תוך שהוא מסתגר בעליית ביתו שעות ארוכות, הוגה בתורה הקדושה, ומתנתק מענייני העולם הזה.

 

יהללך זר ולא פיך

רבי יצחק זצ"ל היה חריף ובקי בתורה בכללותה, על כל חלקיה, ובד בבד, יראתו וקדושתו היו מסתופפים יחד בצל תורתו. בחלק זה נציג דברים שכתבו צדיקים אחרים אודות רבי יצחק, המעידים על גדולתו בתורה, ביראה, בקדושה ובשאר מידות טובות.

רבי ישראל אביחצירא זצ"ל, הלא הוא הבבא סאלי המפורסם לשם ולתהילה, היה אחיינו של רבי יצחק דודו. רבי יצחק, שימש כסנדקו בשעת היכנסו לבריתו של אברהם אבינו ע"ה. רבי יצחק היה גם מורו ורבו של הבבא סאלי, ולמד עימו במשך חמש שנים רצופות.

3הבבא סאלי ציין כי מכלל הדברים שלמד מדודו, רבי יצחק, היה שלא להתעייף, ולהתגבר כארי בשעת הלימוד, כי למרות שדודו עמוס בתלאות הציבור במשך היום, בלילה למד בעיון מעמיק, ומעולם לא נראתה בו עייפות או ליאות. וכלשון הבבא סאלי: "אני הייתי מתעייף, והוא לא התעייף למרות שהיה מבוגר ממני!".

מלבד זאת, בבא סאלי, בהקדמה לספריו של רבי יצחק כתב בין היתר את הדברים הבאים: "לדידי אנא זעירא חזו לי הנהו ספרי דרב האי גאון האשל הגדול אשר ברמה. שתול על פלגי ומעייני החכמה, אשר יראתו לחכמתו קדמה על אחת כמה וכמה תם וישר עם קונו נקשר בעבותות האהבה הפנימית ויראת הרוממות, בכל מיני שלימות, הדר הוא הצדיק והקדוש, מו"ר דודי הדרי והודי כמוהר"ר יצחק אבוחצירא זצוקללה"ה..
כי הנה נוראותיו ונפלאותיו של פחד יצחק מודעת זאת בכל קצווי ארץ, אשר פעל ועשה וכו'. קדושתו ויראתו הם מעידים על גדולתו ומעלתו...צאו וראו ושמעו פעולת צדיק אשר הכל מעידים על גדולתו וקדושתו, צדיק תמים וכל מעשיו לשם שמים. וכל דברי אך למותר וכו' ורק אך חובתי היא ואעשנה, כי יצקתי מים על ידו ולמדתי וכו' והוא מורי ורבי וכו'.

ולא זו אף זו קתני, ובבא סאלי הטיף דיו בשנית וחיבר פיוט על רבי יצחק דודו ובפתיחתו כתב: "אשירה נא לידידי, זה דודי והדרי, הקדוש הוא מר דודי. האר"י הוא בא בגבורה". ושם, בבית אחר התבטא כלפיו: "שלם בכל מידותיו, תם היה בדורותיו, מלא על כל גדותיו, בכל מידה יקרה".

אחיין נוסף של רבי יצחק הוא עט"ר4 רבי דוד אביחצירא הי"ד, שהיה ידוע בתעניותיו, סיגופיו ובהסתגרויותיו. ואף הוא כתב פיוט מיוחד לכבוד דודו רבי יצחק, ובין השורות כתב:


דודי הודי עדי. טרף טרף מאיתי...

ישר לבב בתמו. עם אלהים ואדם...

חשקה נפשו בתורה. על אחת כמה וכמה...

 

רבי מכלוף אביחצירא זצ"ל5 בהקדמתו לספרו "קהלת יעקב" ו"מכלל יופי", אשר שם כתב אודות קורות חייו (של עצמו), סיפר בין היתר על החיבור שלו עם רבי יצחק, והקורא שם יוכל להריח מבין השורות את הערכתו וביישנותו של רבי מכלוף מרבי יצחק, אותו הוא מכנה מספר פעמים "הרב הקדוש".

 

רבי מכלוף פדידה זצ"ל, ששימש כדיין בבית הדין בתפילאלת, והיה תלמידו של עט"ר רבי דוד אביחצירא הי"ד, חיבר אף הוא פיוט6 לכבוד רבי יצחק ושם כתב עליו בין היתר: "יום ולילה לא שבת מעבודת התורה"... "כלולים בו נמצאו, ענוה יראה ברה"... "קדוש יחיד ונעלם"...

 

רבי מאיר אביחצירא זצ"ל7 הידוע בכינויו "בבא מאיר", חיבר גם הוא פיוט לכבוד רבי יצחק, ובשלושת הבתים הראשונים כתב כך: "אשיר ברנני. בקהל אמוני. לקדוש ד'. הוא רבי יצחק. ארי בן ארי. עזי ופארי. הודי הדרי. הוא רבי יצחק"

 

מכל ההתבטאויות המגוונות על רבי יצחק שהובאו לעיל מפיהם של רבנים גדולים וחשובים, נמצאנו למדים על גדולתו, חכמתו וקדושתו של רבי יצחק זצ"ל.

