שתי קינות לאומיות לתשעה באב מאת ר' יצחק ב"ר יעקב אביחצירא זצוק"ל ר' יצחק ב"ר יעקב אביחצירא - חייו ויצירתו

facebook Share on Facebook

 

 

דר' מאיר נזרי

 

שתי קינות לאומיות לתשעה באב מאת ר' יצחק ב"ר יעקב אביחצירא זצוק"ל

 

ר' יצחק ב"ר יעקב אביחצירא - חייו ויצירתו

 

ר' יצחק הוא בן הזקונים ר' יעקב אביחצירא אח לר' מסעוד הבכור, לר' אהרן ולר' אליהו. ר' יצחק נולד בתפילאלת בשנת כת"ר/1860 ונקרא על שם האריז"ל הוא ר' יצחק לוריא. למד תורה מאביו ר' יעקב, והייתה לו משיכה לתורת הנסתר והקבלה נוסח הזוהר והאריז"ל. כמו כן הייתה לו נטייה לשתיית שכר המאחיא. כבר מנעוריו נכרכו אגדות על מופתים שנתנסה בהם. הניח כמה חיבורים תורניים ומספר פיוטים. היה נודד למרחקים לשם השגת מימון לישיבה. באחד ממסעותיו לכיוון תולאל שבאזור תפילאלת נהרג על ידי שודדים בי"ד שבט שנת תער"ב ונקבר שם. מקום קבורתו הפך לאתר קדוש של תפילה ובקשה. בכל שנה נערכת לכבודו הילולה רבתי שאליה נוהרים רבים מכל העולם. בארפוד פעלה חברה על שמו חברת ר' יצחק. זכורני בימי נעוריי היו יוצאים רבים מארפוד באוטובוסים בשירה ובזמרה ובשובם היו שרים 'מן ר' יצחק זינא יא רבי תעפו עלינא' (מר' יצחק באנו יה חננו ורפאנו). קבורתו בתולאל הדביקה לו את התואר התואר ר' יצחק דמן תולאל. הניח בן בשם ר' אבא, הוא אביו של ר' יצחק דמן חיפה. פיוטיו שחיבר על הגאולה מושרים בכל האירועים של קהילות תפילאלת.

 

יצירתו התורנית

ר' יצחק הניח כמה חיבורים תורניים חלקם יצאו לאור וחלקם עדיין בכתב יד. ב'ספר תולדות יצחק', ירושלים תשכ"ו נכללים שלושה חיבורים מתורתו של ר' יצחק: א. אלף המגן (על סדר אלפא ביתא תורה נביאים וכתובים); ב. לב טהור (על התפילה); ג. השבת הגדול (נוטריקון על תרי"ג מצות התורה וז' מצות דרבנן). חיבור אחר יצא בנפרד, שערי בינה, אשדוד תש"ס (פירוש על שיר השירים). על אלה יש להוסיף שלושה חיבורים בכתב יד: ה. זבח צדק פסקי דינים על הלכות שחיטה וטרפות. ו. כתר תורה – דרשות על התורה. ז. שרביט הזהב – חידושים על הש"ס.

 

יצירתו הפיוטית

יצירתו הפיוטית כוללת עשרה פיוטים: שני פיוטי גאולה (א-ב); שלושה פיוטים לכבוד התורה (ג-ה); פיוט אחד לכבוד שבת קודש (ו); פיוט אחד לכבוד המילה (ז); ושלושה פיוטים בשבחי צדיקים: שניים לכבוד סבו ר' יעקב (ח-ט) ואחד לכבוד אחיו הבכור ר' מסעוד (י). עשרת הפיוטים נדפסו ב'יגל יעקב' למהדורותיו. שתי יצירות נוספות המצויות בכתב יד חיבר ר' יצחק בצורת קינות לאומית על ציון ומיועדות להיאמר בתשעה באב: 'בת ציון כלה נאה' ו'ציון עיר יוצרי'. שניהם במשקל 'ציון הלא תשאלי' לר' יהודה הלוי אבל לא במשקל המקורי הספרדי אלא במשקל ההברות. את פיוטיו כבר ההדרתי ומסרתי לפרסום במסגרת אוניברסיטה בר אילן. במסגרת זו של 'ברית' מתפרסמות לראשונה שתי קינות לאומיות לתשעה באב, שהיו אומרים בקהילות תפילאלת ובמיוחד בריסאני ובארפוד. את הקינות הקלדתי, ניקדתי ופירשתי בפירוש המלווה במקורות.

 

 

א. בַּת צִיּוֹן כַּלָּה נָאָה

 

כתובת: קינה תמרור ציון ולשונה קשור מאלף ועד תיו ובסופה סימן אני יצחק אביחצירא אמיץ.

הסוג: קינה לאומית לתשעה באב.

התבנית: מעין אזורית. בשיר מחרוזות מרובעות טורים: שלושה טורי ענף וטור אזור.

החריזה: אאאב / גגגב / ...

המשקל: שבע הברות בכל טור.

החתימה: יצחק אביחצירא אמיץ (בראשי הטורים: 45-52).

תמרור: 'ציון הלא תשאלי' לר' יהודה הלוי.

