פכים

facebook Share on Facebook

 

פכים

לולה אבן-חיים

 

כשאברהם לוגסי בא למוגדור לא מצא את קבר סבו. למרות שלא שמר מצוות פנה אל רבי חיים פינטו ולהקב"ה, חצי בצחוק וחצי ברצינות: מה? באתי עד פה כדי לעלות על קבר סבי ואחזור בידיים ריקות? באותו רגע עמדו שתי יונים על קבר (בית העלמין הישן) בא לוגסי וראה שזה היה קבר סבו. התחיל להניח תפילין כל יום.

 

כשסבא עקן נפטר, ישבה המשפחה עליו לא שבעה אלא חודש. חודש תמים ישבו על הרצפה. אימא - רשל אבן-חיים שהייתה תופרת, החלה להתייפח. שאלו אותה למה? אמרה שחודש ימים החנות סגורה ואין לה במה לשלם שכ"ד והיא מפחדת שיעצרו אותה בשל כך. בלילה חלמתי שסבא עקן אומר לי: בארגז הנעול שלי, יש סידור תפילה, בסידור יש כסף בשביל אימא שלך. סיפרתי את החלום. אימא גערה בי ואמרה אל תפתחי את הארגז. נדנדתי לה עד שלבסוף פתחה. היו שם ספרים רבים. אני הצבעתי על הסידור. הסידור הזה אמרתי. פתחה את הסידור והיה שם מספיק כסף לשכ"ד ולכמה חודשי מחייה.

 

לסבא עקן היה ארגז נעול בו החזיק כתבי יד שלו ושל המשפחה וכן מסמכים רבים וכתובות מקוריות. עם מותו הארגז עבר לידי אלברט בנו. אלברט ואשתו נבלעו באדמה ברעש של אגדיר, עימם הארגז עם כתבי היד.

 

שני האחים של סבא עקן אחד היה פורטוגזי והשני גרמני. איך? זאת הייתה חמייה. זה בעל החמייה הגרמנית קרע את המסמך כאשר פרצה המלחמה. השני נשאר בעל נתינות פורטוגזית וילדיו גם הם פורטוגזים, למרות שכולם נולדו במוגדור.

 

מגדת עתידות רצתה לקרוא לי בקלפים סרבתי. אמרה לי אם את כבר כאן תני לי את ידך. החלה לקרוא בכף ידי ואני אמרתי לה כל פעם: זה לא נכון, זה לא נכון! לבסוף הזדעקה:

יש בך איזה כוח של סירוב שלא מאפשר לי לראות מה שאני רואה בדרך כלל!

 

כשסבא עקן הגיע לבית הכנסת בשבת, נפרד מכל חבריו והודיע שהוא לא יבוא בשבת הקרובה בגלל שקיצו הגיע. החברים הזדעקו. אתה חזק כמו שור מעולם לא היית בריא כל כך!

בערב שבת הבאה הוא קיבל אירוע מוחי. במשך כל השבת שתק. לקראת מוצאי שבת ביקש שיביאו לו את אחיינו בבא אבן-חיים שאותו אהב כמו בנו.

כרבע שעה לפני הסוף שמעו אותו צועק צעקה גדולה. אחר כך נכנס אליו בבא אבן חיים, סבא עקן ראה אותו, פלבל בעיניו והחזיר נשמתו לבוראו.

 

כשסבא עקן רכן על עריסתה של רואני שזה עתה נולדה לאחותו, הצהיר.

זאת תהיה אשתי.

מיד הזמינו שבעה צמידים מזהב שמו אותם על ידי התינוקת והודיעו:

מאורסת.

כשהילדה הייתה בת ארבע עשרה שנה היא כבר הייתה נאה ביותר. רחצה את שיערה ועמדה ליד החלון כדי לייבש את שיערה. עברה ליד הבית אישה שדכנית. נכנסה אליהם. בתכם יפה מאוד, צריך להשיא אותה, מיד חידשו את האירוסין עם סבא עקן. כשהייתה בת חמש עשרה שנה השיאו אותה לדודה סבא עקן.

 

שאלתי את סבתא רואני:

איזה יחס היה לך לסבא עקן כשהיית נערה.

הוא היה דודי.

ואיך קראת לו? דוד עקן.

וכשנישאתם, המשכת לקורא לו דוד עקן?

לא, קראתי לו מג'ר-לבאס!

 


הדפסהדואל