 

סוד ה' ליראיו

רבי יצחק הלך מחיל אל חיל, וחלק מעבודת ה' שלו היתה משולבת דווקא בשתיית המחייא (ארק). שתיית הארק לא היתה עבורו דבר של מה בכך, אלא בשתיית המחייא היו סודות עצומים, והיה פועל תיקונים הנשגבים מבינתנו.

מסופר שבאחת הפעמים שישבו ללמוד יחד רבנו יעקב אביחצירא זיע"א ואחד השד"רים,8 התקשו בסוגיה אחת, ולא הצליחו לפענח אותה. קרא רבי יעקב לבנו רבי יצחק שהיה אז עדיין צעיר לימים, והציע לפניו את הקושי. אמר להם רבי יצחק, הרי אתם יודעים שאיני יכול לעיין בסוגיה בלי מחייא, קרא רבי יעקב למשרתו שיביא לפניהם המחייא, ולאחר ששתה רבי יצחק, פתח פיו בדברים עמוקים המתקבלים על הדעת, ואז נתפעל השלוחא דרבנן מרבי יצחק ואמר: "גדולים כאלה אין בארץ ישראל"9.

 

אף כשמשפחתו וסביבתו רצו למנוע ממנו את שתיית המחייא בכל פעם מחדש, הדבר לא צלח, ומן השמים המשיכוהו בדרכו זו, והסיפור הבא ימחיש לנו עובדה זו.

 

חלק מבני המשפחה שלא ראו בעין יפה את צריכת המחייא המופרזת לטעמם של מרן רבי יצחק זיע"א, הרבו להפציר בו שיחדל ממנהגי השתייה שלו, אך ללא הועיל. כשנכשלו כל הניסיונות והכזיבו כל האמתלאות שלא שכנעוהו, החליטו לגמלו בכוח ממש מן המחייא. עמדו ונטלו את הסולם המוליך לקומת העלייה, כדי שיוכלו לפקח על מבואותיה ויעקבו אחר כמות השתייה שהוא נוטל לעצמו. משהבחין מרן רבי יצחק זיע"א שניתקו אותו מגישה חופשית אל הבית, הבין את הסיבה המניעה את בני משפחתו, והתפלל לד' שימלא את חסרונו. ובבית הסמוך למעונו של מרן אביר יעקב זיע"א, התגוררה אישה אחת שהרבתה להכין מחייא מתמרים משובחים שגדלו בחצרה. למחייא שלה יצא שם של תוצרת מעולה והיא התפרנסה בכבוד ממכירתה. בדיוק באותם ימים, נכשלה האישה במלאכת ההכנה והמחייא שיצאה מתחת ידיה לא עמדה בסטנדרט המשובח שהורגלה בו. בעודה תמהה על כישלונה ומתפללת לד' שיצליח מלאכתה, נדרה האישה להקדיש מחייא למרן רבי יצחק זיע"א, השכן ההוגה בתורה הקדושה יומם וליל ומרבה בשתיית מחייא.

 

והנה, הניסיון הבא שערכה האישה הצליח, ומחייא משובחת יצאה מתחת ידיה. היא מיהרה למלא קנקן והתקרבה לעלייתו של מרן רבי יצחק זיע"א. להפתעתה גילתה שנטלה האפשרות להגיע לחדרו, מה שמונע ממנה לקיים את נדרה. החלה האישה לקרוא בשמו של מרן רבי יצחק זיע"א, ונשמע קולה בחדר פנימה. שרבב מרן רבי יצחק זיע"א את ראשו מן החלון ושאל למבוקשה של השכנה. מששמע על רצונה, הורה לה להניח את המשקה על אדן החלון שבעלייתה, מקום שידו מגעת אליו לטלו משם. אף הוסיף ואמר לה, כי באם רוצה היא שהמחייא תצליח בימים הקרובים, בל תשכח להניח על אדן החלון קנקן משקה.
בעוד בני המשפחה שמחים שעלתה בידם למנוע ממרן רבי יצחק זיע"א את האפשרות ללגום מחייא לרוב, המשיכה האישה להכין עבורו את הכמות הנחוצה לו. הדבר התגלה רק לאחר תקופת מה, כשנגמרו הכדים בבית האישה, והיא באה אל הבית כדי ליטול את קנקני המשקה הריקים מעלייתו של מרן רבי יצחק זיע"א. עתה הבינו הכל, כי אם משמים מסייעים לו לקבל את כמות המחייא הגדולה הזו, ודאי שאין למנעו מכך.10

 

 

 

ואתה תחזה

רבי יצחק הי"ד וזצ"ל היה ידוע בכוח קדושתו כמלומד בניסים, וישנם סיפורי מופתים רבים עליו שחלקם הועלו על כתב וחלקם לא. אנו נציין שנים מהמפורסמים שבהם11 (שהובאו בכמה ספרים), ואשר מעידים על ראייתו הרוחנית הכבירה של רבי יצחק.