המקור: כתב יד בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי

 

מבוא

היצירה כולה קינה על ציון וירושלים. בשני הבתים הראשונים מעמת הפיוט את עברה המפואר של בת ציון לעומת מצבה העגום לאחר החורבן:

בַּת צִיּוֹן כַּלָּה נָאָה / מְקוֹם תּוֹרָה וּנְבוּאָה //אֵיךְ לְשׁוֹאָה וּמְשׁוֹאָה / הָיָה מְקוֹם מִשְׁכָּנִי

הֲלֹא הָיִית אֲהוּבָה / לְאֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה // אַךְ עַתָּה אַתְּ עֲזוּבָה / מֵעַמִּי וַהֲמוֹנִי

בהמשך פונה המשורר הן לציון והן לעצמו בקריאה לבכי, לדאגה ולקולות של צעקה וצוחה: 'קוֹל צְעָקָה וּצְוָחָה / וְיָגוֹן וַאֲנָחָה'. הקינה מציגה בפני הקורא כמה מחזות ומראות של החורבן: חורבן בית המקדש, הערים ששממו מבתיהם, שפיכות דמים של 'אַנְשֵׁי חָכְמָה וְעֵצָה / וַאֲגֻדּוֹת וּדְרָשָׁה' עם כהנים ולויים והסתלקות השכינה שנסעה והלכה. בתים אחרים מתמקדים באויב המחלק שלל וביזה ושמח לאיד. המשורר משתף את נופי הטבע באבל על ציון. יום החורבן הוא גם יום של ליקוי מאורות שבו השתלטה החשיכה. יום החורבן הוא יום כעס וצרה: 'הַיּוֹם הַהוּא יוֹם עֶבְרָה / גָּדְלָה צוּקָה וְצָרָה'.

 

בקינה מודגש צידוק הדין של ישראל המודה, שהחורבן בא בגלל עוונות וחטאים.

מקורות השראה של השיר הם מגילת איכה על תיאוריה ומדרשים על החורבן במיוחד מדרש איכה רבה. תיאורים מדרשיים הם המלאכים המתערבים למען עם ישראל ומתחננים בפני האל לביטול גזירת החורבן 'רָגְזוּ מַלְאֲכֵי מַעְלָה / צָעֲקוּ בְּחַלְחָלָה // לִפְנֵי נוֹרָא עֲלִילָה / לְרַחֵם עַל הֲמוֹנִי', השכינה שנסעה והלכה, והקב"ה הנכנס להיכל ובוכה על החורבן: 'אָדוֹן שׁוֹכֵן שָׁמַיְמָה / לִבְכּוֹת נִכְנַס פְּנִימָה' (25). הקינה רוויה עצב רב ורגשות של חמלה ורחמים על ציון וישראל.

כדרכה של הקינה נחתמת היא בנחמה, שעניינה פנייה לה' לרחם צאנו, לקבץ נדחי ישראל ולהשיב את שבותם.

 

בַּת צִיּוֹן כַּלָּה נָאָה / מְקוֹם תּוֹרָה וּנְבוּאָה

אֵיךְ לְשׁוֹאָה וּמְשׁוֹאָה / הָיָה מְקוֹם מִשְׁכָּנִי

 

הֲלֹא הָיִית אֲהוּבָה / לְאֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה

אַךְ עַתָּה אַתְּ עֲזוּבָה / מֵעַמִּי וַהֲמוֹנִי

 

5 הַרְבֵּה מְאֹד דְּאָגָה / בְּכִי אַל תִּתֵּן פוּגָה

עַל כִּי אֲדוֹנַי הוֹגָה / אוֹתִי עַל רֹב זְדוֹנִי

 

אֵיךְ נֶהֶפַךְ זִיו כְּבוֹדֵךְ / פָּנָה הֲדָרֵךְ הוֹדֵךְ

נָפַל חָרַב יְסוֹדֵך / הָיָה לְשַׁמָּה גַּפְנִי

חיל וְחוֹמוֹת גְּבֹהִים / עָרִים וּמַעֲשֵׂיהֶם

10 שָׁמְמוּ מִיּוֹשְׁבֵיהֶם / מֵרֹב גֹּדֶל עֲוֹנִי

 

אוֹיֵב רָאָה יוֹם תִּקְוָה / גָּבַהּ לָבַשׁ גַּאֲוָה

שָׂמַח לְשִׁבְרֵךְ נָאוָה / לְחֶרְפָּתִי וּקְלוֹנִי

 

חִלֵּק שָׁלָל וּבִזָּה / וַיִלְבַּשׁ חֵמָה עַזָּה

רָעֲשָׁה אֶרֶץ רָגְזָה / יוֹם חָרָה אַף אֲדוֹנִי

 

15 קוֹל צְעָקָה וּצְוָחָה / וְיָגוֹן וַאֲנָחָה

לֹא אֶשְׁאַף לִי מְנוּחָה / וְלֹא תִדּוֹם בַּת עֵינִי

 

יָדוֹ לְאָחוֹר נָטָה / וְקַו עַל צִיּוֹן נָטָה

וְהִשְׁחִית אֶרֶץ חִטָּה / לֶעָפָר הוֹרִיד קַרְנִי

 

יוֹם שְׁמָמָה וּשְׁאִיָּה / בְּכִיָּה וְתַאֲנִיָּה

20 יוֹם הוּא הוה וְנִהְיָה / לֹא נִשְׁמַע תַּחֲנוּנִי

 

שְׁכִינָה נָסְעָה הָלְכָה / וְהַלְּבָנָה חָשְׁכָה

גַּם הַחַמָּה נֶהֶפְכָה / וַיֶּחְשַׁךְ אוֹר עֲנָנִי

 