אחד מתלמידיו הרבים של רבי יצחק, הרב יוסף אמסלם זצ"ל, שנפטר בתש"מ באשקלון, סיפר באחת ההזדמנויות על אשר ראה בעיניו, בסוכתו של רבי יצחק הי"ד.

רבי יצחק נהג לערוך סעודה מיוחדת לכבוד כל אחד מהאושפיזין קדישין, בחג הסוכות, וביום של האושפיזא יצחק אבינו, היה עורך סעודה גדולה מיוחדת בפארה ובשמחה ששרתה בה. באחת מאותן הסעודות, לאחר שהקרואים הרבים נטלו ידיהם, נטל גם רבי יצחק את ידיו, אחז רבי יצחק בפת בשתי ידיו והזמין את האושפיזין קדישין, אך במקום לברך על הפת ולבצוע העלה לפתע בת צחוק על שפתיו, שנמשכה שעה ארוכה לתימהונם של כל המסובים. כל זמן שישב כך, איש לא העז להוציא הגא מפיו, ולמרות שכולם הבינו שמתרחש דבר מיוחד לנגד עיניהם, המתינו בסבלנות לברכת המוציא של הרב.. לאחר דקות ארוכות חזר כאילו רבי יצחק אל עצמו, ובצע על הפת.

 

 

מקורביו מיהרו לשאול אותו על מה ולמה ראה לעשות הפסק כה גדול בין הנטילה לבציעה? וענה להם רבי יצחק: "מה אעשה, כשראיתי את שבעת האושפיזין מגיעים לסוכה, ומעלים על שפתותיהם חיוך רחב שהעיד על שביעות רצון מסעודתנו, לא יכולתי שלא להצטרף אליהם ולחייך גם אני, ורק כאשר חדלו לחייך, הפסקתי גם אני וברכתי את ברכת המוציא".

 

רבי יצחק, כשאר בני המשפחה, ידע גם לנהוג בתקיפות, ולעמוד בפרץ נגד כל סטייה מהיושר והטהרה, ולא נרתע מפני איש, רק האמת היתה נר לרגליו.

 

פעם, באחת מנסיעותיו, התארח אצל בעל בית חשוב שהחליט לערוך סעודת מצווה לכבוד אורחו הדגול. הוא הזמין לסעודה את כל ידידיו ונכבדי העיירה. בראש המוזמנים היה ראש הקהל, שאיחר משום מה להגיע. רבי יצחק שבתחילה הסכים שימתינו לראש הקהל, קרא לאחר זמן קצר לבעל הבית, וציווה עליו שיתחילו בסעודה, כי אין זה מן הראוי שציבור גדול ימתין, ואפילו לראש הקהל. המארח לא היה יכול לסרב לרבי יצחק, אך הוא הסביר לו שראש הקהל שלהם הוא אדם מאוד קפדן, ובפרט בדבר הנוגע לכבודו, ולא יעבור בשתיקה על פגיעה בכבודו, כאשר בסעודה כל כך חשובה לא הואילו להמתין לו. רבי יצחק פסק שבכל זאת יתחילו בסעודה. לקראת סוף הסעודה, הופיע ראש הקהל. לא היה קשה להבחין בזעם שהצטייר על פניו על ש"נתיניו" העזו לוותר על נוכחותו בראש המסובים. הוא הפנה מבט מאשים לעבר בעל הבית, אך טרם פתח בעל הבית את פיו, קם רבי יצחק והחל לחרף ולגדף את הנכנס ולא חסך ממנו מילים קשות ומעליבות, תוך שהוא מצווה עליו לעזוב מיד את הבית. ראש הקהל, ההמום הפנה את ערפו, ומיהר לעזוב את המקום. כל הנוכחים נבהלו מאוד מהתנהגותו היוצאת דופן של רבי יצחק, וחרדו מאוד מתגובתו החריפה של ראש הקהל, שיהיה בה גם מסתמא משום בזיון לרבי יצחק. אולם רבי יצחק המשיך את הסעודה, כאילו לא אירע דבר.
למחרת, הביע בעל הבית את צערו על התקרית שארעה עם ראש הקהל, וביקש עצה מרבי יצחק איך לפייס אותו. רבי יצחק אמר לו שאין הוא יודע על מה הוא סח, וכי הוא מעולם לא חרף ולא גידף את ראש הקהל שלהם. המארח הופתע מאוד מתגובתו של רבי יצחק. אז אמר לו רבי יצחק, שהוא לא הפנה את כעסו ודבריו כלפי ראש הקהל, שבכלל לא הבחין בו. אלא, הסביר, ראה פתאום איזה מלאך רע ומשחית שנכנס לחדר באותו רגע ממש שהגיע ראש הקהל, ועל כן קם ממקומו והתפרץ כלפיו וגרש אותו

 

בעל הבית נדהם מדבריו של רבי יצחק, וביקש הסבר. ענה לו רבי יצחק, שכל אדם העובר עבירה, בורא לעצמו קטגור אחד - מלאך משחית, שמטרתו להענישו על העבירה, אלא שהקב"ה שהוא ארך אפים, אינו מרשה לו להרע לבעל העבירה ש"ברא" אותו, אולי יחזור בתשובה ובכך יבטל את הקטגור המשחית. אם לא יחזור בתשובה, כשיבוא יום הפקודה, אותו משחית שהמשיך ללכת אתו כל חייו עלי אדמות יעניש אותו על אותה עבירה. על כן, סיים רבי יצחק, נראה שראש הקהל שלכם עבר עבירה גדולה אמש, ואותו משחית נוצר מכוח אותה עבירה, וראיתי שהוא עומד להיצמד אליו כל הזמן, לכן קמתי וגירשתי אותו..
לאחר ששמע את ההסבר של רבי יצחק, הלך בעל הבית אל ביתו של ראש הקהל, על מנת להתנצל על מה שאירע. כאשר החל לדבר, הפסיקו ראש הקהל ואמר לו: "אין אתה צריך להתנצל על מה שאמר רבי יצחק, רבי יצחק הוא צדיק וקדוש, והוא כנראה יודע מדוע התפרץ נגדי ואמר מה שאמר, אני לא מקפיד עליו בכלל, וגם איני מקפיד על אף אחד מכם, על שלא המתנתם לבואי להתחלת הסעודה.

 

נרעש ונפעם, יצא בעל הבית מביתו של ראש הקהל, ופרסם בין ידידיו את אשר נודע לו מרבי יצחק ואת האישור לדברים שקיבל מתגובתו של ראש הקהל. בעקבות מעשה זה גדל כבודו של רבי יצחק בעיניהם של כל בני אותה עיירה, שאף פרסמו את גדולתו וקדושתו, ואת כוח ראייתו הסגולית והטהורה.

 

זמרת י-ה

ידוע שאצל אבותינו ורבותינו הקדושים עבודת ד' האמיתית, הייתה חייבת לעבור דרך מסך של שירה ופיוט, לאל הבוחר בשירי זמרה.

ביהדות מרוקו המעטירה היו צדיקים רבים שחיברו פיוטים, ולכל אחד מהם היה קובץ פיוטים משלו.

רבי יעקב אביחצירא זצ"ל וזרעו אחריו, כתבו פיוטים רבים, וברבות השנים כונסו כל פיוטי רבני משפחת אביחצירא לספר אחד, הלא הוא הספר המפורסם "יגל יעקב". בין הפיוטים שזכו להיות מושרים לרוב הם פיוטיו של רבי יצחק אביחצירא זצ"ל.

רבי יצחק חיבר פיוטים רבים לכבוד התורה ולכבוד השכינה, פיוטים על אביו הקדוש והטהור רבי יעקב זצ"ל ועוד.

את פיוטו האחרון "יום השביעי" לכבוד שבת קודש, כתב רגעים אחדים לפני מותו על קידוש ד', וכפי שיסופר בחלק הבא.

 

מתי יבוא לידי ואקיימנו

ביום יד' שבט התרע"ב, שב רבי יצחק זצוק"ל משליחות קודש באחד הכפרים שבמחוז תאפיללת, ביום שישי, ערש"ק12 בשעת המנחה. אחרי שהלכו כברת דרך לא ארוכה, הורה לפתע למשרתו לעצור לתפילת מנחה. משרתו שאלו: "יא סידי13, למה נשנה ממנהגנו שנוהגים אנו להתפלל מנחה קטנה ובפרט בערש"ק?" ענה לו רבי יצחק ברוח קדשו שהוא ממתין בכוונה תחילה לליסטים ופורעים ערביים שמתכננים לפגוע בתושבי העיר גורָמָה, ומעדיף הוא שיפגעו בו ובכך ימנע מהם לבצע את זממם ולפרוע ביהודי הכפרים הסמוכים. במותו על קידוש ד' יזכה להציל יהודים רבים. באותה תפילה האריך רבי יצחק וכיוון בה כוונות גדולות יותר מהרגיל. כאשר סיים את תפילתו ביקש ממשרתו קולמוס ונייר, כדי לרשום עליו פיוט שרוצה הוא לחבר לכבוד שבת. וכך, במעמד מיוחד זה כתב את פיוטו הנודע "יום השביעי הוא יום מנוחה."