רָגְזוּ מַלְאֲכֵי מַעְלָה / צָעֲקוּ בְּחַלְחָלָה

לִפְנֵי נוֹרָא עֲלִילָה / לְרַחֵם עַל הֲמוֹנִי

 

25 אָדוֹן שׁוֹכֵן שָׁמַיְמָה / לִבְכּוֹת נִכְנַס פְּנִימָה

יוֹם הָיִיתִי לִשְׁמָמָה / גָּלִיתִי מֵעַל כַּנִּי

 

הֵרִימוּ רֹאשׁ אוֹיְבֵנוּ / הֶחְרִיבוּ בֵּית קְדוֹשֵׁינוּ

עַל הָרִים דְּלָקוּנוּ / אוֹיְבַי וְהִשִּׂיגוּנִי

 

בַּת עֵינִי לֹא תֶּחֱשֶׁה / בָּכֹה וְאַל תָּשִׂישִׂי

30 בִּדְמָעוֹת עַרְשִׂי אַמְסֶה / עַד יִחַר כָּל גְּרוֹנִי

 

נִשְׁקַד עָלָה עוֹל פִּשְׁעִי / וַיִּגְדַּל מְאֹד רִשְׁעִי

לָכֵן צוּרִי וְיִשְׁעִי / קְרָאתִיו וְלֹא עֲנָנִי

 

נָפַל צִיצִי וּצְנִיפִי / וּתְרוּמָתִי וּתְנוּפִי

נִשְׁאַר כִּי אִם צִפְצוּפִי / חֵלֶף עוֹלוֹת קָרְבָּנִי

 

35 אַנְשֵׁי חָכְמָה וְעֵצָה / וַאֲגֻדּוֹת וּדְרָשָׁה

שָׁפְכוּ דְּמֵיהֶם אַרְצָה / עִם לֵוִי וְכֹהֲנִי

 

בָּאוּ בְּיָד חֲזָקָה / קוֹל שְׁאָגָה וּצְעָקָה

קוֹל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה / רְעָדָה אֲחָזַתְנִי

 

הַיּוֹם הַהוּא יוֹם עֶבְרָה / גָּדְלָה צוּקָה וְצָרָה

40 קִלְלוֹת מִשְׁנֵה תּוֹרָה / עָבְרוּ עַל יְדֵי מוֹנִי

 

קוֹל אֲשֶׁר זָמַם עָשָׂה / שָׂמַיִם קַדְרוּת כִּסָּה

וְהָאֵשׁ הִשְׁלִיךְ אַרְצָה / שָׂרְפָה מַחְמַד עֵינִי

 

שָׁפַךְ עָלַי חֲמָתוֹ / חֶרֶב מְעוֹן תִּפְאַרְתּוֹ

הֶגְלָה בָּנַי מֵאִתּוֹ / לַנָּכְרִים מְכָרַנִי

 

45 יְדִיד מָתַי תְּרַחֵם / צֹאנְךָ גּוֹלִים נִדָּחִים

חוּשׁ מְהֵרָה תְּנַחֵם / קוֹמֵם דִּגְלִי וְקַרְנִי

 

אֱסֹף נִדְחֵי עֲדָתִי / בְּתוֹכְכֵי עִיר חֶמְדָתִי

יָהּ נָא תָּשִׁיב שְׁבוּתִי / פְּנֵה אֵלַי חָנֵּנִי

 

חִישׁ וְקַבֵּץ גָּלוּתִי / צוּרִי בְּךָ בָּטַחְתִּי

50 יֶעֱרַב קוֹל תְּחִנָּתִי / לְךָ צוּרִי מָגִנִּי

 

רְאֵה עָנְיִי וְדַלּוּתִי / מֵעָפָר הֲקִימוֹתִי

אַמִּיץ לְךָ קִוִּיתִי / רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנִי

 