כעבור זמן מה הגיעו פרשים על סוסים דוהרים. מהסוסים זינקו פורעים זורי אימה. מיד נעץ מנהיגם האכזר את חרבו בלב הצדיק רבי יצחק שנפל מתבוסס בדמו, אותו מנהיג ארור ניסה לדקור שוב את רבי יצחק כדי להבטיח את מותו, אך הצדיק קרא לעברו: "רשע"! ובו ברגע היד האוחזת בחרב קפאה ונעשתה משותקת. חברי כנופית הרשע נבהלו למראה מנהיגם המשותק ועלו בזריזות על סוסיהם ונמלטו מהמקום, וכך נתקיימה במלואה שאיפתו של הצדיק - להקריב את חייו על קידוש ה' כדי לסַכֵּל את מזימת הפורעים לפרוע ביהודי הכפרים שבסביבה.

משרתו של רבי יצחק הפצוע אנושות שמע אותו ממלמל את פזמון הפיוט שחיבר זמן קצר קודם: "תשיב שבותי, תאיר נשמתי, תגל עדתי".. מילים אלו רמזו על מיתתו תוך כדי הגנה על בני עדתו והוא ישבות ותואר נשמתו בגן עדן העליון.

משרתו מיהר אל יהודי הכפר תולאל לבשרם את הבשורה המרה, ולבקש את עזרתם להביאו לקבר ישראל בעוד השמש מאירה, תושבי המקום התאספו בהמוניהם לבכות ולספוד על פטירת הצדיק שחייבים הם לו את חייהם, ובסיעתא דשמיא הצליחו להספידו ולקברו במקום הראוי לו ולחזור אל בתיהם בעוד השמש על הארץ מבלי לחלל חס ושלום את קדושת השבת, והרגישו שכמו עמדה השמש במקומה לכבוד הצדיק.14

 

ספריו

רבי יצחק זצוק"ל חיבר מספר ספרים על חלקי התורה השונים ואלו הם:

 

  1. אלף המגן- חידושים על התנ"ך לפי סדר אלפא ביתא

  2. לב טהור- דרושים על התפילה

  3. השבת הגדול- תרי"ג מצוות תורתנו הקדושה ושבע מצוות דרבנן, וכולם תחת ראשי תיבות של המילה "השבת"

  • שלושה ספרים אלה אוגדו כבר לספר אחד הקרוי "תולדות יצחק" ויצאו לאור על ידי מר דודי רבי יצחק אביחצירא זצוק"ל, מחיפה.

  1. שערי בינה- חידושים על שיר השירים, אף ספר זה יצא לאור, בשתי הוצאות. האחת הוצאת "מלכי רבנן" אשדוד, ובהוצאה נוספת שיצאה ע"י בן דודי רבי שמעון אביחצירא מחיפה.

  2. כתר תורה- דרושים לעיתים שונים

  3. זבחי צדק- על הלכות שחיטה וטריפות

  4. שרביט הזהב- חידושים על הש"ס

  • שלושה אלו האחרונים עוד טרם ראו אור, ויהי רצון שנזכה להתבשם אף מהם.

מתוך ספריו אלה המצויים בידינו, למדים אנו שידיו רב לו לרבי יצחק בתורה בכלל ובתורת הסוד והקבלה בפרט. זכותו של הצדיק הקדוש, וזכות תורתו, תעמוד לנו ותגן עלינו ועל כל עמו ישראל, אמן.

 

תפארת בנים אבותם

רבי יצחק זצוק"ל השאיר אחריו שתי בנות: רחל וחנה, ובן יחיד הלא הוא מר זקני רבי אבא אביחצירא זצוק"ל. שמעתי שנקרא רבי אבא בשם זה בשל חיבתו והערכתו הרבה שהייתה לרבי יצחק כלפי אביו ה"אביר יעקב" זצוק"ל, עד כדי שרצה לקרוא לבנו כשם אביו, ומחמת יראתו את אביו קרא לבנו "אבא", המזכיר לו תמיד את אביו (ובכלל אוסיף ואומר שזהו דבר ידוע שלא קראו בשמו של רבי יעקב זצוק"ל, אב לבנו בדורות הראשונים המיוחסים אליו, וזאת מפני היראה הרבה שהייתה להם כלפיו).

 

הקדמה לספרו תולדות יצחק מאת נכדו רבי יצחק אביחצחרא (באבא חאקי)

 

רבי אבא שקד על התורה ועבודת ד' ועלה ונתעלה.

רבי אבא נשא לאישה את בת בן-דודו, הלא היא הרבנית חנה המכונה בפי כל "ללא חזאן".
ללא חזאן הייתה בתו של עט"ר רבי דוד אביחצירא זצוק"ל הי"ד.

לפי הידוע לנו, החברותא עימו היה לומד רבי אבא ברוב הימים, היה רבי יחיא שניאור זצוק"ל, שזכה ועלה לארץ ישראל, ושכן בפלטרין של מלך, בירושלים, ורבים שחרו לפתחו על מנת להתברך מפי הצדיק.

רבי אבא נפטר בכו' חשוון תרצ"ז, בגיל צעיר מאוד, ויהיו ימי חייו שנים ושלושים שנים בלבד (והאבידה הייתה גדולה גם בשל היותו בנו היחיד של רבי יצחק). מנוחתו כבוד בעיר בודניב שבמרוקו. אישתו הרבנית ללא חזאן התאלמנה כאמור בגיל עשרים ושש (לערך) ואחר כן ברבות הימים והשנים עלתה לשכון כבוד בארץ הקודש בעיר אשדוד, שם נחלה כבוד רב, ושם השיבה נשמתה לבורא בשנת התשנ"ג.

 

*****

 

ביאור לפיוט 'אעופה אשכונה'

הקדמה קצרה לפיוט אעופה אשכונה:

פיוט זה מציג מעין דו שיח בין הקב"ה לכנסת ישראל (עם ישראל), שכנסת ישראל מבקשת ומצפה מהקב"ה, הקרוי דוד שיגאלנה, והקב"ה שחפץ מאוד לגואלה, מודיע לה שיעשה זאת בזכות התשובה שתעשה ותודות למעלותיה וחסדיה מהעבר.

 

בפיוט זה ישנם עשרה בתים, שישה הראשונים מציגים את הצד המדבר של כנסת ישראל, שלושה בתים אח"כ עוסקים בתגובתו ובתשובתו של הקב"ה לכנסת ישראל, הבית העשירי החותם, משלב את שני הצדדים, במחציתו הראשונה של הבית, הדיבור של כנסת ישראל כלפי הקב"ה, ובמחציתו השניה, דיבור הקב"ה לכנסת ישראל.

 

סגנונו של פיוט זה המציין כפי שאמרנו את הדו שיח שבין הקב"ה לכנסת ישראל מצוי בעוד פיוטים של גדולי עולם, אך קדם לפיוטים אלו, החכם מכל האדם, הלא הוא שלמה המלך עליו השלום שחידש סגנון זה במגילתו "שיר השירים", מגילה המאפיינת מאוד דו שיח זה. ואכן בפיוט שלפנינו ביטויים לא מעטים נלקחו מתוך שיר השירים קודש קודשים.

לא באתי במלאכתי זו אלא לבאר ביאור פשוט של מילות הפיוט עם מעט מקורות, ואין אני מתיימר לפענח הצפונות הטמונות בפיוט זה.

ויהי רצון שעל ידי אמירת פיוטים אלו, הקב"ה יתעורר עלינו ברחמים, ונזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.

 

הביאור

בית א'

רובו של הבית הפותח את הפיוט לקוח משני פסוקים רצופים בספר תהילים: "ואומר מי יתן לי אבר כיונה, אעופה ואשכנה" ופסוק נוסף אחריו: "הנה ארחיק נדוד, אלין במדבר סלה" (תהילים נה', ז'-ח').

אעופה אשכנה - כנסת ישראל שכל כך חפצה לפגוש את הקב"ה והמפגש הזה הוא ע"י שהקב"ה ישרה שכינתו בתוכה, אומרת שהיא מוכנה לעוף ממקומה כציפור, וללכת לשכון, כלומר לגור, לשהות במקום אחר.

וארחיקה נדוד - ולא זו בלבד אלא אפילו לנדוד מרחק גדול

במדבר אלינה- ובמדבר אני אלין- כלומר, אני מוכנה, אומרת כנסת ישראל, אפילו להגיע למדבר ולישון בו, על אף שהמדבר אינו מיושב, ומהווה מקום סכנה שכן מצויים בו חיות רעות, ליסטים וכו'.

ואולי אמצאה דוד – והכל כדי שאולי אזכה למצוא את דודי, הוא הקב"ה, המוזכר רבות בשיר השירים בכינוי "דוד" כידוע.

בית ב'

נשק אהבתו - ממשיכה כנסת ישראל ואומרת האהבה שלי כלפיו, שהיא כלי המלחמה שלי, הנשק שלי .

בלבי בערה - אותה אהבה בוערת בליבי.

מיום פרדתו - והנה מיום שנפרד ממני, והפרידה הגדולה הזו היתה מאז חורבן בית המקדש.

נפשי עלי מרה- הנפש שלי, אומרת כנסת ישראל, מצויה במצב של מרירות.

בית ג'

ידיד מני ברח - כנסת ישראל מתארת את פרידתו של הקב"ה ממנה באָמְרָהּ שידיד, שהוא כינוי נוסף לקב"ה, ברח ממנה.

הלך עזבני - הלך ועזב אותי, והנטישה הזו היתה בהחרבת בית מקדשנו ותחילת גלותנו.