1. בַּת צִיּוֹן: על פי יש' א,ח. כַּלָּה נָאָה: על פי בבלי כתובות יז ע"א. מְקוֹם תּוֹרָה וּנְבוּאָה: 2. אֵיךְ...מִשְׁכָּנִי: איך נהפך בית המקדש לחורבה. לְשׁוֹאָה וּמְשׁוֹאָה: על פי צפ' א,טו. 3. הֲלֹא...מֵרְבָבָה: בעבר היית אהובה לה' השווה יר' לא, ב 'ואהבת עולם אהבתיך'. דָּגוּל מֵרְבָבָה: על פי שה"ש ה,י. 4. אַךְ...וַהֲמוֹנִי: נטושה ומרוקנת מעם ישראל. 5. הַרְבֵּה...פוּגָה: אל תפסיקי מלדאוג ולבכות. בְּכִי...פוּגָה: על פי איכה ב,יח. 6. עַל...זְדוֹנִי: ה' הענישני בגלל עוונותי על פי איכה א,ה 'כי ה' הוגה על רב פשעיה'. הוֹגָה: הדאיב משורש יגה. 7. אֵיךְ...כְּבוֹדֵךְ: איך נשתנה לרעה זיוך והדרך. פָּנָה הֲדָרֵךְ הוֹדֵךְ: ע דרך רות רבה ב,יב 'פנה הודה פנה זיוה פה הדרה'. 8. יְסוֹדֵך: ציון ירושלים והמקדש. הָיָה לְשַׁמָּה גַּפְנִי: כרם הגפן משל לישראל ולארצו חרבה עדה"כ יואל א,ז. 9-10. חיל...עֲוֹנִי: ערי ישראל ומבצריהם שוממים מאין יושב. 11. אוֹיֵב...תִּקְוָה: לאויב הייתה תקוה גדולה בהצלחתו. גָּבַהּ לָבַשׁ גַּאֲוָה: עדה"כ תה' צג,א. 12. שָׂמַח לְשִׁבְרֵךְ נָאוָה: שמך לאסון ישראל. לְחֶרְפָּתִי וּקְלוֹנִי: החורבן הוא חרפה וקלון לישראל. 13. חִלֵּק שָׁלָל וּבִזָּה: שלל את רכושם של ישראל וחילק לאנשיו. וַיִלְבַּשׁ חֵמָה עַזָּה: להילחם גד ישראל. על פי משלי כא,יד. 14. רָעֲשָׁה אֶרֶץ רָגְזָה: עדה"כ תה' עז יט 'תבל רגזה ותרעש הארץ'. יוֹם...אֲדוֹנִי: ביום בו כעס ה' עדה"כ דב' יא,יז. 15. קוֹל...וַאֲנָחָה: קולות זעקה של ישראל על החורבן נשמעים בכל מקום. 16. לֹא...מְנוּחָה: לאחר החורבן אין טעם למנוחה ולשמחה. וְלֹא...עֵינִי: עיני לא תחדל מבכי עדה"כ איכה ב,יח. 17. יָדוֹ לְאָחוֹר נָטָה: כמו 'השיב אחור ימינו' (איכה ב,ג). ונדרש על שבועת ה' לא להזדקק לבית המקדש ולא להגן עליו (איכה רבה פתיחתות כד). וְקַו...נָטָה: סימן קו לא לבניין אלא להרס על פי איכה ב,ח. 18. אֶרֶץ חִטָּה: כינוי שבח לארץ ישראל על פי דב' ח,ח. לֶעָפָר הוֹרִיד קַרְנִי: מעמד ישראל ירד פלאים. השווה איכה א,ט. 19. יוֹם שְׁמָמָה וּשְׁאִיָּה: יוםחורבן עדה"כ יש' כד,יב. בְּכִיָּה וְתַאֲנִיָּה: בכי, צער ואבל על דרך יש' כט,ב 'תאניה ואניה'. 20. לֹא נִשְׁמַע תַּחֲנוּנִי: על אסוני. 21. שְׁכִינָה נָסְעָה הָלְכָה: השכינה נסתלקה מישראל על דרך איכה רבה פתיחתות כה וכד שם ' באותה שעה אמר הקב"ה: שוב אין לי מושב בארץ, אסלק שכינתי ממנה ואעלה למכוני הראשון'. וְהַלְּבָנָה... עֲנָנִי: יום החורבן הוא של ליקוי מאורות. וְהַלְּבָנָה חָשְׁכָה: לאות אבל כמו וחפרה הלבנה (יש' כד,כג). 22. גַּם הַחַמָּה נֶהֶפְכָה: נחשכה. 23. רָגְזוּ ... הֲמוֹנִי: המלאכים הגיבו קשה על החורבן בפני הקב"ה והתחננו בפניו על עם ישראל (איכה רבה שם). 25. אָדוֹן...פְּנִימָה: הקב"ה נכנס להיכל לבכות על החורבן מתיאורי המדרש על החורבן: 'באותה שעה היה הקב"ה בוכה ואומר: אוי לי, מה עשיתי, השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, ח"ו שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות. באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו ואמר לפניו: רבונו של עולם, אני אבכה ואתה לא תבכה. אמר לו: אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו, אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה, שנאמר (ירמיה י"ג) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה וגו' (איכה רבה שם). 26. כַּנִּי: ארץ ישראל. 27. הֶחְרִיבוּ בֵּית קְדוֹשֵׁינוּ: 'אמר להן הקב"ה למלאכי השרת: בואו ונלך אני ואתם ונראה בביתי מה עשו אויבים בו. מיד הלך הקב"ה ומלאכי השרת וירמיה לפניו, וכיון שראה הקב"ה את בית המקדש, אמר בוודאי זהו ביתי וזהו מנוחתי, שבאו אויבים ועשו בו כרצונם' (איכה רבה שם). 28. עַל הָרִים דְּלָקוּנוּ: על פי איכה ד,יט. 29. בַּת...תֶּחֱשֶׁה: לא תתאפק מלבכות. 30. בִּדְמָעוֹת עַרְשִׂי אַמְסֶה: אמלא מיטתי בבכי על פי תה' ו,ז. עַד יִחַר כָּל גְּרוֹנִי: נתייבש גרוני על פי תה' סט,ד. 31. נִשְׁקַד...פִּשְׁעִי: מזומן פשעי, על פי איכה א,יד. 32. קְרָאתִיו וְלֹא עֲנָנִי: ה' נתעלם ממני, על פי שה"ש ה,ו. 33. נָפַל צִיצִי...תְנוּפִי: רמז לביטול עבודת הכהנים במקדש. 34. נִשְׁאַר...צִפְצוּפִי: רק התפילה לה' נותרה. חֵלֶף עוֹלוֹת קָרְבָּנִי: המהווה תחליף לעבודת הקרבנות בבחינת 'ונשלמה פרים שפתינו' (הושע יד,ג). 35-36. אַנְשֵׁי...אַרְצָה: הרג החכמים שהיו מטיפים לתשובה. עִם לֵוִי וְכֹהֲנִי: עם הכהנים והלוויים. 37. 38. קוֹל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה: על פי יש' לט,ג. רְעָדָה אֲחָזַתְנִי: עדה"כ יש' לג,יד. 39. הַיּוֹם...וְצָרָה: על פי צפ' א,טו. 40. קִלְלוֹת...מוֹנִי. קללות שבתוכחה נתקיימו על ידי האויב. עָבְרוּ עַל יְדֵי מוֹנִי. עדה"כ יר' לג,יג. מוֹנִי. כאן: משורש ינה שעניינו הונאה של האויב. 41. קוֹל...עָשָׂה: על פי איכה ב,יז 'עשה ה' אשר זמם'. כאן: קול הקללה שהשמיע בתוכחה מימש. שָׂמַיִם קַדְרוּת כִּסָּה: עדה"כ יש' נ,ג 'אלביש שמים קדרות'. 42. וְהָאֵשׁ הִשְׁלִיךְ אַרְצָה: לשרוף את בית המקדש. מַחְמַד עֵינִי: כינוי לבית המקדש. 43. שָׁפַךְ עָלַי חֲמָתוֹ: על פי איכה ב,ד. חָרַב מְעוֹן תִּפְאַרְתּוֹ: נחרב בית המקדש. 44. לַנָּכְרִים מְכָרַנִי: בגלות. 45. יְדִיד: כינוי לה'. מָתַי תְּרַחֵם צֹאנְךָ: ישראל. גּוֹלִים נִדָּחִים: בגלות. 46. חוּש מְהֵרָה תְּנַחֵם: את ישראל על ידי בשורת הגאולה. קוֹמֵם דִּגְלִי וְקַרְנִי: הרם מחדש את דגלי ורומם את מעמדי. 47. אֱסֹף נִדְּחֵי עֲדָתִי: קבץ את ישראל, עדה"כ יש' יא,יב. בְּתוֹכְכֵי עִיר חֶמְדָתִי: לעירם בירושלים. 48. תָּשִׁיב שְׁבוּתִי: השב את ישראל לארצם עדה"כ דב' ל, ג; יר' לא, כב; לב, מד; לג,כו ; צפ' ב,ז. פְּנֵה אֵלַי חָנֵּנִי: על פי תה' כה,טז. 49. בְּךָ בָּטַחְתִּי: על פי תה' כה,ב. 50. יֶעֱרַב קוֹל תְּחִנָּתִי: כמו תה' קד,לד 'יערב עליו שיחי'. צוּרִי מָגִנִּי: על פי שמו"ב כב,ג. 51. רְאֵה עָנְיִי: סבלי. על פי תה' כה,יח. וְדַלּוּתִי מֵעָפָר הֲקִימוֹתִי: הקימני מעבר ורוממני מן הגלות. 52. אַמִּיץ: כינוי לה' על פי איוב ט,יט. רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנִי: מנוסח הסליחות על דרך רות א,כא.

 

ב. צִיּוֹן עִיר יוֹצְרִי

 

כתובת:

הסוג: קינה לאומית לתשעה באב.

התבנית: תבנית קבע בשיר מחרוזות מרובעות טורים בחרוזי קבע של שלושה טורי ם המתחרזים ביניהם בחרוז קבוע בכל הבתים וטור שלישי בחרוז קשני קבוע בכל הבתים.

החריזה: אאאב / אאאב / ...

המשקל: שבע הברות בכל טור.

החתימה: אקרוסטיכון אלפביתי וחתימה: יצחק .

תמרור: 'ציון הלא תשאלי' לר' יהודה הלוי.

המקור: כתב יד בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי

 

מבוא

בקינה זו רבים הם דברי הצער, הקובלנה והתלונה של כנסת ישראל על מצבה המשולבים בפניות המשורר אליה לבכות ולקונן: 'בְּכִי וְתִתְאוֹנְנִי / סִפְדִי מְאֹד קוֹנְנִי // בַּלַיְלָה קוּמִי רָנִּי / וּשְׂאִי קִינָה עַל הָרִים'. ציון מונה את עלילות האויב טבח הכהנים והלוויים ומעשי ההשפלה כלפיה. הקינה מתאפיינת בדימויים שונים של ציון לתיאור מצבה האומלל: היא דומה לציפור שניצודה, לאנייה המיטלטלת בין גלי הים ולאסיר הכבול בכבלי ברזל.

הקינה מלאה בטרוניות ודברי קובלנה כלפי ה' שעזבה והשליכה החוצה ו 'לֹא זָכַר עֵת נְעוּרִים', בהמשך נשמעות שאלות נוקבות: לְמִי אֶצְעַק הוֹרוּנִי / הֲלֹא אֵל עֲזָבַנִי?! 'אַיֵּה צוּרִי וּמָגִנּי / אֵיךְ נָדַד מִמְּעוֹנִי / וְיָשַׁב בַּמִּסְתָּרִים'?! המביעות את גודל המצוקה של ציון. חלקה העצוב של הקינה מסתיים בסיכום של ציון 'תָּם שִׁירִי גַּם רְנָנִי / ומָטָה יַד יְמִינִי'.

גם בקינה זו מודגש צידוק הדין של ישראל המודה, שהחורבן בא בגלל עוונות וחטאים.