איזו דרך ארח - לאיזו דרך פנה הקב"ה בעָזְבוֹ אותי ובלכתו? ארח מלשון דרך כפי הכתוב באיוב "וארח לחברה עם פעלי און, וללכת עם אנשי רשע" (איוב לד',ח')

ואלכה גם אני - כלומר ברגע שאדע לאיזה כיוון הלך הקב"ה, אלך מיד גם אני.

בית ד'

יצאתי לבקש - אחרי עזיבתו של הקב"ה את כנסת ישראל, אומרת כנסת ישראל שהיא יצאה כדי לבקש, כלומר לחפש ולמצוא כפי שנאמר בשיר השירים "אבקשה את שאהבה נפשי, בקשתיו ולא מצאתיו"15

דודי בין חברים - וחיפשתי את דודי הוא הקב"ה בין החברים, כלומר בין מלאכי השרת הקרויים גם חברים16 והם קרובים מאוד לקב"ה.

נלכדתי במוקש – אך לא הצלחתי למוצאו, ומוקש-כלומר, מכשול, עיכב אותי.

הכוני השומרים - ומהו אותו המוקש? השומרים שהם שליחי הקב"ה (ונראה שהכוונה לגויים המתקוממים עלינו, עיין ברש"י לשיר השירים ) והם הכוני ועל ידי כך הרחיקו אותי מישועת ד' וגאולתו. וביטוי זה יסודו משיר השירים ה',ז' שם נאמר: "מצאני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני".. וכו'...

בית ה'

צפיתי לדודי - למרות ההכאות והייסורים שעברתי, אומרת כנסת ישראל, לא התייאשתי וציפיתי לישועה שתגיע מדודי, הוא הקב"ה, בבחינת "צפית לישועה"- שאדם חייב לצפות ולקוות שד' יגאלנו17.

מתי יבוא אלי - צפיתי מתי יבוא אלי הקב"ה, ישלח משיחו ויגאלני.

ילבישני עדי - וכשהוא יבוא, ילביש אותי עדי שפירושו תכשיט, כלומר הקב"ה יקשט אותי וילביש אותי בתכשיטים מיוחדים רוחניים המתאימים לזמן של גאולה. וביטוי זה הוא מעין הנאמר בישעיה: "שאי סביב עיניך וראי.. וכו' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה"18.

וירחם עלי - וממילא על ידי שיבוא אלי הקב"ה ילבישני בבגדי ישועה ויגאלני,- על ידי כך ירחם עלי.

בית ו'

חשוף זרועך- כנסת ישראל מבקשת שיגלה את זרועו, אותה זרוע שפועל איתה ישועות כדברי ישעיה הנביא (נב', י'): "חשף ד' את זרוע קדשו לעיני כל הגויים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוהינו".

לקבץ פזורים – ויקבץ את כל פזורי תבל לארץ הקודש, ארץ ישראל. כפי שאנו מבקשים בתפילת שמונה עשרה: "וקבץ גלויותינו וכו'"


גלה קץ ישעך - זוהי בקשה מהקב"ה שיגלה את סוף הישועה, ותהיה גאולה שלימה.

ודגלך הרם - והדגל שלך, כלומר גילוי כבוד ד' בעולם, גלה והרימהו לעיני כל.

 

בית ז'

קומי יחידתי - כאן מתחילה הפניה הראשונה בפיוט של הקב"ה לכנסת ישראל, באומרו לה שתקום כפי שנאמר בשיר השירים "קומי לך.. וכו', רעייתי יפתי".. (שיר השירים ב',י')
יחידתי הוא כינוי לכנסת ישראל שהיא בגדר בנו יחידו של הקב"ה שבו בחר מכל העמים להיות לו לעם סגולה.

 

ושובי בתשובה - הקב"ה אומר לכנסת ישראל אמנם הנך מבקשת ממני לגואלך, אך הקדימי את ועשי את הפעולה הראשונית ותתקרבי אלי, על ידי שתתקני את מעשייך ותחזרי בתשובה.

 

אחותי רעייתי - פניה נוספת לכנסת ישראל והפעם בכינוי אחר "אחותי רעייתי" שכנסת ישראל קרויה גם אחות לקב"ה וגם נקראת רעייתו, ואף זה מצוי בשיר השירים (ה',ב')

 

הנה גואלך בא - ואם תעשי את חפצי ותשובי בתשובה, ממילא מבטיח אני כי אבוא ואגאלך, כפי שאמרו חז"ל שאין ישראל נגאלים אלא בתשובה.

 

בית ח'

חמודה יקרה - בבית זה ישנן מספר תיאורי חיבה של הקב"ה כלפי כנסת ישראל. חלק מתוכם דומים מעט לנאמר במגילת איכה :"בני ציון היקרים המסלאים בפז" (איכה ד',ב'). ובתחילה, "חמודה יקרה"- שעם ישראל הוא חמדתו הנבחרת והיקרה של בורא עולם.