מקורות השראה של הקינה הם מגילת איכה על תיאוריה, כמו: 'כְּצִפּוֹרֶת צָדוּנִי צָרַי וְהִשִּׂיגוּנִי / דֶּרֶך בֵּין הַמְּצָרִים' ומדרשים על החורבן, דוגמת ''וּבְזֹאת עוֹד הִכְלִימוּנִי / בִּרְאוֹתָם דְּמוּת שְׁנֵי // כְּרוּבִים עַל אֲרוֹנִי / שָׁאֲגוּ כַּכְּפִירִים'. הכוונה למה שנדרש בבבלי יומא נד ע"ב) על איכה א,ח: ''בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה''

 

גם קינה זו נחתמת היא בנחמה, שעניינה כאן, פנייה לה' לרחם על ישראל, לבנות את ציון, לקבץ נחי ישראל לארצם, ולחדש את עבודת בית המקדש, שבו תשמע שוב שירת הלוויים.

 

צִיּוֹן עִיר יוֹצְרִי קוֹנִי / הֲלוֹא הָיִית אַרְמוֹנִי

אֵיךְ עַתָּה תִּתְלוֹנְנִי / מֵרֹב אוֹיְבִים וְצָרִים

 

אָנָה תֵּלְכִי וְתִפְנֶה / וּבַמִּדְבָּר תַּחֲנִי

אֵיזֶה מָקוֹם תָּלִינִי / בֵּין קוֹצִים וְדַרְדָּרִים

 

5 בְּכִי וְתִתְאוֹנְנִי / סִפְדִי מְאֹד קוֹנְנִי

בַּלַיְלָה קוּמִי רָנִּי / וּשְׂאִי קִינָה עַל הָרִים

 

גֹּדֶל צַעֲרֵךְ מִי יִמְנֶה / יִלְאֶה פִּי גַּם לְשׁוֹנִי

וְלֹא אֶמְצָא מַעֲנֶה / לְהָשִׁיב לָךְ אֲמָרִים

 

דְּמָעוֹת תִּזַּל עֵינִי / עַל רֹב פִּשְׁעִי וּזְדוֹנִי

10 כִּי צַר אוֹיֵב הֶגְלַנִי / לְאֶרֶץ לֹא סְדָרִים

 

הַרְפּוּ מְעַט מִמֶּנִּי / כִּי מוֹאָב וְעַמּוֹנִי

לְעָפָר הִמְשִׁילוּנִי / בָּאוּ תּוֹךְ הַשְּׁעָרִים

 

וּבְזֹאת עוֹד הִכְלִימוּנִי / בִּרְאוֹתָם דְּמוּת שְׁנֵי

כְּרוּבִים עַל אֲרוֹנִי / שָׁאֲגוּ כַּכְּפִירִים

 

15 זָר גָּבַר עָלַי מוֹנִי / לְאַרְצָה הוֹרִיד קַרְנִי

הִכְבִּיד עָלֵי יְגוֹנִי / אֲנָחָה וְתַמְרוּרִים

 

חֶרְפָּה וָבוּז הִשְׁבִּיעַנִי / רֹאשׁ לַעֲנָה הִשְׁקַנִי

רָעֲדָה אֲחָזַתְנִי / שָׁתִיתִי מֵי הַמָּרִים

 

טָבְחוּ לֵוִי כֹּהֲנִי / מַקְרִיבִים אֶת קָרְבָּנִי

20 הָיִיתִי כְּמוֹ אֳנִי / הַהוֹלֵךְ בֵּין מַשְׁבֵּרִים

 

יוֹם נִפְקַד עֵת זְמַנִּי / כְּצִפּוֹרֶת צָדוּנִי

צָרַי וְהִשִּׂיגוּנִי / דֶּרֶך בֵּין הַמְּצָרִים

 

כָּל רֵעַי שְׂנֵאוּנִי / אוֹהֲבֵי תִּעֲבוּנִי

נָסוּ רָחוֹק מֶנִּי / נֶחְבְּאוּ תּוֹךְ חֲדָרִים

 

25 לְמִי אֶצְעַק הוֹרוּנִי / הֲלֹא אֵל עֲזָבַנִי

שְׁמָמָה נְתָנַנִי / לְבֵין שָׁבִים וְעוֹבְרִים

 

מַלְכֵי אֶרֶץ סַבּוּנִי / חֲבָלִים הִקִּיפוּנִי

בְּאֵשׁ שָׂרְפוּ הֲמוֹנִי / זְקֵנִים עִם נְעָרִים

 

נַפְשִׁי לִבִּי וּבִטְנִי / אַיֵּה צוּרִי וּמָגִנּי

30 אֵיךְ נָדַד מִמְּעוֹנִי / וְיָשַׁב בַּמִּסְתָּרִים

 

סִפְדוּ עִמִּי עִזְרוּנִי / אַל נָא תְּנַחֲמוּנִי

כִּי בָנַי יְצָאוּנִי / וְנָדְדוּ כַּנְּשָׁרִים

 

עָזַבְתִּי אֶת מְלוֹנִי / וְצָרוֹת אֲפָפוּנִי

כִּי צוּרִי מְכָרַנִי / לְעוֹבְדֵי הָאֲשֵׁרִים

 

35 פָּרַץ מְקוֹם מִשְׁכָּנִי / וְלַחוּץ הִשְׁלִיכַנִי

לְזָרָה חֲשָׁבַנִי / לֹא זָכַר עֵת נְעוּרִים

 

צָרוֹת רַבּוֹת קְרָאוּנִי / לֹא תֶּחֱשֶׁה בַּת עֵינֵי

כִּי שָׁלֹל שְׁלָלוּנִי / בְּנֵי גְּבָל וְהַגְרִים

 

קוֹל עַנּוֹת שָׁמַע אָזְנִי / בְּכֶבֶל אֲסָרוּנִי

40 הָרְגוּ בָּנַי לְעֵינִי / בְּתוּלוֹת וּבַחוּרִים

 

רָמָה יָד שׂוֹטְנִי מוֹנִי / בְּאֵפֶר הִכְפִּישַׁנִי

חַטֹּאתַי יִסְּרוּנִי / יַחַד עָלַי נִזְכָּרִים

 

שָׁרַק וְחָרַק (בְּחֶרֶק) שִׁנִּי / לְפִי חֶרֶב הִכַּנִי

וְרַגְלוֹ דְרָכַתְנִי / גָּבְרוּ עָלַי אַכְזָרִים

 

45 תָּם שִׁירִי גַּם רְנָנִי / ומָטָה יַד יְמִינִי

אָחַי שְׁמָעוּנִי / כִּי אֵין לִי פֶּה לְהָרִים

 

יָהּ רַחֵם נָא אֲדֹנִי / לְרָצוֹן תִּזְכְּרְנִי

מְהֵרָה וְחָנֵּנִי / בְּרַחֲמִים גְּמוּרִים

 

צִיּוֹן מְהֵרָה תִּבְנֶה / מִצָּרָה תּוֹצִיאֵנִי

50 הֲשִיבוֹתִי עַל כַּנִּי / עִם יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים

 

חִישׁ נָא וְהוֹשִׁיעֵנִי / לְךָ נָשָׂאתִי עֵינִי

אָז לֵוִי וְכֹהֲנִי / לָךְ יִפְצְחוּ שִׁירִים

 

קַבֵּץ עַם אֶבְיוֹן עָנִי / לְאַרְצִי הֲשִׁיבֵנִי

וְנַקְרִיב אֶת קָרְבָּנִי / יַחַד כְּבָשִׁים פָּרִים

 

 