 

רבת המעלות - שאת עם ישראל מייחדים מעלות רבות, כגון ביישנים רחמנים וגומלי חסדים, מחבבים את המצוות, מקדימים עשייה לשמיעה ועוד. וזאת בשונה משאר העמים.

 

גם מפז נבחרה - כנסת ישראל, עם ישראל מיוחדים ומובחרים אפילו יותר מפז שהוא זהב משובח, טוב ונקי, כפי שנאמר בספר תהילים על עניין אחר, על התורה והמצוות, שהם: "הנחמדים מזהב ומפז רב וכו'" (תהילים יט', יא')

 

צאי נא במחולות - הקב"ה מודיע לכנסת ישראל, החובקת בתוכה מידות טובות רבות, שהיא רשאית לצאת לשמוח ולרקוד במחולות (מחול= ריקוד במעגלים), שכן הגיע זמן גאולתך.

בית ט'

 

זכרתי לך חסד - הקב"ה אומר לכנסת ישראל שלא תדאג כיוון שהוא זוכר את החסד שעשתה בעבר.


נעורייך נעורים - והחסד הזה של כנסת ישראל היה בעבר, בזמן נערותה, עת יצאה מצרים ומתן תורה והלכה אחריו ארבעים שנה, לא בעיר או ביישוב, אלא במדבר. ומחציתו הראשונה של הבית הזה מבוססת על פי הנאמר בנביא: "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה" (ירמיה ב', ב')

היכלך איסד - ואשר על כן הנני מתוכנן לבנות

ולייסד את ההיכל שלך שהוא בית המקדש

באבני ספירים - באבנים מיוחדות ויקרות שנקראות ספירים וכפי שמובא בנביא: "הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים". (ישעיה נד', יא')

 

בית י'

בבית זה מצוין כבר שלב הגאולה ממש

קול דודי הנה בא - כנסת ישראל שומעת ומזהה את קול הקב"ה שמגיע כדי לגאול אותה.

מדלג על ההרים - וצורת ההגעה שלו היא במהירות, ולצורך כך הוא מדלג על ההרים למהר ביאתו (על פי פירוש מצודת דוד לשיר השירים ב',ח') ומחציתו הראשונה של בית זה היא על פי הנאמר בשיר השירים "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות" (ב',ח')

קומי לך אהובה - כאן באמצע הבית הקב"ה הוא המדבר, ואומר הוא לכנסת ישראל, אהובתו, שתקום קימה שיש בה התעוררות רוחנית.

כי בא קץ דרורים - ומסיים הקב"ה ואומר לכנסת ישראל, הנני אומר לך לקום כי כבר הגיע קץ דרורים- כלומר הגיע זמן חירותך, (דרור פירושו חירות, חופש) שהוא עת הגאולה.

 

 

 

ריסאני (צילום זדה שולמן אוסף פול דהן)

1 המחבר הוא נינו של רבי יצחק אביחצירא הי"ד

2 מילולית: דלעת דלעת מגידולה ידועה. במשמעות: טיבו של אדם ניכר מראשיתו.

3 מתוך הספר "הסבא קדישא אדמו"ר – סידנא בבא סאלי זיע"א. המו"ל רבי ברוך אביחצירא ,התשמ"ה, נתיבות.

4 עטרת ראשינו.

5 נכדו של רבי אהרון אביחצירא זצ"ל שהיה אח לרבי יצחק

6 מובא בהוצאה החדשה של הספר "כתם פז" לר' מכלוף פדידא, שבהוצאת הספריה הספרדית- ירושלים תשע"א.

7 בנו של הבבא סאלי

8 שלוחים דרבנן שהיו מגיעים מארץ ישראל לארצות הגולה השונות, על מנת לאסוף כספים

לתלמידי חכמים שבא"י,

9 מתוך הספר "סידנא בבא חאקי",המו"ל הרב שמעון בהגר"י אביחצירא,בהוצאת המכון להוצאת ספרים שע"י ישיבת נר יצחק,ירושלים ,סיון ,תש"ע.

10 מתוך הספר "אביר יעקב", המו"ל 'ישיבת אביר יעקב – אור מאיר שמחה',נהריה.

11 שני הסיפורים לוקטו מתוך הספר "מאור ישראל",מהדורה חדשה ,המחבר הרב אריה יהודה הראל,ירושלים ,טבת ,תשס"ח.

12 ערב שבת קודש

13 אדונִי

14 קטע זה הוא על פי הספר "סידנא בבא חאקי",המו"ל הרב שמעון בהגר"י אביחצירא,בהוצאת המכון להוצאת ספרים שע"י ישיבת נר יצחק,ירושלים ,סיון ,תש"ע.

 

15 (שיר השירים ג',ב')

 

16 עפ"י רש"י בשיר השירים ח', יג' ד"ה "חברים מקשיבים לקולך"

17 כפי שמובא במסכת שבת דף לא'

18 ישעיה מט', יח'


הדפסהדואל