1. צִיּוֹן...קוֹנִי: השווה יש' ס,יד 'וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל'. הֲלוֹא הָיִיתְ אַרְמוֹנִי: השווה תה' מח,יד 'פסגו ארמנותיה'. 2. תִּתְלוֹנְנִי: מלשון מלון. מֵרֹב אוֹיְבִים וְצָרִים: השוכנים בתוכך. 3. אָנָה תֵּלְכִי: על פי בר' טז,ח. וְתִפְנֶה: לאן את פונה. וּבַמִּדְבָּר תַּחֲנִי: כמו 'חנֻתנו במדבר' (במ' י,לא). 4. אֵיזֶה מָקוֹם תָּלִינִי: בין הגויים. בֵּין קוֹצִים וְדַרְדָּרִים: משל לגויים המציקים לישראל בגלות. 5 בְּכִי...קוֹנְנִי: קונני על מצבך בכל לשון של קינה. 6. בַּלַיְלָה קוּמִי רָנִּי: על פי איכה ב,יט. וּשְׂאִי...הָרִים: עדה"כ יר' ט,ט. 7. גֹּדֶל...יִמְנֶה: מי יוכל לתאר את צערך הגדול. יִלְאֶה...לְשׁוֹנִי: הלשון והפה יתעייפו לתאר את צערך הרב. 8. וְלֹא אֶמְצָא מַעֲנֶה: אין לי תשובה. לְהָשִׁיב לָךְ אֲמָרִים: עדה"כ משלי כב,כא. 9. דְּמָעוֹת...וּזְדוֹנִי: עיני מזילה דמעות בכי על עוונותיי שגרמו לחורבן. 10. כִּי... סְדָרִים: האויב הגלני למדבר. לְאֶרֶץ לֹא סְדָרִים: ארץ ללא יישוב על פי איוב י,כב. צַר אוֹיֵב: על פי איכה ד,יב. 11. 12. לְעָפָר הִמְשִׁילוּנִי: השפילו את דימויי. בָּאוּ תּוֹךְ הַשְּׁעָרִים: של ירושלים. 13. וּבְזֹאת עוֹד הִכְלִימוּנִי: ובדבר נוסף ביישוני. בִּרְאוֹתָם...אֲרוֹנִי: הכוונה למה שנדרש על איכה א,ח: ''בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר (איכה א, א) כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה'' (בבלי יומא נד ע"ב). שָׁאֲגוּ כַּכְּפִירִים: כמו 'שאגו צורריך' (תה' עד,ד). 15. זָר: הגוי הכובש. מוֹנִי: האויב המציק לי מבחינה נפשית משורש ינה. לְאַרְצָה הוֹרִיד קַרְנִי: השפיל את מעמדי עד עפר. 16. הִכְבִּיד...וְתַמְרוּרִים: הגדיל את יגוני. חֶרְפָּה...הִשְׁקַנִי: על פי איכה ג, טו 'הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה'. 17. חֶרְפָּה וָבוּז: על פי תה' קיט, כב. 18. רָעֲדָה אֲחָזַתְנִי: עדה"כ יש' לג,יד 'פחדו בציון חטאים אחזה רעדה'. שָׁתִיתִי מֵי הַמָּרִים: שהיו משקים לאישה הסוטה על פי במ' ה,כד. 19. טָבְחוּ...קָרְבָּנִי: טבחו את הכהנים והלוויים, שהיו עובדים בבית המקדש. 20. הָיִיתִי...מַשְׁבֵּרִים: ישראל בתקופת החורבן משולה לספינה המיטלטלת בגלי הים. השווה יונה ב,ד. 21. יוֹם...זְמַנִּי: כשהגיע זמני להיפרע ממני. כצפורים צָדוּנִי: צדוני כציפור על פי איכה ג,יב, ונקט לשון רבים להשלמת המשקל. 22. וְהִשִּׂיגוּנִי...הַמְּצָרִים: על פי איכה א,ג 'כל אויביה השיגוה בין המצרים. 23. כָּל...תִּעֲבוּנִי: השווה איוב יט,יט 'ִעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי וְזֶה אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ בִי'. 24. נֶחְבְּאוּ תּוֹךְ חֲדָרִים: עדה"כ יש' כו,כ. 25. הוֹרוּנִי: למדוני. 26. שְׁמָמָה...וְעוֹבְרִים: עדה"כ יחז' לו,לד 'והארץ...אשר היתה שממה לעיני כל עבר'. 28. הֲמוֹנִי: אנשיי. זְקֵנִים עִם נְעָרִים: על פי תה' קמח,יב. 29. נַפְשִׁי לִבִּי וּבִטְנִי: על פי תה' לא,י. צוּרִי וּמָגִנִּי: ה'. 30. אֵיךְ נָדַד מִמְּעוֹנִי: עזב את ארצי והוא ביטוי לסילוק שכינה מישראל. וְיָשַׁב בַּמִּסְתָּרִים: עדה"כ תה' יז,יב. 32. בָנַי יְצָאוּנִי: על פי יר' י,כ. וְנָדְדוּ כַּנְּשָׁרִים: כמו יש' מ,לא. 33. מְלוֹנִי: ארצי. אֲפָפוּנִי: הקיפוני. 34. כִּי...הָאֲשֵׁרִים: ה' מכרני לגויים עובדי האשרה. 35. פָּרַץ מְקוֹם מִשְׁכָּנִי: מוסב על ה'. וְלַחוּץ הִשְׁלִיכַנִי: בגלות. 36. לְזָרָה חֲשָׁבַנִי: עדה"כ איוב יט,טו. לֹא...נְעוּרִים: עדה"כ יר' ב,ב. 37. לֹא...עֵינִי: עיני לא תחדל מבכי. 38. כִּי שָׁלֹל שְׁלָלוּנִי: נישלוני מכל נכסיי. בְּנֵי גְּבָל וְהַגְרִים: עמים עוינים לישראל (תה' פג,ז-ח). 39. קוֹל...אָזְנִי: אזני שומעת רק קולות של עינויים. קוֹל עַנּוֹת: על פי שמות לב,יח. בְּכֶבֶל אֲסָרוּנִי: קשרוני בחבל ברזל. 41. רָמָה...מוֹנִי: ידו של האויב גבהה. רָמָה יַד: עדה"כ דב' לב,כז. 42. חַטֹּאתַי...נִזְכָּרִים: עוונותי הצרובים בתודעתי מייסרים אותי. 43. שָׁרַק...שִׁנִּי: על פי איכה ב,טז 'כל אויביך שרקו ויחרקו שן'. 44. וְרַגְלוֹ דְרָכַתְנִי: רגלו דרכה עלי לאות של השפלה. 45. תַּם...רְנָנִי: השווה תה' קלז,ד 'איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר'. ומָטָה יַד יְמִינִי: ידי החזקה נפלה. 46. אָחַי שְׁמָעוּנִי: על פי דהי"א כב,ח. כִּי...לְהָרִים: מנוסח הווידוי ליום הכיפורים. 47. יָהּ...אֲדֹנָי: על ישראל. לְרָצוֹן תִּזְכְּרְנִי: זוכרני לטובה בעת רצון. 48. מְהֵרָה...גְּמוּרִים: דון אותי במידה מלאה של רחמים. 49. מִצָּרָה תּוֹצִיאֵנִי: השווה תה' לא,ה. 50. הֲשִיבוֹתִי עַל כַּנִּי: אשוב לארצי, עדה"כ בר' מ,יג. עִם יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים: עדה"כ שופ' כ,יא. 51. לְךָ נָשָׂאתִי עֵינִי: על פי תה' קג,א. 52. אָז...שִׁירִים: בגאולה העתידית תתחדש שירת הלוויים במקדש. 53. קַבֵּץ...הֲשִׁיבֵנִי: סיום בתפילה לקיבוץ גלויות ולשיבת ציון. 54. וְנַקְרִיב...פָּרִים: נחדש את עבודת הקרבנות במקדש.

מאיר נזרי

מכללת ליפשיץ - המכללה האקדמית הדתית לחינוך

 

********

הגאון רבי מכלוף אביחצירא (1894-1979) כיהן כרבה של מרקש, מחבר הספרים שו"ת יפה שעה, מאין יבוא על תיבת בראשית, קהלת יעקב ומכלל יופי חידושים על התנ"ך. עלה ארצה ונתבש"ם באשדוד

 


הדפסהדואל